חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אבי גבאי – מועמד בעלי ההון לראשות העבודה

נושאים דעות, פוליטי ב 18.04.17 1:45

היו במפלגת העבודה בעבר נציגים ששירתו את האינטרסים של ההון ולא של האזרחים והעובדים, חלקם גם הגיע בה לעמדות בכירות, אך מעולם לא הגיע מבחוץ מועמד שכל תפקידו להשתלט על המפלגה ולהפוך אותה לעוד מפלגת נישה בשירות הטייקונים

מאת: ק. טוכולסקי

בשנת 1965 הוקמה מפלגת העבודה, חיבור בין מפא"י לאחדות העבודה פועלי ציון יצר את המפלגה, שהייתה אמורה להיות מפלגת שלטון של מעמד העובדים ולשרת את האינטרס שלו. מאוחר יותר חברה לעבודה גם רפ"י קצרת הימים. מיום הקמתה של מפלגת המעמד הזו, היא הולכת כלכלית וחברתית ימינה.

בשנים הראשונות זה לא הורגש במיוחד, בעיקר לא בשנות ה-70 בהם עד שאיבדה את השלטון, הייתה העבודה אחראית להנחת התשתיות המקיפה למדינת רווחה מודרנית שממשלות הליכוד מחריבות מאז. אבל זה לא משנה אם מדובר בהקלות מס לתאגידים וטייקונים בחוק לעידוד השקעות הון, שהפך למפלצת באמצע שנות ה-70, או הטלת מיסוי רגרסיבי (מע"מ אמצע שנות ה-70), או הפרטות שהחלו עם מכירת מפעלי ים המלח והחברה לישראל עוד בסוף שנות ה-60. אנשי הדור השני של מפלגת העבודה, בעיקר מרפ"י כמו שמעון פרס, גד יעקובי, משה דיין אבל לא רק, אלא גם רבין ואחריו גם בייגה שוחט, חיים רמון, אלי גולדשמידט ועוד רבים ולא כל-כך טובים, אפשרו לבעלי הון יותר ויותר השפעה על המפלגה. אין מה להאריך בדיון ההיסטורי, התמונה ברורה. במפלגת המעמד האמורה של ציבור העובדים בישראל יש – ככל שהשנים עוברות ולמרות הקיום ההיסטורי של אגף סוציאליסטי/ס"ד מחויב – יותר ויותר השפעה להון.

מה שחדש במפלגת העבודה זה שבמירוץ המתנהל כעת לתפקיד יו"ר המפלגה, ההון הצניח מועמד משלו מחוץ לשורות המפלגה. יכול להיות שגם מיליונר ההייטק הוא נציג אותנטי של מעמד בעלי ההון, כשם שבוז'י משרת ההון המשיך את הפרקטיקות של משרד עורכי הדין שלו בתפקידו כיו"ר מפלגה. אבל צניחתו של שר המחמד של כחלון הישר אל המירוץ לראשות המפלגה מציין שלב חדש.

משרתי ההון האחרים במפלגה לאורך השנים צמחו בשורות המפלגה כמו לדוגמא רמון, גולדשמידט, שוחט, שמחון, או הגיעו אליה מהצבא, כמו ברק, או הגיעו ממפלגות אחרות, אבל צמחו במנגנון ובשטח, כמו פואד. גם אם הם עשו במפלגה דברים חמורים, לא ניסו להפוך אותה למפלגת מנהיג ולא נבנו מראש בעיקר מתרומות שנועדו לגיוס קבלני קולות. זה קורה עכשיו עם השר לשעבר ונער האוצר לשעבר אבי גבאי, עוד משרת הון עם ניסיון במגזר הציבורי והעסקי שמתייצב למירוץ, חמוש בתרומות של בעלי הון, וקורא לבטל את הפריימריז לרשימה במפלגה ולאפשר למנהיג (כמקובל במפלגות לא דמוקרטיות) לבחור את הרשימה.

זה לא שפריימריז זאת שיטה טובה, ממש לא, אבל היא יותר טובה מבחירה אישית של המנהיג את הרשימה. במפלגה צריך פעם בארבע שנים לעשות מפקד, ולאפשר לחברי הסניפים לבחור את בעלי התפקידים בסניף ואת נציגיהם לוועידה ולמרכז ושהם יבחרו את הרשימה לכנסת. אבל עדיין כרגע בבחירה בין פריימריז ליו"ר שבוחר לבד, אין מקום שמפלגה הרואה עצמה, לא כמפלגת נישה תורנית ולא כמפלגת לוויין חרדית, אלא כמפלגה המתחרה על השלטון, שתהיה ללא דמוקרטיה פנימית. אבל במפלגות שמשרתות את ההון כמו "כולנו", "יש עתיד", "ישראל ביתנו" ככה זה עובד. מפלגת העבודה צריכה לאסור על תרומות פריימריז של בעלי עניין ושלא תטעו, בעלי ההון שתורמים ליו"ר העבודה לא עושים את זה מפילנתרופיה.

אני לא אסתיר את תמיכתי בעמיר פרץ. אני בטוח שמבין המועמדים בעת הזו, היחיד שהוא סוציאל-דמוקרט, היחיד שמסוגל להציע לבוחרים אלטרנטיבה שעשויה להוסיף לעבודה בוחרים ולא רק להבריח אותם, היחיד שמבין שמפלגת העבודה היא מפלגת שמאל מרכז ולא מפלגת מרכז הוא פרץ. הרצוג שירת את ההון כל הקריירה הפוליטית שלו, עומר בר לב, עם כל הכבוד לא מבין שתמו הימים שגנרל היה רץ בראש רשימה ומקבל 3-4 מנדטים, ולא זוכר שגם אז היה צריך להיות רמטכ"ל בשביל שזה יקרה, או למצער אלוף ולא בן של רמטכ"ל ואלוף משנה. מרגלית, רוצה להיות יו"ר מפלגה, יש לו קולגה בירושלים שחושב שהוא ראש עיר ורוצה להיות ראש ממשלה, ככה זה גם נראה.

כל האנשים האלה חוץ מפרץ לא מציעים כלום שהבוחר עשוי להתעניין בו. גבאי שונה, הוא הביא אתו משב רוח למפלגה, יש לו רקורד לא ארוך אבל נקי והוא שר איכות סביבה שהתפטר ממשלת ימין כמו עמיר פרץ. מה שמסוכן בגבאי אינו אישי, כמו בחדלון של הרצוג, או בסתמיות חסרת האלקטורט של בר לב ומרגלית, אלא הקשר הבלתי אמצעי עם ההון והתמיכה בעמדות לא דמוקרטיות בסגנון מפלגות הנישה של המרכז הקיצוני. אם הוא ייבחר ליו"ר, הוא כבר יבחר מתוך הכיס של ההון. הוא לא יהיה איזה גנרל שפגש בעלי הון כשהוא היה שגריר וגילה את אמריקה, כמו רבין, האיש שמורשתו העיקרית היא הפרטות. הוא לא יהיה עסקן וותיק כמו פרס, שהתחכך בעשירי עולם ורצה גם. הוא לא יהיה מצעירי המפלגה כמו גד יעקובי, או חיים רמון, שטעם את החיים הטובים והחליט שגם הוא. הוא כבר בא מוכן. ממשרד האוצר לעסקים של האחים עופר, ממפלגת נישה שבה היו"ר מחליט מי עושה מה, עם אותם תורמים למפלגת העבודה.

ההון רוצה לשלוט במפלגת העבודה. זה לא מפתיע. ההון מכין לעצמו תמיד אופציות בכל מקום ולכל אפשרות של חילופי שלטון. השאלה היא מה רוצים הבוחרים, בתוך העבודה ושל העבודה ושל המפלגות שאם העבודה תהיה גדולה וחזקה יהיו שותפותיה הטבעיות. ההון רוצה את גבאי. הרצוג ומרגלית אמנם טבעיים לא פחות להון מגבאי, אבל אין להם אלקטורט. אם זה מה שההון רוצה, כדאי שלא נהיה בצד הזה.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , ,

13 תגובות

  1. דורון ארזי :

    המאמר איננו מדייק: מפלגת העבודה לא נוסדה ב-1965 אלא ב-1968. מה שנוסד ב-1965 הוא המערך ("הראשון") – רשימה משותפת של מפא"י ואחדות העבודה. באותה מערכת בחירות התמודדה גם רפ"י כמפלגה עצמאית של פורשי מפא"י. ב-1968 התאחדו מפא"י, אחדות העבודה ורפ"י למפלגת העבודה ובבחירות 1969 התייצב לפני הבוחר המערך ("השני") – רשימה משותפת של מפלגת העבודה ושל מפ"ם. מצב זה התקיים עד פרישת מפ"ם מן המערך בשנת 1984 והתייצבותה לבחירות ברשימה עצמאית בשנת 1988 (הכנסת השתים-עשרה).

  2. דורון ארזי :

    המחבר גם איננו מדייק לגבי אבי גבאי עצמו. לא בעיקרון – המחבר צודק לגמרי בניתוחו את גבאי כנציג ההון הגדול. אבל אין לו קשר לאחים עופר אלא דווקא לשאול אלוביץ', איל הון אחר. כזכור, גבאי התחיל קאריירה בשירות הציבורי כרפרנט לענייני תיקשורת במשרד האוצר/אגף התקציבים, דילג משם אל "בזק" כאשר הייתה עדיין חברה ממשלתית, סייע להפרטתה (בסיבוב הראשון של 2005 – לקבוצה של קרן אייפקס וחיים סבן) ונשאר בה כמנהל בכיר בתפקידים שונים ומשנת 2007 כמנכ"ל גם אחרי הסיבוב השני של העברת הבעלות לאלוביץ' בשנת 2010. את אלוביץ' הוא שירת מ-2010 עד פרישתו ב-2013 כדי להתמנות כשר בממשלה. אין ספק כאמור שהוא קשור בעבותות של כסף לטייקונים, אך לא לאחים עופר.

  3. ק. טוכולסקי :

    תודה דורון בלבלתי אותו עם נער אוצר אחר מתקופתו בקשר למי הוא עבד. ואכן ב-1965 היתה קודם ריצה משותפת ורק אחרי הצטרפות רפי גם איחוד. אבל הריצה המשותפת לכנסת במערך הקטן היתה ההתחלה של האיוד שסיים את הקרע משנות ה-40.

  4. החגב עמד יציב :

    "ההון רוצה...ההון מכין"

    כמה אלימות יש בכתיבה שלך טוכולסקי, כמה פרנויה ותאוריות קונספירציה מגולמות "במניפסט של טוכולסקי"

    אם נסכם את הגיגך: ישנם מועמדים אשר אינם לרוחי ואינני מסכים עם משנתם ומה שהם מייצגים ועל כן במקום להתייחס לגופו של עניין אני בוחר לקטלג אותם בתואר "משרתי הון" שמסביר כבר הכל…
    בסופו של דבר אותה אלימות וכוחנות היא הרי תוצאת לוואי של המשנה הסוציאליסטית אין דרך לעקוף זאת…

    מיהו ג'ון גאלט?!

  5. גיד :

    אני רואה באבי גבאי מועמד ראוי , וחבל שכותב המאמר מדביק לו תווית של נציג בעלי ההון .

  6. ק. טוכולסקי :

    הוא מועמד ראוי למפלגה בסגנון קדימה, הוא לא סוציאלדמוקרט ואין לו ולשאר כמותו מה לחפש בעבודה

  7. אריה רסלר :

    הוא גם סוציאליסט וגם דמוקרט ומתנגד אמיתי לקשרי הון שילטון

    בימיה האפלים של ארה"ב ואפילו היום, כאשר רוצים לתקוף מישהו עם עמדות הנוטות לסוציאליות קוראים לו מתנגדיו קומוניסט וזאת כדי לעורר בלב הציבור האמריקאי את שדי הפרנויה הטבועים עמוק מימי המלחמה הקרה.
    אתה ק. טוכולסקי, נוקט בשיטה דומה אבל בהפוכה.

    אבי גבאי שגדל במשפחה קשת יום ומרובת ילדים מוקיר עד היום את מה שהמדינה בתקופותיה הטובות, בזמן שלטון העבודה, עשתה בשבילו כילד מחונן ונתנה לו הזדמנות שווה להתקדם בסולם החברתי והכלכלי. הוא הצביע כל חייו (להוציא פעם אחת) למפלגת העבודה.
    כשהוא שר חדש בממשלה ובחיים הפוליטיים בכלל, ולמרות שתיקת חלק מעמיתיו השרים או הסכמה נלהבת למתווה הגז, הוא היה היחיד מביניהם שיצא בגלוי נגד המתווה היקר כל כך ללב הטייקונים…וביבי.
    בתור שר חדש ולא מוכר לצאת כך נגד ראש הממשלה ושריו שזה מקרוב הצטרפת אליהם, צריך אומץ ולאבי יש למכביר…

    העובדות ק. טוכולסקי מדברות בעד עצמן כך שגם נסיון שלך לעורר עליו את פרנוית הטייקונים ובעלי ההון לא יצלח.

  8. החגב עמד יציב :

    אבי גבאי איש ראוי ובעל שיעור קומה

    מפלגת העבודה תשכיל לקבל לשורות הנהגתה אדם כמו אבי גבאי שהוא אכן ישר ובעל חוט שידרה (הנובע בין היתר מהיותו אדם אמיד בזכות עצמו אשר אינו זקוק לפוליטיקה על מנת להתפרנס).

    מעניין באמת מי יזכה ב 03.07 ככל שמפלגת העבודה תמשיך להיות בית אכסניה המושך דמויות סוציאליסטיות הזויות וחסרות משקל כך המפלגה תמשיך בצלילתה אל נבכי ההיסטוריה ואל כוח אלקטורלי שולי ומזערי…

  9. ק. טוכולסקי :

    התמיכה שלך חגב באבי גבאי טובה יותר מכל המאמר בכדי להסביר למה לא לתמוך בו. אנא המשך!

  10. החגב עמד יציב :

    דיברנו על טיעוני אד הומינם טוכולקי לא?

    או שהכל חייב להיות שיחדש?
    בכל מקרה אינני תומך של מפלגת העבודה הסוציאליסטית Far from that.

    אבל אבי גבאי הוא אדם שכן ארצה לראות בפוליטיקה הישראלית והוא גם מייצג סיכוי אלקטורלי טוב יותר (לעניות דעתי) למפלגה הדועכת והשוקעת

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    עמיר פרץ הוא הוכיח שהוא לא מנהיג וגם לא סוציאל-דמוקרט.
    הרי אם הוא לא ינצח הוא יפרוש מהמפלגה. אסור לבחור בו.

  12. יונתן :

    טיעונים מפוברקים שרק מחזקים את אבי גבאי שלא הסתיר דבר ממסלולו המפואר וכנראה מעורר לא מעט קינאה. שניסקורן יסביר מדוע כיסה את ישראל בשלטי חוצות לבחירתו המחודשת להסתדרות מול שלי. האומנם מדובר בשימוש ראוי בכספי ציבור? סוף סוף מגיעים למערכת אנשים הגונים שיעשו סדר, ישימו קץ לקבוצות של אנשי שלומינו שנלחמיות רק למען עצמן ויילחמו למען מדינה וחברה שקופות, שוויוניות ומתקנות עוולות מן היסוד

  13. אריה רסלר :

    יונתן הכותב האנונימי התכוון לעמיר פרץ

    אפשר לקרוא את תגובתו גם כך:
    עמיר פרץ הוכיח שהוא (עמיר פרץ) לא….וכו'.
    בתקופת כהונתו כיו"ר ההסתדרות היו תקופות ארוכות בהן ההסתדרות היתה משותקת בתגובותיה.
    להזכירך את הרשויות המקומיות שלא שילמו שכר לעובדיהן במשך חודשים רבים שנמשכו מעבר לשנה בגלל מדיניות טומי לפיד ושר הפנים שלו אברהם פורז שלא היססו לאיים על העובדים ששכרם הולן שלא לפנות לבית המשפט לקבלת סעד, אחרת יפוטרו…וההסתדרות שתקה עד שבסופו של דבר עמיר יצא לשביתה.
    יותר יותר מידי זמן לקח לעמיר לצאת לשביתה הזאת.
    כדאי גם להיזכר שמי שמינה את עופר עייני לתפקידו היה עמיר פרץ….
    מנהיג אמיתי אינו מהסס יותר מידי זמן בתגובותיו במקרים של עוול משווע ודואג לבחירה מוצלחת של יורשו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.