התקשורת נגררה לשיח אלאור עזריה ונתנה לו לשטוף את השיח הציבורי, כמו צונאמי שמטביע עיסוק בכל הנושאים החשובים באמת, בלי להצליח אפילו לכוון אותו למקומות שבהם הדיון עליו יכול היה להיות פרודוקטיבי. התקשורת משרתת בכך את השיח ההגמוני
מאת: מיה פאול
בשבוע החולף קיימה הכנסת את יום העוני ואת יום הקהילה הגאה. בשני התחומים עמדה הקואליציה בפני בעיות מהותיות. הקואליציה ה"חברתית" מתיימרת לייצג את השקופים. מתוך שש המפלגות המרכיבות אותה, ארבע מתהדרות בדגל החברתי (הליכוד, כולנו, יהדות התורה וש"ס). וגם שתי האחרות (הבית היהודי וישראל ביתנו) מקדישות זמן רב ורטוריקה מרובה לנושא ה"חברתי". אך הפערים בישראל מעולם לא היו גדולים יותר, המעמד הבינוני בישראל מעולם לא היה מעורער יותר והעוני בישראל מעולם לא היה גדול יותר. גם ליום הגאווה אין לקואליציה מה לתרום. אפילו חבר הכנסת ה"גאה" שלה מתנגד, ביחד עם עמיתיו, לכל הצעת חוק משמעותית.
השבוע הודה השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, שלא רק שבאום אל חיראן לא היה פיגוע, אלא שההרוג נורה בטעות בשל תקלה מבצעית שנחקרת במח"ש. השבוע גם היה אמור להסגר מיכל האמוניה בחיפה, הדיון הסוער שהחל השבוע על תנאיהם של קשישים במוסדות שבפיקוח משרדי הבריאות והרווחה היה אמור להימשך. אבל הכול נדחק הצידה, למה? בגלל מתן גזר הדין במשפט החייל אלאור עזריה.
משפט אלאור עזריה לא היה צריך להיות מחוץ לעיתונים והדיון הציבורי. הוא היה צריך להיות בעמוד 15 של העיתון, בידיעה לקראת המעבר לתחזית בחדשות. גזר הדין כבר ניתן וגם לו ניתן סיקור רב מדי, אבל שוב התקשורת שלנו, שיחקה השבוע הישר לידי הממשלה. ראש ממשלה נחקר בשורה של חקירות על פשעים שכל אחד מהם יותר חמור מהשני, השר לביטחון פנים שלנו הצית שתי עלילות דם האחת אחרי השנייה. וכשנתגלה שטעה, במקרה הטוב, ושיקר, במקרה הרע, אף אחד לא דורש את התפטרותו. זקני ישראל, ההולכים ומתרבים, זוכים לשירות שערורייתי שמאפיין את החברה המערבית שסוגדת לנעורים ומוציאה את זקניה למות בשלג, חברי כנסת "חברתיים" מהקואליציה מצביעים נגד הצעות חוק שבאמת יוכלו להטיב עם אזרחי ישראל ההולכים ונהיים עניים. ובמה עוסקת התקשורת? בגזר דינו של חייל שהוציא להורג על דעת עצמו, מחבל מנוטרל. לא חס וחלילה בנסיבות ביקורתיות או דידקטיות, לא תוך מתן אמירה משמעותית לגבי הפשע שהחייל עשה בטוהר הנשק של צה"ל, לא תוך כדי ביקורת נוקבת על הכיבוש, סתם סיקור פורנוגרפי ואפילו מתחנף של החגיגה של הימין הקיצוני. התקשורת שלנו, שמייללת מפעם לפעם על הפגיעה במעמדה, לא מבינה שאין גורם שפוגע במעמדה יותר מאשר היא בעצמה, שוב.
משפט אלאור עזריה הוא אחד הספינים המתוחכמים של השנים האחרונות. החייל הזה, ביצע פשע, במקום להתמודד עם המציאות הזו, הוא נוצל בידי הימין למטרות ספין. הכלכלה משרתת רק את ההון ובזמן שכולם חוגגים פה מטבע חזק, דירוג אשראי טוב וחוב נמוך, הישראלי הממוצע הולך ומדרדר לעוני? לא נורא. העיקר שאפשר לצעוק מוות לערבים. הימין הקיצוני חגג על עזריה, דאג לו לעורכי-דין שהפכו את המשפט שלו לרעתו למשפט ראווה. בסופו של יום חייל צעיר, הש"ג של הכיבוש ילך לכלא ובצדק על מעשיו. אבל הוא אפילו לא מפנים שהוא עשה משהו רע ולא מוסרי. הוא הושחת בידי הימין הקיצוני, בידי פוליטיקאים שלא היה להם אומץ לומר את האמת, בידי משרתי ההון ששמחו על ההזדמנות לספין נוסף. שנה וחצי הוא ישב בכלא, כי הם חגגו והוליכו אותו שולל. כרגיל, הימין הישראלי, זה שחוגג את רטוריקת העדתיות, זה שמשסה את ה-99% אחד נגד השני באמצעות שימוש בגזענות, שוב הימין מנצל מישהו מפריפריה כדי לשרת את מטרתו בשירות בעלי ההון.
עוד מעט הוא ילך ובצדק לכלא, אני מקווה שהמסר של בית הדין חלחל, וכל חייל ידע שלא משנה מה צועק לו איזה מתנחל בחברון בזמן אירוע, יש בצבא פקודות ואנחנו לא פלנגה. יש מחיר לכיבוש אותו משלמים גם החיילים בשטח וגם החברה הישראלית כולה. אך שוב ישלם הש"ג את המחיר של הימצאותנו המיותרת להחריד בחברון בשירות קומץ סהרורי של מטורפים. אם היינו לוקחים את הסיפור הזה כדי להראות כמה הכיבוש נורא, כמה גרועה השפעתם בשטח של מתנחלים קיצוניים על החיילים, ניחא. מה שגרוע בסיפור, שפשוט נגררנו לשיח הזה ונתנו לו לשטוף את השיח הציבורי כמו צונאמי שמטביע כל נושא אחר, בלי שנצליח אפילו לכוון אותו למקומות שבהם הדיון היה יכול להיות פרודוקטיבי נגד המשך הכיבוש. התקשורת ימנית, היא משרתת את ההון ואת מפעל ההתנחלות, היא לא מסוגלת אחרת גם לא זו שמתיימרת להיות אובייקטיבית או ליברלית.
אז בזמן שמיטב הכותרות, הפרשנויות, הלהג וזמן המסך הוקדשו לפושע אחד ולדיון המיותר סביב היותו מלאך או שטן, לא דברנו מספיק על העוני, על זכויות הלהט"ב, על מצבם של הסיעודיים, על העובדה שהמשטרה והשר האחראי עליה עוסקים בהסתה חסרת אחריות ולא מבוססת ולא לוקחים אחריות כשקלונם נחשף. לא זעקנו מרה כשמיכל האמוניה בחיפה, שהיה אמור להיסגר השבוע, קיבל ארכת קיום של עוד שלושה חודשים. לא כעסנו על עוד הרוגים בתאונות דרכים ותאונות עבודה, שהצטרפו לסטטיסטיקת המוות בגלל רשלנות ממשלתית גם השבוע. לא תהינו למה ראש הממשלה מסתובב בעולם ומתאם עמדות עם חשודים בזמן שהחוקרים מחכים לו בבית. מה שאפשר ללמוד מ"פרשת אלאור עזריה" הוא שהדיון התקשורתי מתעסק בטפל ובצהוב, במסרס ובמעקר. ובסופו של יום – משרת תמיד תמיד את סדר היום של הימין ולא את קוראיו וצופיו.
Tags: אלאור אזריה, דיון ציבורי, ימין, עוני, קשישים, תקשורת