חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ה"אושר" הוא, לפעמים, כלי של דיכוי

נושאים דעות ב 18.04.17 1:35

היכולת להתמרמר ולדרוש דין וחשבון מהממסד, לא סותרת את האושר שאמורה להעניק לנו הדמוקרטיה, היא חלק ממנו. בחברות שוויוניות, יכולים להתלוות למירמור הזה גם אושר ושביעות רצון המתבססים על ביטחון כלכלי וזכויות יסוד מובטחות

מאת מיה פאול

הודעה בוואטסאפ מחבר שמסתובב לא מעט באירופה הקלאסית: "השוויצרים האלה, המדינה הכי סבבה בעולם והם ממלמלים בכעס", החבר הזה נמצא בציריך, הספיק בשנה האחרונה לראות גם את בריסל, וינה ושטוקהולם והאבחנה שלו היא שבכל מקום כזה המקומיים נראים כעוסים למרות החיים הטובים.

תקשיבי, הוא כותב לי "הזרים פה אף פעם לא נראים ממורמרים". כן. אמרתי לו. גם אם תיסע לאיזה חור באפריקה שהייצור העיקרי שלו זה איידס והייצוא העיקרי שלו זה פליטים, אנשים לא ייראו לך ממורמרים, רוב הזמן עד שהם יברחו, הם ייראו לנו שמחים ורגועים. ובכל זאת הם כנראה לא מרוצים, אם מה שהם רוצים בחיים זה לברוח למקום שאפשר להתמרמר בו.

יש לנו נטייה לשכוח, כמה הקרום של המודרניות, הנאורות והקדמה הוא קרום דק. כמה הזכות להיות לא מרוצים ולהראות חוסר שביעות רצון הן בבסיס הדמוקרטיה השברירית שהשגנו לעצמנו במאבק מעמדי נחוש ועקוב מדם מהמהפכה האמריקאית והלאה.

לפני 3,000 שנה הושמד דור שלם במדבר סיני במשך 40 שנה בשל מה שנתפס בידי השלטונות של העם באותה תקופה כחוסר שביעות רצון/כפיות טובה, 599,998 איש מתוך 600,000 טוהרו בתהליך שבו עוצב מעמד של עבדים לעם. רוחם נשברה, יכולתם למתוח ביקורת נלקחה מהם והם עוצבו למה שנראה ראוי ביד אלוהים, או לפחות בידי אנשי הדת במנגנון הדיכוי הדתי המתוחכם בן אלפי השנים. אנשים שמחים, שבעי רצון וחסרי רצון/יכולת לביקורת. כך זה מאז.

גם דתות כמו הנצרות שבשלב ה"אנחנו דת של עבדים" עוברות שלבים קומוניסטיים, הופכות, מרגע שהן משלבות ידיים בממסד, לכלי של דיכוי. כך שהאושר אליו מתורבתים ומחוברתים בני אדם בידי מנגנונים של דת, תרבות ומסורת הוא אושר של תסתפקו במועט, תשמחו שמחת עניים ותמשיכו לסבול בשקט. תאביסו את עצמכם בחגים, כי רוב השנה תרעבו, תצהלו ותרקדו בטקסים, כי רוב הזמן תהיו אומללים. לכן אפשר לראות באפריקה אנשים רוקדים בערי פחונים ובהודו את שלוות הנזירים שחיים במשך אלפי שנים. מראית העין של האושר תוכננה ותוכנתה בידי מי שבכל זאת שמרו לעצמם את ההון והעדיפו לחיות בארמונות הרחק מהפחונים, הסמטאות במשכנות העוני והררי הזבל. אם יש משהו משותף לכל האליטות המדכאות בעולם, דתיות צבאיות ואחרות, זה שהן לא דבקו בחיי עוני.

אז היכולת להתמרמר היא זכות, זכות שקיימת רק בדמוקרטיה, כך גם היכולת לשאול שאלות ולבקש מהשליט דין וחשבון שלא לדבר על החלפתו. זה לפעמים נראה לנו תמוה אבל די הגיוני. הנה בסקר האושר האחרון כבר מצאנו מדינות עשירות כמו נורווגיה במקום הראשון ונוספות למעלה, מה שאומר שבחברה שוויונית אין רק התמרמרות וביקורת, אלא גם יכולת להיות מאושרים ושבעי רצון, כשהעושר סוף סוף מתחלק כמו שצריך וגורמי ההגמוניה הישנים מאבדים מכוחם. לשם אנחנו שואפים, לא לשמחת העניים שדוחפת לנו ההגמוניה בכל כוחה כדי שנסתפק בפחות. אנחנו לא צריכים להסתפק בפחות, כי אנחנו המעמד, הרוב העצום, גם לא נהיה חזירים. אנחנו נחלק זכויות לכל במקום פריבילגיות למעטים. ביטוח בריאות אוניברסלי, מדינת רווחה מהעריסה ועד הקבר אינן זכויות יתר, אלא זכויות יסוד וכאשר נבטיח אותן, נהיה גם הרבה יותר מאושרים ולא ממורמרים.

אני מאמינה שהשחרור מתקרב והולך. חוסר שביעות רצון מאפיין אוכלוסיות הולכות ורבות, אי שקט במוקדי החברה המסורתית, אי אמון בממסד הרקוב של החברה אחרי עשרות שנים של נאו-ליברליזם. בסופו של דבר אנשים לא רוצים שידכאו אותם, לא קונים במהירות את שמחת העניים ואת האושר של הסתפקות בעוני מנוון. דברים משתנים וצריך להיות ערים שגם האליטות מודעות לכך ונאבקות לשימור המצב הקיים כדי לשמור על כוחן, אז שנישאר מודעים ולא מרוצים עד שנשיג את מה שאנחנו צריכים.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

5 תגובות

  1. החגב עמד יציב :

    "עד שנשיג את מה שאנחנו צריכים"

    וכן כתבת "כי אנחנו המעמד, הרוב העצום, גם לא נהיה חזירים…וכאשר נבטיח אותן, נהיה גם הרבה יותר מאושרים ולא ממורמרים"
    למה מתכוונת גברת פאול באמרה "נבטיח" "נשיג" בתרגום משיחדש לעברית המשמעות היא כי משהו (רכוש, חירות, אפשרות בחירה וכדומה) יילקח בכוח ע"י מישהו אחר (ובטח יקראו לזה "לטובת הכלל")

    הנה כמה דברי חוכמה מבית מדרשה של גברת הברזל הבריטית זצ"ל:
    We want a society where people are free to make choices, to make mistakes, to be generous and compassionate. This is what we mean by a moral society; not a society where the State is responsible for everything, and no one is responsible for the State

    מיהו ג'ון גאלט?!

  2. נטע :

    לפי שית החגב לעני ועשיר יש זכות שווה לישון מתחת לגשר.

    "זכות הבחירה" בשיטת הליברטנים והניאו-ליברלים, היא בדיוק הזכות הזו.

    מדוע החגב מעלה אותה גרה כאן – לא ברור.
    השיטה הדרווינסטית שבה כל דאלים גבר – הביאה יותר צרות וקרבנות משבעים שנה של המשטר הלניניסטי-סטליניסטי בברה"מ.

    דרך אגב, בתקופת השלטון הקצרה של תאצ'ר קפץ מספר קרבנות התאונות מתחבורה כבדה (משאיות, אוטובוסים, רכבות) – ההפרטה המסיבית הורידה בבת אחת את רמת התחזוקה והשימוש והתוצאות רשומות על שמה של גב' הברזל, שידעה היטב מה להרוס, אבל לא הרבה פחות איך לבנות.

  3. נטע :

    סליחה
    הנה ללא הטעויות:

    לפי שיטת החגב לעני ולעשיר יש זכות שווה לישון מתחת לגשר.

    "זכות הבחירה" בשיטת הליברטנים והניאו-ליברלים, היא בדיוק הזכות הזו.

    מדוע החגב מעלה אותה גרה כאן – לא ברור.
    השיטה הדרווינסטית שבה כל דאלים גבר – הביאה יותר צרות וקרבנות משבעים שנה של המשטר הלניניסטי-סטליניסטי בברה"מ.

    דרך אגב, בתקופת השלטון הקצרה של תאצ'ר קפץ מספר קרבנות התאונות מתחבורה כבדה (משאיות, אוטובוסים, רכבות) – ההפרטה המסיבית הורידה בבת אחת את רמת התחזוקה והשימוש, והתוצאות רשומות על שמה של גב' הברזל, שידעה היטב מה להרוס, אבל הרבה פחות איך לבנות.

  4. מיה פאול :

    חגב בינתיים מי שלוקח את מה ששיך לאחר זה מי שגזל הרבה ולא מי שיש שנשאר לו מעט

  5. החגב עמד יציב :

    לנטע ומיה

    נטע, אני סולח לך על דברי ההבל והשטות, כל מה שכתבת שגוי מיסודו מלבד המשטר הנאצי בגרמניה לא היה משטר רצחני יותר ומרושע יותר בהיסטוריה מאשר המשטר הקומוניסטי בבריה"מ מ 1917 ועד מותו של יוזף "שמש העמים" סטאלין.

    "השיטה הדרוויניסטית וגו'"- פרשנות חסרת ביסוס ומלאת בורות ודעות קדומות שלך לשוק החופשי, אותה מערכת עקרונות מוסרית ופרקטית אשר הובילה לתקופת השגשוג ומגמת עליית איכות החיים המשמעותית ביותר בתולדות המין האנושי מהמאה ה 19 ואילך .

    מיה- למה התכוונה המשוררת?
    אלה הגוזלים את מה שאינו שלהם בוודאי אינם אלה המאמינים בחירות, גזלנים גדולים במערכת הישראלית נמצאים במקומות כדוגמת האגודה העותומנית, הנמלים, חברת החשמל ומוסדות מפוארים אחרים, בקונטקסט שלהם המונח "עבודה מאורגנת" הוא מונח שיחדש המסתיר מהלך במסגרתו הופרטו חברות בעלות משמעות אסטרטגית בבעלות הציבור הישראלי לידי עובדיהן לתועלת העובדים ע"ח כלל אזרחי ישראל, הכלכלה הישראלית מורכבת מכמה עשרות מוקדים מסוג זה, אותן "מילציות מיסוי עצמאיות" המשחיתות את המערכת ומייצרות את מה שמכנים גם באתר זה "יוקר המחיה".
    הפתרון אינו עוד מהממשלה, הפתרון הוא שתהיה כמה שפחות ממשלה.

    מיהו ג'ון גאלט!?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.