במקום שמפלגת העבודה תייחל לחזור לשלטון בזכות קולות מזרחיים מהפריפריה, עליה לבחור מנהיגים מזרחים מוכשרים מהפריפריה
מאת: אמיר יובל
השבוע ייערכו הבחירות לראשות מפלגת העבודה. המנהיגות הנדרשת לה היא מנהיגות לא מגזרית המגשרת בין חלקי החברה השונים. על מפלגת העבודה להתנער מהפוליטיקה הישנה שניסתה לסגל את הציבור לניאו ליברליזם
מאת: אמיר יובל
פריימריס במפלגת העבודה – נחוצה מנהיגות מגשרת
הטענה שמפלגת העבודה לא תחזור לשלטון ללא קולות מזרחיים מהפריפריה, היא טענה חלקית ומטעה. גישה פחות אינסטרומנטלית ויותר איכותית עשויה להוות חלופה מהותית לשלטון הימין: במקום לתור אחר 'קולות המזרחים', אציע כמה סיבות לבחור במנהיגים מזרחים מוכשרים מהפריפריה.
אבי גבאי הוא דוגמה לפוליטיקאים שעשויים לחלץ את מפלגת העבודה משוליותה: מוכשר, מנוסה, מעורר אמון, מופת למזרחי שהצליח לנפץ את תקרת הזכוכית שיצקו האליטות הישנות.
האם היכולת המוכחת של אבי גבאי, האומץ הפוליטי והיושרה הציבורית סוללים את דרכו לתפקיד היו"ר? כוכב נולד – לתפקיד אחד – ומיד – הופך תמיד, למטאורואיד. למשל: עמרם מצנע, ועמי איילון ב'עבודה', המטאורים של מפלגת המרכז שהתפוגגו, ויאיר לפיד. אפילו יצחק רבין, המצביא, הכאריזמטי, איש העולם, נחשב למנהיג לאומי גדול רק בעשור השני של חיטוט רגליים במפלגה, בכנסת, ובממשלה, אבל לא לאחר שהוצנח לראשות המפלגה והממשלה ב 1974. ביוון העתיקה, אפלטון חזר בו מהצעתו לשלטון הטכנוקרטים, מפני שממשלת מומחים סופה עריצות בהכרח.
במבט לאחור נראה שגם לשלי יחימוביץ', הראויה להנהגה, אצה הדרך ב 2011, ויתכן, לו התייצבה לשמאלו של עמיר פרץ, הייתה מתגבשת חזית רחבה שיכולה הייתה להדוף ב – 2013, את חזרת האליטה הישנה המייצגת את כל חטאי השמאל והמנוכרת לרוב הישראלים.
ב 2006 רוב מצביעי 'העבודה' בראשות עמיר פרץ היו אשכנזים (כלומר, גם לאחר שקולות של אשכנזים מדושנים נדדו ל'קדימה'). עמיר הוא היחיד שהצליח לגבש קואליציה של רוב מצביעי העבודה הוותיקים עם מזרחיים מהפריפריה שראו בו ראש ממשלה ראוי ותמכו בו במערכה נגד האליטות הישנות בראשות שרון ופרס. הקואליציה הזו התפוררה עם שובם של האליטות הישנות: ברק ב 2007 והרצוג ב 2013. עכשיו, כשמתחילה להתפזר חשרת האינטרסים של קבוצות תקשורת שונות, יודע כל ילד בשדרות וכל קצין מרעננה שעמיר פרץ תרם תרומה אסטרטגית לתפיסת הביטחון ולביצורו. ברור גם שהעיסוק בשפם במגפון ובמשקפת היו, במקרה הטוב, אמצעי להסחת הדעת מהיכולת הנדירה שגילה פרץ בתחום קבלת ההחלטות וקביעת המדיניות בתחומי הביטחון והכלכלה. (רשימה חלקית: כיפת ברזל, שינוי סדר עדיפויות בתקציב הביטחון, בנייה ירוקה, מיחזור, פיתוח ביישובי הבדואים, החלטה על פינוי מיכל האמוניה). כל אלו מבטאים ראייה מורכבת ארוכת טווח, הליכה נחושה חוצת אזורים, עדות, מעמדות, וגם …. מפלגות, כמו כמה מאבות המפלגה.
כדי שמפלגת 'העבודה' תהפוך למפלגת שלטון – העם, עליה להאמין ברציונאליות ובעתירות הכישרונות של הציבור המזרחי בפריפריה. למה לא להניח שהציבור המזרחי יעדיף רשימה של נציגים שישקפו את איכויותיו על פני מתחרה פולקלוריסטית – סטראוטיפית מלעיגה?! עמיר פרץ, בני ביטון, איציק שמולי ואבי גבאי, (ועם קצת מזל וחוכמה פוליטית אורלי לוי אבקסיס), ראויים להיות חלק מליבת ההנהגה שהמאפיין המרכזי שלה אינו פולקלור עדתי אלא יכולת פוליטית – מדינית – כלכלית מוכחת. מפלגת העבודה עתירה באישים מוכשרים, מעוררי תחושת ביטחון ואמון, מנוסים, מצליחים ומזרחיים. האם ניתן לשוב ולתרץ את דחיקת המנוסים המזרחיים על ידי מטאורואידים כמצנע וברק? ומה הייתה תכלית ההדחה? מה הרקורד המדיני – בטחוני – כלכלי של אלו שהפכו את מפלגת העבודה לשוליית הימין? ומדוע לא לבחור את הטובים ביותר והבחירים ביותר?
בחירה באישים ראויים ומבריקים כמו שלי יחימוביץ', אבי גבאי, איציק שמולי, וסתיו שפיר, לעשירייה הראשונה, יבטאו לדעתי מהפך אסטרטגי איכותי. כחלופה לפוליטיקה של פולקלור אותנטי מוצע כאן לגבש חזית רחבה שבמרכזה כוורת בעלת איכויות אותנטיות, בהנהגת עמיר.
בקצרה, תמיכה של בוחרים מזרחיים מהפריפריה כרוכה בצמרת שבראשה מזרחיים ראויים המשקפים כבוד לאותו ציבור ואמון בו. מפלגת העבודה משופעת בהם.
Tags: אבי גבאי, אליטות, ימין, מזרחים, מפלגת-העבודה, עמיר-פרץ, פריפריה
אבי גבאי הוא אולטרה קפיטליסט,
בכלל צריך לבחור אנשים לא בגלל הזהות שלהם
לא חסרים במפלגת העבודה אנשים שהם סוציאליסטים כמו עמיר פרץ ויוסי יונה שבמקרה הם גם לא אשכנזים ומהפריפריה.
אמת ק.מה שחשוב זאת אג'נדה סוציאליסטית ולא זהות המתכתבת בקלות רבה מידי עם ניאו-ליבראליזם "פרוגרסיבי" נוסח בלייר או קלינטון.