מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
רשות הטבע והגנים ממשיכה לגבות תשלום בחופי רחצה בניגוד להנחיית שר הפנים
קבוצת ים חופשי עמק חפר: למרות שמשרד הפנים הורה להפסיק גביית תשלום בחופי בית ינאי ופלמחים, רשות הטבע והגנים ממשיכה בגבייה. להלן מכתב שנשלח לנציגי ציבור בבקשת עזרה להפסקת הגבייה בחופי בית ינאי ופלמחים
עזרתכם נדרשת למען יישום הוראת שר הפנים והפסקת התשלום בחופים בית ינאי ופלמחים
שלום וברכה,
בישראל נקבע והוגדר בחוק ובמשפט כי הגישה לחופים אשר הינם משאב טבע ציבורי חייבת להיות פתוחה ונגישה לכלל הציבור. ואכן, בשנה האחרונה בזכות פעילותו המבורכת של שר הפנים, מר אריה דרעי, נפתחו לחופשי חופים רבים והופסקה הגבייה האסורה ע"פ חוק הסדרת מקומות רחצה ובג"צ חופים.
עם זאת, באופן מצער דווקא הרשות הממשלתית, רשות הטבע והגנים (להלן: רט"ג), ממשיכה בגביית עשרות ש"ח לכל ביקור בים בחופים אשר תחת ניהולה וזאת באמצעות דמי חניה כנוהל עקיף לדמי כניסה, 24/7 כל ימות השנה.
המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מר ארז קימניץ, בחן את המחלוקת המשפטית בין משרד הפנים המחזק את טענת הציבור ודורש הפסקת תשלום בחוף בית ינאי ובחוף פלמחים, לבין המשרד להגנת הסביבה ורט"ג.
על פי קביעת המשנה ליועמ"ש סמכות ההחלטה לגבי נוהלי הגבייה בחופים בהם הפעילות העיקרית הינה חוף רחצה ולא גן לאומי הינה בידי שר הפנים. וכך, בעקבות החלטה זו שלחה מנכ"לית משרד הפנים, גב' אורנה הוזמן בכור, מכתב למנכ"ל רשות הטבע מר שאול גולדשטיין, ובו הנחיה לפתוח את חוף בית ינאי וחוף פלמחים ללא תשלום לכלל המתרחצים.
במשרד הפנים יודעים כי הדרך העיקרית להגיע לחופים הבין עירוניים הללו הינה ברכב, כאשר אין ולו חנייה אחת במרחק של ק"מ מן החוף ואין תחבורה ציבורית נגישה בכל שעות היום, בסופ"ש ובחגים.
נציגי רט"ג טוענים כי אין דרך להפריד את הכניסה מהגן הלאומי ומחוף הרחצה, אך המציאות אינה תומכת בכך. הגן הלאומי נחל אלכסנדר פיזית מרוחק ק"מ רבים מחוף הרחצה בית ינאי והגן הלאומי פלמחים הוא למעשה חוף הרחצה בלבד.
אנו פונים אליכם ומבקשים כי תדרשו בשם הציבור מהשר להגנת הסביבה, מר זאב אלקין, הממונה על רשות הטבע והגנים, לקיים את הנחיית שר הפנים מר אריה דרעי ולפתוח לציבור את המחסומים בדרך אל הים.
עברנו דרך ארוכה במחאת ים חופשי ולקראת השנה החדשה אנו מייחלים כי הרשות הממשלתית האמונה על הנגשת משאבי הטבע לציבור – תיישם את חזונה התיאורטי במציאות הלכה למעשה.
הים הוא של כולנו.
מכתבים מצורפים:
תגובת היועץ המשפטי מיוני2016
מכתב מנכ"לית משרד הפנים למנכ"ל רשות הטבע והגנים ספטמבר 2016
תגיות: אריה דרעי, זאב-אלקין, חוף בית ינאי, חוף פלמחים, משרד-הפנים, קבוצת ים חופשי עמק חפר, רשות שמורות הטבע והגנים
קישור קבוע
4 תגובות
Email This Post
6 באוקטובר, 2016 בשעה 13:28
תודה על הפוסט . מבדיקה מהירה וכללית של הנושא , מסתבר שקרוב לוודאי , שהבעיה נמצאת במקום אחר .
אותו בג"צ חופים ( ראה לינק ) הינה עתירה שנמחקה למעשה . נמחקה הואיל והרשויות והמדינה פעלו בנדון , והיו בתהליך של גיבוש נהלים .
אלא שמה שעולה מן החוק ( הסדרת מקומות רחצה ) ומן הבג"צ , הינו זה שהענין העיקרי , מונח לפתחי הרשות המקומית , וחוקי העזר שלה , זהו תנאי בסיסי בסיפור .
והרשות המקומית , צריכה להורות לרשות הטבע והגנים בהתאמה כיצד לפעול , בלי קשר לסמכות הכללית של שר הפנים . הנה מצטט מן העתירה ( שנמחקה כאמור ) :
" מלשון החוק עולה, כי קביעת דמי כניסה לרחצה בים מותנית בקיומו של חוק עזר שאושר על ידי שר הפנים. כן נקבע, כי לגביית דמי הכניסה זיקה לשירותים הניתנים בחוף הרחצה, בהנחה כי שירותים בסיסיים כגון מציל, ניקיון חדרי השירותים, והספקת מים לשתייה אינם נחשבים "שירותים" שבגינם ניתן לגבות דמי כניסה לצורך עניין זה. תנאי נוסף לקביעת דמי כניסה הוא, כי יוקצה בכל מקרה שטח סביר של החוף לצורך כניסת מבקרים בלא תשלום, וכל זאת, בכפוף לאישור שר הפנים. כל אימת ששר הפנים מתיר לרשות מקומית לסגור חוף רחצה ולגבות תשלום בכניסה לחוף, בסמכותו ומחובתו לבחון האם הרשות מקיימת את התנאים הנדרשים לצורך כך על פי החוק, כמובנם לעיל. במסגרת סמכותו בתחום הסדרת מקומות רחצה, התקין שר הפנים תקנות בנושאים שונים הקשורים לכך; כך למשל, הותקנו תקנות הסדרת מקומות רחצה (הצבת שלטי איסור על ידי רשויות מקומיות), התשכ"ה-1965; צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוסדרים), התשכ"ה-1965). כן ראו בהקשר זה את סעיף 5 לחוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004, הקובע את זכות הציבור למעבר חופשי לחוף הים, בסייג של חוף מוכרז שגובים בו דמי כניסה (סעיף 5(ג)(5) לאותו חוק)). "
עד כאן הציטוט :
אם כך ,צריך לבדוק איזה נהלים גובשו , למה הם לא מוחלים , ולעתור לבג"ץ בהתאמה , אחרי בדיקה אל מול הרשות המקומית , האחראית על החופים הנדונים .
עוד אבדוק בדבר …..
לינק לבג"ץ החופים :
http://elyon1.court.gov.il/files/05/240/058/r33/05058240.r33.htm
תודה
7 באוקטובר, 2016 בשעה 1:15
לידיעת המערכת או כותבי הפוסט :
הכיתוב בסוף הפוסט : " תגובת המשנה ליועמ"ש " תחת הכותר : " מכתבים מצורפים " , נושא לינק שבור ,ולא מביא למכתב המבוקש .
תודה
18 באוקטובר, 2016 בשעה 21:06
פוקסי
הליקוי תוקן. הקישור למכתב היועמ"ש פועל.
18 באוקטובר, 2016 בשעה 22:27
אם כך , לכל המעונין , כיצד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מנחה בנדון ,וכנראה שזה תואם לחוף המדובר עליו בפוסט , הנה מצטט מתוך המכתב כאמור :
" עמדתנו היא כי גם במקום שבו יוכרע כי העיקר הוא חוף הים ולא הגן הלאומי , על שר הפנים לשקול בחיוב ,בכפוף למגבלות הקבועות בחוק ( לעניין גביה בהתאם לגילו של המשלם ) הענקת אישור גביית תשלום בחופים בשיעור הקרוב לזה הנגבה בחופים שהפעלתם כפופה לחוק גנים לאומיים "
עד כאן הציטוט :
יוצא מכאן , שהתשלום מבחינת היועמ"ש , הינו חוקי וסביר ,אם כי עדיין נתון לשיקולו של שר הפנים . רק שאין לגבות כמובן על פי החוק כדלקמן מילדים , מצטט :
" ובכל מקרה לא ייגבו דמי כניסה למקום רחצה כאמור –
(1) בעד ילד שטרם מלאו לו 13 שנים;
(2) בעד ילד שמלאו לו 13 שנים אך טרם מלאו לו 17 שנים, בסכום העולה על עשרה שקלים חדשים. "
עד כאן הציטוט :
כלומר , אם טרם מלאו 13 שנים , לא ייגבה כלל תשלום , ואם הילד בין : 13 – 17 לא יותר מעשרה שקלים חיוב .
מי שמעונין לאתגר גם זאת , יכול כמובן , הוא יצטרך עורך דין כמובן . הסכום שישלם , יהא הרבה הרבה יותר גדול , מכמה שנים של תשלום בשבתות כניסה לחופים וכדומה …..
ותכל"ס לברר במשרד הפנים , איך חתכו הענין סופית .
תודה