חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מרצ – על שינוי שיטת הבחירות הפנימיות ועל מצב השמאל

נושאים דעות, פוליטי ב 16.03.17 0:31

איזו הצעה העלתה יו"ר מפלגת מרצ בוועידת המפלגה? האם שינוי שיטת הבחירות הפנימיות במרצ יחזק את המפלגה? נחוץ  שינוי מהותי ולא שינוי טכני במערך מפלגות השמאל

מאת: ק. טוכולסקי

רשימות מסוף הדרך

כמה קשה מצבו של השמאל הישראלי זה נושא לא חדש, וככל שאנחנו דשים בו מצבו של השמאל הישראלי רק הולך ומחמיר. בקצהו הימני, מפלגת האבודה, קובץ של סוליסטים חסרי כל סולידריות מעמדית ותחושת שליחות בשירות המעמד שמתקבצים לצורך בחירות ומיד לאחריהן מתפזרים איש איש לעיסוקיו.

בצד השמאלי מתחת תקרת הזכוכית הרשימה המשותפת של הציבור הערבי שוויתרה על כל אפשרות לקרוץ לבוחרים מחוץ לגטו ומצליחה לקבץ תחתיה כ-50% מהבוחרים הערבים בלבד. באמצע, קטנה, לא רלבנטית כבר כ-22 שנים, הולכת ודועכת ונמצאת כיום כ-25 שנים לאחר הקמתה על קצת פחות ממחצית גודלה המקורי, מרצ.

מרצ הצליחה מאז שהוקמה לעשות כל טעות אפשרית מול בוחריה, בבחירת מנהיגיה לדוגמא, הלכה מדחי אל דחי כשבחרה תחילה ביוסי שריד, אחריו ביוסי ביילין ולאחריו בחיים אורון וזהבה גלאון, במקום לבחור ברן כהן ובאילן גילאון. מרצ הפסידה קולות רבים משום שבוחריה ה"ליברלים" (שם קוד בישראל לשנאת חרדים) העדיפו את שינוי/קדימה/יש לפיד ונטשו אותה בזמן שבמפלגה המשיך לשלוט הפלג הליברלי שלא הצליח למשוך בחזרה בוחרים שאבדו למפלגות המרכז, שיודעות יותר טוב ממרצ, לעשות שנאה. ובשל היותן משרתות הון מובהקות, גם לקבל חשיפה תקשורתית נאה.

מזה 5 שנים מכהנת כיו"ר מרצ זהבה גלאון, תכלס לא המנהיגה הכי רעה בישראל של מפלגה, האמת, אולי אפילו הסבירה מבין המנהיגים והמנהיגות (בתחרות קשה מול איימן עודה) עם זאת העובדה הזו בעיקר מצביעה שוב על כמה לא מתאימים מנהיגי המפלגות בישראל (למעט איימן עודה) לתפקידם.

זהבה גלאון עלתה ביום רביעי ה-15 במארס לשידור ברשת ב' ולא דייקה בדבריה, בלשון המעטה. העובדה שיו"ר מרצ מרשה לעצמה לא לדייק מוכיחה שוב שגם היא הגיע זמנה ללכת הביתה. גלאון התראיינה על ההצעה לפריימריז פתוחים כשיטת הבחירות במרצ וטענה, שזו בדיוק ההצעה שהיא העלתה אתמול, ושההצעה נפלה בגלל השמרנות של חברי הוועידה ושחבל. רק מה? זה לא מה שקרה ביום שלישי ה-14.03 בוועידת מרצ. להיפך, בוועידה העלתה גלאון הצעה שהיא תקבל את הסמכת הוועידה להציע הצעה לשיטת הבחירות בעצמה ורק הצעה זו תידון ותתקבל והצעתה נפלה. ההצעה הנגדית הייתה שהוועידה תדון במודלים השונים, ותקבע גם את מודל הבחירות וגם את השיטה תוך חודשים ספורים. גלאון פשוט חושבת שהיא יכולה, כמו ביבי, לעשות דבר אחד ואז לטעון דבר אחר. היא התרגלה לכך וזו עוד סיבה בעטיה היא צריכה ללכת הביתה.

לפני 25 שנים נערכו הפריימריז הראשונים בישראל. מפלגת העבודה בחרה את רשימתה לכנסת ב-1992 בפריימריז. זאת לא הייתה רשימה רעה, אבל זאת גם הייתה רשימה מחויבת הון שאפשרה את גל ההפרטות הגדול ביותר בישראל עד אותו זמן. אני לא בטוח שיש בהכרח קשר ישיר בין הצורך בפריימריז בתומכים וכסף לבין האופן בו הצביעו חברי מפלגת העבודה בגל ההפרטות של השנים 1993-1996, אבל די ברור לי, שהשיטה הזו לא סתם הייתה שם, כשהגל הגדול של כסף גדול בפוליטיקה ומחויבות של פוליטיקאים לבעלי הון החל.

פריימריז אינה שיטה טובה ממרכז מפלגה. היא בעיקר שיטה שמצריכה תחזוקה רבה נגד שחיתות, אחרת מהר מאוד קבלני קולות ותורמים הופכים לבעלי הדעה והמאה במסגרת בה נערכים הפריימריז. מרצ היא מפלגה, שיחסית לכל המפלגות האחרות בישראל למעט חד"ש, לא צריכה להוכיח שהיא הישרה, היעילה, שחברי הסיעה שלה עובדים למען הציבור שלהם. היא גם המפלגה היחידה בישראל שרוב חברי הסיעה שלה הם חברות, שבראשה עומדת מהגרת/עולה ש-20% מחבריה הם בני מיעוטים ושהגבר היהודי היחיד החבר בסיעתה לא מתגורר בין גדרה לחדרה. את כל זה היא הצליחה לעשות בלי פריימריז. חברי הכנסת שלה כולל גלאון נמנים על העשירון העליון של חברי הכנסת מבחינת איכות. זה היה נכון גם כשלמרצ היו 10 חברי כנסת, אבל זה לא משנה את העובדה שהיא לא רלבנטית לרוב המוחלט של הבוחרים, מאותה סיבה בעצם שהעבודה אינה רלבנטית.

הבוחר שמחפש אלטרנטיבה יכול למצוא ליברליזם מזויף של המרכז במפלגות שנהנות מתקשורת טובה יותר מזו של העבודה ומרצ. העבודה ומרצ צריכות להיות אלטרנטיבה חברתית, מעמדית, סוציאליסטית/ס"ד אחרת הן לא תהיינה. מרצ צריכה את אילן גילאון בראשה עם קישור לקהלים שלא הצביעו בשביל יוסי שריד ויורשיו, עם אנשים שיעשו בחירה מעמדית.

האמת, לא בטוח שצריך עדיין מסגרות כמו העבודה ומרצ עם אגפים ליברליים. אולי צריך איחוד כוחות בין הס"ד של העבודה והסוציאליסטים במרצ, אולי מערך חדש בראשות עמיר פרץ ואילן גילאון עם חברי כנסת כמו שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, יוסי יונה, תמר זנדברג, מרב מיכאלי, קסניה סבטלובה. זה מה שצריך להציע לציבור. הגיע הזמן לשינוי של מהות לא של אמצעי טכני כמו פריימריז פתוחים. של השמאלה בשמאל, של פוליטיקה מעמדית וסוציאליסטית, במרצ וגם בעבודה.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

3 תגובות

  1. מיכאל לינדנבאום :

    האם הפריימריז הם הסיבה לגל ההפרטות הענק של ממשלת רבין?

    לטוכולסקי.תודה גדולה על התובנה שלך שאני מצטט הלאה.
    עוד הסבר משמעותי לאסון ההפרטה האכזרית שנפלתי לה קורבן בחברת הדלק "פז" שניתנה במתנה לבינו צדיק,ולאסון ההפרטה הכולל של כל קורבנות ההפרטה בישראל מאז(1992-3) ועד היום.
    "לפני 25 שנים נערכו הפריימריז הראשונים בישראל. מפלגת העבודה בחרה את רשימתה לכנסת ב-1992 בפריימריז. זאת לא הייתה רשימה רעה, אבל זאת גם הייתה רשימה מחויבת הון שאפשרה את גל ההפרטות הגדול ביותר בישראל עד אותו זמן. אני לא בטוח שיש בהכרח קשר ישיר בין הצורך בפריימריז בתומכים וכסף לבין האופן בו הצביעו חברי מפלגת העבודה בגל ההפרטות של השנים 1993-1996, אבל די ברור לי, שהשיטה הזו לא סתם הייתה שם, כשהגל הגדול של כסף גדול בפוליטיקה ומחויבות של פוליטיקאים לבעלי הון החל."

  2. נגה תדמר :

    בימים ההם בזמן הזה

    אי אפשר שלא לקבל את הדברים של מיכאל אלא מתוך הזדהות עמוקה. הרי ממש בימים אלה, כשמתחולל סביבנו מחול השדים בעניין תאגיד השידור, קיבלנו תזכורת נוראה מהם הנזקים החברתיים של מהלכים כאלה.

    באשר לניתוח של אותן מגמות, שתמציתו היא המשפט, "די ברור לי, שהשיטה הזו [ההפרטה המסיבית] לא סתם הייתה שם, כשהגל הגדול של כסף גדול בפוליטיקה ומחויבות של פוליטיקאים לבעלי הון החל", אינני בטוח שעובדתית התיאור נכון. האמנם בעלי הון, שתמכו לראשונה (?) במועמדי העבודה לח"כים הם ששכנעו אותם לתמוך בהפרטות?

    נראה לי שאת הניתוח יש להתחיל דווקא מבחינת המגמות והתהליך ערב ה"תכנית לייצוב המשק", פוטש 7/85, ועיקרו צריך להיות בחינת השינויים בהרכב המקצועות של כוח העבודה – ירידת חלקם של פועלי הייצור (המאורגנים !) ועליית חלקה של שכבת הביניים.

    כרגע אינני יכול לעסוק בזה ביתר הרחבה, מקווה להתפנות בהמשך ולחזור ולעסוק בשאלה זאת.

  3. מיכאל לינדנבאום :

    הפוטש הריאקציוני ניאו-ליבראלי החל כבר ב-1984 עם ממשלת האחדות הלאומית בראשות הריאקציונר שמעון פרס

    לנגה.נכון יש קריאה יותר מדויקת של האסון הניאו-ליבראלי וקורבנות ההפרטה.הפוטש הריאקציוני ניאו-ליבראלי החל כבר ב-1984 עם ממשלת האחדות הלאומית בראשות הריאקציונר שמעון פרס.
    אח"כ עם הפוטש של התכנית לייצוב כלכלי של 1985-7 כדבריך.

    יש לי חשד כבד שנוכחות בעלי ההון בפריימריז של מפלגת העבודה ב-1992 ,ונוכחותו של רבין חביב המיליונרים והמהפכה הניאו-ליבראלית נתנו את דחיפת הענק לתועבת ההפרטה ובזיזת נכסי הציבור תוך נישול העובדים המאורגנים.

    לא נשכח ולא נסלח,אנו קורבנות פושעי ההפרטה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.