מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
משפט אלאור אזריה – קריאת התיגר על ערכי צה"ל
בעקבות דברי סגן הרמטכ"ל אלוף יאיר גולן שאלנו: "האם אין בישראל קונצנזוס נגד גזענות?". עכשיו, בעקבות ראיון של אסתי פרז עם האלוף במילואים יורם יאיר, אנחנו שואלים – האם יש בישראל קונצנזוס נגד רצח? להלן דבריו בראיון ברשת ב' 8.1.2017
מאת: נטע חוצן
האלוף במילואים יורם יאיר – האם יש בישראל קונצנזוס נגד רצח?
דילגנו על השאלות והרי הדברים ברצף. אי אפשר לטעות – הדברים נאמרו מדם לבו של האלוף במילואים:
"אני לא זוכר כזאת תקופה. זו הידרדרות שאין לה אח ורע בהיסטוריה שלנו. היו תקופות שהיו ויכוחים עקרוניים, היו תקופות שאמרו שצריך להוציא את החקירות מצה"ל, כשהיו תאונות קשות – ויכוחים שקשורים למהות. פה זה פשוט הסתה פרועה של המון משולהב, שאוי לנו ואבוי לדמות מדינת ישראל ולחברה הישראלית, אם זו תהיה צורת ההתנהלות והויכוח הציבורי.
אפשר לטעון ואפשר להתווכח, אבל יש דרך לעשות את זה. התלהמות כמו במגרש כדורגל, אני לא יודע אין לי למה להשוות את זה בכלל – לא יכולה לגעת בצה"ל – לא במפקדיו, בטח לא ברמטכ"ל. הוא לא זה שקובע את הערכים ואת הנורמות.
הבעיה היא שראינו במקרה של האירוע בחברון, שההמון הוביל את המנהיגים במקום שיקרה הפוך. זה שפוליטיקאים, במקום שינהיגו ויגידו "לא זו הדרך, ככה לא מתבטאים ולא נוהגים" – נוהים אחרי אחרי ההמון במקום שיהיה הפוך, מתוך שיקולים פוליטיים צרים, מתוך חישובי בחירות, מרכזי מפלגות ופריימריז – זו הבעיה.
המחבל שכב מנוטרל לגמרי חסר ישע, וכחובש אזריה היה צריך לבדוק אם הוא עוד יכול לסייע לו ולהציל את חייו. זה מה שמצפים מחובש בצה"ל! הבעיה היא שאפילו ההגנה שלו הייתה – שאולי המחבל כבר היה הרוג ולכן אי אפשר להאשים אותו בהריגה או ברצח, מצד שני הוא טען שהוא חשב שהמחבל מסוכן. אז תחליט. בית המשפט עמד על הסתירה ואני לא רוצה להיכנס לזה.
רוב הציבור הישראלי בוודאי שלא רוצה שחיילי צה"ל ינהגו כמו דאעש. אם מישהו שוחט חסר ישע, הוא למעשה מאמץ את הנורמה ואת כללי ההתנהגות של הקבוצות הטרוריסטיות הגרועות ביותר. אם אלה הערכים שלנו – משמע שהקבוצות האסלאמיות הקיצוניות גברו עלינו והשפיעו עלינו, ואין לנו יותר מסר כעם יהודי חופשי בארצו. איזה ערכים אנחנו מביאים, איזה מסר יש לנו לאומות העולם – שאנחנו רוצחים חסרי ישע?
על זה נאבקנו? על זה נלחמנו? בשביל זה רצינו מדינה עצמאית חופשית, שנוכל להביא לידי ביטוי את ערכי היהדות, את רוח נביאי ישראל?
זה שיש המונים שלא יכולים לעמוד בחרדות ובפחד ובמתקפות טרור, אני יכול להבין אותם. כשמשה רבנו יורד מההר, כבר כל העם רוקד סביב עגל הזהב ורוצה לחזור לסיר הבשר במצרים. ועומד משה עם המנהיגות וקובע לא! אנחנו נלך על ערכים אחרים.
מה שעשו הרמטכ"ל ושר הביטחון יעלון ברגע שראו את הסרטון – הם חרצו את דין המעשה ואמרו : "זה מעשה שלא יעשה, לא תואם את ערכי צה"ל ורוחו". נקודה. הם לא דנו את החייל. אותו יחקרו יבדקו, יש בית משפט. יחליטו שהוא היה בהלם, מבולבל, היה בהתקף חרדה – לא משנה מה, גם היה יכול לצאת זכאי – עדיין זה לא היה מכשיר את המעשה. על המעשה אין ויכוח.
עכשיו החייל אפשר לנהוג בו ברחמנות, בחמלה. ידונו אם יש מקום או אין מקום לחנינה, אבל החלטה כזו לא יכולה להיות נושא פוליטי כי הפוליטיקה שלנו מתנהלת מרצון לשמור על הכיסא ועל פופולאריות בקרב המצביעים. זה לא מה שמכתיב את ערכי צה"ל.
אין נורמות ואין ערכים בלי סנקציות. אם אנחנו לא נהיה מוכנים שחיילים או מפקדים ואלופים יועמדו לדין – אין ערכים. ולהזכיר תת אלופים שהודחו מהצבא על התנהגות בלתי הולמת. לא הריגה".
אלוף במילואים יורם יאיר (ייה) – עמד בין השאר בראש הוועדה לכתיבת הקוד האתי, "רוח צה"ל".
את הראיון אפשר לשמוע באתר רשת ב' עד ה- 6 לפברואר 2017. בתכניות מוקלטות של התכנית "בחצי היום" http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=2165338
תגיות: אלאור אזריה, הרמטכ"ל, יאיר גולן סגן הרמטכ"ל, יורם יאיר, משה יעלון, ערכים בצה"ל
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
9 בינואר, 2017 בשעה 8:36
אינני מכיר במושג "ערכי צה"ל"; צה"ל איננו מדינה בתוך מדינה.
יש ערכי מדינת ישראל, וערכי צה"ל חייבים להיגזר מהם או לחפוף אותם. כל דבר אחר הוא בלתי-קביל בעליל.
את ערכי מדינת ישראל לא קובע קצין זה או אחר ברגע נתון כזה או אחר, ולא בעל תפקיד מזדמן אחר. את אלה קובעים המוסדות הלאומיים של מדינת-ישראל, בראש וראשונה הכנסת, באמצעות חוקיה, ודפוסי ההתנהגות שהיא משרה על סביבותיה, ובתוך גבולות אלה בתי-המשפט בנורמות שהם מפעילים ביישום חוקים אלה.
ראינו אלופים שאינם חושבים כמו יה-יה, וגם זה בסדר. עם כל הכבוד לכולם, יש רק מוסד מוסמך ומחייב אחד, ואם לא כך יהיה, נראה רק כאוס.
מותר לדון, להתווכח, לשכנע, ובצבא גם לתת פקודות מחייבות. אם הן עולות בקנה אחד עם הגישה הלאומית הן לגיטימיות ואם לאו – הן אינן לגיטימיות.
9 בינואר, 2017 בשעה 13:57
אוי רפי, כמה שאתה צפוי
1. זו איננה הפעם הראשונה שלמקרא תגובותיך עולה בי השאלה – אם טרח המגיב להבין את הכתוב, למה הוא טורח כל כך להסתיר זאת?
לדוגמה:
"אוי לנו ואבוי לדמות מדינת ישראל ולחברה הישראלית, אם זו תהיה צורת ההתנהלות והויכוח הציבורי".
"….לא במפקדיו, בטח לא ברמטכ"ל. הוא לא זה שקובע את הערכים ואת הנורמות".
"על זה נאבקנו? על זה נלחמנו? בשביל זה רצינו מדינה עצמאית חופשית, שנוכל להביא לידי ביטוי את ערכי היהדות, את רוח נביאי ישראל?"
אז מה מכתיב את ערכי צה"ל – זו השאלה – לה פמיליה? מנהיגים שנבהלים מקבוצות מתלהמות קיצוניות? רוב הציבור שאינו דוגל בערכים של דאעש?
ומנין יגזרו ערכיו של צה"ל והפקודות בהתאם? מהמון מוסת?
2. אם אתה מבין איך עובדת דמוקרטיה – שוב אתה טורח להסתיר זאת היטב.
ערכים של חברה ומדינה לא נגזרים מתוצאות בחירות אלא מהבסיס הדמוקרטי המשותף שעליו מתקיימות בכלל הבחירות. והבסיס הזה הוא שעומד עכשיו למבחן קריטי.
3. בכל מקרה – נראה לי שצריך להודות לך על הפרסום הרגשני שאתה עושה לעבודה שחורה, ויהיה זה שכרנו.
9 בינואר, 2017 בשעה 14:21
מעניין היה לראות מה היה קורה אילו למשל יו"ר הקואליציה בפרלמנט בקנדה היה מצהיר שהוא מעדיף שיהודים לא יצביעו לפרלמנט.
1. העולם היהודי כולו היה מקים קול צעקה.
2. היו"ר היה מתפוטר מהפרלמנט (לא רק מתפקידו).
3. אי אילו אזרחים בקנדה היו מרימים גבה – קבוצה קטנה כזו מכל העולם מעיפה חבר פרלמנט קנדי? אז ברור שיש משהו במה שהוא אמר…
אבל אצלנו ? יו"ר הקואליציה מערער על יסוד מוסד בדמוקרטיה הישראלית והוא נשאר בתפקידו.
דבריו על הצבעת הערבים לכנסת מערערים את ישראל כמדינה יהודית – ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ת, הוא לא "שווה" הדחה על ערעור כזה, על יסוד החוק שהוא עצמו דחף?