רוב הציבור מאמין שמדיניות הממשלה ברצועת עזה החמירה את המצב הביטחוני; חושב כי שיפור כלכלי בעזה יוריד את רמת העוינות והאלימות כלפי ישראל
מאת מערכת עבודה שחורה
סקר שהזמין ארגון זכויות האדם גישה מגלה כי 67% מהישראלים מאמינים שהסגר על עזה הוביל להחמרה במצב הביטחוני. מחצית מהמשיבים סבורים שבניגוד למטרה המוצהרת של ישראל, מדיניות הסגר מחזקת את השלטון ברצועה.
רוב גדול בציבור (76%) מכיר בכך שישראל שולטת בגישה הימית והאווירית לרצועה ובמעבריה היבשתיים, פרט למעבר רפיח, ומכתיבה את אפשרויות הייבוא והייצוא של עזה. מחצית מהציבור (51%) סבורים שהשליטה שמפעילה ישראל ומשפיעה ישירות על תנאי החיים ברצועה מנביעה אחריות לשלומם של תושביה.
רוב הנשאלים (57%) מעדיף את העמדה שמביעים בכירים בצבא, לפיה "הקלות על עזה יפחיתו את הייאוש והמתח והמצב יהיה פחות נפיץ", על פני הצהרות פוליטיקאים, ש"ככל שמבודדים את עזה ומהדקים את הסגר עליה, כך ישראל מצמצמת את האיום הביטחוני" (רק 41% מהציבור בחרו בעמדה זו). בכל הנוגע לניתוח ולמדיניות ישראל ברצועת עזה, רוב הציבור (73%) נותן יותר אמון בגורמי צבא מאשר בפוליטיקאים.
בתשובה לשאלה "האם שיפור המצב הכלכלי (בעזה) יעלה או יוריד את העוינות כלפי ישראל?" השיב רוב בולט של 70% כי "שיפור כלכלי יוריד עוינות". בנוסף, 69% מהמשיבים מאמינים כי שיפור תנאי החיים בעזה משרת את האינטרסים של ישראל, לעומת מיעוט של 27% שסבור כי שיפור כזה יפגע באינטרסים של ישראל.
הסקר עוד מצא שקיים רוב (54%) שאף תומך במתן אפשרות למעברה של סטודנטית, ללא רקע ביטחוני, מהרצועה לגדה המערבית, לצרכי לימודים לתואר מתקדם. זאת בניגוד לאיסור שמטילה ישראל משנת 2000 על מעבר סטודנטים מעזה לחלקה השני של הטריטוריה הפלסטינית, לצרכי השכלה גבוהה.
את הסקר וממצאיו חיברה וניתחה חוקרת דעת הקהל, ד"ר דליה שיינדלין, בהזמנת ארגון גישה. בסקר השתתפו 650 ישראלים (מדגם מייצג – 500 יהודים, 150 ערבים) ואיסוף הנתונים בוצע על ידי חברת מחקרי הגל החדש. שיינדלין מסבירה כי "מדיניות הממשלה לא זוכה לתמיכת רוב הציבור. הציבור פרגמטי ומקשר בין צרכי אוכלוסייה האזרחית לרמות המתח והאלימות, ובמקביל רוב הציבור מראה נכונות להקלות כאשר לא ניכרת סכנה ביטחונית. התובנה ששיפור בתנאי המחיה של תושבי עזה משרת את האינטרסים של ישראל תקפה בקרב כל הקהלים וחוצה מחנות ועמדות פוליטיות".
Tags: ארגון גישה, סגר, סקר, רצועת-עזה
שטיפות המוח שעושים גורמי שמאל, לרבות כלאה שמשרתים בצבא בתפקידים בכירים, ונכשלים פעם אחר פעם בתחזיותיהם, עשויים בהחלט להשפיע על חלקים בציבור. חוות-דעתם הפוליטית של קציני צבא במדים, חייבת על-כן להיות מוצגת כהווייתה – מי האומר, מה השקפתו ומה הביסוס לדבריו.
קצינים אינם מומחים לנבואה או חיזוי מדיני-חברתי, ובפועל רוב ברור של הכשלים בהערכות "מודיעיניות" וניבוי אירועים ביטחוניים בין ישראל לפלשתינאים ולמדינות ערב השכנות, היו שלובים בכשלי צפי.
בסקר הנדון, עפ"י התיאור שבמאמר, חסרות שאלות הבוחנות התניות ל"דעות" "אמונות" ו"שאיפות" שאותן דולה ומבליט הסקר מס"כ התחושות של רבים בציבור ביחס לעזה. למשל השאלה הבאה: "אילו הסתבר לך שהקלות בעזה אינן משנות את עמדתו היסודית של הציבור העזתי כלפי ישראל, אך מסייעות להיערכותו לקראת עימותים עתידיים קשים ומדממים יותר – האם גם אז תתמוך בהקלות?
סקרים עשויים להיות אמצעי-עזר לבחינת תמונת-מצב נקודתית בדעת הקהל, וגם כלים פסיכו-חברתיים להשפיע על עמדות אלה. לפחות זה המצב בין אלה שב=הבנתם את מורכבות המצב בעזה וידיעותיהם בנושא, הופכים אותם לפוסחים תמידיים על שתי הסעיפים. להערכתי, חלקם של אלה בציבור, גדול יותר מחלקם של התומכים בהרפתקנות מדינית-ביטחונית בעזה או איו"ש "בכל מחיר".
סקרים עשויים להיות גם תרגילי הונאה והטעיה מכוונים, אם עורכים ומפרסמים אותם כשהם לוקים בשגיאות לוגיות , מבחנים חלקיים או מגמתיים ושקלול תוצאות מונחה-תוצאה רצויה… . בכל מקרה אני מעדיף סקרים הבוחנים מגמות על בסיס קבוע של אוכלוסייה, שאלות ואינטרוולים של זמן, ולא בהקשר אקראי רצוי.
במערכת היחסים הישראלית-פלשתינאית אין קיצורי דרך – שמונים השנים שלפני אוסלו ו- 20 השנים שאחרי אוסלו לימדונו זאת היטב. תתיכן במערכת יחסים זו הרפתקנות (ודו"ח "צוק איתן" חוזר ומאשש אותה( ואפשרית גם גישה זהירה ואחראית. בדרך השנייה מתקדמים בצעדים מדודים ומאוזנים, כפי שהיה בהסכם השלום עם מצרים; נותנים – מקבלים; לא נותנים – לא מקבלים. רק כך בוחנים כוונות ושינויי מגמה באורח אחראי ומקצועי.
באמת, כמה חלקים יש לטרטוריה הפלסטינאית?
או כמה מדינות הפלסטינאים רוצים?
1 בירדן,60% מהאוכלוסיה
2 בישראל
3 ברש"פ
4 ברצועת עזה
5 בדאעש בסיני
כשכל "מדינה"או ארגון שלהם מגיע להסכם מיד מקימים מדינה שמתנגדת להסכם. נראה שהכל בלוף של הימין. לפלסטנאים אין רצון/ יכולת ליצור מדינת חוק וכל ניסיון שלהם מתכנס לשחיתות הנשענת על תרומות מאירופה וממדינות המפרץ.
עזה היא גטו שהולך להתמוטט ואנחנו נשלם מחיר. מהזיהום באקוויפר החוף וחופי הים ועד השנאה של מי שנמצא בכלוב לכולאיו.
ישראל מזה עשור מאפשרת לחמאס שליטה בעזה כקבלן משנה שלה וזה פשוט נורא.