הורדת החוב – לא על חשבון השירות לאזרח

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 24.01.17 23:55

הממשלה מתגאה בצמצום יחס החוב-תוצר בתקציב החדש, אך המשמעות היא עליה בחוב הפרטי של האזרחים

מאת ק. טוכולסקי

כלכלה עשירה, אזרחים עניים. כך אפשר לסכם את ההתייחסות לירידה הנוספת ביחס החוב-תוצר של ישראל. בשנת 2009 עמד יחס החוב תוצר על 73.2% בסוף שנת 2016 עמד היחס על 62.1%. בזמן שיחס החוב-תוצר הממוצע במדינות המפותחות עומד על למעלה מ-100% (105.2%) בישראל היחס יורד.

ראשית מה שיורד משמעותית זה היחס, החוב עצמו לא קטן משמעותית אבל הגידול בתוצר מקטין את יחס החוב תוצר. שנית ממשלת ישראל נוקטת במדיניות שגורמת לכך שהחוב היחסי שלה יורד, אבל החוב האמתי של משקי הבית עולה. ההוצאה הממשלתית הולכת וקטנה, ההוצאה הפרטית הולכת וגדלה וביחד אתה גם החוב הפרטי. המשפחה הישראלית הממוצעת נאלצת להוציא יותר כי היא מקבלת מהממשלה פחות והחוב האישי שלה הולך וגדל ככל שהחוב הציבורי הולך וקטן. בסופו של דבר כשהגידול בתוצר יפסק, נגלה שהחוב שלנו עדיין שם ואז היות שגידול בתוצר מפסיק בזמן משבר כלכלי, נגלה גם שהריבית על החוב שלנו עולה ושצריך לשלם יותר. בקיצור נגלה שביבי וכחלון חוגגים, אבל אנחנו נשלם את המחיר.

זה לא רע להחזיר חובות, או לפחות לא להגדילן. אבל ממשלה אחראית הייתה מחזירה חובות ולא מעניקה עוד ועוד הנחות מס לתאגידים וטייקונים. ביבי וכחלון כמו ביבי ולפיד וכמו ביבי ושטייניץ, מקדמים את אותה המדיניות של החלשת המדינה באמצעות קיצוצי מס וקיצוץ ההוצאה הציבורית. מדיניות החזרת חוב אחראית הייתה נעשית באמצעות שמירה על שיעורי המס ואף העלאת מס על האלפיון העליון והתאגידים והעמקת הגבייה, לצורך הפחתת החוב במקביל לשמירה ואף לגידול בהוצאה הציבורית על שירותים. זה הפתרון האמתי, הסוציאל-דמוקרטי להתמודדות עם חוב לאומי וצרכים של אזרי ותושבי המדינה. אבל כאמור ממשלת הימין לא בקטע, ביבי באמת שמח שיחס החוב תוצר קטן, אבל הוא לא עושה בשביל זה כלום. גם לא כחלון, שניהם נמצאים עמוק בכיס של ההון הגדול ומה ששניהם הקטינו בשנים האחרונות באופן אקטיבי הוא לא החוב של מדינת שיראל, אלא את התשלומים של בעלי ההון והתאגידים למדינת ישראל. מדינה קטנה כמו ישראל, מדינה שהיא לא מעצמה אמתית, צריכה תמיד להקפיד על תשלום החובות שלה כי מאתנו תמיד אפשר יהיה לקחת ותמיד אפשר יהיה לכפות עלינו לשלם כמו שעשו ליוון. אבל הדרך לעשות זאת היא באמצעות שימוש מושכל בעודפי גבייה לא באמצעות קיצוץ במסים על בעלי היכולת.

אם נסתכל על תקציב המדינה לשנת 2017 נראה די בקלות שכמעט שליש מהתקציב הולך להחזרי חובות ותשלומי ריבית, כ-140 מיליארד ₪. ממשלת ישראל שמתגאה כל כך בהורדת יחס החוב-תוצר, הקטינה משום מה את החזר החוב בתקציב 2017, אבל זאת לא הנקודה. הנקודה היא שאם הינו לוקחים בחשבון את כל הפחתות המסים של השנים האחרונות, כולל לדוגמא הורדת מס החברות ומס ההכנסה, ההנחה של 90% מהחוב למדינה של הרווחים הכלואים, המדינה הייתה יכולה לשלם יותר החזרי חוב ולהקטין את החוב ובכך להקטין את הקרן ואת תשלומי הריבית. ניתן היה לחסל את החוב החיצוני של מדינת ישראל ולהבטיח את עצמאותנו הפיננסית מול העולם. אבל כאמור, ממשלות ימין לא מעוניינות בכך. הינו יכולים להיות היום עם תקציב מרחיב שירותים ומקצץ הוצאות למשקי הבית, תקציב שהיה מסייע בהפחתת החוב הפרטי. אבל אנחנו לא שם ולא נהיה שם כל עוד הימין בשלטון. מבחינתם של ביבי ולפיד, בנט וליברמן, כחלון ושטייניץ, הם שם כדי שהעשירים שילמו פחות ואנחנו נענש על זה שהינו מספיק מטומטמים לתת להם כוח.

זה לא רע שיחס החוב תוצר יורד, זה לא רע שלממשלה יהיו פחות חובות. אבל אי אפשר לעשות את זה באמת אם המחיר הוא עלייה בחוב הפרטי וירידה בהיקף ואיכות השירותים שהמדינה נותנת לאזרחיה. אי אפשר להוריד חוב כשבעלי היכולת, תאגידים, טייקונים, המאיון העליון, משלמים פחות מסים. הממשלה מתגאה בהישג שהיא לא השיגה ואם לא נחליף אותה, נמשיך לשלם על כך מחיר כבד.