חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מה יש בדו"ח אדמונד לוי שלא מדברים עליו

נושאים דעות, משפט ופלילים ב 25.12.16 1:02

נציגי מפלגות הימין מסתמכים על דברי שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי שלישראל הזכות להתיישב בשטחי יהודה ושומרון הנתונים בשליטת ישראל. אך הם מתעלמים מהביקורת החריפה של השופט על ההתנחלויות הלא חוקיות שנבנו ללא אישור הממשלה

מאת: איתן קלינסקי

מי שהיה שופט בבית המשפט העליון, אדמונד לוי, שעמד בראש וועדה לבחינת מצב הבנייה בשטחי יהודה ושומרון קבע: "כי על פי המשפט הבינלאומי עומדת לישראל זכות שבדין להתיישב בכל יהודה ושומרון, ולכל הפחות, בשטחים הנתונים לשליטה של ישראל…".

קביעה זו של כבוד מי שהיה שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, מועלית  בכל דיון בכנסת על ידי נציגי מפלגות הימין והיא גם התנחלה לא פעם בנאומי שגרירנו באו"ם, אך פוסחים על מה שכתב אדמונד לוי בעצמו באותו דו"ח: "ללא אישור הממשלה הוקמו עשרות שכונות חדשות, לעתים ללא קיומו של קשר קרקעי רצוף עם יישובי האם, ואך מחוץ לתחום השיפוט שנקבע לו. תופעה זו דרשה מימון רב, ולכן הוועדה מתקשה להאמין, כי נעלמה מעיניהם של שרי הממשלה וכל העומדים בראשה". 

אדמונד לוי קבע, ש"אין דיני "הכיבוש" חלים בנסיבות המשפטיות המיוחדות של נוכחות ישראלית בשטחי יהודה ושומרון במשך עשרות שנים". כן מרבים לצטט את קביעתו ש"אמנת ז'נבה הרביעית בעניין העברת אוכלוסייה לא נועדה לחול לגבי המתיישבים ביהודה ובשומרון".

משום מה מסתירים את הביקורת הנוקבת של השופט, ש"נתגלתה לפנינו תופעה בנושא ההתיישבות הישראלית ביהודה ובשומרון, שאינה הולמת מדינה הדוגלת בשלטון החוק… ושעל המדינה לפעול במסגרת החוק בלבד".

בשנת 1979 היה זה דווקא איש ארץ ישראל השלמה, שלא הסתיר את זהותו הפוליטית הימנית, כבוד השופט משה לנדאו, ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, שקבע "כי לא ניתן לתפוס אדמות פרטיות כדי להעבירן לשימוש אזרחים ישראלים". בימים אלו ממשלת ישראל החליטה לתת גט כריתות למסקנות של השופט משה לנדאו אותן קיבלה ממשלת בגין.

כיום מדינת עמונה מוכנה למחוק על ידי חקיקה מהירה בכנסת את זכות הקניין הפרטי של אלפי בני אדם הנמצאים תחת שליטתה כבר יובל שנים. יתרה מזאת היועץ המשפטי לממשלה מוכן גם  למען מדינת עמונה לאשר שימוש באדמה פרטית רק מאחר והיא "נטושה", כי בעל הקרקע שוהה בחו"ל, ולא בהכרח מתוך בחירתו האישית.

ועל כך אמר הנביא: "הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם וְהוֹשַׁבְתֶּם לְבַדְכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (ישעיה ה' ח').

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

2 תגובות

  1. נטע :

    מה אין בדו"ח אדמונד לוי שלא מדברים עליו?

    קראתי את הדו"ח מזמן.
    הוא משחק שם יפה על טשטשי הבחנות.
    הוא שוכח לציין (מקווה שזכרוני אינו מטעה)
    שמהחלטה 242 של האו"ם והלאה (כולל למעשה את ההחלטה האחרונה של מועצת הביטחון 2334 ) –
    השטחים הכבושים שסיפחה ישראל אחרי 1949 ושניתנו לה להחזקה בלבד בהסכמי שביתת הנשק (בדיוק כמו שנכון הדבר לגבי השלטון הירדני בגדה), מקבלים הכשר כשטחים ריבוניים של ישראל, והוא הדבר לגבי ירדן.

    ההחלטה קובעת פרמטרים לשלום בין הצדדים בסכסוך (האחרון), אחד מהם הוא חזרה לקווי 4.6.1967

    "1. – קובעת שקיום עקרונות המגילה מחייב השכנת שלום צודק ובר-קיימא במזרח התיכון, שיושתת על הגשמת שני העקרונות הבאים:
    א. פינוי כוחות מזויינים ישראליים מטריטוריות שנכבשו במסגרת הסיכסוך האחרון;
    ב. ביטול כל טענה או מצב של לוחמה, וכיבוד והכרה של הריבונות, השלימות
    הטריטוריאלית והעצמאות המדינית של כל מדינה ממדינות האיזור, ושל זכותן
    לחיות בשלום בתוך גבולות מוכרים ובטוחים, ללא איומים או מעשי אלימות;".

    העקרונות הללו נקבעו בהמשך בהחלטות ובמסמכים נוספים והתקבלו ע"י הקהילה הבינלאומית.

    כלומר – ישראל צריכה לסגת לתחומי הקו הירוק (כולל השטחים הכבושים בידיה מתוקף הסכם שביתת הנשק 1949, שכל דרישה לגביהם פשוט נעלמה מהדיון הבינלאומי בסכסוך.
    הוה אומר – גם החלק הכבוש בצד הירדני איננו כבוש יותר).

    תביעות פלסטיניות מאז 1967 דנות בחלק הזה ולא בחלק שבידי ישראל.

    לכן הכיבוש הישראלי בחלק הזה – כיבוש.

    אנחנו מדברים פה על הישג אדיר של מלחמת ששת הימים.

    איכשהו – מדינת ישראל "לא הצליחה לזהות אותו"…..

    הפספוס הזה עולה לנו ביוקר.
    מה פירוש ביוקר?

    במקום להתפלפל על החלטות מסן-רמו, ישראל תצטרך למצוא דרך להגן על ההישג שנעלם מעיניה ב – 1976.

    אנחנו בצרות, רבותי.

  2. נטע :

    במקום להתפלפל על החלטות מסן-רמו, ישראל תצטרך למצוא דרך להגן על ההישג שנעלם מעיניה ב –1967. אנחנו בצרות, רבותי.

    החלטות האו"ם אינן חסינות מפני תהליכים היסטוריים.
    אירוע הסטורי אחד "שולי וזניח", מלחמת העולם ה-2, הוביל להחלטת החלוקה באו"ם.

    אותה החלטה הובילה לסיום המנדט הבריטי ולמלחמה שפרצה ב- 1948 שהסתיימה בהסכמי שביתת הנשק,
    שנמחקו כלא היו בעקבות מלחמת ששת הימים.

    הבעיה היא שמדינת ישראל פועלת באופן א-הסטורי.
    זה עניין למומחים בתחום הטראומה אולי.

    האו"ם לא ממהר לסלק מדינות חברות, אבל כל זמן שהוא קיים, הוא יכול לשנות החלטות.

    החלטה 2334 נתנה תוקף משפטי לפרשנות היחידה ל- 242, שמקובלת מאז 1967.

    אבל ישראל יוצאת עכשיו למלחמה נגד כל העולם ואשתו.

    עוד יכתב על כך הרבה בכתבים ההיסטוריים.

    כואב הלב.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.