מכתב פרידה משמעון פרס

על פועלו של שמעון פרס, על יחסו האנטגוניסטי של העם אליו בתקופות מסוימות, על מנהיגותו ועל תפיסת עולמו. מכתב פרידה משמעון פרס

מאת: רון שביט

לא תמיד הבנתי את העומק המטאפיזי של הקשר הרגשי שחשתי כלפיך מאז היותי ילד ועד ליום מותך. לא היה כמעט בדל עיתון או הערת שוליים שלא קראתי אודותיך, לא היה כמעט נאום או ריאיון שלא שמעתי בקשב רב. ואולי אין צורך להבין לגמרי את הצפון מאתנו.

הסיפור האישי שלי התחיל בבחירות 1981. הייתי בן 11. בסקרנות רבה התבוננתי במערכת הבחירות האלימה בתולדות המדינה. השתאיתי נוכח השנאה היוקדת כלפיך שכללה נאצות, עגבניות מושלכות ושריפת סניפים. בתמימות של ילד חשבתי: מי האיש "הנורא" הזה ומדוע הוא כה שנוא? מנקודה זו התחלתי להתחקות אחר סיפורך ונכבשתי בעומק דמותך.

יותר מכל ריתקה אותי החידה בין פועלך הפנומנלי למען המדינה, לבין האנטגוניזם מצד חלק מהציבור הישראלי. הפער החידתי הזה הביא לידי כך שלא זכית מעולם באמון הציבורי בקלפי במידה שהיית ראוי לה. לימים תיעלתי את הסקרנות שהייתה בי כנער אל מחקר אקדמי. במשך למעלה מ-8 שנים ניסיתי לפענח את חידת השניות בין פרס המדינאי לפרס הפוליטיקאי. את עבודת הדוקטורט הגשתי לך כנשיא המדינה במפגש מרתק כשלעצמו.

זכיתי לשמש לך לעזר ב-3 השנים האחרונות של נשיאותך בייעוץ לדברים שנשאת במעמדים שונים. ראיתי בכך מתנה נדירה.

פעמים רבות אני מהרהר לאלו שיאים הייתה מגיעה מדינת ישראל לו היית מקבל את המנדט כראש ממשלה לשנים ארוכות  יותר. אבל הרהורים כאלה לא היו נחלתך. ניסית לשנות את מה שניתן – את העתיד. מה שהיה בעבר לא עניין אותך עוד. השתמשת בכל כלי ובכל תפקיד שניתן בידיך כדי למצות את האפשרויות הבלתי נדלות מבחינתך. אף בערוב חייך ניסית כנשיא המדינה להגיע להסכם מדיני שלצערנו לא הבשיל.

מכל כתביך וספריך הרבים (איך הספקת?) אני רוצה להזכיר משפט אחד שהשפיע עלי מאוד. הוא לקוח מספרך "לך עם האנשים" (1979) בו תיארת שבעה דיוקנאות מבן גוריון דרך גולדה, אלתרמן ויוני נתניהו. כך כתבת:  "ניתן  לבקרני על מיעוט הצללים בתמונות ששירטתי, שהרי תמונה אמיתית אינה עשויה אלא אור וצל. אף-על-פי-כן אני מאמין שלא הצללים הם הזקוקים לתיאור; אנו מפריזים בהם בלאו הכי. בחשבון האמיתי, הנוקב, צד הזכות שנתבשמנו בו, הוא שנותן טעם לחיינו ומגלה את צידוק נכונותנו להיאבק עליהם, בכל התנאים, יבוא אשר יבוא".

מכאן למדתי שניתן למצוא בכל אדם נקודות זכות והסכסוך הבינאישי, ברוב המקרים, הוא הפסד רב צדדי, חסר ערך וחסר תוחלת. אנא זכרו את צוואתו של שמעון פרס לראות את הטוב בבני האדם ולטשטש את המאכזב. אין אדם שאין בו ניצוצות אור. אם נתמקד באהבה ולא בשנאה חיינו יהיו עשירים יותר. זו לא נאיביות, זו תפיסת עולם.

שמעון פרס היקר, לא בכיתי ביום מותך. הדרור לדמעות ניתן בלילה המר שבועיים קודם לכן. הבנתי שאתה הולך מעמנו לדרכך.

זכינו שבדורנו חי אחד מענקי ההיסטוריה האנושית והיהודית. אני מאמין שעדיין אין לנו הפרספקטיבה ההיסטורית להבין את רוחב גדולתך.

היה שלום איש אהוב. היה שלום איש השלום.

ד"ר רון שביט הוא מומחה לפסיכולוגיה פוליטית ולמנהיגות

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , ,

Leave a Reply