חוק ההסדרה יוצר הזדמנות אמתית לדון ולהכריע בעתיד הגדה המערבית, אך מזה בדיוק מנסים נתניהו ומפלגת העבודה להימנע בכל מחיר. גם אבו מאזן וגם ממשלת חמאס בעזה מקבלים את ההסדר הקיים
מאת: יעקב בן אפרת
חוק ההסדרה", או בשמו הפחות מכובס "חוק הגזל", התקבל אמש בכנסת ללא נוכחות בנימין נתניהו. החוק "מסדיר" הפקעה של קרקע פלסטינית פרטית בהתנחלויות, כתגובה להחלטת בג"צ לפנות בתים שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית במאחז עמונה, ובהמשך בהתנחלות עופרה. ההחלטה נוגעת ל- 2,000 בתים נוספים שנבנו, לטענת מנהיגי המתנחלים, "בטעות", על קרקע פרטית בהתנחלויות רבות. אתמול הכנסת "הסדירה" את הטעות באמצעות חקיקה.
הבעיה היא, שעל פי חוות דעתם של היועצים המשפטיים של הממשלה והכנסת, כמו גם של משפטנים רבים אחרים, חוק ההסדרה איננו חוקתי. סביר להניח שבג"צ, שכבר פסל בנייה על קרקע פרטית, יתנגד לחוק המאשר פגיעה בזכות הקניין של תושבים פלסטינים, שכידוע כלל אינם אזרחי מדינת ישראל. בתסריט המוזר שנפרש לנגד עינינו, ממשלת ישראל בראשות נתניהו תיכנע לדרישת שר החינוך נפתלי בנט לחוקק חוק לא חוקתי, רק כדי שבג"צ יציל אותה ויפסול את החוק על הסף.
נתניהו חיפש תירוצים כדי לדחות את ההצבעה בכנסת. הוא רוצה להגיע להבנות עם דונלד טראמפ במפגש שלהם ב- 15 בפברואר בבית הלבן. אלא שלנפתלי בנט אצה הדרך. עמדתו של בנט ברורה: הוא רואה בבחירתו של טראמפ לנשיאות גורם שמשנה את כללי המשחק, בחירה שיצרה שעת כושר לעשות צעד ברור ולספח את שטח C לישראל. חוק ההסדרה הוא צעד ראשון בכוון זה, ובנט רוצה שנתניהו יגיע לוושינגטון חמוש בחוק ויעמיד את טראמפ במבחן. הקביעה של הבית הלבן שההתנחלויות "אינן מכשול לשלום אך הרחבתן עלולה שלא לסייע למטרה זו" מסמלת שינוי גישה של הממשל האמריקאי. זה אימוץ המנטרה של נתניהו משכבר הימים, בתגובה למתנגדי הבנייה בשטחים הכבושים, לפיה ההתנחלויות אינן המכשול לשלום, אלא הסירוב של הפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית.
בעוד שבנט רוצה לקבוע עובדה בשטח ולכפות על הממשל החדש מציאות חדשה, נתניהו נוקט עמדה הרבה יותר זהירה. הוא מבין שחוק ההסדרה הוא הפתיח המוביל להחלת החוק הישראלי על הגדה המערבית. ההתנהגות של בנט תואמת את המסר שייצא מבג"ץ: מי שרוצים "להסדיר" את ההפקעה חייבים להכריע קודם אם הם רוצים לספח את השטח, וזאת היא בדיוק ההחלטה שנתניהו בורח ממנה כמו מאש. קודם הוא נתלה בבית הדין הבינלאומי בהאג, היום בפגישה המיועדת עם הנשיא האמריקאי, ומחר הוא יחפש תירוץ אחר כדי להמנע מלנקוט צעד שעל השלכותיו אין לו כל שליטה. הצרכים הפוליטיים, התחרות הבלתי פוסקת עם בנט מי יותר ימני, מביאים אותו לנקוט בעמדות שהוא לא ממש מאמין בהן.
מול בנט ונתניהו ניצבת מפלגת העבודה, הזועקת לשמיים נגד חוק ההסדרה בשם הצלת גושי ההתנחלויות. על פי תורת חניכי ברל כצנלסון, הנסיון הקולוניאליסטי מחייב לגזול אדמות, אבל באלגנטיות ולא בברוטליות. חוק ההסדרה יזעזע את ההסכמה שבשתיקה של הקהילה הבינלאומית לגושי ההתנחלויות, שם מתגוררים למעלה מ- 400,000 אזרחים ישראלים. לדידם של אנשי העבודה, הימין הקיצוני מוכן להקריב את גורלם של מאות האלפים החיים בגושי ההתנחלויות עבור 80,000 מתנחלים המתגוררים בהתנחלויות המבודדות, ואשר בכל הסדר עתידי אמורים להתפנות או להסכים ולהסתפח למדינה הפלסטינית.
בשם נכונותה העקרונית של מפלגת העבודה לנהל מו"מ עם הרשות הפלסטינית, תוך שהיא מסתמכת על הבנות שהגיעה אליהן בעבר עם האמריקאים, היא מתייחסת אל גושי ההתנחלויות כאילו הם כבר רכוש ישראלי שניתן לבנות בו. אלא שקבלתה את עמדת הימין לפיה אין עם מי לדבר בצד הפלסטיני, מחלישה אותה. יוצא אפוא שהמרחק בינה לבין הימין לא רב כל כך: בנט רוצה לספח את שטח סי בצורה חד צדדית, מפלגת העבודה רוצה להמשיך לבנות בתוך גושי ההתנחלויות בצורה חד צדדית, ומתברר שגם שר הביטחון אביגדור ליברמן שותף לעמדה הזאת.
Tags: בנימין-נתניהו, השטחים הכבושים, התנחלויות, חוק ההסדרה, מפלגת-העבודה, שתי מדינות לשני עמים