אנחנו מוצאים את עצמנו לאחר עשור אבוד, שבו "צמיחה כלכלית" לא תורגמה לשיפור המצב הכלכלי של כולנו
מאת: ק. טוכולסקי
כחלון חתם על צו להורדת המכס על מכשירי סלולר, שותפיו לקואליציה מאיימים לעכב את שאר ההטבות שהוא הבטיח עד שייתן מענה לבעיית הנכים. מרוב סינדולים כבר לא רואים איך משהו יתבצע וזאת כנראה מהות הספין המוצלח שבין ביבי וכחלון להבטחת המשך שלטונם.
לנו אזרחי ישראל, עובדים ונתמכים, התורמים לחברה כל אחד כפי יכולתו, ובונים את ההון של עשיריה ואת הכסף לבזבוזים של שריה, נשאר רק לתהות, מה אנחנו צריכים את זה. את מצגי האימים של אנשים שחושבים שאנחנו לא שמים לב לזה שהם מוציאים יותר ויותר כסף על שטויות ופחות ופחות כסף על הצרכים שלנו כשהם מוציאים את הכסף שלנו.
וזה הכסף שלנו, פה ושם אני שומע ששני העשירונים העליונים משלמים כ-75% מהמסים המשולמים בישראל. זה מעט מדי, בהתחשב בעובדה שעוגת ההון הלאומי, הכסף העודף, הנחסך והנצבר בשיעור גבוה יותר מגיע לאחוזון העליון בלבד. כן. המנכ"ל, שבוכה על המסים הגבוהים שהוא משלם, מרוויח המון על גבם של עובדים, שמרוויחים הרבה פחות ומשלמים הרבה פחות מסים. והוא מוזמן תמיד להפחית ממשכורתו ולשלם פחות מסים כמו העובדים שבזיעת אפם הוא ממלא את כיסו.
כמות הנחות המס שניתנו בשנים האחרונות לתאגידים וטייקונים, בהסדרי חוב, בשחרור רווחים כלואים, בהנחות מס ישירות, בשומות מס מגוחכות ובמסים שמראש לא נגבו, הייתה יכולה לחסל את החוב החיצוני של ישראל ולהפוך את ישראל למדינה שתלויה כלכלית בעצמה, לא בלווים ולא בדירוגי אשראי.
היינו יכולים להגדיל את ההשקעה הציבורית בהכול ולהבטיח לעצמנו עתיד טוב יותר, אבל לא. ה"שוק החופשי" וה"יד-הנעלמה" דאגו כרגיל למי שמוכן לשחק מלוכלך ולהכתים את השיטה הדמוקרטית בקנייה של פוליטיקאים ובהטיית דעת-הקהל. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו לאחר עשור אבוד, שבו "צמיחה כלכלית" לא תורגמה לשיפור המצב הכלכלי של כולנו.
בדבר אחד צודקים הליברטיאנים שינחרו בבוז השמור למי שלא רעב ומי שלא נחמס. זו תוצאה של מעשי ידינו: אם היינו בוחרים נכון, לא היינו מגיעים למצב שבו משרתי הון לא מוצלחים במיוחד, כמו, ביבי, לפיד, כחלון ושטייניץ היו מנהלים פה את המדיניות הכלכלית לאורך רוב רובו של העשור האחרון, למען קומץ תאגידים וטייקונים ונגד כולנו.
אז עכשיו מציעים לנו עוד פירורים במה שנראה כמו משבר מבוים היטב, שעשוי לצאת משליטה עקב הצבר אירועים והתנגשויות, ועקב העובדה שחדלונה של הממשלה הזו, לנוכח האתגרים מבית ומחוץ, מתחיל לבלוט. בגבולות לא שקט וה"ווילה בג'ונגל" שלנו על בועת הנדל"ן שלה שמתדלקת את נתוני הצמיחה שלה, מתחילה להרגיש יותר כמו גטו מוקף אויבים שהמפתח לשעריו תקוע במנעול מבחוץ.
פוליטיקאים שמריחים בחירות ובעלי ההון שמריצים אותם, חושבים על האפשרות הטובה ביותר לקנות שקט לפני שהמיתון יחריף. והאנשים שעכשיו רק לא מצליחים לחסוך, או לא גומרים את החודש, או הסתפקו בהוצאה קטנה יותר ממה שהם היו רוצים, אבל וואלה נחיה עם זה, יגלו, שהריבית על המשכנתאות עולה, שהשכר שגם ככה לא עלה מספיק ביחס להוצאות, כבר לא עולה בכלל למרות שההוצאות גדלות, שרוצים לגזול מהם עוד כמה שנים של פנסיה כי כרגיל הבורסה וחברות הפנסיה רוקנו את קופות החיסכון שלהם?
לא חייבים לחכות. הימין בישראל, כושל ומושחת. ככל שיהיה נמצא היום בעמדת פתיחה טובה למערכת בחירות לנוכח החידלון של השמאל מרכז. הדבר האחרון שביבי צריך הוא לתת למועמד כמו עמיר פרץ אפשרות להיבחר בעבודה ולבנות את עצמו כאלטרנטיבה. וכל זה על רקע הסימנים להחרפת המיתון במשק והערעור במצב הביטחוני שלא לדבר על שלל פרשות השחיתות הנקשרות בראש הממשלה ולכמה שרים נוספים.
אז צפו לחלוקת סוכריות, זה יהיה קצת מתוק ואחר כך כאבי שיניים. ביטוח סיעוד ממלכתי והרחבה של ביטוח הבריאות, או התקדמות לקראת הסדר קבע עם הפלסטינים, כתחליף למדיניות סיר הלחץ הכושלת בגדה ועזה והרחבה נוספת של שכונות הווילות בהתנחלויות, זה לא יעזור כשהריבית תעלה ואיתה האבטלה, אבל זה מה ששלטון כושל, אחרי שחילק הטבות מס, הנחות ופטורים ממס בעשרות מיליארדים לתאגידים וטייקונים, יהיה מסוגל לתת לנו. נשאר רק לקוות שנהיה מספיק חכמים לא ליפול בפח ולהצביע למרכיבי ממשלת הנוכלים הזאת שוב, גם אם ניקח את הסוכריות.
Tags: בנימין-נתניהו, מדינת-רווחה, מיסוי, משה-כחלון, ניאו ליברלזים, צמיחה
כחלון אמן בהכנסת סוכריות לכיס אחד והוצאת כספים מהכיס השני.
קחו למשל את עניין הפנסיה. הרי במשך שנים ציבור גדול בישראל לא חסך בכלל לפנסיה.
במקום זה אנשים חסכו כספים וקנו נגיד שתי דירות קטנות להבטחת הכנסה ביציאה לגמלאות.
לאלה בדיוק הוא אומר עכשיו תמכרו או ש..
והוא מכוון דוווקא אל הדירות הקטנות – "כי אלה הן בהישג ידם של זוגות צעירים", כך הסבירה רחל עזריה בראיון לקול ישראל.
כך בדיוק בלי כחל וסרק.