חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

על הסוציאל-דמוקרטים לשנות את סדר-היום של הימין – ראיון עם גילי גופר

נושאים דעות, עלו ברשת, פוליטי ב 13.10.16 0:08

מצד אחד נראה כי רוב המדינה בימין, אך מצד אחד קיים גודש של פעילות סוציאל-דמוקרטית. מה צריך לעשות כדי להזיז את כיוון הפוליטיקה? ראיון עם ד"ר גילי גופר

מראיין: עזרא דלומי

מצד אחד, נראה שרוב המדינה בימין: מן המחאה החברתית שהייתה נותרו מעט אודים; תהליך השלום תקוע; בפיקוד בצה"ל – יותר כיפות סרוגות, פחות "ארץ ישראל העובדת"; הסובלנות לחיים של דו-קיום פוקעת; השיח נעשה אלים, הסולידריות נחלשת, כל אזרח לנפשו. ההגמוניה מחליפה צד.
מצד שני, יש גודש של פעילות שכותרתה סוציאל דמוקרטיה ואף סוציאליזם: התנועות הכחולות גדלות, יותר קומונות בוגרים, יותר מכינות, גם מצד שמאל, יותר קיבוצים עירוניים, יותר קואופרטיבים, יותר מודעות חברתית, יש יותר מהכול. זאת פעילות הרבה יותר שרירית מכפי שהייתה בעבר; זאת שריריות הנובעת מן הפעולה נגד רוח התקופה, בלי גיבוי ממסדי ממשי. בעבודה עצמית.
השאלה למה היא לא משפיעה על הרחוב; למה היא לא מזיזה את כיוון הפוליטיקה. למה עם דור צעיר איכותי, שוחר צדק חברתי, מפלגת העבודה צוללת ומרצ איננה ממריאה. איך זה שיאיר לפיד – שהוא הכול רק לא שמאל – מסתמן (טוב, לפי הסקרים) כקורא תיגר יחיד על בנימין נתניהו?
חמוש בתהיות אלה, ראיינתי את ד"ר גילי גופר.
ד"ר גילי גופר (48), חברת הקיבוץ העירוני תמוז בבית שמש, היא היסטוריונית ואשת חינוך, עובדת במכון למורשת בן גוריון בכתיבת תכניות לימוד ומלמדת באוניברסיטת חיפה, בין היתר בתכנית חכמ"ה (היסטוריה ומחשבה כלכלית-חברתית). גילי היא פעילה בארגון כוח לעובדים ומשמשת כיו"ר ועד העובדים במכון למורשת בן גוריון.
ההחמצה של מדינת הרווחה
למה השמאל בשפל?
"הירידה של השמאל וחוסר יכולתו  לחזור לשלטון לא אופיינית רק לישראל – היא קיימת בכל העולם. הדבר הכי ממשמעותי בעיני הוא שהשמאל לא היה ער בשעתו למהלך של כפייה שהיה חלק ממדינת הרווחה. צמיחת פוליטיקה של זהויות איננה רק תוצר של עליית הניאו ליברליזם, היא גם תוצר של כשלים שהיו במדינת הרווחה בשעתה, שהתייחסה אל דמות אדם אחיד ובנתה עצמה כדי לענות לצרכיו. כולם היו צריכים להתיישר לפי אותה דמות, להיכנס לנעליה. מנגנוני מדינת הרווחה התעלמו ממאפיינים ייחודיים של האזרחים. היא התייחסה אל דמות הגבר, ההטרוסקסואל, האירופאי, בעל מוסר פרוטסטנטי, בלא להתחשב בצרכים של מי ששונה מהמאפיינים האלה ומדובר בצרכים פיזיים ממשיים. אנשים מקרב הקבוצות החלשות היו צריכים להתאים עצמם לתבנית הזאת.
למשל, הרפואה המודרנית גזורה לפי מידותיהם של גברים, לא של נשים. בתקופות מסוימות – עליהם ניסו את התרופות וקבעו את המינונים בהתאם. או למשל – פעם אמרו שרק לאשכנזים יש בעיות גנטיות פשוט, כי להם עשו בדיקות גנטיות.. הרפואה המודרנית ראתה בעיני רוחה גבר לבן אירופאי ופעלה לפיו. ולא רק הרפואה, גם החינוך, התרבות הרווחה, הדיור וכו' – כולם נגזרו מדפוס אדם אחד. הדבר יצר ניכור בין מדינת הרווחה לבין מי שהיה זקוק לה יותר מכולם. היא נתפסה כמי שכופה תרבות וקיימות מסוימת על ציבור שלא רצה בה. היא לא באמת שירתה את כל המגזרים. זהו כשל שלא דנים בו מספיק.
זאת אחת הבעיות של השמאל: אוניברסאליות יש לעשות בחכמה, באופן שמשרת את הכלל. לכן השמאל לא מצליח להגיע את הקבוצות שמדינת הרווחה הדירה, למרות שלכאורה הוא מנסה להגן עליהן."
למה הוא לא מצליח?
"מפלגות השמאל הפכו להיות מפלגות  מעמד בינוני. יש מעגל סגור – ציבור שבאופן מסורתי מצביע למפלגות השמאל בישראל וכיוון שכך הן פונות רק אליו. מפלגת העבודה נאבקת על בוחריה בתל-אביב ובגבעתיים, במקום למשל בבית שמש, בבאר שבע ובישובים ערביים. העבודה ממשיכה לפנות אל המעמד הבינוני הגבוה. אנשים שיכולים להביא קולות מהפריפריה, לא ממריאים בה. אין היום מפלגת שמאל שפונה למעמד הנמוך, אין מפלגה שארגוני העובדים יכולים לסמוך עליה ללא סייג.
בנוסף לזה ואולי כחלק מזה – מה שמאפיין את החברה המערבית וגם את החברה הישראלית, היא ההתייחסות אל האדם כאל צרכן ולא כאל עובד. את יוקר המחייה מצמצמים על חשבון העובדים: במקום להעלות שכר מנסים, לכאורה, להוריד מחירים
המהלך הזה מחליש כל ניסיון לצבירת כוח בשמאל. הכוח שלנו הוא כעובדים ולא כצרכנים. בעבודה אנחנו אקטיביים, כצרכנים, אנחנו פסיביים. לכן מקום העבודה הוא המקום שבו אנחנו יכולים לצבור כוח. התארגנות שלנו כעובדים חשובה בהרבה מהתארגנותנו כצרכנים. המקום שבו אנחנו מייצרים – לא משנה מה אנחנו מייצרים – הוא המקום שמייצר השפעה שלנו כעובדים.
המחאה של 2011 תועלה לענייני צרכנות, למצוקת יוקר המחייה, אבל זה לא חייב היה ללכת לכיוון הזה. קח למשל את מצוקת הדיור: בריטניה שיקמה את עצמה אחרי מלחמת העולם השנייה דרך הדיור: לא רק יצירת דיור נוח לכל, אלא גם הרחבת אפשרויות התעסוקה – יצירת מקומות עבודה איכותיים.
מה שנעשה בתחום זה אצלנו איננו לוקח בחשבון את הבניין כמקדם צמיחה, כספק מקומות עבודה. יש היום בעולם בנייה ממוכנת ומתוחכמת ואנחנו בארץ נתפשים לעבודה זולה. אפשר להעיר את המשק דרך בניית דירות בדרכים מתקדמות וציבוריות. קבלנים מתמקדים בהורדת מחיר העבודה, ומתלוננים שלא מאשרים להם להעסיק מספיק מהגרי עבודה, במקום להתקדם בטכנולוגיה. המדינה צריכה לדחוף אותם לכיוון של שיפור מערך הבניה כולו. המדינה יכולה להביא את הטכנולוגיות הללו לארץ.
תחושת הקיפאון שקיימת כאן קשורה לאבדן התקווה של הצעירים שיגיעו אי פעם לדירה משלהם. שוק הדירות יכול להיות שער להתפתחות. הדיור יכול להיות המקפצה שממנה מתחילים. אם נתחיל לטפל בנושא הדיור בצורה מתוחכמת דרך מודרניזציה בבנייה, זה יביא לצמיחה, לביטחון אישי, לפתרון לדור הצעיר. גם בשמאל חושבים על דיור זול, אך לא מתוך מבט כולל על הבנייה כמכשיר לקידום המשק".
הכתובת: המעמד הבינוני-נמוך ומטה
מה עלינו לעשות?
"צריך להיכנס  באופן מסיבי לפוליטיקה. לא לפחוד ממנה או לראות בה עסק מלוכלך. כניסה של הרבה אנשים סוציאל דמוקרטים לעבודה ולמרצ, תעורר אותן.
צריך לקדם את מדינת הרווחה החדשה בידיעה שהקהל השמאלי הוא הקהל של המעמדות הנמוכים. בארץ, המעמד הנמוך חש פגוע ממדינת הרווחה ואת זה יש לשקם. צריך לייצר אחווה – להנכיח בשדה הציבורי את רעיון מדינת הרווחה החדשה המשרתת את כולם, שהיא לא מיטת סדום.
צריך חינוך משותף, אבל שיהיה בו מגוון; דיור המתחשב בשונות: בצרכים שונים ובסוגי משפחה שונים.
על כל זה צריך לדבר. אנחנו תקועים ביומיום שלנו, עומדים פעורי פה ומשותקים מול דברים שקורים במדינה; אנחנו נשאבים אל תוך סדר היום של הימין, מתוך ביקורת אמנם, אבל התכלית צריכה להיות שינוי סדר היום.
נחוץ סדר יום אלטרנטיבי ובעל חיות, שידבר אל נפגעי הסדר הקיים. במקום על מחירי הדיור, צריך לדבר על בניין ושיקום; לקדם תפיסה שלא קיימת, של מדינת רווחה חדשה."
לסיכום?
"הייתי רוצה שמפלגות  השמאל  יפנו לשכבות החלשות והמוחלשות, שהמגוון התרבותי החברתי והלאומי ייחשב ליתרון ולא לחסרון. יש תחושה של אחווה בחברה הישראלית, צריך להעצימה ולהפכה לפוליטית; שמפלגת העבודה תוותר על בוחריה הקלסיים ולא תהסס לפנות אל מגזרים אחרים. הבוחר הקלאסי שלה עובר ללפיד: הוא נעשה יותר ימני, מדבר על הפרטה, מתנגד למיסוי, גם אם עודו מצביע לעבודה. בקידום חברה שונה, שוויונית, אי אפשר להסתמך על שמרנים. אם מפלגות השמאל ימשיכו לפנות אותו קהל הן תצטמצמנה למפלגות חד ממדית של האליטה הישנה. אינני רוצה מפלגה כזאת. צריך לשנות את הסדר הקיים. אני יודעת שאני – שנהנית מהמון פריבילגיות כמי שגדלה במשפחה מבוססת – אצטרך לוותר על חלק מהיתרונות שלי. זה כדאי לי ולאחרים.
מי שלא מוכן לזה, שהשמאל לא יחזר אחריו. השמאל צריך לכוון עצמו למעמד הנמוך והבינוני נמוך שבפריפריה. זה לא זלזול בת"א, אבל המאבק צריך להיות על דיור איכותי ומגוון לא רק בת"א או גבעתיים, אלא בפריפריה. לדאוג לשכר, לחינוך לרווחה, בריאות ותחבורה, לפני הדאגה ל'יוקר המחיה'."

לקריאת הראיון המלא

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

17 תגובות

  1. פוקסי :

    תודה על הפוסט המענין , אלא שהדברים עם כל הכבוד , חסרי שחר ממש :

    השמאל הינו זה שדאג במשך עשרות שנים ליחודיות האדם , או ליחודיות האוטונומיה שלו , על פני היותו מס' מבין אחרים אנונימיים .

    המארואיינת מבלבלת בין ההיבטים הכלכליים , לבין ההיבטים המנטליים בתפיסות השמאל את האדם והחברה .

    בכלכלה , עסקינן ברווחה אשר לכאורה , מגשימה את צרכי הקולקטיב על חשבון מאוויי הפרט , והגשמת האוטונומיה של הפרט . אבל :

    בכל הנוגע להיבטים האחרים של ההומניות, דווקא השמאל , ייחס יותר משמעות לאוטונומיה של הפרט , על פני אינטרסים ציבוריים נוגדים , כגון : ביטחון , תכליות תיאולוגיות וכדומה ….. ותקצר היריעה , לתאר את שולמית אלוני כדרך משל , כפורצת דרך בכל הנוגע לזכויות אדם , או בתי המשפט אשר מעניקים משקל עצום , לאוטונומיה של הפרט .

    אם כך , מה קרה ? הדברים לחלוטין שונים :

    דווקא התמקדות היתר , בזכויות הפרט , באוטונומיה שלו , בזכויות אדם , נתפסת בעידן הנוכחי , כחסרת היגיון ,כגורפת , ומתמכרת לרגש , במקום לשכל ישר ( מה שמסביר את העליה של מועמד כמו דונלד טראמפ ) .

    המידיות וההומניות , מפנה מקום בהדרגה , ל :

    זיקה ישירה , בין רציונל לאמצעי .שכל ישר : הבא להרגך , השכם להרגו .

    את העידן בדרך ( אולי יעלה אולי לאיו ) אני מכנה : עידן " הפוסט מידתיות " .

    זה המעודן עד כה , של זהויות אישיות ופרטניות , הוא דווקא של השמאל , אם כי , לא בכלכלה כאמור .

    מדוע אין הדברים נתפסים כך ? אם כך , לא נישאר צעירים …

    תודה

  2. פוקסי :

    רק כמה המחשות זניחות לעידן הפוסט מידתי :

    בארה"ב , דונאלד טראמפ , עינויים במעין הטבעה ( עינויים של טרוריסטים , וראש הסי איי איי מתנגד לרעיון ) הנה :

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4790095,00.html

    פה בארץ , האתר הקלאסי של הימין החדש , הרי " מידה " , להרתיע טרוריסטים , על ידי קבורתם עם עצמות חזיר :

    http://mida.org.il/2016/07/02/אפשר-להסיר-את-הכפפות-במאבק-בטרור/

    תודה

  3. החגב עמד יציב :

    שימוש בז'רגון מקצועי שמסתיר את האמת הפשוטה על הסוציאל דמוקרטים בישראל

    "צמיחת פוליטיקה של זהויות"- מה זה בדיוק? למה היא צמחה ? למה זה רע?

    לפחות יש בטקסט רגע אחד של כנות: "הדבר הכי ממשמעותי בעיני הוא שהשמאל לא היה ער בשעתו למהלך של כפייה"

    המציאות לטעמי נראית כך- השמאל הישראלי נגוע בפטרונות סוציאליסטית המנסה לקבוע לפרט כיצד לחיות, היכן לחיות, מה לחשוב ועוד ובדרך רוצה לגזול ממנו את הונו, חירותו ויכולתו להתחרות.
    (שביתות כל שני ורביעי בחסות ההסתדרות בנמלים, חברת חשמל או וואטאבר…)
    הפתרונות שלכם שייכים למאה ה 19, העולם התקדם, לא סתם מפלגת העבודה כיום מורכבת מדמויות קיצוניות והזויות שלא היו יכולות להשתלב במפלגת העבודה בשיא כוחה, הציבור בסופו של דבר מבין כי אינכם רלוונטיים יותר.

    מיהו ג'ון גאלט?

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    מי שמדבר

    מי שמצטט טקסטים מהמאה ה- 18, מוזמן להתקדם למאה ה-19, ואז נדבר.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    תגובה 4 מכוונת לחגב ול"עושר העמים" שלו.

    דרך אגב, הס"ד מבוססת על נסיין מצטבר במהלך המאה ה-20 ולא על תאוריות מן המאה ה-19, בטח לא על תאוריות מהמאה ה-18, שמהן מצטט החגב.

  6. החגב עמד יציב :

    הבהרות מהאנונימי

    האם לדעתך ציטטתי בתגובתי טקסטים מ"עושר העמים"? אם כוונתך לציטוט "מיהו ג'ון גאלט?" אז מקורו מטקסט אחר.

    הסוציאל דמוקרטיה כמו שאתה וכותבי האתר מציגים אותה היא בסך הכל כיסוי ערווה לעוד כפייה ועוד מעורבות של המדינה בחיי האזרח תוך הפגנת הפטרנליזם המסורתי של השמאל הישראלי.
    גישה אשר מתומצתת היטב באמירתה של ח"כ סתיו שפיר:
    "השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא איזו חברה אנחנו רוצים, איזה בני אדם אנחנו מנסים לייצר" אנשים המגיעים מבית הגידול האינטלקטואלי ממנו אני מושפע אינם מעוניינים כי החברה תהנדס אותנו או "תייצר" אותנו, המדינה נדרשת להבטיח חירות וחופש הפרוגרמה של הס"ד הישראלי מבטיחה את התוצאה ההפוכה

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    חגב ירקרק - ביודעין או שלא ביודעין ציטטת מאדם סמית'.

    לא הייתי משתמשת במושג לייצר כאשר מדובר בבני אדם,
    אבל בהכירי את סתו שפיר, לא לייצור כזה התכוונה.

    בכל אופן
    אתה בעצמך מדבר על "בית הגידול".

    והאמת היא שלהכשיר אדם לחירות זו משימה לא קלה
    הקפיטליזם מיצג אופציה של חופש מדומה.

    הס"ד לא משחקת משחקים. אין ספק שהאדם כיצור חברתי איננו חי בעצמאות מלאה מזולתו.

    הס"ד נבנית מתוך התנסות אמפירית מתמדת ולא טוטליטרית שמחפשת את האיזון המוצלח בין החופש של הפרט לבין היותו חלק מחברה.

    היות האדם חלק מחברה לא נתפס בס"ד כאיזה עונש שנכפה על האדם, אלא כאתגר מתפתח.

    חירות היא עניין כל כך לא פשוט שרק מי שלא באמת מחפש אותה, יכול לכלוא אותה בתוך משוואה קפיטליסטית פשטנית.

  8. החגב עמד יציב :

    "התנסות אמפירית מתמדת"

    "שמחפשת את האיזון המוצלח בין החופש של הפרט לבין היותו חלק מחברה"גם מרקס טען שהוא מדען, מדען אשר גילה את החוקיות הבלתי נמנעת בהיסטוריה…
    הדרך לגיהינום לא?
    בכל אופן האיזון נראה היטב בכל המערכת:
    ההסתדרות והוועדים המוכנים כל יום שני ורביעי לנצל את כוחם ובאלימות לסחוט את כלל אזרחי ישראל.
    חוסר היעילות המשווע במגזר הממשלתי המנופח והלא יעיל.
    גל חקיקה מנופח ומיותר ההופך את כולנו לעבריינים בפוטנציה
    "משוואה קפיטליסטית פשטנית" אולי המשוואה הס"ד שלך הנה פשטנית?

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    חגב אתה מתווכח עם עצמך ולא עם מה שנכתב.

    השיטה ידועה.
    קודם כל תשים בפיו של המדיין אתך גרסה כאילו מצוטטת מפיו. ואחר כך תתווכח עם הגרסה הזאת.

    שיטתו של מרקס לא היתה אבולוציונית. או נכון יותר לומר שהאבולוציה שהסתמך עליה היתה אמורה להגיע לשלב הסופי במהפכה של הפרולטריון (קץ ההסטוריה).
    זה פשוט ההיפך ממה שאני אמרתי.
    מילת החיבור הפיצית שלך "גם" אמורה לעשות עבורך את הטריק, כדי שתוכל להתווכח עם עצמך.

    אבל זה שקוף מדי.
    אין פה "גם".

    לעניין העובדות שאתה מביא – כנ"ל.
    מתי היו פה שביתות גדולות בשנים האחרונות.
    ברור ששיטת חיסול העבודה המאורגנת הצליחה כי הלכו על החוליות החלשות* (חוקקו חוק נגד שביתות הזדהות).
    שרדו הוועדים החזקים וצעדי ההישרדות פעלו לפי שיטת אל-א-גר קום אל-א-גר (מקווה שתעקתי נכון).

    אין שום הוכחה ל"חוסר היעילות המשווע במגזר הציבורי".
    נהפוך הוא, אם כבר.
    במקביל להפרטות המסיביות והמעבר להעסקה קבלנית אנחנו מקבלים את התמוטטות מערכת הרפואה ומערכת החינוך. עברו כבר מספיק שנים כדי להסתכל לעובדות האלה בעיניים.

    גל חקיקה מנופח? אתה במקרה אילת שקד בזמנה החופשי?
    הסתירות במאמרה ה"מכונן" הן כחול אשר על שפת הים.

    ואין לי משוואה ס"ד "שלי".

    *ב-5.5.2004, לרגל פרישתו מתפקיד הממונה על התקציבים במשרד האוצר, התראיין אורי יוגב ל"הארץ" (על תקופת האינתיפאדה השנייה): "הצלחנו לנצל את תקופת המיתון כדי לשנות את כללי המשחק ולקדם את המהפכה הדרמטית מכולן – שבירת העבודה המאורגנת בישראל".

    הצלחנו?
    באמת?
    מי שלא שבר את הוועדים החזקים, לא הצליח אלא לשבור את העובדים החלשים. והיום מתגברת תנועת הנגד ורבים חוזרים להתאגד.

    אל זה נאמר : "אל יתהלל חוגר כמפתח".
    בימין מבינים שתנועת הנגד הזו היא רק ההתחלה – ומנסים לשבור אותה באמצעים לא הכי קונבנציונליים.
    1. זה לא יעזור.
    2. דווקא בתור ס"ד יש לי סיבה לדאוג ממצב שההתפתחויות יצאו מכלל שליטה לרעת כולנו.
    3. לפיכך הייתי מציעה לימין להתנהג ביתר אחריות ורצינות

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    הנה
    א-לה-גר קום א-לה-גר

  11. החגב עמד יציב :

    מרקס טען כי הוא מדען

    במובן הדטרמניסטי של המאה ה 19 לפני מכניקת הקוונטים והרעיונות אשר נבעו ממנה.
    כלומר אדם אשר גילה חוקיות בלתי נמנעת בהיסטוריה הנעה לקראת מהפכה וסוציאליזם.

    המגזר הציבורי- ישנן הוכחות רבות, כל שנדרש הוא לקיים ממשק קצר עם חלק זה בכלכלה או לקרוא מעט חברת חשמל, נמלים, עיריות, "חברות לפיתוח כלכלי של ישוב X" וכדומה אפשר כמובן לטעון כי "זו הטעיה של התקשורת" לטעמי זו המציאות לאמיתה ויש מי שפשוט בוחר להסתכל לכיוון אחר.

    עובדי הקבלן- זה הצד השני של המטבע של העובד הממשלתי אשר לא ניתן לסיים את העסקתו גם כשהוא מסתובב עם דם על הידיים במשרד, במגזר הפרטי העסקה קבלנית נפוצה פחות בממשלתי מסיבה זו (למשל 13 מורים פורטו שנה שעברה מתוך אוכלוסייה של כ 150K מורים בישראל כלומר בפועל כמעט בלתי אפשרי לפטר עובד ציבור).

    איילת שקד צודקת, יש עודף חקיקה המגיע מהכנסת, חלק מחקיקה זו מיותר לחלוטין חלק מתוצאותיו הם יצירת קושי עצום בפתיחת עסקים בישראל וכן האפשרות התאורטית להפוך כל אזרח לעבריין (יש לך אישור לדוד השמש מהעירייה?)
    זו שיטה שעבדה היטב בבריה"מ

    מגמת ההתאגדות בישראל בשנים האחרונות- לדעתי מקורותיה הם בגלובליזציה ובשינויים בעולם העבודה ב 15 שנים האחרונות, העולם כיום שונה היכן שהוועדים הללו יתנהגו במסורת האגודה העותומנית במגזר הפרטי חברות יקרסו או יעבירו חלק מהעבודה למדינות אחרות.

    וקצת קריאה להשכלתך הכללית:
    היום בו נולדה ישראל הקפיטליסטית (אחרי סמי נפילה לתהום הסוציאליסטי)
    http://www.themarker.com/news/1.2672381

    החגב

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    חגב, אתה ממחזר קלישאות

    מיתוס החדשנות: מי באמת אחראי להמצאות הגדולות?
    יש רק בעיה אחת עם התזה על אבירי השוק הפרטי – זה פשוט לא נכון
    http://www.themarker.com/wallstreet/moneytime/1.2095364

    ויש עדויות נוספות.

    האגדות האורבניות על עובדים קבועים עם "דם על הידיים", מדמינות מציאות שנועדה לחזק את התאוריה, לא יותר מזה.

    השוק הפרטי איננו יעיל יותר מהמגזר הציבורי.

    השוק הפרטי והמגזר הציבורי הם ביחד מראה של תרבות בחברה X או Y.

    אז אולי תקרא אתה קצת להשכלתך הכללית. תדעכן.

    ובוא לא נשכח את ה"כלכלה הנכונה" עם עליית הליכוד והשבר שהותירה אחריה.

  13. החגב עמד יציב :

    השוק הפרטי

    כפוף למצפן בדמות דוח רווח הפסד ולפיכך מחויב ליעילות.
    "אגדות אורבניות…מיתוס…קלישאות…" ואולי הדעות אשר אתה מציג הנם הקלישאות והססמאות?
    בסופו של דבר הצד המפסיד במלחמה הקרה היה הצד אשר דגל בסוציאליזם בעוד החירות ניצחה

  14. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    חגב- באופן עקבי אתה מתחמק מטענות רציניות וממחזר וממחזר טענות באמת מביכות

    הצד שהפסיד במלחמה הקרה היעה ס"ד?
    באמת חגב, עד איפה אתה מוכן להרחיק לכת בטיעונים מביכים?

    לטובת הגישה שאתה מנסה ליצג, ראוי לדיון שיהיה אולי קצת יותר גבוה?

    לגבי ה"מצפן" בדמות רווח והפסד – עוד מצפן כזה ואבדנו.
    אתה לוקח את המגבלה של השוק החופשי והופך אותה ל"מצפן". מזל שלא קראת לו מצפון.
    הרי היא הנותנת – בגלל ה"מצפן הזה" נחוצים גורמים שמשוחררים ממנו.
    וחוץ מזה אנחנו עוד לא יודעים מי הפסיד ומי הרוויח.

    נראה כרגע שבמלחמה הזו היו בעיקר מפסידים.
    אבל כמו עם ה"מצפן" שלא יודע להסתכל מעבר לקצה האף של הרבעון – כך המבט שלך איננו הסטורי.

  15. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    אפרופו ה"מצפן" - התיחסות במאמר המקושר בתג' 12

    "אנשי עסקים מעדיפים לחפש "רנטה כלכלית", כלומר הטבה עסקית או הטבת מס שתאפשר להם להרוויח תשואה גבוהה על ההון בצירוף סיכון נמוך……
    נתון אחד דוקר את העין יותר מאחרים: בארה"ב החברות משקיעות הרבה יותר כסף ברכישה של מניות של עצמן בחזרה בבורסה, מאשר בתקציבי מחקר ופיתוח – פעולה שמעלה את מחיר המניה ומיטיבה עם המנהלים והאופציות שלהם, אך אינה יוצרת שום חדשנות".
    וכו'

    http://www.themarker.com/wallstreet/moneytime/1.2095364

  16. החגב עמד יציב :

    אתה מסגיר את עצמך אנונימי

    ראשית אני מוחל לך על דברי ההבל והשטות בכתביך.
    טרם הובן על סמך מה הצגת דעות התומכות בחירות היא בבחינת קלישאה או מיתוס אורבני.

    האם לדעתך השגת תשואה גבוהה על ההון המושקע הנה מטרה לא מוסרית?
    האם אתה מכיר את חוק החברות?
    האם תאגיד מחויב להשקיע במו"פ? מי יקבע זאת? אתה? פופטיץ במינוי ממשלתי? או אולי בעל המניות שהוא הבעלים של החברה..
    כל השקעה במחקר מייצרת חדשנות?

    מה פסול בתאגיד המבצע רכישה עצמית של מניותיו? נניח שפלוני מנהל בחברה ועומד בפני קבלת החלטה: השקעה במו"פ אשר יוביל למוצר אשר יניב 8% תשואה על ההון המושקע (ROIC) או רכישה של מניות החברה המשיגה 12% תשואה, מה עליו לעשות? בעלי המניות הם בעלי השליטה אבל גם עובדי התאגיד וכן גופי השקעות המנהלים את הפנסיה שלך מה עליו לעשות?
    המציאות מורכבת יותר מעולמך בו סתיו שפיר מהנדסת ומייצרת אנשים…

    מיהו ג'ון גאלט? 🙂

  17. עבודה שחורה » הסדר הניאו-ליברלי נגמר, התארגנויות החברה האזרחית יובילו לשינוי חיובי :

    […] צבע אדום לדגלים וללחיים ואיפה הקיבוצים בסיפור הזה . המרואיינת הראשונה הייתה ד"ר גילי גופר, המרואיין השני היה דני זמיר. ד"ר יפתח גולדמן הוא […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.