השנאה שמבטיחה את כס המלכות

נושאים עלו ברשת, פוליטי ב 22.01.17 20:01

הימין מבין שקידום האוכלוסיה הערבית בישראל חשוב לכלכלה ולחברה, אבל הרדיפה והשיסוי נגדם נושאים עמם רווח פוליטי

מאת: יעקב בן-אפרת

תמורת חיסולו של העיתון המתחרה 'ישראל היום', הבטיח מו"ל 'ידיעות אחרונות' נוני מוזס לדאוג לכך שנתניהו יישאר ראש הממשלה כמה זמן שירצה. העסקה לא יצאה לפועל, נתניהו התנגד לחוק 'ישראל היום', פיזר בגינו את הממשלה, הלך לבחירות וניצח. מוזס אמנם התאמץ מאוד ועדיין מתאמץ כדי להפיל את ממשלת נתניהו, אלא שלביבי יש פטנט מעולה כדי להנציח את שלטונו – להסית לשנאה פרועה נגד הערבים.

את הפטנט המציא אביגדור ליברמן לפניו, כשהתרברב שרק הוא "מבין ערבית", אלא שמהפה של נתניהו זה נשמע הרבה יותר אמין, והתוצאות אינן מאכזבות. ביום הבחירות, כאשר הדיווחים מהשטח בישרו על תבוסה, נתניהו החליט להקליט את עצמו ביו-טיוב בקריאה נואשת למצביעים: "הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות". הפטנט הפך למדיניות שמתחזקת את המחנה של נתניהו על חשבון המתחרים, ומרחיקה את האופוזיציה מהשלטון.

אלא שלצורך הישרדות, ממשלה אינה יכולה לעסוק אך ורק בהסתה – עליה לנהל מדינה ולעסוק בסוגיות כלכליות, חברתיות ומדיניות מורכבות. בתוך כלל הסוגיות האלה, האוכלוסייה הערבית, המונה קרוב לשני מיליון אזרחים, מהווה חלק חשוב מהמרקם הפוליטי והכלכלי של המדינה. מאז כניסתה של ישראל לארגון המדינות המפותחות, הממשלה נאלצת לכלול את צרכיה של האוכלוסייה הערבית בתוך התכנון המאקרו-כלכלי, ובכל התכניות ארוכות הטווח בתחומי התעסוקה, הדיור, התחבורה, החינוך והשירותים המוניציפליים.

אחת מהנחות היסוד של התכנון המאקרו-כלכלי היא, שהפער בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית פוגע לא רק באזרחים הערבים, אלא בכלכלה ובחברה הישראלית בכללה. לכן משקיעה הממשלה בשפע תכניות שנועדו לחזק את השלטון המקומי הערבי, להפחית את האבטלה בקרב נשים ערביות, לפתח את התחבורה ולעודד יזמות עסקית. אין הדבר נועד רק כדי להפחית את מימדי העוני העצומים אלא גם לעודד קיימות שתחזור אל קופת המדינה. אחת מהתוכניות האלו היא יוזמתו של שר החקלאות, אורי אריאל, להשקיע בחברה הבדואית סכום של שלושה מיליארד שקלים, ולבנות עבורה 25,000 יחידות דיור.

הבעיה היא ששלל התוכניות מגיעות עם תנאי הנוגע לבנייה הבלתי חוקית. כך למשל, תכנית החומש למגזר הערבי שעלותה 15 מיליארד שקלים עברה רק לאחר שהממשלה החליטה שהיא תפעל במקביל לאכיפת חוקי הבנייה.

במילים אחרות, השכל הישר מצווה לקדם ולשלב את האוכלוסייה הערבית בתוך החברה והכלכלה, אלא שהלב של נתניהו אינו נותן לו. הימין בישראל מבין היטב שחיזוק החברה הערבית יתרום לכלכלה ולחברה, ואפילו ישפר את היחסים הרעועים בין יהודים לערבים. אבל מאחר ואין סיכוי שהערבים בהמוניהם יצביעו ליכוד, יזדהו עם האידיאולוגיה הבית"רית, או עם שאיפותיו המשיחיות של הימין הקיצוני, הרי שכל שקל שמושקע באוכלוסייה הערבית מבוזבז מבחינתו, אלא אם כן יתאפשר לו לגזור קופון אלקטורלי בצורת הסתה פרועה וגזענית נגדם.

עוד ביוני 2016 נאלץ נתניהו להתנצל בפני הציבור הערבי על ההסתה ביום הבחירות, וביקש ממנו "לקחת חלק בחברה הישראלית בהמוניכם". אלא שההתנצלות התבררה כתרגיל צפוי ביחסי ציבור, ולא כשינוי מדיניות אמיתי. איך מצפה נתניהו שאזרחי ישראל הערבים, כפי שהוא קורא להם, יהפכו לחלק מהחברה הישראלית כאשר הוא עוסק ימים כלילות בהסתה נגדם? לא עברו ארבעה חודשים מההתנצלות, וגל השריפות שפקד את הארץ העניק לו הזדמנות פז להסית ולהאשים את הערבים ב"טרור הצתה", ולהכתים את שמם על לא עוול בכפם. בעוד האש בוערת בחיפה ובירושלים, רץ נתניהו ממצלמה למצלמה בלווית שר המשטרה, גלעד ארדן, ושרת התרבות, מירי רגב, כשהם מלקטים אהדה ונישאים על גלגלי השנאה שהם מלבים. נתניהו הבטיח ענישה קשה, וזאת לא אחרה לבוא בצורת מבצעים חסרי תקדים של הריסת בתים

להמשך קריאה