אז איך נדע כמה עניים באמת יש בארץ?

על דו"חות העוני למיניהם, על אי השימוש בסל לקיום בסיסי בכבוד שיכול לשמש בסיס לחישוב שיטת העוני

מאת: אשר רוכברגר

מתחילת החודש זכיתי להשתתף בארבע אירועים שעסקו באותו נושא: המאבק בעוני.

האירועים התקיימו ע"י מרכז טאוב, ארגון "לתת" עם דו"ח העוני האלטרנטיבי שלו, הקרן לידידות בשיתוף העיתון כלכליסט ועיריית תל-אביב בוועדת הרווחה השנתית שלה.     לזה יש להוסיף את דו"ח העוני הרשמי של הביטוח הלאומי שיצא לפני מס' ימים ועוד כמה ידיעות עם נתונים סטטיסטיים כאלה או אחרים שמטבע הדברים מצטרפים לקראת סוף השנה האזרחית. זה לא הפעם הראשונה שאני משתתף בפורומים כאלה, זה חשוב, זה מעניין, כל הדוברים חכמים, נבונים, ויודעים את החומר על בוריו. אני גם בטוח שבעוד שנה אני שוב אשתתף באירועים מסוג זה.

בכינוסים האלה הועלו לא מעט רעיונות יפים והצעות טובות, היו ניתוחים מנומקים, אבל לי באופן אישי הפריע משהו. לא שאני רוצה להתנשא על כמה פרופסורים מכובדים, ובכל אופן אני לא יכול שלא להעיר על הנקודה שבעיני היא מעקרת את כל השיח החשוב באמת ונחוץ על עוני במדינת ישראל. והנקודה הזאת היא "כמה עניים יש בארץ"? ליתר הדיוק איך אנחנו מגדירים, מיהו העני.

הקורא הנבון יבוא וישאל – מה בעיה, הרי המדינה החליטה שקו העוני הוא מחצית מהשכר החציוני במשק שכיום זה 3077 ₪ לחודש, לבן אדם יחיד. יש כמובן התאמה לזוג, משפחה עם מספר זה או אחר של הילדים. אז זה מאוד פשוט . לכאורה כל מי שמרוויח ולו שקל אחד פחות מהסכום הזה, שהוא נגזרת סטטיסטית אחת של נגזרת סטטיסטית אחרת, נכנס להדרה של "העני", וכל מי שמרוויח ולו שקל אחד מעל לסכום הזה, ייתכן שלא כזה עשיר, אבל הוא לא "העני הסטטיסטי". לפי השיטה הזו פועלים הגופים הממלכתיים, כגון הלמ"ס והביטוח הלאומי.

לעומתם בא הארגון "לתת" ומציע את השיטה שלו שהיא בוחנת הרבה יותר פרמטרים וכתוצאה מכך מספר העניים אליבא ד"לתת" גדול בהרבה ממספר עניים אליבא ד"מדינת ישראל". לכן הדו"ח של הארגון "לתת" נקרא "דו"ח עוני האלטרנטיבי".. כמובן שמייד עם פרסום שני הדוחות קמה צעקה גדולה משני צידי המתרס, לכל צד האינסטינקט הפבלובי שלו ואם תבדקו את הכותרות מדצמבר שעבר ודצמבר שנה לפני כן וגם שנתיים או חמש לפני כן, אתם לא תמצאו שום הבדל בין הכותרות והסיקור התקשורתי שבא בעקבות שני הדוחות

אני משאיר בסוגריים כמה שאלות נוקבות כמו למשל "מדוע כל קצבאות הקיום של הביטוח הלאומי, כמו קצבת הבטחת הכנסה, קצבת נכות כללית וקצבת זקנה שהמכנה המשותף, שלהם, הוא שהן אמורות לאפשר לבן אדם את הקיום המינימאלי, כולן נמצאות הרבה מתחת לקו העוני והדבר הזה נמשך שנים רבות , אפשר לומר שאפילו שנות דור. בנוסף, גם המדינה מודה שהרבה פעמים אין שום תשתית כלכלית ועובדתית לקביעת גובה הקצבה.

הדוגמא הבולטת לכך היא נייר העמדה של עו"ד משכית בנדל מהאגודה לזכויות האזרח "אין דבר כזה".

אני גם משאיר בסוגריים שאלה על מנגנון קביעת השכר החציוני שלא מביא בחשבון למשל את ההכנסות של עצמאיים, שמן הסתם היו מטים אותו כלפי מעלה. אינני בטוח ולא בדקתי את הנושא לעומק, אבל משום מה יש לי תחושה וייתכן שנתקלתי בזה איפשהו, שהשכר החציוני הקובע את רמת העוני גם לא כולל את השכר של אנשי מערכת הביטחון  לגווניה. כידוע גם שם המשכורות בד"כ מכובדות עשויות להטות את גובה השכר החציוני כלפי מעלה. אבל כידוע כל מה שקשור לביטחון זה סודי, סודי ביותר וחס וחלילה אם יתפרסם.

כעת אני רוצה לעבור לעניין העיקרי.

אני לא רוצה להגיד שהופתעתי כי אני משתתף באירועים כאלה כבר מספר שנים, אבל גם השנה בכל הפורומים המכובדים לא דיברו  על עניין אחד, שקשור ישירות להגדרת העוני  והוא מקובל ברוב המדינות של OESD וגם במדינות שבעיני הישראלי הממוצע – נחשבות כנכשלות ומפגרות, וכוונתי למדינות של חמ"ע (חבר מדינות העצמאיות). הדבר  הנעלם הזה  נקרא "הסל לקיום בסיסי בכבוד".

מה זה אומר? אז כך: העולם הנאור המפותח קיבל על עצמו וקבע במסגרת הדין הבינלאומי (אמנות או"ם הרלוונטיות, החלטות עצרת האו"ם, החלטות של מוסדות האו"ם למיניהם) שלבן אדם, באשר הוא אדם מגיעות מספר זכויות חברתיות וכלכליות למשל בן אדם צריך לאכול  ולאכול זה לא להסתפק בפרוסת לחם וכוס מים.  לכן ארגון הבריאות העולמי קבע כמה מכל מרכיבי התזונה בן אדם צריך לצרוך ( פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים) ואיך זה מתורגם למוצרי מזון ממוצעים. חוץ מזה בן אדם חייב לצרוך מים להגיינה, בישול, ניקיון. גם שם יש קריטריונים. בן אדם צורך תחבורה, תקשורת, תרופות , בן אדם צריך לשלם על מקום מגוריו, כמובן שמדי פעם בן אדם חייב להחליף בגדים או לקנות מוצרי הגיינה, או לטפל בשיניו.

התיאור הזה הוא, מה שנקרא על רגל אחד. הבאתי טעימה קטנה מהסלים הקיימים במדינות אחרות כי זה גם מחולק בין היתר לפי הקבוצה והגיל, לכן למעשה לא מדובר בסל, אלא בסלים. העולם יוצא מנקודת הנחה, שלא דומים צרכים של בחור בשנות ה20 לחיו לצרכים של משפחה עם 2 ילדים, כשאחד בגן ואחד בבית הספר, לצרכים שקשיש או לצרכים של נכה. כמובן שבין הסלים במדינות שונות קיימים הבדלים שקשורים להבדלי תרבות, אקלים, דת וכו', אבל העיקרון הוא אותו עיקרון. כל סל מורכב מחמשת הממים של ז'בוטינסקי: מזון, מדור, מלבוש, מרפא ומורה (חינוך) עם תוספות  הרלוונטיות למאה ה21.

במילים אחרות, במדינות אחרות, מפותחות ונאורות, בעלות מימדי העוני הרבה יותר קטנים מאשר בארץ, כאשר אף אחת מהם לא נמנית עם משטר סוציאליסטי או קומוניסטי, הגיעו למסקנה שצריך לחשב את הצרכים של האזרח ובמילים אחרות את העוני כמדד אבסולוטי ולא יחסי. אחת ההשלכות של זה,  היא שכל הקצבאות וגם שכר המינימום, אמורים לעלות ולו במטבע אחת מעל לסל לקיום הבסיסי.

הבנק העולמי פיתח נוסחאות לחישוב הסלים והם יודעים להתמודד גם עם ההבדלים הטבעיים בין המחירים השונים לחלק מה מרכיבי הסל בין מרכז לפריפריה או בין איזורים גיאוגרפיים  שונים. למשל , ברוסיה שהיא כידוע מדינה מאוד גדולה מבחינת גיאוגרפית, יש מספר סלים בהתאם לאיזורים הגיאוגרפיים. היא לא המקרה היחיד.

אז למה זה לא קורה בארץ? אני אפילו אחריף את שאלתי: מדוע בארץ קיים טאבו על האיזכור של שיטת חישוב העוני באמצעות סל לקיום בסיסי בכבוד? לדעתי הסיבה היא מאוד פשוטה: הגורם העיקרי שמתנגד בחריפות לשיטת הסל היא המדינה. כולנו מגחכים נוכח פרסומי המדד של למ"ס, כאשר אינפלציה רשמית במשך מס' שנים אחרונות מדשדשת בסביבות 0% ולעומת זאת כשכל אחד מאיתנו נכנס לסופר הוא מייד מרגיש  בכיסו איך הכול עולה. וכמובן כל העניין של עליית מחירי  הדיור והמים והחשמל והדלק והרשימה עוד ארוכה

הרי מה יקרה , אם המדינה תעבור לשיטת הסל? אני לא רוצה להיכנס לפרטי הפרטים, מה הוא יכלול אבל גם היום בארץ כבר קיימים חלק מהחישובים שעוזרים להרכיב את סל הזה. למשל קיימת רשימת מזון מומלצת של משרד הבריאות.קיימים נתונים על תצרוכת ממוצעת של המים והחשמל וכו'.  בסופו של דבר, גם בהרכב המינימליסטי של הסל התברר שגובהו עולה בהרבה לא רק על קצבות וקו העוני הנוכחי, אלא גם על שכר במינימום הנוכחי .  אז המדינה כבר לא תוכל להתחמק ולהתעלם ותיאלץ להכניס את ידה עמוק לתוך הכיס. היא כבר לא תסתפק בזריקת עצמות קטנות כמו תוספת של 78 ₪ לקצבת נכות ותוספת של 150 ₪ לקצבת זקנה. זו הסיבה שהמדינה היא המתנגדת החריפה ביותר להנהגת שיטת חישוב הסל לקיום בסיסי בכבוד כמדד העוני.

אני לא מופתע מהגישה של המדינה, גם אם אני לא אסכים איתה כמובן. אני הרבה יותר מופתע מזה שרוב אנשי מקצוע שעוסקים בעוני ואמורים לדעת בדיוק מה שאני מתאר כאן , אבל הרבה יותר לעומק, אפילו אינם מזכירים את העניין הזה. הצדיקה היחידה בסדום עד היום  היא ד"ר עירית קינן מהמרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה, שעוד בשנת 2013 בנתה את הסל ואז התברר שלבן אדם יחיד נדרשים 6500 ₪. היום, אחרי 3 שנים, סביר מאוד להניח שהסכום הזה מגיע לסביבות 7000 ₪.  כל אחד מאיתנו יסכים שהסכומים האלה בהחלט לא מופרכים.

עוד סנונית שהופיעה לאחרונה , היא מסקנות ועדת פרופ' הריס לקביעת המינימום הנדרש שהמדינה חייבת להבטיח לפושט רגל, במסגרת הרפורמה בחוק חדלות הפירעון .   המסקנות של הוועדה קצת שונות מבחינת המספרים האבסולוטיים מהמסקנות של ד"ר קינן ועדיין הרבה יותר גבוהות מהקביעות הרשמיות של המדינה. למסקנות הועדה יש אומנם יתרון חשוב בכך שהן התקבלו ע"י משרד המשפטים. דוגמא נוספת לכך שיד ימין במדינה לא רוצה לדעת מה עושה יד שמאל.

היום מתנהלים מספר מאבקים חברתיים שמטרתם בין היתר להעלות את גובה קצבאות הקיום. כמובן שהתגובה הפבלובית של המדינה היא בשלב הראשון להגיד לא, ובשלב השני לזרוק אולי איזה עצם קטן כמעט ללא בשר. כאן אני בא לטעון שכל עוד לא יהיה דיון מקצועי אמיתי ונטול פופוליזם בעניין הסל, וכל עוד הוא לא יורכב , כל הדיבורים על מספר העניים וכל הדרישות להעלאת שכר או הקצבאות לא יצליחו למגר את העוני. הרי היום אף אחד לא יודע כמה יש להוסיף לקצבה זו או אחרת כדי שבן אדם שמתקיים ממנה, יוכל להתקיים בכבוד.

בשלב השני, לאחר הרכבת הסל, חייבים לפתוח במאבק החברתי המשפטי והפוליטי, כדי להכריח את המדינה לאמץ אותו ולהתנהג על פיו. רק אז אפשר יהיה ליזום רפורמות שיאפשרו להבטיח לכל אדם באשר הוא אדם את הקיום בכבוד ובכך לצמצם את העוני .

הכותב הוא ממייסדי העמותה "נכה לא חצי בן אדם" וממובילי המאבק להעלאת קצבת נכות כללית לגובה של שכר המינימום.

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , ,

7 Responses to “אז איך נדע כמה עניים באמת יש בארץ?”

  1. דליה הגיב:

    לידיעתך אשר, סל לקיום בסיסי היה קיים בישראל בתקופת שלטון מפלגת העבודה. מדי חודש נהגו לפרסם את מדד המחירים לצרכן ואת הסל. בהתאם לכך גם קבעו את תוספת היוקר. ממשלות הימין ביטלו את הסל. לא המדינה ביטלה, אלא ממשלות נתניהו.

  2. רפי לאופרט הגיב:

    הנושא שמעלה אשר רוכוורגר נכון וחשוב ביותר. אולם, שאלת המוקד הכלולה בו אינה נידונה למעשה ולכן גם אינה מקדמת את הדיון האמיתי.
    השאלה: "מיהו עני, ומדוע יש לראותו ככזה?" היא שאלת היסוד שאין לה מענה משכנע באף אחת מהשיטות, הדוחות, המפגשים הדיונים ומניפולציות המספריות שאנו מוצאים קיום במקורות שלנו או במקורות זרים. לשאלה זו אין מענה מפני שכל המענים כיום הינם שרירותיים, בעוד התופעה שבה הם דנים היא יחסית.
    עני בישראל איננו דומה לעני בסין או בארה"ב או בסקנדינביה או בכל מקום אחר. מפני שעוני הוא פונקציה של רמת החיים במדינה, התרבות המקומית, סולם הערכים הנוהג באותה חברה, המצב הכלכלי של המדינה תמונת חלוקת העושר הלאומי בין רובדי החברה וציפיות של האוכלוסייה. עוני הוא גם מצב עובדתי הנשען על נתונים כמותיים של מצוי מול רצוי, וגם מצב פסיכולוגי – רמת ציפיות מול מציאות עובדתית.
    מסיבות אלה, כל הניסיונות להשוות בין מדינות וחברות שונות באופן מהותי או קיצוני זו מזו, הוא חסר משמעות. אעפ"י שניתן לבנות לכל חברה סולם עצמאי משלה, וליחס לכל הסולמות הגדרות משתנים זהות כאשר הגדרות אלה נשענות על המציאות המקומית, עצם ההשוואה שתיגזר מ"תרגיל" אינטלקטואלי כזה תהיה פורמלית אך חסרת משמעות אופרטיבית. חייבים להפנים את משקלן של התרבות והציפיות החברתיות לקביעת הלגיטימיות של מודל-ייחוס. בדמוקרטיה במיוחד, ללגיטימיות חשיבות עצומה.
    לכן, אם באמת רוצים להגיע לקריטריונים בעלי משמעות אופרטיבית, חייבים תחילה לעצב אותם בתוך החברה ועבור החברה שלה הם מיועדים, ולהשתחרר מהשוואות מופרכות. כך, למשל אין שום סיבה להשוות מדינות שבהן התל"ג השנתי לנפש הוא 7,000 $ עם מדינות שבהן הוא עומד על 70,000 $. אבל גם 7,000 $ מול 35,000 $ לנפש מייצגים אותה דילמה מושגית, אבל לא בהכרח אותה דילמה אופרטיבית. יתכן שניתן יהיה למצוא בתוך המדינות המפותחות קבוצות קטנות שפרופיל ההכנסה הכוללת או הפנויה שלהן יהיה דומה או קרוב מאוד, אולם ללא השוואה של הערכים המספריים, מצד אחד על פני כל הסקלה ומצד שני מול הציפיות המקומיות, עדיין ההשוואה תהיה טכנית ולא מהותית.
    אם רוצים "לעשות סדר" בנושא, צריך להפסיק לדבר בסיסמאות ולהתחיל להיכנס למאמץ אינטלקטואלי-מושגי שיבנה תחילה את "השפה המשותפת לכול" ועל בסיסה יתחיל לבנות מודלים בעלי משמעות.

  3. דותן בעז הגיב:

    בניגוד לנתונים של הממשלה גם אנשים שעובדים מקבלים שכר מינימום יחסי והם בפועל עובדים קשה ומתקשים להתקיים בכבוד.

  4. ליאור הגיב:

    מאת ליאור אבני

  5. ליאור אבני הגיב:

    יש 3 צבעים שעם הם מיתארבבים יחד הם הופחים ללבן

  6. ליאור אבני הגיב:

    יחיחיחיחיחמחממחמחיחיחיח

  7. יפה מאוד

Leave a Reply