הסכם TISA חשאי, אנטי דמוקרטי, משרת את האינטרסים של התאגידים הגדולים – חלק שני

נושאים התמונה הגדולה, כלכלה ותקציב ב 21.11.16 1:57

הסכם הסחר בשירותים –TISA הוא אנטי-דמוקרטי, החשאיות של הסכם הסחר תבטיח את חופש -הפעולה של תאגידים ושליטתם בעולם. חתימה על ההסכם תהפוך אותו לבלתי הפיך. שירות שהופרט לא יוכל לשוב לבעלות ציבורית. ההסכם נכתב מנקודת המבט של האינטרסים של התאגידים הגדולים

מאת: אמנון פורטוגלי

בניית הסכם TISA

הסכם TISA עלול להשליט את התאגידים על הדמוקרטיות בעולם – חלק ראשון

מאז 2013 מתנהלים דיונים לחתימת הסכם בינלאומי חדש לסחר בשירותים – TISA שייצור תשתית רב לאומית לסחר בשירותים וייתן מענה לצרכי עסקים מודרניים הפועלים בשוק גלובאלי. בבדיקת הפרטים רואים הסכם שמהותו היא השתלטות התאגידים הגדולים על הדמוקרטיות הגדולות בעולם מאת: אמנון פורטוגלי

לקריאה נוספת

הדיונים על TISA החלו בתחילת 2013 ומקודמים ע"י מייקל פרומן ראש משרד הסחר האמריקאי U.S. Trade Representative איש התאגידים הגדולים ואיש אמונו של המשיא אובמה. היוזמה להסכם באה מתאגידי השירותים הפיננסיים ותאגידי עיבוד הנתונים והטכנולוגיה הגדולים בארצות הברית ובאירופה. תאגידים כמו IBM, גוגל, צ'ייס בנק, מיקרוסופט, הם חלק מהתאגידים שהצעותיהם יצרו את הבסיס ל- TISA.

הרעיון הבסיסי העיקרי שלהם הוא ליצור מערכת של כללים מחייבים המונעים מממשלות את האפשרות לחוקק חוקים ולעשות רגולציה לשירותים שהתאגידים מספקים ברחבי העולם. לכבול את הממשלות באמנה שתגביל את יכולתן לחוקק חוקים ולתקן תקנות למען האינטרס הציבורי.

האמריקאים המשתתפים במו"מ אינם מהססים ללחוץ באופן ברוטלי על המשתתפים האחרים כולל האיחוד האירופי. כך ניתן לקרוא מאמר מה-4 לנובמבר 2016 [1] המספר כי ההסתייגות של האיחוד האירופי מלהסכים להוראות מסויימות של TISA שכנעה חלק מהמשתתפים לשקול את היתרונות של TISA שאינו כולל את האיחוד האירופי כולו. המאמר ממשיך באיום בוטה, ומספר כי נטרול האיחוד האירופי מ TISA יפגע בשוק השירותים האירופי בהיקף של 11.6 טריליון דולר, ובתאגידים שבסיסם באיחוד האירופי כמו דויטשה בנק, דויטשה טלקום, ארנסט אנד יאנג,HSBC , אורנג', ואחרים.

עד עכשיו היו 20 סבבים של משא ומתן לגיבוש ההסכם שהתקיימו בסודיות בז'נבה. אפילו נבחרי ציבור, חברי קונגרס וחברי פרלמנטים לא יודעים דבר על הדיונים. לתאגידים הגדולים אין הבעיה הזו, הם מקבלים גישת אח"מים מהיום הראשון ויש להם השפעה נרחבת על המשא ומתן. מסמכי הדיונים אמורים להישאר סודיים למשך חמש שנים מיום חתימת ההסכם או מיום שהדיונים על ההסכם יופסקו והוא יינטש.

סודיות במהלך ומתן על חתימת ההסכם מסחרי מחייב וניתן לאכיפה נחשבת לבעייתית ולא דמוקרטית, ומזמינה החלטות שהתקבלו ללא מידע מתאים והחלטות מוטות. סודיות בדיעבד אחרי חתימת הסכם נועדה בברור למנוע מהממשלות לתת דין וחשבון על ידי המחוקקים לאזרחיהן[2].

עם זאת מספר מדינות פרסמו כמה הצעות כגון האיחוד האירופי ונורבגיה, חלק מהמסמכים הודלפו באמצעות ויקיליקס. ארצות הברית לא פרסמה אף אחת מהצעותיה עבור TISA.

הסכם הסחר בשירותים -TISA הוא למעשה מסמך מערכת אנטי-דמוקרטי, שבו תאגידים משתמשים בהסכם סחר אשר כלליו נקבעים במשא ומתן חשאי, כדי להבטיח את חופש הפעולה שלהם, לבצר למעשה את שליטתם בעולם. משמעות ההתחייבויות במסגרת של משא ומתן בהסכמי סחר היא לקבע אותן, למנוע כל אפשרות לפעולה הפוכה, ליציבות רגולטורית שאינה מוגבלת בזמן. לדוגמה, יכול להיות שהמדינה ניסתה להפריט את הרכבות או את שירותי המים, ואפשר היה להחזיר את הרכבות את המים לבעלות ציבורית אם זה הסתבר כהפרטה גרועה, כאסון. ברגע שזה זה נכנס להסכם סחר, זה למעשה בלתי הפיך. הרעיון של התחייבות בלתי הפיכה זה בעצם המהות של הסכמי הסחר. זה לומר לחברות הזרות, אנחנו ערבים שתהייה לכם גישה חופשית בעתיד, ולא נחזיר דברים לבעלות ציבורית, ולא נסגור את השווקים.

חלק מהבעיות בהסכם TISA

חסידי TISA אומרים ששירותים הם חלק גדול של הכלכלה ולכן צריך הסכם סחר בשירותים. אבל הרעיון שאנחנו צריכים לסחור בשירותים אינו בהכרח אומר שאנחנו צריכים לסחור בשירותים על פי הכללים ההצעות והתכתיבים של תאגידים רב-לאומיים.

במסגרת הדיונים לקראת ההסכם, התאגידים חומסים את כל תהליכי עשיית מדיניות הפנים, ואת הדמוקרטיה שלנו. התאגידים מספרים לנו שמסמכי וכללי TISA צריכים להישמר בסודיות, ואי אפשר עכשיו להוציא כללים אלו לאור היום, אולי בעתיד. הם אומרים לנו שאנחנו צריכים, חייבים, להתנהג לפי כללים אלו שהתאגידים קבעו, וש- 50 המדינות דנים בהם במשא ומתן בינן לבין עצמן בהסתר בלי שיתוף הציבור.

ממשלות קיימות, בין השאר, כדי לתווך בין השפעות שונות ואינטרסים שונים במדינה. זו הסיבה שיש לנו חוקים, רגולציות, ותקנות. יש אינטרסים של צרכנים, של תאגידים של מעסיקים ושל עובדים, יש מידע ממומחים, והמחוקקים והרגולטורים צריכים לבחון זאת ולומר לדוגמה, מה תהיה התוצאה הטובה ביותר שתבטיח יציבות פיננסית וגם תבטיח לצרכנים הגנה לנתוניהם הפיננסיים וגם תבטיח את היכולת של הבנקים לשרוד בשוק ולהציע את שירותיהם, ולאחר מכן תתבצע חקיקה ורגולציה בהתאם.

לעומת זאת, הסכם TISA כמו גם הסכמי הסחר הבינלאומיים האחרים, נכתב מנקודת המבט של התאגידים הגדולים וכדי לענות לאינטרסים שלהם.

הדיבור הכפול double speak של חסידי הסכם TISA מדהים. לדוגמה הדיבור בדבר היתרונות לכאורה בהסכם למדינות מתפתחות. לחסידי ההסכם יש רשימה ארוכה של סיבות מדוע הם חושבים שההסכם טוב עבור מדינות מתפתחות. הם אומרים שזה יביא טכנולוגיה חדשה למדינה המתפתחת בכך שהוא מאפשר לתאגידים הזרים המתקדמים יותר לספק שירותים. הם אומרים כי התאגידים הזרים יצטרכו אז תשומות מקומיות וכך ייווצר מנגנון הצמדה לכלכלה המקומית. הם אומרים כי הם יעסיקו אנשים מקומיים וייצרו מקומות עבודה, הם אומרים כי יעסיקו מנהלים מקומיים ויבנו מיומנויות.
אלא שמסמך הלוקליזציה שויקיליקס פירסם [3], אוסר למעשה על המדינות החברות להשתמש בכל אחד ואחד מהמנגנונים האלה. מדינות אינן רשאיות לדרוש העברת טכנולוגיה מתאגיד זר כדי שיפעל במדינה. אסור להן לדרוש שימוש בתשומות מקומיות. הן לא יורשו לדרוש העסקת אנשים מקומיים, לדרוש פיתוח מקומות עבודות, והן לא יורשו לדרוש העסקת מנהלים מקומיים. הטיעונים האלו, המנגנונים שבאמצעותם חסידי TISA מספרים לנו כי מדינות מתפתחות תרווחנה אסורים למעשה בהסכם עצמו.

בתחום השירותים הפיננסיים המצב גרוע עוד יותר, וצריך להדגיש את הסכנות במניעת או איסור על רגולציות חדשות – בקביעת המצב הקיים, Locking In, ובדה-רגולציה וביטול של רגולציות קיימות על שירותים פיננסיים Financial Services Deregulation, המהוות סכנה גלובלית ריאלית לכולם. בעוד שממשלות ברחבי העולם מנסות ליישם את לקחי המשבר הפיננסי של 2008 על ידי אסדרה של המערכת הפיננסית כדי למנוע משבר נוסף, כללי TISA שדלפו עשויים לחייב מדינות, כולל מדינות עם המרכזים הפיננסיים הגדולים בעולם, לעצור ואף להחזיר ולבטל רגולציות פיננסיות.

מאז המשבר הפיננסי העולמי ב-2007/8, המדינות עצמן אומרות שאנחנו צריכים יותר רגולציה של בנקים, אנחנו צריכים שתהייה הפרדה, חומת אש בין פיקדונות לבין השקעות ספקולטיביות שהבנק עושה כדי לנסות להרוויח עוד יותר. אנחנו צריכים להסדיר את בעיית הבנקים הגדולים מכדי ליפול, ולגרום להם להתכווץ. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לאסור מוצרים מסוכנים בעתיד כמו נגזרים ומוצרים פיננסיים רעילים אחרים. מדינות צריכות להיות מסוגל להשתמש בפיקוח על ההון וזרימת ההון.

אלא שנספח השירותים הפיננסיים ששחרר ויקיליקס [4] מראה כי המדינות החתומות על TISA שהן כל המדינות המפותחות וקומץ של מדינות מתפתחות לא יוכלו להשתמש בכל הצעדים הללו. הן לא תוכלנה להגביל את הגודל של מפעיל שירות. הן לא תוכלנה להגביל את הגודל של הבנק אם הן תחתומנה על TISA. מדינה לא תוכל למנוע שימוש במוצרים פיננסיים מסוכנים. גם לא מוצרים עתידיים שעדיין לא קיימים, מדינה תצטרך לאפשר, אוטומטית, כל מוצר שהתאגידים רוצים בעתיד מבלי להיות מסוגלת לומר שהבנק המרכזי שלה, שמשרד ההגנה הפיננסית לצרכן שלה חושבת שזו מסוכנת מדי ומזיקה ואין בו שום תועלת נטו על יציבות פיננסית בעתיד.

הסכם TISA עלול להשליט את התאגידים על הדמוקרטיות בעולם – חלק ראשון

[1] http://www.bna.com/negotiators-question-eu-n57982082382/

[2] https://wikileaks.org/tisa-financial/Analysis-of-secret-tisa-financial-annex.pdf

[3] https://wikileaks.org/tisa/document/201606_TiSA_Annex-on-Localisation/

[4] https://wikileaks.org/tisa/document/20160627_TiSA_Annex-on-Financial-Services/