מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
פרשת "שמות" אומרת לנתניהו- לך הביתה!
השוואה בין דמותו של משה רבנו, כפי שהיא מצטיירת מפרשת השבוע לדמותו של ראש הממשלה הנוכחי מזכירה לנו שאפשר גם אחרת…
מאת איתן קלינסקי
בעת כתיבת שורות אלו אנו קוראים את פרשת השבוע – "פרשת שמות", הנפתחת במילים : "וְאֵלֶה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה..". משם נמשיך למציאות בה קם "מֶלֶך חָדָשׁ אֲשֶׁר עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף". נעבור אל "וַיַּעַבְדוּ מִצְרַיִם בַּפֶּרֶךְ". זעקת המעונים עלתה השמימה –"וַיִּשְׁמַע אֱלוֹהִים אֶת נַאֲקָתָם." מתוך מדמנת הסבל המדמם קם לעם נרדף עד צוואר מנהיג ענו, צנוע, אדם שכל רמ"ח אבריו משדרים צדק. קם המנהיג משה.
משה בורח מהתפקיד, והתפקיד רודף אחריו. אל מול "לַבּת-אֵשׁ מִתּוֹך הַסְּנֶה…סְנֶה בּוֹעֵר.. וְאֵינוֹ אֻכַּל" אומר רועה הצאן משה מלה אחת – "הִנֵּנִי". "הִנֵּנִי", מילה אחת החובקת בחובה את מלוא הנכונות והמחויבות להמיר את משה רועה הצאן באחו במשה הרועה את עם העבדים בדרך חתחתים קשה, ארוכה ונפתלת לעבר היעד של חיי חרות.
איזה הבדל תהומי מזדקר לעינינו בין דרך חייו של המנהיג, משה, משם ומאז, עליו אנחנו קוראים בפרשת השבוע הערב לבין דרך חייו של המנהיג, בנימין נתניהו, מכאן ועכשיו, עליו אנחנו קוראים גם כן הערב.
שם קראנו על אדם, שחי במציאות נהנתנית של ארמון מלוכה. כאשר ראה מחוץ ל-ד' אמות של עולם הנהנתנות שלל עיוותי צדק, הוא הביע בגלוי את סלידתו מאותה נהנתנות, ויצא בגופו ובגפו מתוך עולם הנהנתנות להילחם את מלחמת הצדק של הנרדף והמוכה תוך סיכון חייו האישיים. משה שם ואז נמלט, נס על נפשו מנהנתנות ארמון המלוכה ובחר בחיי הענווה והפשטות. לעומתו כאן ועכשיו אנחנו פוגשים מנהיג שמתמכר לנהנתנות, היא חלק מהווייתו.
כאן אנחנו נפגשים במנהיג, העונה לשם בנימין נתניהו, שיש לו ידיד מעבר לים באוסטרליה. ידיד המעניק טיסות חינם, פינוקי חינם, אירוח חינם בתנאי פאר בדירות יוקרה לבן המנהיג, ליאיר, ועל הדרך מעניק מאותם פינוקים או חלקם גם ליוסף כהן, מי שעומד כיום ניצב בראש המוסד.
כאן אנחנו נפגשים במנהיג, העונה לשם בנימין נתניהו, שיש לו ידיד מעבר לים בארה"ב הקונה למנהיג ולבני משפחתו משקאות משכרים ממין משובח וסיגרים יקרים במאות אלפי שקלים.
במקרה הידיד בארצות הברית והידיד באוסטרליה שותפים עסקיים בתחומי האבטחה ואף הקימו במקרה חברת סייבר. במקרה למי שכיום ראש המוסד מוצע להיות "שותף" בחברה של אותם שני הידידים.
והכל במקרה. יוסי כהן הוא זה שמונה על ידי בנימין נתניהו לראש המוסד, שבמקרה גם הפתיעה את כולם, כאשר מועמד מוביל הצהיר, שהוא מוכן להסתפק בהצהרת נאמנות למדינת ישראל ולא למנהיג – בנימין נתניהו.
במקרה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, יש עורך דין בשם דוד שמרון, שהוא גם קרוב משפחה. במקרה עורך הדין של ראש הממשלה – וזה רק במקרה – הוא עורך הדין המייצג את מיקי גנור, מול הגרמנים בעסקה קטנה של כמה "סירות", שמשום מה קוראים להן גם בשמות אחרים. רק על התיווך של מיקי גנור בעסקת הסירות קיבלו המעורבים בתיווך סכום קל ערך, סכום פעוט שמגרד קצת את ה-30 מיליון אירו. ו"זו חוצפה של אויבי ישראל לעשות מזה עניין".
הנהנתנות של נתניהו מקרינה את מלוא בוטותה על מהלכי עורך דינו הפרטי, שמייצג את מיקי גנור מול הגרמנים, שרק במקרה פועלים מול נמל חיפה לפגיעה קשה ואנושה בהון האנושי היקר ביותר שיש לנו בנמל, בהון העובד, בהון המזיע במספנות ישראל כדי להשיג את הפרטת הטיפול בספינות של החברה הגרמנית. הפרטה שהיא פגיעה בפרנסתם של אלפי תושבי הארץ העובדים, וגריפת הון למעטפת הנהנתנית של בנימין נתניהו.
שומרון הוא קרובו של נתניהו, משרד שבמקרה מנהל משאים ומתנים מדיניים רגישים. במשרד הזה שותף קרוב משפחתו, יצחק מולכו, שניהם מייצגים נאמנה את ראש הממשלה – ובדרך מקרה – גם איזה נוכל צרפתי שהורשע, ארנו מימרן, שאירח בימיו הטובים באחד מארמונותיו את משפחת נתניהו, סתם באיזו חופשה. חופשה נהנתנית. שבמקרה נוכל צרפתי מימן את אירוח הנהנתן, שהוא ראש ממשלה בישראל.
עוצמת הפער המכאיבה בין ערכיו המוסריים של המנהיג משה, העולה מפרשת השבוע שלנו, ובין המנהיג של פרשיות היום-יום – צועקת וקוראת לנהנתנות של העומד היום בראשות המדינה ללכת הביתה, ומהר.
תגיות: בנימין-נתניהו, מנהיגות, פרשת-השבוע, שחיתות
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
22 בינואר, 2017 בשעה 9:08
בעולם ההזיות
מי שרואה אפשרות להשוות בין נתניהו לבין משה רבנו, חי בעולם העבר או בעולם העתיד אבל לא בהוויה הנוכחית.
מכל בחינה אפשרית, אין שום בסיס לדמיון בין שני האישים, לא מבחינת תקופתם או תפקידם ההיסטורי בעם-ישראל; לא מבחינת האופן והתנאים בהם גדלו ומהם הגיעו לתפקיד הציבורי הבכיר אותו הם מילאו או ממלאים; לא מבחינת תפיסתם את מהות תפקידם.
די לזכור שמשה היה "איש האלוהים, נבחר ע"י השכינה להנהיג, נביא ואיש החזון הרוחני בראש וראשונה והיחיד בהיסטוריה היהודית שחיבר באופן אינטגרלי בין מנהיגות רוחנית למנהיגות מדינית-צבאית.
אבל הזיות אינן יודעות גבול של מקום או זמן, של מציאות ודמיון ולכן, אולי, לא צריך להתפלא על הסלט או הדייסה שמבשל לנו הכותב הנכבד.
אבל אם הוא רוצה לנסות לעשות השוואה מציאותית, כדאי שיחבר אותה עם המנהיגות הלאומית של הדור האחרון: רבין, פרס שרון אולמרט ונתניהו. כאן ימצא בוודאי כר נרחב מאוד להשוואה מצד אחד, עם שינויים מהותיים שוליים מהצד האחר; "צייט גייסט" במיטבה.
אגב, השוואה דומה עם המנהיגות הלאומית בדור הראשון לעצמאות: בן-גוריון, שרת, אשכול, גולדה בגין ושמיר – מעלה דפוס אישיות מסוג אחר לגמרי. הרכב הרשימות מעיד יותר מכל על השפעת "רוח הזמן" והשתנות המוסר הציבורי-החברתי בין שני העידנים.
אם הרעיון המקורי של הכותב היה לבלבל את הציבור באמצעות השוואת מין בשאינו מינו, הוא עשה עבודה לא רעה. מכל בחינה אחרת, אלה דברים בטלים.
22 בינואר, 2017 בשעה 12:06
לא דובים, ולא יער
כשעם ישראל יחזור לחיות על פי התנ"ך, ניתן יהיה לבחון את הדברים מחדש, אבל לא רטרואקטיבית.
התנ"ך הוא ים של אמרות, סיפורים, רעיונות ואישים, שכל מי שמחפש לעצמו אסמכתא בו, יוכל ככל הנראה למצוא אותה בו. להתרשמותי, קלינסקי קפץ למים – וטבע. מוזר בעיני שהכותב בחר מכל אישי התנ"ך להשוות את נתניהו דווקא למשה רבנו. אין כמעט הפכים גדולים משני אלה. בכל מדד שנבחר להשוות ביניהם, נמצא שונות הגובלת בהיפוך: תקופה, התפתחות-אישית, נסיבות הבחרות לתפקיד, אופי התפקיד, מבנה האישיות והשיבוץ ההיסטורי של הדמות בהוויה היהודית הרוחנית.
אפילו בן-גוריון הגדול, שבין כל ראשי הממשלה בישראל היא אולי הדמות המתאימה ביותר להשוואה עם משה, אינו באמת בר-השוואה פשוטה, ובוודאי לא פשטנית דוגמת זו שעושה קלינסקי.
משה הוא איש האלוהים. תפקידו העיקרי הוא העיצוב הראשוני של שבטי ישראל למסגרת של עם, ויצירת החוקים והנורמות שעל פיהם יכוון העם המתהווה וינהל את חייו במדינת-הייעוד שלו. נתניהו אינו קרוב לאף אחת ממשימות-יסוד אלו. על-כן, בבחירתו המשונה מגיע הכותב לשורת אבסורדים שעושה את עיקרי דבריו פלסתר.
אילו הסתפק בניסיון להשוות את נתניהו לראשי ממשלה אחרים של מדינת ישראל, היה מתיימר פחות ומצליח יותר, אולם כנראה שלא הדיוק והרלוונטיות עמדו לנגד עיניו אלא הרצון לנגח, ובבחירת הדמות של משה להשוואה מצע מספיק נימוקים, גם אם במבט שני רובם חסרי שחר.
עובדה מעניינת אותה קראתי במקום אחר (אינני זוכר כרגע היכן), הוא שכל ראשי הממשלה של הדור האחרון, שבו מכהן גם נתניהו – רבין, פרס, ברק, שרון ואולמרט, קורצו כנרה מחומר דומה או גדלו ב"תרבית" דומה. בינם לבין נתניהו אין הבדלים מהותיים אלא ניואנסים שונים של התנהלות דומה. דומה שבאותה תקופה גם רוב הציבור עבר שינוי דומה, כך שראשי הממשלה תאמו את הנורמות "המתוקנות" שסיגל לעצמו, ולכן התיר ל"נהנתנים" להמשיך ולכהן כראשי ממשלה , עד אשר הפכו את ההגזמות לשחיתות של ממש. גם אז שפט אותם הציבור להוותנו, לקולא.
מאידך גיסא, אם משווים את ראשי הממשלה הנ"ל לראשי הממשלה של הדור הראשון לעצמאות – בן גוריון, שרת, אשכול, גולדה, בגין ושמיר – בולט מאוד ההבדל הנורמטיבי בין הקבוצות; וגם הפעם הוא חופף את הנורמה הציבורית השכיחה בתקופה. מעניין עוד יותר לראות, שרבין בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה (בין גולדה לבגין) נוהג כבני הקבוצה הראשונה, אולם בקדנציה השנייה, פחות מ-20 שנה מאוחר יותר הוא כבר הרבה יותר תואם-ביבי.
כך או כך, השוואת נתניהו למשה מגוחכת, מלאכותית וחסרת-שחר. ניתוח-משווה, אנלוגיה או בקורת, שאין להם אחיזה במציאות, אינם אלא פארסה.
23 בינואר, 2017 בשעה 23:00
איתן קלינסקי דוקא קלע למטרה - הבעיה היא שביבי מדמה את עצמו לפחות למשה
לכן הוא רוצה לבנות את המדינה מחדש – לשם כך עליו להרוס קודם- כלומר, להחזיר את העם למצרים.
הוא רואה את עצמו בהחלט כנסיך מבית המלוכה,
לכן יצא עם כל התותחים נגד ה"פרעה" של תקופתו – אובמה.
אבל בניגוד למשה, זה לא הפריע לו לייבב מאוחר יותר כש"פרעה" השאיר את פטיש הווטו בבית הלבן ואמר לביבי – בבקשה אתה רוצה, אתה יכול לצאת למדבר.
גם מהפרעה החדש הוא לא יראה כנראה נחת.
זה הפרעה יודע רק למכור ולקנות.
נניח תמורת אי העברת השגרירות לישראל הוא ישאל – מה אני מקבל.
נשיא אחר היה אומר, טוב, אבל אני מוכרח לתת הם משהו אחר.
לביבי אין אלוהים
במקום אלוהים יש לו את ה- FAITHBOOK
ומכיוון שאיננו מגמגם הוא לא סופר עד 10 לפני שהוא משתמש בספר הזה.
ההיפוך המושלם בין ביבי למשה מזמין את סוג ההשוואה בין דבר להיפוכו.