חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בנימין נתניהו – השקרים

נושאים דעות, כלכלה ותקציב, פוליטי ב 24.12.08 6:02

נתניהו מתפאר בהישגים רבים כשר האוצר בממשלת שרון. כתב ynet יהודה מודעי מגן עליו בחירוף נפש. יעקב לקס קרא והחליט להגיב על השקרים של נתניהו. אחד לאחד, הוא מסביר על קרנות הפנסיה, הדירוג הבינלאומי, "השמן והרזה" ועוד. שקרי נתניהו נחשפים

תגובה ל: משכתבים את ההיסטוריה. המטרה – ביבי

מאת יהודה מודעי

פורסם ב-Ynet, 16- בדצמבר 2008

שם המגיב: קורא היסטוריה 

כותרת: הלך הזרזיר אצל העורב

ליועצו לעניני הסתת ההמונים (כיום "תקשורת ויחסי ציבור") של צורר יהודים אחד מיוחסת האמירה שאם תתמיד בשקר הוא ייקלט כאמת.

להלן רשימה קצרה מתולדותינו המאוחרות, כל אלה שקרים שכיום נחשבים כאמיתות ש"כולם יודעים" אותן.

1. נתניהו הציל את ישראל מפשיטת רגל – שקר!  ישראל לא עמדה בפני פשיטת-רגל ונתניהו לא "הציל" דבר.  היו חוות דעת שהוזמנו ממומחי קרן המטבע ודרוגי אשראי שהוזמנו מחברות הדירוג.  אלה הוזמנו כך שיתאימו לכוון שרצה נתניהו לנקוט (ושהתאימו גם לאינטרסים של אותם חברים שמהם הוזמנו חוות הדעת והדרוגים).

2. נתניהו הציל את קרנות הפנסיה מפשיטת רגל עקב הגרעון האקטוארי הנורא.

שקר! הקרנות לא היו נתונות בגרעון אקטוארי נורא.  מה שהיה הוא שהאקטוארים באוצר הונחו לקבוע שעור רבית נמוך במיוחד, נמוך מהשגי הקרנות בתקופות ארוכות שטרם אשפי הפיננסים דוגמת כותב מאמר זה.  שעור רבית צפוי נמוך במיוחד "מייצר" גרעון אקטוארי נורא.  ואז מפיצים את השקר בתקשורת שאינה אצה לבדוק, לדני שפרינצק, מומחה הפנסיה מס' 1 בישראל לא נותנים במה נאותה ולועגים לו.  ההמשך ידוע.

3. השוק הפרטי יודע לנהל פרוייקטים יותר טוב מהמדינה, התרוץ להפרטה.  השוו את ביצועי הקסמים של בנק הפועלים שהסתבך, מול בל"ל שלא הופרט ולא הסתבך.  גם לבייב, פישמן, דנקנר וכיו"ב באלה חייבי אג"ח הזבל אינם בדיוק משק ציבורי.

3. "השמן והרזה"  (לא אלה מהוליווד של פעם, אלה של נתניהו).  "השמן" הם המורים שמשכורתם מעליבה, "השמן" הם השוטרים שאסור להם להתאגד למען תנאי עבודתם וכן, כל פקידי הממשלה שבלעדיהם האנרכיה כאן היתה – אולי מה שביבי מבקש למען רעיו עשירי ישראל.

4. "ההסתדרות דואגת לועדים החזקים", שקר!  עושה דברו של נתניהו, ראש אגף התקציבים באוצר, התפאר בהשג של שבירת האיגוד המקצועי.  כאן היתה מטרת השקר לנסות ולשבור את מה שנותר מהעבודה המאורגנת בישראל.  וכשעובדי הרשויות המקומיות נלחצו בידי נוגשי נתניהו (שרצו לקצץ בתקציבי השלטון המקומי) ופתחו באותה שביתה שהציבור הזדהה איתה, היה זה איום השביתה של הועדים הגדולים, למען עובדי הרשויות מה שהוריד את פקידי האוצר מהעץ.

ושאר שקרי נתניהו באוצר ובממשלה הרי הם כתובים בדברי ימי ישראל, לכו וקיראו, אל תאמינו לו ואל תאמינו לכתבלבו שחתום על המאמר הזה.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , , , ,

17 תגובות

  1. רקאני :

    תודה על המאמץ שעשית לכתוב את הרשימה הזאת.

  2. ל רפי :

    קראתי ולא התרשמתי. הרישא של הדברים שמביא מודעי (אגב, שימוש אינטנסיבי ואפקטיבי בשיטת "כיצד להפוך שקר לאמת" מיוחסת לגבלס, שר ההסברה שחל היטלר). הם המוטו של הדברים כולם:
    סעיף 1 – סיסמאות והכללות. אם יש לכותב נתונים המוכיחים את דבריו – שיפרט.
    סעיף 2 – כנ"ל. עצם העובדה שההסתדרות, שכידוע מעולם לא היתה אוהדת ביבי, קבלה את "הדין" מוכיחה את ההיפך מטענת הכותב. שהרי כשלא הסכימה עם נתניהו (למשל: בנמלים) לא היססה לצאת נגדו ולהאבק בכל כוחה, ולא פעם גם בהצלחה לא מבוטלת.
    סעיף 3 – שאלת המורים לא נולדה אצל נתניהו. היא לא נפתרה כראוי עוד בזמנו של אהרן ידלין כשר החינוך… .
    אלמלא היה הכותב כה להוט להשמיץ את נתניהו, לא היה נאחז בקש זה, והיה מביא נימוקים טובים יותר.
    קביעת החינוך כפרויקט רב-שנתי בעדיפות לאומית אינה יכולה להעשות ללא הובלה של ראש הממשלה, תמיכת הכנסת ותמיכה מסיבית של כל הממשלה. החלטה כזו משמעותה נכונות של כל המשרדים האחרים, לרבות משרד הביטחון, שלו נתח התקציב הגדול ביותר במשק לוותר על אחוזים לא מבוטלים מתקציבם למשך פרק זמן ארוך למדי. זו לא משימתו של שר האוצר.
    השוטרים במדינת ישראל הם חלק מכוחות הביטחון, בוודאי בתקופה של טרור מתמשך ואוכלוסיה ערבית שחלקים נכרים בה אינם אוהדים מובהקים של המדינה (אירועי אוקטובר 2000 פקיעין 2008 ועכו 2008 בצד אירועים רבים אחרים מודגימים זאת היטב). ככאלה, אין מקום להתארגנות פרופסיונאלית שלהם, כשם שאין מקום לכך בכוחות בטחון אחרים. אין פרוש הדבר שנכון לקפח אותם. אפשר להבטיח זאת ע"י מנגנוים חלופיים, אם רוצים גם עניין זה אינו שייך לנתניהו כשר אוצר אלא לשר לבטחון הפנים, לראש הממשלה, לשר המשפטים ואלי גם לשרי העבודה והרווחה ולכנסת.
    פקידי הממשלה אינם מקשה אחת. יש בהם טובים מאוד ויש בהם לא טובים בעליל. יחד עם זאת, חסרים במשרדי הממשלה קריטריונים אוביקטיביים שבאמצעותם מודדים ניצול יעיל של משאבים וביצוע מול תכנון. לא רק שהם חסרים, בהשארת הנהגת האיגודים המקצועיים של עובדי המדינה, הם אינם מונהגים בפועל כעיניין של עיקרון. הבטלנות הסמויה וחוסר הכישורים במקומות שהם קיימים, מקבלים חסות והגנה שאסור להשלים עימם. בשוק הפרטי אין מצב כזה, אף כי הוא אינו חף מטעויות. בשוק הפרטי מי שמאפשר תרבות ביצוע כזו עושה זאת קודם כל על חשבנו ובממשלה – על חשבון כספי הציבור. כל עוד נמשך מצב זה, תשאף הממשלה להפריט שירותים ציבוריים ובצדק. כאשר ישתנו כללי המשחק, ופער התפקודים בין המשק הציבורי לפרטי יצטמצם, תקטן גם המוטיבציה להפרטה, והשיקול יהיה עקרוני וערכי יותר.
    סעיף 4 – ההסתדרות אכן דואגת לוועדים החזקים. זו עובדה. היא אינה עושה זאת משום שהיא רוצה בכך תמיד, היא עושה זאת משום שהוועדים החזקים הם גרעין הכוח העיקרי של ההסתדרות. אם לא תיישר ההסתדרות עימם קו, הם יפעלו בלעדיה, וכבר היו דברים מעולם.
    בוודאי שיש מקום לאיגודים מקצועיים שמטפלים בזכויות עובדים מגינים עליהם משרירותלב מעסיקים – פרטיים או ציבוריים. אבל איגודים מקצועיים חייבים להיות א-פוליטיים ולקיים אחריות ממלכתית, אם הם רוצים תמיכה ציבורית ושותפות עשיה עם הממשלה והמעסיקים ולא מלחמות יוקרה אינסופיות.
    בקצרה: המלב"ד שדל מאמר זה לפינה זו מקיים באדיקות רבה ובהצלחה רבה את הפיתגם הידוע …"כל הפוסל – במומו פוסל".
    זה אינו דיון רציני בנושא שהוא דווקא רציני מאוד.
    לסכום;
    נתניהו טעה לא מעט בדרכו כשר אוצר, אבל גם התניע וביצע מהלכים טובים מאוד וחשובים מאוד. הדברים לא השלמו. בחלק מהדברים נעדרו שיקול דעת חברתי וחמלה בדרך היישום, ודברים שיכלו הליות מתוקנים כבר היום, משופרים, עדיין לא תוקנו. בשגיאות אשם נתניהו; באי-תיקון אשמה הממשלה הנוכחית על "מרכיביה הסוציאליסטיים" המובהקים.

  3. אהרן לוינשטיין :

    ססמת הבחירות שלי היא: ביבי אני לא מאמין לו. אבל לצערנו ניתן לומר אותו הדבר על ברק ועל לבני.
    הם דוגלים בקפיטליזם וניאו פיאודליזם שאותו מישמים הלכה למעשה נערי האוצר בגיבוי של חברי להקת "הון שלטון".

    לכן כדאי להצביע בקלפי עבור הרע במיעוטו. יש לחזק את המפלגות החברתיות גם אם זה לא פופולארי.
    סדר היום החברתי ולחימה בשחיתות השלטונית אינם פחותים ממלחמה בחמאס ובאיראן.

  4. אבי :

    כתבה מאכזבת.
    גורמת יותר נזק מאשר תועלת לדעה שהכותב מנסה לקדם.
    הביקורת של מספר 2 – במקום.

  5. יואב רובין :

    סיסמת הבחירות שלי היא "ביבי אני, דווקא מאמין לו". ביבי הוא אידיאולוג של השוק "החופשי", הוא אידיאולוג של ממשלה קטנה, מדינת סעד לא אוניברסלית, המתנגד באופן אידיאולוגי לאיגודי עובדים (כתלמיד של ז'בוטנסקי), תומך אידיאולוגי בהפרטה וכו'. לכן, דווקא משום שאני מאמין לו בנושאים אלה אני חושב שהוא מאוד מאוד מסוכן למשק הישראלי.

  6. איתמר כהן :

    יואב רובין – לקחת לי את המלים מהפה.
    בפועל, ההבדל בין ביבי לבין לבני או ברק, זה שאצל ביבי הניאו-ליברליזם הוא אידיאולוגיה, בעוד שאצל לבני וברק זה סתם אופורטוניזם או חוסר רצון או יכולת להתמודד עם בעלי ההון.
    ביבי לפחות מצהיר בגלוי על כוונותיו (המזיקות והמסוכנות).

  7. עומר סלע :

    הייתי נוכח אישית ככלכלן בכיר במינהל הדלק, בישיבת הממשלה בראשות נתניהו כשר אוצר בה הוחלט על פיצול והפרטת בתי הזיקוק. כל ההתרעות על כך שהדבר רק יגרום נזק לתחרות במקטע השיווק, יצור דואופול לכל אורך משק הדלק, יגדיל את הריכוזיות של המשק ושליטת מעטים בנכסי מדינה ויעלה את מחירי האנרגיה לאזרחים- לא הזיזו לנתניהו.

    אנשי האוצר ומשרד המשפטים טענו בתוקף שיש בידם מסמך כלכלי המצדיק את כדאיות הפיצול, עד היום טרם ראיתי את המסמך למרות שדרשתי אותו בעבר כמה פעמים. מה התוצאה? קרה בדיוק מה שהתריעו בפניו. משק הדלק כולו הפך לנחלה של החברה לישראל ופז של בינו צדיק, והתחרות כיום היא לדעתי רק למראית עין.

    כך שאפילו מי שרוממות התחרות בגרונו לא יכול להתלהב יותר מדי מנתניהו. ולגבי הפנסיה , קופות הגמל וקרנות ההשתלמות- האוצר בגיבוי נתניהו דחף אותן למדיניות פרועה , הסרת רסנים, מעבר לשיטת משווקים ויועצים- וזה חלק מהסביבות לפגיעה הקשה באפיקים אלו בחודשים האחרונים.

    דבר אחד ייאמר לזכותו- הוא קפיטליסט מבפנים ומחוץ, לא מסתיר את דעותיו – בניגוד לברק, פואד או לאנשי קדימה המחזיקים באותן דעות אך מתיימרים להיות כביכול יותר חברתיים מנתניהו.

  8. לקסי :

    תשובה ל: ל רפי

    פתגם אחד שהנחה אותי בכתיבת מה שכתבתי הוא: " די לחכימא ברמיזא ולשטיא בכורמיזא" ובעברית: די לחכם ברמז ולשוטה בקרדום.

    אני מעריך את קוראי עבודה שחורה ככאלה שדי להם ברמז.
    עד כאן לעניין מי שאותה אמירה על השתלת שקרים מיוחסת לו.

    קצת בלבלת, ל רפי, את סעיפי הפוסט שלי ולכן אתייחס לדברים עצמם ולא למספרי הסעיפים.

    "הציל את כלכלת המדינה מפשיטת רגל". כלכלת המדינה הועמדה, כחלק מהשיטה לבחינה ע"י "חכמי" חברות הדרוג. חברות הדרוג – כבר הוכח במשפטים בארה"ב (ולא אלך להביא אסמכתאות) – פעלו במקרים רבים לא בתום לב, וזה בלשון המעטה.
    לצמרת האוצר יש סדר-יום אידיאולוגי באשר לאיך חברה וכלכלה צריכות להיות. זה סדר-יום אידיאולוגי הפוך למקובל כאן.

    כיוצא בזה מומחי הבנק העולמי וקרן המטבע שהיו עורכים סיורים כאן על-מנת לתת "ציונים" לכלכלתנו. בסיורים אלה האורחים הנכבדים היו מתודרכים על-ידי "הצמרת הכלכלית", בעיקר באוצר. לאחרונה כבר פורסם ברבים שצמרת זו מונחה אידיאולוגית ולא "מקצועית", ואידך זיל גמור.

    "פשיטת רגל" של מדינה היא אמירה הכוללת את סתירתה.
    בניגוד ל"חשיבה האחידה" השלטת כיום בכלכלת העולם (ואנחנו רואים לאן היא הביאה אותה), בניגוד לאותה חשיבה מדינה אינה מתנהלת כמו משק בית! מדינה יכולה וצריכה – וארה"ב גם עושה – להזרים כסף ולא לשמור על "תקציב מאוזן" במצבים כמו שקורה עכשו בעולם.

    המדינה לא עמדה בפני שום פשיטת רגל.

    החרמת קרנות הפנסיה נעשתה בשיטה של פינוי הבית בחברון, בחתף, במחטף. הפיקוח הפעיל את סמכותו החוקית. אלא שההנמקה בוססה על מצג שקרי, כפי שכתבתי למעלה. ההסתדרות, שהופתעה, היתה אז "על הקרשים". ייתכן גם שהעריכו, כי פתיחת מאבק ציבורי מקיף (כנדרש) לא תובן בהנמקות של חישובים אקטואריים הנהירים רק למיעוט קטן בציבור. לא הייתי בסוד המחליטים בהסתדרות ואיני יודע. מכל מקום הטעון שלך כאן מחייב הרמת קול, שכן הוא טעון חלש.

    "השמן והרזה" (לא לורל והרדי).
    יש לי חדשות בשבילך, ל רפי, במדינת ישראל יש רק שלושה משרדי ממשלה שיש להם יכולת פעולה עצמאית.
    משרד ראש-הממשלה, משרד הבטחון ומשרד האוצר.
    כל שאר השרים ומשרדיהם נהנים מחופש פעולה שעליו מחליטים הרפרנטים באוצר, שרים והמשרדים הם מריונטות התלויות על החוטים שהאוצר מחזיק.
    ראשי הממשלה האחרונים, כולם, באו מאותה אסכולה. שרי הבטחון, להוציא פרץ, לא ראו את הענין החברתי כחלק מסדר יומם, הם דאגו רק לכוח בלי הבנת הרכיב החברתי בעצמה של העם.

    שוחחתי לאחרונה עם אהרון ידלין, הוא משתבח עד היום שבכל שנותיו במשרד החינוך לא היתה ולו שביתת מורים אחת, עד כאן לעניין הרחקת עדות…
    ועוד על מאבקי המורים קרא במדורים המיוחדים לכך, כאן בע"ש.
    הדיונים על תקציב המשטרה ועל הפרטת פעילות מבצעית במשטרה כבר היו בתקשורת. יצא לי להכיר את העניין הזה מבפנים, לא אפרט הרבה. אכתוב רק שמדיניות השכר והתקצוב של המשטרה פוגעת בשוטרים ובתנאי העסקתם ועוד יותר מכך היא מתבטאת באמצעים ללחימה בפשע. התוצאות בכותרות.
    אשוב ואכתוב, הכל בא ממדיניות "הידוק חגורה, קיצוץ בשומנים" וכיוצא בזה מנטרות אידיאולוגיות שאודותן כבר כתבתי למעלה. ההתארגנות המקצועית של השוטרים היא – אכן – עניין לדיון אחר. יש ארגונים מקצועיים של שוטרים במקומות אחרים והמשטרות שם, בלשון המעטה, אינן נופלות ביכולות המבצעיות ממשטרת ישראל.

    פקידי הממשלה והמנגנון הממשלתי בכלל. קרא בבקשה עדות ממקור ראשון, קרא את ספרו המצוין של פרופסור יצחק גל-נור: "לא אדוני הנציב". זהו יומנו של גל-נור מתקופת היותו נציב שרות המדינה, עד שהודח על-ידי נתניהו. את מעללי מחליפו אפשר לקרוא בתקשורת וגם ברומן שכתב, (ההערכה הספרותית לאותו רומן נמצאת במדורי הספרות, הוא לא זכה בפרסים ספרותיים).

    "האיגודים המקצועיים"
    1. ראה את התפארותו של אורי יוגב על שבירתם, מנוגד להצהרתך בדבר הצורך בקיומם.
    2. א-פוליטיים, אתה מערבב "פוליטי" עם "מפלגתי". האיגודים הם רב-מפלגתיים, יש בהם תומכי מפלגות רבות. לא אפרט, לך למד!
    3. שותפות ממשלה-הסתדרות-מעסיקים. האוצר וצמרתו הם המונעים אותה, מהטעם האידיאולוגי של "יא ברעכען".

    מילה על "חמלה".
    השימוש במונח זה מקומם. אחד היעדים של האידיאולוגיה השלטת בכלכלה הניאו-ליברלית מיצרת מוחלשים שיהיה ניתן "לחמול" עליהם. שיהיה ניתן לנדב להם נדבות ולהרגיש מה-זה-גבוה-מעליהם. למוחלשים בחברה מגיע בדין מה שנתניהו וחבריו רוצים לתת להם ב"חמלה".

    יש ענין אחד שבו אני מסכים אתך בכל.
    כתבת: "זה אינו דיון רציני בנושא שהוא דווקא רציני מאוד".
    נכון זו היתה תגובה למאמר, זה היה כרוז. גם מה שכתבתי כאן לא יתקבל באקדמיה. זה נכתב לתקשורת, זה נכתב על-מנת שייקרא על-ידי הרבים, על-ידי מי שחמש-מאות מלים הן הרבה בשבילם (ויש כבר 700), לאלה שתעמולת השקר קונה את דעתם.

    כתבת: "הדברים לא הושלמו" איזה מזל!!!
    חובתנו היא למנוע אותו מההשלמתם.

    ולפוסל במומי, טול קורה מבין עיניך.

  9. לקסי :

    ליואב רובין ולאופנן,

    האידיאולוגיה של ביבי ידועה וצריך לעשות כדי שלא יגיע לעמדת מימוש.

    הצרה היא עם השקרים המוצפים בתעמולת הבחירות שהם מסך העשן שבחסותו הוא מכין את המתקפה על מה שנותר.
    צריך להאמין למעשיו ולא לדיבוריו.

  10. איתי :

    אני בהחלט מסכים עם יואב רובין ועם תגובה מספר 2.
    עד השנה, בעשור האחרון ישראל חוותה צמיחה כלכלית.
    שכר המינימום עלה והאבטלה ירדה.
    ביבי הוא קפיטליסט גאה שלא מתבייש בדעותיו ואומר אותם באופן מובהק. הגורם לצמיחה היה מדיניותו כשר אוצר וראש ממשלה. בימי כהונתו אכן המצב לא השתפר, כי כלכלה היא עניין של שנים ולא החלטות של ימים. עמיר פרץ וסוציאליסטים אחרים לא הביאו אותנו רחוק ולכן אני מאמין בביבי.

    מבחינה כלכלית ובטחונית.
    יש לו אנשים מצוינים ומובחרים ברשימה וחבל שהתקשורת מפרסמת שמפלגתו קיצונית ופנאטית.

  11. לקסי :

    איתי,

    לענין הצמיחה. זו נמדדה במדידה השגורה – תוצר לאומי (ולא משנה אם גלמי, תל"ג, או נקי, תל"נ).

    סוציאליסט אחד התבטא לאחרונה שהמדידה הזו אינה רלוונטית לחיים ושהיא מדידה לא רלוונטית.
    לסוציאליסט הזה קוראים ניקולא סרקוזי.
    מוזר שכאן בע"ש מסתמכים על התל"ג כמדד לצמיחה.

    איתמר כהן, תן הפנייה למה שכתבת בנושא.

    יהיה זה מצער מאד אם דווקא חברים שכותבים כאן יגרמו לכמה אנשים לבחור בליכוד, אלא אם הם שתולים ממשתלה אחרת.

  12. ל רפי :

    תשובה ל: לקסי
    נדמה לי שאנו מבלבלים בין גישה עקרונית (אידאולוגית, אם תרצה) לבין איכות ביצוע.
    ברמה העקרונית, אני מעדיף את גישתו של נתניהו, עם תיקונים מסויימים, על זו של בן אהרון , למשל, ואפילו על זו של פרץ. ברמת הביצוע, יש מקום לשיפורים גם בדרך התנהלותו של נתניהו, כפי שכבר ציינתי.
    חבל שאתה נתפס לסמנטיקה, במקום למהות, אחרי שהסכמת איתי שהנושא מספיק רציני שלא יידון כך. לא מתוך חוסר הבנה או ידיעה לא הסתפקתי ברמז מהרישא של דבריך הראשונים. בכוונת מכוון בקשתי להדגיש את מקורם, וחבל שלא הבנת שזו בקורת ולא פרשנות.
    אינני חסיד של ה"חכמים לאחר מעשה". המציאות המשקית אליה הגיע נתניהו היתה של קיפאון חמור במשק, של אבטלה קשה ושל צמיחה אפסית, מלבד ביורוקרטיה אינספית, ומנגנוניזם מבהיל. כל אלה קבל בירושה מקודמו (בייגה) ובכל אלה טיפל מה פחות ומה יותר. העובדה שלא סיים את העבודה משום שהבריחה מעזה הייתה חשובה לממשלת הקואליציה של שרון הרבה יותר מאשר הכלכלה והחברה מבית, אינה דווקא כשלונו של נתניהו.
    מדיניות נתניהו, כפי שציינו גם מגיבים אחרים, לעומת מנהיגויות לאומיות אחרות, מצטיינת בפער מינימלי בין אופיה המוצהר לבין ביצועה בפועל. בכך הוא עדיף על מנהיגים כלכליים, פוליטיים ומדיניים אחרים שלנו מאז רבין ז"ל. לדידי, נאה דורש ונאה מקיים הוא עקרון שיש לכבד אותו אצל מנהיג פוליטי, גם כאשר הצעדים המהותיים שהוא מבצע, או חלקם, אינו מקובל. על המהות דברתי כבר קודם.
    אתה טועה גם בעניין השימוש שעשיתי במושג פוליטיזציה לגבי האיגודים המקצועיים. לכך, לפוליטיזציה, בדיוק התכוונתי. הרב-מפלגתיות באיגודים היתה תמיד פיקציה פוליטית. בפועל שימשו האיגודים בישראל, כמעט לכל אורך ההיסטוריה שלהם, זרוע פוליטית של השמאל בישראל. (שבמשך תקופה ארוכה הובל ע"י מפא"י ההיסטורית וממשיכי דרכה הפורמליים לאחר מכן), כך גם פעלו האיגודים ונהגו בימיו של נתניהו. העובדה שראשי וועדי עובדים הפכו לחברי כנסת בעודם מכהנים כחברי או ראשי ועדי עובדים וראשי איגודים (כמפקדים בכירים בצבא) הסתמנו כמנהיגים פוליטיים עם זהות פוליטית מסויימת מאוד עוד לפני שפרשו מתפקידם, מעידים על קשר סימביוטי שלילי זה. לטעמי, קשר זה הוא המקבילה של הקשר הון-שלטון מן העבר האחר (הקפיטליסטי) של הדמוקרטיה שלנו, ושניהם מעוותים את תפקודי השירותים הציבוריים לאזרח הקטן (סליחה, גם לגדול).
    העובדה שבתקופת ידלין לא היו שביתות מורים, אינה מעידה שבתקופה זו לא נזרע זרע הכשלים להם אנו עדים כיום. ההכרה בכשלונם של תהליכים באה לעיתים באחור רב אחרי שהתחילו. תהליכי האינטגרציה המאולצים והכושלים בחינוך, הורדת רמת הלימודים והמבחנים כדי להתגבר על פערי יכולת שהתגלעו כבר אז (אם איני טועה התחיל עוד אצל ארן). מתודות לימוד שונות, למשל בחשבון ובמדעים, שהתחילו באותם ימים ומוכרות כיום ככשלון, שינויים בבחינות הבגרות שבאו מעט לאחר מכן והמבדקים הפסיכומטריים שהפכו פולחן במקום שיטת-עזר לבדיקת כישורים – באו כולם כדי לעקוף ולטשטש את העובדה שבית הספר והמורים אינם מצליחים להתמודד עם בעיות השעה, לכפות משמעת ולקדם הישגים לימודיים. הבעיות הפרופסיונאליות הן רק חלק אחד של הסוגיה המורכבת הזו. כיום, הפכנו את היוצרות ובמקום לעסוק תחילה בהישגים הלימודיים והחינוכיים הדרושים, אנו עוסקים בשכר המורים, שהוא רק אחד הפרמטרים של תפקוד המערכת כולה.
    המציאות שאתה מתאר לפיה רק לשלושה משרדים ממשלתיים אוטונומיה תפעולית, אינה תולדת המדיניות של ביבי דווקא, אלא של כל ממשלות ישראל בדור האחרון ואפילו קודם לכן. מקורה בהעדר קשר חד-חד ערכי בין סמכות לאחריות. לא יתכן ששר יקבל תקציב על מנת לבצע תכנית פעולה שנתית שעליה התחייב, והתוצאה היחידה תהייה תרוצים והתנצלויות ובקשות לתוספת תקציב (ראה, למשל, משרד התחבורה כיום). כל עוד לא יידרש שר (או ראש רשות עירונית) לשלם מחיר אישי על חריגה מתקציב ו/או על אי ביצוע תוכנית מתוקצבת שעליה התחייב, אין משמעות אמיתית למשרד או לגוף, שבראשו הוא עומד. לא ניתן לדרוש זאת ממנו אם הבירוקרטיה הממלכתית בהגדרתה הבסיסית ביותר (והיא כוללת גם את מעמדו וסמכויותיו של האיגוד המקצועי), אינה מאפשרת לו לפעול ולתפקד. ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר הם השרים היחידים שנמדדים בתוצאות אמת (וגם זאת בערבון מוגבל), ושלכשלון חד וברור שלהם יש מחיר פוליטי גם ברמה האישית. מכאן נגזרת המציאות. מכאן בין היתר גם נובעת במידה רבה הנטיה המופרזת לפעמים להפריט שירותים ציבוריים, להפעיל חברות כוח-אדם, ולהתקשר עם עובדים בחוזים אישיים…
    עוד על איגודים מקצועיים:
    א. אין מקום לשבור איגודים מקצועיים, אבל יש לסייג את פעולתם לתחום יחסי העבודה נטו ולמנוע שרירות לב בהתנהלותם.
    ב. א-פוליטי מול א-מפלגתי: ראה לעיל
    ג. שותפות "בינזרועית" במשק:
    צר לי, אבל האגדה הזו לא מקובלת עלי. הפיכת משרד האוצר למשרד-על ממשלתי העוסק בנושאי כספים, כלכלה, תעסוקה, רווחה, בטחון, מסו"ת ותכנון לאומי ועוד – נובעת מרמת הניהול וההתנהלות במגזר הציבורי שלנו, תרבות שנוצרה אחרי קום המדינה ונמשכת, חרף כל השינויים בעולם המתקדם, כמעט ללא שינוי, עד היום (למעט ההפרטות). המחדל הוא של הכנסת (כן, יש גוף כזה בישראל והוא חלש יותר מהאיגודים) והממשלות כולן. מחדל זה הוא גם של הציבור שסובל אותו. אגב, לדעתי, אחת הסיבות לתמיכה הרחבה יחסית בגישתו של ביבי נובעת ממציאות זו.
    אשר למשטרה: אינני חסיד של סיסמאות מן הסוג "יש ארגונים מקצועיים של שוטרים במקומות אחרים…". בוודאי שיש. יש גם צבאות שכירים או התנדבותיים טובים במקומות אחרים ויש גם צבאות "פרטיים" במקומות שונים… יש מכל הבא ליד. האם פרוש הדבר הוא שצריך להעתיקם אוטומטית למקומותינו?! האם פרוש הדבר שכל מה שרואים שם גם טוב כאן?! – לא בכרח. אפשר לבדוק ברצינות ולהחליט לגופו של עיניין. אינני בטוח שכך נחסוך הוצאות ונשיג תוצאות טובות יותר. איגוד מקצועי הוא אמצעי לא מטרה.
    ספרו של גלנור כבודו במקומו מונח, אבל הוא בעיני לא תחליף לנסיון האישי שלי (שנים רבות במערכת החברות הממשלתיות), לכל ההיסטוריה של מדינת ישראל, שצפיתי בהתנהלותה לא מעט, ולשכל הישר. בשלב זה אלה מספיקים לי.
    השימוש במושג "חמלה" הוא שימוש סמנטי. זכויות הן עיניין מהותי שרק בו ניתן לקיים התכתבות רב-שנתית, וכנראה שלא בכל אנו מסכימים א-פריורי. מאחר וגם כאן לא הובנה כוונת דברי, אפרש: המציאות הכלכלית של נתניהו חייבה צעדים משמעותיים ואפילו צמרחיקי לכת. מאידך, בבחירת עומקם של צעדים אלה והסקטורים החברתיים שישלמו את המחיר הכבד ביותר על מימושם, יש לי חילוקי דעות לא מבוטלים עם החלטותיו וצעדיו של נתניהו. (וגם של הבאים אחריו).
    אינני חסיד שוטה של אף זרם פוליטי-חברתי-כלכלי במדינת ישראל. ככלל הייתי מעדיף את גישת המקורות היהודיים בסוגיות אלה על הגישה "האוניברסלית", המשתנה חדשות לבקרים, ולאו דווקא לטובה. במקום שחסר או לא מתאים למאה ה- 21 אפשר לתקן, לעדכן או להשלים. המלה "דמוקרטיה" אינה מעבירה אותי לעמידת "דום" מתוחה, רק מפני שהיא נגזרת מיוונית. אכבד אותה הרבה יותר אם תהיה אמיתית, דהיינו: תשקף את רצון הציבור, תהיה אמינה (מה שמבטיחים גם מקיימים), תהיה משוחררת משחיתות מכל הסוגים ותהיה בלתי-סלחנית לפוגעים באושיותיה. מה פתאום דמוקרטיה?! – זה שייך מאוד לעיניין דרך ההתנהלות וכוון ההתנהלות שלנו במדינה. שאלת המפתח כאן היא מי משרת את מי – הפוליטיקאים את הציבור או הציבור את הפוליטיקאים? כמעט כל הנושאים בהם נגענו מושפעים מהתשובה לשאלה זו.
    החיפזון מן השטן… גם קיצור-היתר מאותו מקום. מי שלא רוצה לקרוא, שלא יקרא. אבל מי שקורא סיסמאות, שגיאות עובדתיות או לוגיות וקבעונות מחשבתיים בימינו הציניים, בוודאי אינו משתכנע מהם.
    לטובת האינטרס הכלכלי-חברתי הרחב, עדיין ביבי משופר ומאוזן יותר טוב בעיני מברק או ליבני מקולקלים.

  13. יעקב לקס (לקסי) - ערד :

    שלום ל רפי,
    ברמה העקרונית, וזו היא הרמה הקובעת (מסבירה) את פרוש העובדות וההתנהלות, אני בפרוש נמצא במחנה האחר משלך.
    את פרוש ופריסת העקרונות קראת ותקרא.

    כן, יש לי ביקורת גם על כך שמושא הגנתך משתמש בעקרונות שטיפת המוח של צוררינו. נמנעתי מלקרוא לצורר בשמו, זו לא היתה סמנטיקה, זו היתה רמיזה בשל רתיעה מאיזכורו של צורר בשמו, אתה פירשת.

    לא הסכמתי איתך על עומק הדיון, כאן לא אעמיק בו, איני רוצה להיות טרחן. יש לי תשובות לכל הטיעונים שלך אסתפק באחדים.

    ביורוקרטיה אינסופית ומנגנוניזם מבהיל… אלה הכלים של דמוקרטיה אמיתית. "בלי ביורוקרטיה אין דמוקרטיה", אמירה של ד"ר יוסף בורג. הויכוח על הממדים של הממשלה במשק הוא חלק מהויכוח האידיאולוגי בינינו. ואל תמכור לי את ה"לוקש" על כלכלה חפה מאידיאולוגיה, גם זה שקר.

    "צמיחה אפסית" האידיאולוגיה שלך מודדת את הצמיחה אחרת מזו שלי, אנחנו באים מתרבויות אחרות.

    "לא סיים את המלאכה" למזלנו.

    מפלגתיות באיגודים המקצועיים…
    יו"ר ועד התעשייה האוירית הוא ח"כ, באיזו מפלגה?

    "תפקודי השרותים לאזרחים", מה יש לממשלה חובה כזו? הרי ה"רבי" שלך מפריט כל-מה-שזז.

    חינוך, המכשילה הגדולה של החינוך בישראל היתה לימור לבנת, לא בדיוק ממפלגתם של ידלין וארן. הזרעים לא נזרעו אז, הם נזרעו הרבה יותר מאוחר, כאשר "חכמי" כלכלה התחילו לראות את מערכת החינוך כמערכת כלכלית, שכן לבוגר MIT מסוים אחד, אין ערכים חברתיים של צדק (ובמקרה שלו גם לא של "חמלה").

    "שותפות בינזרועית במשק" עובדת ועוד איך. כן, בסקנדינביה, מקום טמא לפי אמונתכם, מקום שיש ללמוד ממנו לפי אמונתי.

    הזלזול שאתה מבטא בכנסת. מדאיג אותי, ביחוד כשהוא מצטרף לסממני שלילת דמוקרטיה אחרים במה שכתבת ובמה שפירשת בסוף דבריך.

    תקציב… אחד מתרגילי הערמה של האוצר הוא חסימת יכולת הביצוע של המשרדים (ושם האוצר הוא אלוף הפעלת הביורוקרטיה), כך שבסוף השנה, וזה קורה בימים אלה, מוצגים המשרדים כלא יוצלחים ןתקציבם מקוצץ.
    לא רק שקידשו את הפיקציה של "תקציב מאוזן" גם בולמים את הכלכלה וגם מונעים מהאנשים את התקציבים המגיעים להם.

    "העולם המתקדם" וקידוש ההפרטות, התוצאות בכותרות.

    "ביבי משופר", השיפור הוא ביחסי הציבור. אני חושש מאד שהציבור ישאיר את שותפי לדעה ואותי בעמדה שבה ניוכח שהוא לא השתפר במהות.
    אני מקוה ופועל למניעת החשש הזה.

    להפסקת הדיון, אסתפק באלה.
    ויכוח ענייני צריך שיהיה נסב על בסיס משותף מינימלי, נראה לי שהבסיס המשותף בינינו קטן מדי לדיון ענייני.
    אם מה שאני רואה לבן נראה לך שחור, אין טעם להמשיך.

  14. ל רפי :

    ליעקב לקס:
    שלום וברכה,
    חשבתי שה"מחנה שלך" דוגל ברעיון (האוטופי לטעמי) ש"שלום עושים עם אויבים", ולשם כך מדברים… . אבל נראה לי שסיסמאות לחוד ומעשים לחוד. אינך רואה טעם לדבר עם ברי פלוגתא מאותו מחנה, איך אתה רוצה ללכת הרבה מעבר לכך?!
    מאחר ולא ציינתי מאיזה מחנה אני, תמהני בעזרת איזה נייר לקמוס מדדת זאת הפעם. העובדה שאני מעריך יותר אתתנתניהו על שהוא אומר ועשה דברים באותה רוח, מאשר את מפלגת העבודה או את שרון, אביה מולידה של קדימה, שאומר דבר אחד ועושה אצת ההיפך אינה בהכרח שייכות למחנה פוליטי. היא קשורה יותר בנורמות של יושר אישי ואינטלקטואלי.
    לימור ליבנת היתה כשלון במשרד החינוך, וכך גם יולי תמיר. על ההסברים עמדתי כבר לפעם הקודמת ולא אחזור. הקילקולים החלו מזמן, התגברו בתקופתו של המר ואורלב ולא ממש תוקנו בימיו של יוסי שריד. הם הגיעו לשיאם אצל שתי השרות האחרונות – לימור ליבנת ויולי תמיר; כל אחת וסגנונה כל אחת ויכולותיה. בימיהן הפך הצורך במהפכה בחינוך לצורך בסיסי ודחוף, ומהפכה כזו לא קרתה (הסכם עבודה כזה או אחר אינו מהפכה בחינוך ובהוראה). משמעות הדבר: כשלון.
    אין לי רבי. היה זמן שבן גוריון היה ה"רבי" שלי והיה זמן שבגין היה ה"רבי" שלי ובזמן אחר "הגימלאים" (ובפרוש לא רפי איתן) היו ה"רבי" שלי. הרבי נקבע לפי דרכי החשיבה וההתנהלות ולא לפי השייכות הסקטוריאלית-צבעונית שלו. נכון גם שאף פעם לא תמכתי בזרמים שראו בסטאלין את "שמש העמים".
    דיון בסיסמאות אינו דיון. כך, למשל, הדבר בעניין "בלי ביורוקרטיה אין דמוקרטיה…". האם זהו מאפיינה של הדמוקרטיה או תנאי הכרחי לה? אתה מכיר משטר כלשהו שאין בו ביורוקרטיה? הדיון הוא במינון ובשאלה האם הביורוקרטיה הקיימת משרתת את האזרח, או שהיא משעבדת אותו? אני בפרוש נגד השיעבוד.
    סקנדינביה היא מקום מעניין עם חולשות חברתיות רבות, חרף רמת החיים וחרף ההשקעות בשירותים סוציאליים. וגם באחרונים לא נשארה סקנדינביה במקום שבו עמדה בשנות ה-70 וה-80. כשם שאפשר ללמוד מסקנדינביה, אפשר ללמוד גם ממדינות אחרות ובכללן ארה"ב. אינני חסיד שוטה של "מנהיגים" ולא של "אידאות פיקס". יתרונה של ישראל שהיא יכולה, אם תשכיל, ל"התגלח" על זקנן של מדינות אחרות ולבנות לעצמה תמהיל כלכלי-חברתי שמתאים לרוחה וליכולותיה. אין שום צורך להעתיק העתקה עיוורת לא מכאן ולא מכאן.
    אגב, את העקרונות הסוציאליסטיים של תורת ישראל אתה מכיר כשם שאתה מכיר את סקנדינביה, או משום שהם נוסחו לפני 3500 שנה הם "פסה" מבחינתך על הסף?
    אל תחפש את המטבע מתחת לפנס. נערי האוצר מנהלים את המדינה משום שממשלות ישראל מניחות להם לעשות כן. כשתחליט הממשלה אחרת, הם יפסיקו לנהל. אגב, בממשלות שמניחות לנערי האוצר לנהל את המשק, יש משקל חשוב ולעיתים מכריע למחנה שלך. שוב נורמה פסולה של פער גדול מאוד בין דיבורים למעשים ובין סיסימאות למציאות.
    "העולם המתקדם": שוב סיסמא מבית מדרשו של המחנה שלך. אין עולם מתקדם: העולם המתקדם מתקדם בעיני עצמו ומפגר בעיני אחרים. יש מציאות כלכלית, חברתית או אחרת טובה יותר במדינות מסויימות וטובה פחות במדינות אחרות. בדרך כלל המדינות "המתקדמות" כלכלית – כולן – חיות על חשבון המדינות הלא מתקדמות, וסקנדינביה בכללן…; אבל לא ארחיב בנקודה זו. כשלונה האחרון של ארה"ב ושל העולם העשיר אינו נובע מכשל אידאולוגי אלא מכשל ניהולי. אתה רשאי כמובן להתעלם מכך ולא אופתע משום שזו שיטה מקובלת במחנה שאתה נמנה עליו – לא לדבר על מה שלא נוח.
    אינני מזלזל בכנסת, ההיפך הוא הנכון. אתה קורא אוצמפרש את דברי עם שגיאות בהבנת הנקרא. הדברים שאמרתי על הכנסת הם ביקורת על תיפקודה ולא על חשיבותה או מקומה. משום שאני מייחס לה חשיבות מרכזית, אני בקורתי מאוד לגבי חולשתה בפועל.
    ולבסוף במה שהתחלנו: ויכוח אינו צריך להיות מושתת על בסיס משותף. הוא צריך להיות מושתת על סולם מושגים ברור ומוגדר היטב, ללא טישטוש. אם עולם המושגים הוא אכסיומטי, אין יסוד לויכוח – זו דת, ועל דת כידוע אין מתווכחים; או שאתה מאמין או שאינך מאמין.
    אבל אם אתה מבקש שרוב הציבור יקבל את דתך (להבדיל מדעתך) הכלכלית-חברתית מראש, ברור שאין על מה לדבר. כאן רק "מהפכת העמלים" תועיל. אבל אז מה לך כי תלין על קיצוני הימין ואמונתם שלהם?
    אין לי כוונה "לכפות" המשך הדיאלוג משום שללא פתיחות מחשבתית באמת אין בו טעם. רק בכדי שלא תקנה לעצמך הרגל מגונה לשייט ללא תגובה "במים הידידותיים" של המחנה שלך, כתבתי מה שכתבי.
    צדיק באמונתו יחיה…

  15. יעקב לקס (לקסי) - ערד :

    חלק מהעמדות שקראתי בתגובותיך, עמדות שהמיצוי שלהן במשפט שלך:

    "המלה “דמוקרטיה” אינה מעבירה אותי לעמידת “דום” מתוחה, רק מפני שהיא נגזרת מיוונית."

    גורם לי שלא לרצות להמשיך כאן את הדיון.

    יש לי מה לומר, אולם נראה לי "כלכלי" יותר להקצות את זמני שאינו בלתי נדלה, למטרות מועילות יותר.

  16. האזרח דרור :

    ללקסי ולרפי

    אשמח לראות הפניות על הנושאים הבאים

    1 – המצב של קרנות הפנסיה לפני הרפומה שהנהיג נתניהו.

    2. מצב המשק ערב ה"קריסה" – ועל סמך מה אומרים הרבה שהמשק היה על סמך קריסה

    3. איגודי עובדים לשוטרים

    רפי – אני לא חושב שנתיהו הוא כזה קפיטליסט דגול כמו שמציגים אותו כאן – אחרת לדגומה הוא היה גם מדבר ועושה גם בתחומים אחרים
    – הפיכת מדינת הסעד למדינה קפיטליסטית (קצבאות ילדים)
    – הבעלויות הצולבות בשוק ההון

    נתניהו "גילה" את חשיבות החינוך לעתיד כלכלת ישראל, מעניין אם עוד 20 שנה "יגלה" נושאים אחרים כמו סביבה או חשיבות הקטנת הפערים.

    גם אני כמוך לא מתלהב מסיסמאות אודות סוציאל דמוקרטיה שלפעמים פרושן יותר נזק מתועלת – אבל מכאן לא צריך לקפוץ ל"קפיטליזם" נוסח ביבי – הפסילה של אחד אינו גוררת את השני.

  17. נעמי ט :

    1. "השלב השני, לדברי נתניהו, היה רפורמה בקרנות הפנסיה. לדבריו, קרנות הפנסיה היו במצב איום, אבל רובן לא היו על סף קריסה מיידית, ויכלו להמשיך להתקיים עוד עשרות שנים באותה מתכונת. "הסכנה לא היתה קריסה, אבל ההזדמנות היתה ליצור שוק אג"ח בישראל שפותח פתח לשוק הון אמיתי. המבנה שהיה קיים שאב את כל האשראי במשק ומנע אשראי ממשקי הבית ועסקים קטנים"".
    http://www.themarker.com/markets/1.456692

    אין ספק, משקי הבית עם ה"קוטג'" ביד מודים לאלוהים.

    2.דן שפרינצק, "הגרעון האקטוארי בקרנות – 137 מיליארד ש"ח או 20 מיליארד ש"ח – על כך ניטש המאבק", נטו+, יוני 2003‏ .

    3. והיו גם כתבות של גדעון עשת

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.