כדי לחזור לעמדת השפעה, על השמאל, בישראל ובעולם, להפסיק להדמות לימין ולקדם ערכים ניאו-ליברליים
מאת: קורט טוכולסקי
ביום חמישי נבחר נשיא חדש לפרלמנט האירופאי, איש ימין מרכז והשלים עם בחירתו את המעבר לשליטה מוחלטת של הימין מרכז בתפקידי המפתח של האיחוד האירופאי. ביום שישי הושבע דונלד טראמפ לנשיא ה-45 של ארצות הברית. ביום שבת התכנסו בגרמניה נציגים של מפלגות ימין קיצוני מרחבי אירופה במטרה מוצהרת להתארגן בכדי להגיע להישגים כל אחת במדינתה שלה. באותו זמן בארצות הברית, באירופה וגם כאן בישראל, מפלגות השמאל נותרו המומות, לא רלבנטיות ובדרך לעוד מפלות. ביום חמישי במפלגת העבודה הצליחו שני מועמדים למזכ"לות שנתמכים בידי מועמדים ס"ד להעפיל לסיבוב השני על חשבון 3 מועמדים חסרי סיכוי ומועמדת ממסדית. מפלגת העבודה צוללת בסקרים אבל הס"ד שלה לא מסוגלים להתאחד סביב מועמד למזכ"לות שלא לדבר על מועמד ליו"ר התנועה. בגרמניה זיגמר גבריאל, אדם שבחלק מהימים גורם ליצחק בוז'י הרצוג להראות כמו יו"ר מפלגת השמאל מרכז לא הכי גרוע בעולם, אוחז בכיסאו באמצעות תמיכת המנגנון כל הדרך למפלה היסטורית בבחירות שיתקיימו בהמשך השנה. בארצות הברית המפלגה הדמוקרטית עדיין קרועה בין מי שמאמינים בדרך השלישית של הקלינטונים ותומכיהם אנשי הממסד, לבין הרדיקלים הצעירים והאנטי ממסדיים שרוצים לשנות את המפלגה ולכבוש בחזרה את השלטון. בכל העולם מצבו של השמאל אינו מזהיר, לא רק בגלל סיבות שתלויות בו עצמו אבל גם לא רק בגלל סיבות חיצוניות.
נתחיל בבעיות הפנימיות שמאפיינות בעיקר מפלגות שמאל מרכז כמו הדמוקרטים בארצות הברית, העבודה בישראל והספ"ד הגרמנית או הסוציאליסטים בצרפת וספרד. מאמצע שנות ה-80 ועד המפלות שהעיפו אותם מהשלטון מפלגות אלו הלכו ימינה והפכו דומות מאוד למפלגות הימין מרכז. התמיכה במדיניות הדרך השלישית בכלכלה בהובלת אנשים כמו שמעון פרס, יצחק רבין אהוד ברק ובוז'י הרצוג בישראל, ביל קלינטון וברק אובמה בארצות הברית, גרהארד שרדר וזיגמר גבריאל בגרמניה ופרנסואה הולנד בצרפת, אכזבה את הבוחרים שהעלו מנהיגים כמו צאפארטו בספרד הולנד בצרפת שרדר בגרמניה ובלייר בבריטניה בכדי שישנו את הנתיב הכלכלי ההרסני של הימין בשנות ה-80. כשזה לא קרה, האכזבה של הבוחרים, התסכול על הפערים המתגברים, העוני המעמיק, השירותים ההולכים ומצטמצמים שהמדינה נתנה להם, מה שנתפס בעיניהם כניתוק ונהנתנות של אנשים שהתיימרו לפחות להלכה לייצג מעמד עובדים ונתמכים אבל התעשרו והעדיפו את עולם הזוהר של ההון, גרמו לבוחרים ממישיגן בצפון ארצות הברית ועד גרנדה בדרום ספרד, ללכת לחפש אלטרנטיבות ולא להאמין יותר בשמאל מרכז המעונב והמנותק. שנות ה-90 והמחצית הראשונה של העשור הקודם, היו תקופת הפריחה של הדרך השלישית בכלכלה, תקופת זוהר שנגמרה בהתפכחות כואבת מתיאוריית החלחול, ומהאשליה שבאמצעות הורדת מסים והפרטות אפשר לצמצם פערים ולהעלות את רמת החיים. שמאל ובמיוחד שמאל מרכז שרוצה לחזור ולהיות רלבנטי, חייב להתנתק מההון, מהלוביסטים, מהניסיון לשלב ולתווך בין האינטרסים שלה עובדים והנתמכים ובין ההון, חייב לחזור להיות מעמדי.
בעיה פנימית נוספת שאפיינה את הדרך השלישית והנאו-ליברליזם של השמאל מרכז הוא חוסר ההבנה שאי אפשר לחפות על פגיעה בזכויות חברתיות כלכליות באמצעות ליברליזם מתקדם בתחום האזרחי. נישואים חד מינים, רפורמת הגירה או קידום מיעוטים זה חשוב ומצוין אבל אם זה יקודם בלי דאגה מקבילה לביטוח בריאות, קיום בכבוד לנתמכים, עבודה בתנאים ושכר הוגנים ובשעות סבירות, זה לא יספיק כדי לרצות את הבוחר. על הדברים האלה צריך לעבוד במקביל וקידום נושא אחד בלי האחר יפגע ביכולת לגרום לבוחר להרגיש שהוא מקבל תמורה להצבעתו. וכאן מגיעים אנחנו לנושא השלישי, התקשורת. פעם תקשורת הייתה עסק מזוהה ולא יקר במיוחד. לכל מפלגה היה עיתון, לפעמים אפילו לסניפים מקומיים, אנשים צרכו תקשורת שהם ידעו מה האינטרסים מאחוריה. היום זה שונה, מאחורי התקשורת החופשית מתחבאים בעיקר בעלי הון שמסוגלים להחזיק ולממן כלי תקשורת שמעצבים את דעת הקהל. היכולת של שמאל מהותי, מעמדי ואטרקטיבי להיות מיצג בשיח התקשורתי הנשלט באופן מוחלט כמעט לחלוטין בידי בעלי הון, אפסי. מה שמצריך את השמאל לעבוד קשה מאוד כדי להגיע להשפעה וסיקור. המרוץ של סאנדרס בארצות הברית וההישג שהצליח להגיע אליו למרות החשיפה הנמוכה בתקשורת הממוסדת מראים שזה אפשרי. אפשר לנצל את הרשתות החברתיות וכלים אלטרנטיביים כדי להגיע לחשיפה, אבל זה מצריך הכרה בכך שהשתתפות במשחק החשיפה לתקשורת מיינסטרים אוהדת מעקר כל סיכוי של השמאל להיות אלטרנטיבה מהותית וצריך להימנע מכך.
שנת 2017 מתחילה קשה ובמהלך השנה השמאל צפוי כרגע לפחות לנחול מפלות, בגרמניה למשל, ולאבד את השלטון באוסטריה וצרפת ואם היו נערכות בחירות אז מפלה נוספת בישראל. כדאי להשקיע את הזמן בבניית אלטרנטיבות מהותיות, מעמדיות למה שמציעים הימין והמרכז ולא לנסות להדמות להם. הבוחר יודע להבחין בין זיוף למקור ואם יציעו לו ימין ותחליף ימין ימני, הוא לא יבחר בתחליף. בארצות הברית ובישראל, בגרמניה ובצרפת, בספרד ובאוסטריה צריך לבנות אלרטרנטיות מהותיות, מפלגות מעמד שידברו על הנושאים ולעניין ולא ישחקו במשחק השקרים של התקשורת הממוסדת, זאת שתמיד תשרת אינטרסים של הימין.
Tags: אירופה, גרמניה, הדרך-השלישית, ניאוליברליזם, סוציאל-דמוקרטיה, צרפת, שמאל