חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

"חותרים לשפיות חברתית-כלכלית" – אל על כמשל: התגמול העודף של מנהלים מוביל לשיתוק ניהולי

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, כלכלה ותקציב ב 5.12.16 1:10

שכר-המנהלים הגבוה באל-על גוזל מהם את הלגיטימיות המוסרית לוויכוח על תנאי ההעסקה של עובדיהם. התופעה של שכר-הבכירים המופרז היא עדות לתאוות בצע, שאינה זוכה לכבוד בעיני הציבור

מאת: און ארד

בכל הנוגע לתגמול על עבודה, שיטת השוק החופשי נכשלת לחלוטין. בפועל, אין קשר בין חשיבות וקושי של תפקיד מסוים לבין התגמול שמקבל מי שמבצע אותו. וורן באפט, איל ההון המרשים, ביטא זאת בצורה קולעת במיוחד: "אנו חיים בחברה שמעניקה מדליה למי שמציל את חייהם של אחרים בשדה הקרב, מעניקה מכתב תודה למורה מצטיינת, אך נותנת מיליוני דולרים למי שמצליח בשווקים הפיננסיים". ניתן לומר, שהכישלון הגדול ביותר של השיטה הקפיטליסטית הוא בקביעת התגמול הראוי לעבודה. פערי השכר בין האלפיון העליון לציבור הרחב הם לא רק לא מוצדקים, הם מפלצתיים ובלתי נתפסים.

בהקשר זה, יש להבחין בין יזמים ובעלי חברות לבין מנהלים שכירים. אנשים המקימים עסקים נוטלים בהכרח סיכונים. חלקם מצליחים והם באור הזרקורים; על הרבים שנכשלים ומאבדים את כספם לא נוהגים לדבר הרבה. גם הטייקונים הגדולים ביותר עדיין נותרים חשופים לסיכון מסוים (ראו מקרה נוחי דנקנר).

לגבי המנהלים השכירים המצב שונה בתכלית. למרות שאינם נוטלים סיכונים, אלו זוכים לשכר גבוה ולבונוסים גבוהים ובמקרים רבים תגמולם מנותק מתוצאות הניהול שלהם. תופעת פערי ההכנסה החצופים בין השכירים הבכירים לעובדים מהשורה היא כלל־עולמית – בראש צועדת ארצות-הברית. ב־1965 עמד שם יחס שכר של מנכ"לים בכירים לשכר פועלים פשוטים על 24:1. בשנים האחרונות הרקיע יחס זה כבר ל־350:1.

השכר הממוצע של מנכ"ל ב־300 החברות הגדולות בארצות הברית הגיע ב־2013 ל־15 מיליון דולר, המשקף גידול ריאלי של יותר מ־900% בין השנים 1978–2013. שכר העובדים הזוטרים, לעומת זאת, עלה באותה תקופה ב־10% עלובים בלבד (במשך כל שלושים השנים! זוהי אחת הסיבות העיקריות לתסכול הגדול בקרב מעמד הביניים שם, שעלה בכל חריפותו במערכת הבחירות האחרונה לנשיאות ארה"ב). על מנת לסבר את האוזן, הכנסה שנתית של 15 מיליון דולר משמעותה הכנסה יומית של כ־40,000 דולר. זה כאמור רק ממוצע השכר של מנהלי החברות הגדולות; עשרות מהם מצליחים לגרוף שכר שנתי גבוה בהרבה. ולא די בתשלומים השוטפים. כאשר מנהלים "מצליחים" פורשים מתפקידם הם זוכים לחבילות פרישה מכובדת, "מצנחי זהב", היכולות להגיע אף למאות מיליוני דולרים נוספים.

בישראל נושא שכר-הבכירים עלה לכותרות באחת בשנת 1986, בהקשר של תנאי הפרישה של ארנסט יפת, שנאלץ לפרוש מתפקידו כמנכ"ל בנק לאומי בעקבות פרשת "ויסות מניות הבנקים". למרות חלקו בפרשייה זו זכה יפת לתנאי פרישה חריגים שלא נשמעו כמותם קודם לכן בישראל: תשלום חד־פעמי של 5.4 מיליון דולר ופנסיה חודשית של שלושים אלף דולר. בעקבות סערה ציבורית ודיון מיוחד שנערך בנושא בכנסת מותנו לבסוף תנאי הפרישה.

אבל המחאה ההיא לא הפריעה להתנפחות תנאי-השכר של בכירים בשנים שלאחר מכן, גם בישראל. בשנת 2013 הרוויחו עשרים המנהלים המתוגמלים ביותר בישראל סכומים של עשרה עד עשרים וחמישה מיליון ש"ח כל אחד, ואף המנהל שהיה במקום המאה ברשימה קיבל שכר של יותר מארבעה מיליון שקלים וחצי.

התבוננות במתרחש מעלה את השאלה, מה בעצם עומד מאחורי חגיגת הבצע הזאת? הרי גם מי שמרוויח "רק" עשרים אלף דולר בחודש פטור מכל דאגה כלכלית. מדוע אנשים בעמדות בכירות אינם חשים שהם לוקחים לעצמם מעבר למגיע להם? התשובה לשאלה קשורה לעובדה שבני-אדם בוחנים את מעמדם בהשוואה לקבוצת הייחוס שנראית להם רלבנטית. פועלים משווים את עצמם בדרך כלל לפועלים אחרים, ספורטאים לספורטאים אחרים, ומנהלים למנהלים אחרים. שיאני-השכר רואים מה אחרים מקבלים ומעריכים שתרומתם המיוחדת הופכת את שכרם הגבוה למוצדק וסביר. בעבר היה מקובל לחשוב שפרסום הכנסותיהם המופרזות של בכירים ושל כוכבים יעורר בושה ויפעל באופן מרתיע ומרסן. אך ההפך הוא נכון. פרסום רשימות של הכנסות ורכוש רק מחריף את תחרות הכבוד על מקום בקדמת הרשימות השונות.

לכן כל הבכירים הללו משוכנעים שהם מקבלים רק את המגיע להם. אפילו העובדה שנשיא ארצות-הברית מרוויח הרבה פחות מהם (כ 600,000 דולר בשנה), אינה משנה חשיבה זאת. אבל מחוץ למועדון האקסקלוסיבי הזה אין אדם המקבל התנהלות זאת כתקינה. נהפוך הוא, בעיני הציבור הרחב מדובר בחבורה מושחתת שאנו בזים לחבריה על תאוות הבצע המאפיינת אותם.

בשבועות החולפים אנו עדים לסכסוך העבודה המר בין ההנהלה לבין הטייסים בחברת אל על. אני סבור ששכר הבחירים המנופח בחברות הגדולות גוזל מהנהלתן את הלגיטימיות המוסרית לוויכוח על תנאי העסקה של עובדיהן, ומוביל ליחסי עבודה מורעלים. אין לעובדים כל סיבה להתפשר על רמת-השכר שלהם, כאשר במקביל המנהלים גורפים מיליונים. כך השכר הגבוה של הבכירים יוצר למעשה מצב של שיתוק ניהולי באותן חברות.

 

הדברים מבוססים על הספר שראה אור באוקטובר 2016: "חותרים לשפיות חברתית-כלכלית – מדריך מעשי לאזרח המתוסכל " הניתן להורדה כאן בשלמותו בחינם (ללא כל צורך בהרשמה).

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

תגובה אחת

  1. פוקסי :

    תודה על הפוסט , הדברים הינם חסרי שחר , ומופרכים בעיקרון . החברה לא נותנת למי שמצליח בשווקים פיננסיים כדברי וורן באפט , הוא לוקח מה ששלו , ומה שעשה במו ידיו . יש אכן לאבחן בין מנהלים שכירים לבין יזמים , אבל , בדיוק היפוכם של דברים :

    היזמים מתברכים בכסף . הכסף לא מעיד על האדם ועל כישוריו . מי שיש לו כסף , יכול ליזום בצורה זו אחרת . מי שמנהל שכיר , צריך להוכיח עצמו , בשדה המערכה . להוכיח עצמו אישית !! הכסף , לא עושה אותו בעיקרון , אלא : יכולות הניהול , התודעה הנועזת , הכריזמה , המטענים האינטגרטיבים , היצירתיות , היכולות השכליות , הכישורים המנטליים .

    אז כמה הוא צריך להרוויח ? אם כך , הרבה יותר מכולם !! עליו הכל עומד !! כמה הרבה יותר ? אם כך : בדיוק כפי תרומתו הסגולית והאישית והמסתברת לפירמה שהוא מנהל . אלא , שעסקינן בתרומה הראויה , ולא סתם תרומה :

    הוא צריך להרוויח הרבה הרבה יותר , רק כאשר :

    התרומה שלו אישית , עומדת עליו , מוכחת , פרופרציונלית למה שהוא תורם , למה שהוא מקדם , ומקדם :

    לתועלת החברה או הפירמה , התועלת צריכה להיות מהותית , לא אסתטית , לא קוסמטית, אלא , מהווה גיים צ'נז'ר של ממש , היא מביאה תועלת לטווח ארוך , היא מקדמת בצורה מהותית את עיניני הפירמה . הוא לא סתם מנהל שמתחזק הפירמה , אלא :

    התרומה שלו ייחודית , ולטווחים ארוכים . או כי אז , הוא זכאי לסכומים גדולים מאוד , אבל , פיננסית , מותאמים למצב של החברה , ולתרומה האישית שלו .

    אינדיבידואלים דנן , הינם פורצי דרך , מהווים הג'יים צ'נז'ר . כך ביל גייטס , מייקרוסופט זה הוא בעיקרון . כך אלברט איינשטיין . כך סטיב ג'ובס . כך למשל גבי אשכנזי :

    הוא קיבל את הצבא , עם מורל ירוד , עם בלבול קונספטואלי , והוא , באופן אישי , שיקם הצבא ( אחרי לבנון השניה ) ועשה זאת באופן אינדיבידואלי :

    אין יותר , פקודות או תפיסות פוסט מודרניסטיות , זה צבא !! פקודות קצרות , ברורות , אגרסיביות , חד משמעיות , הצבא לוקח יוזמה , מסתער , חותר ליעדים למטרות , ומגיע אליהם . אפשר להתווכח , אבל , הוא שיקם את מורל הצבא . ועשה זאת אישית .

    וכך , אם אדם דנן , מרוויח סכומים נומינלים גבוהים , אבל , ביחס לכלל המערכת : עשרות מיליארדים , צבא שלם וכדומה … הסכומים זניחים ביותר זהו המבחן !!

    תודה

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.