את הטיול לחו"ל לא כדאי להתחיל בדיוטי פרי

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 26.12.16 0:16

המצאת החנויות הפטורות ממכס היא אחת ההצלחות השיווקיות הגדולות בכל הזמנים. החנויות הללו הן מונופוליסטיות ומחירי המוצרים בהן גבוהים ביותר. הכסף מהרכישות שלנו בשדה התעופה מגיע אל בעלי הון שהִנם הבעלים של רשתות החניות המיוצגות שם.

מאת: און ארד

כעת באה עלינו לטובה חופשת חנוכה, ורבים מנצלים זאת לנסיעה קצרה לחו"ל. בדרך עוברים דרך חנויות הפטורות ממכס בנמל התעופה, ומשאירים שם סכומים ניכרים.

המצאת החנויות הפטורות ממכס היא אחת ההצלחות השיווקיות הגדולות בכל הזמנים. הרעיון התפתח בעקבות חוקי המע"מ הבינלאומיים, הקובעים שאין להטיל מע"מ על סחורה המיוצאת לחו"ל. והרי כל מי שיוצא לחו"ל ולוקח עמו סחורה מבצע פעולת ייצוא. לכאורה, על הנוסע לשלם מע"מ ומכס בהגיעו למדינת היעד. אולם, מתוך התפיסה שאין זה מתקבל על הדעת להטיל מסים על מבקר שמביא איתו חפצים לשימוש אישי (כמו בגדיו המשומשים), התבססה מדיניות המותירה להכניס כמות אישית של מוצרי צריכה כטבק ומשקאות אלכוהוליים הפטורה ממסים ומכס.

עד מהרה גילו ממשלות מקור חלופי לתשלומי המס המתבטלים, משתלם לא פחות – מכירת מגוון מוצרים בחניות יוקרה במתחמים הפטורים ממכס בשדות התעופה. במתחמים אלו אין שום תחרות ענפית, שכן כל סוג של סחורה מוצע כמעט תמיד רק על ידי רשת חנויות אחת (לפיכך אולי מתאים יותר לכנות אזורים אלו כ"פטורים מתחרות" ולא כ"פטורים ממכס") מצב מונופוליסטי קיצוני זה מאפשר הפקעת מחירים בחסות השלטונות ואף בעידודם. במקביל, התווית "דיוטי פרי" יוצרת אשליה כי מדובר במחירי מציאה ובהזדמנויות קנייה שחבל לפספס. מבחר העיסוקים בזמן ההמתנה לטיסות הִנו מוגבל, והנוסעים משועממים למדי: אפשר לקרוא, לגלוש באינטרנט, לשבת בבית קפה או מסעדה – או לערוך קניות. לאור הפוטנציאל המסחרי העצום הצפון במתחמי הדיוטי פרי, בעלי עסקים בכל העולם מוכנים לשלם לשלטונות סכומי כסף גבוהים מאוד תמורת רישיון הפעלת חנות במתחמים אלו. השלטונות עורכים מכרזים למציאת החברות המרבות במחיר. וכך נסגר מעגל: הממשלות זוכות לפיצוי נאה מאוד בעבור ה"וויתור" שלהן על תשלומי מסים ומכסים, ומפעילי החנויות מפצים את עצמם על ידי ייקור מוצריהם.

בישראל כמו בישראל, חגיגת הקניות והעבודה בעיניים פורצת כל גבול. כמעין שריד מתקופות היסטוריות שבהן דברים רבים לא היו בני השגה בישראל, אנו נוהרים לחנויות הפטורות ממכס כמורעבים. מצב הרוח המרומם לקראת תחילת החופשה מעורר אותנו לחרוג מהשגרה ולצאת למסע קניות עוד בשדה התעופה. ממשלת ישראל החליטה כבר ב־1989 לעודד מגמה זאת והשיקה פטנט עולמי המתאים למיטב מסורת הישראבלוף – שירות "פטור ושמור" המאפשר איסוף של מוצרים בדרך חזרה הביתה. במילים אחרות, מתן פטור מתשלומי מע"מ, ממסי קנייה וממכסים בעבור סחורה המיוצאת מהארץ רק "בכאילו", ואשר בפועל נשארת בישראל. הצלחת המדיניות הזאת לא איחרה להתממש: עד היום הפדיונות בחנויות הפטורות ממכס בישראל הם מהגבוהים בעולם, אך גם המחירים. מוצרים רבים יקרים יותר מאשר בחנויות פטורות ממכס בחו"ל ולא פעם גם בהשוואה למחירים בחניות הרגילות בארץ (זאת אף על פי שעל הסחורה בחנויות בארץ מוטלים כל המכסים והמסים כחוק). כדי לטשטש עובדה זאת במעט, המחירים נקובים בדולרים, וכך המספרים נראים נמוכים יותר.

בכל הוצאה שאנו מבצעים כדאי גם תמיד לשקול במי אנו תומכים כלכלית. הכסף מהרכישות שלנו בשדה התעופה מגיע אל בעלי הון שהִנם הבעלים של רשתות החניות המיוצגות שם.

ואם בישראבלוף עסקינן, אפשר לסכם את הנושא בשאלה הגששית, "אז מה היה לנו כאן?" אנו, קהל נוסעים בהמתנה שאוהב לערוך קניות, בעיקר בקניונים אלגנטיים ובהם אווירה של חו"ל; חנויות בעמדה מונופוליסטית, המאפשרת לבעליהן לגבות מחירים מופרזים, ואלה נקובים בדולרים, לצורך הטעיה; ובקצה השרשת: בעלי הון העושים קופה וממשלה הזוכה להכנסות של מאות מיליוני שקלים.

עקרונות מנחים להימנע מהוצאות מיותרות בחניות הדיוטי פרי