חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הפורום לחשיבה אזורית – אבו-מאזן התמתן ביחסו לציונות

נושאים דו-קיום, מדיני-בטחוני, עלו ברשת ב 26.09.16 0:43

מחקרו של אלחנן מילר מהפורום לחשיבה אזורית, "אבו מאזן והציונות: ממאבק להשלמה" , מגלה כי בניגוד לטענותיהם העקביות של פוליטיקאים מן הימין, פובליציסטים ומזרחנים שמרנים, עמדותיו של אבו מאזן ביחס לציונות התפתחו והתמתנו לאורך השנים

מחמוד עבאס והציונות: ממאבק להשלמה

פוליטיקאים, פובליציסטים ומזרחנים שמרנים בישראל טוענים כי נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), מדבר שלום באנגלית ומלחמה בערבית. רוב הדוברים הללו חסרי ידע בסיסי בערבית והם תקועים בעבר — של אבו מאזן או של יאסר ערפאת. מחקר שיטתי, שממצאיו נחשפים כאן לראשונה, מראה כיצד התפתחו והתמתנו עמדותיו של עבאס ביחס לישראל לאורך השנים

מהן עמדותיו של נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), כלפי הציונות, השואה, יעדיו ומגבלותיו של מאבק מזויין בישראל, זכותם של היהודים למדינה משלהם בפלסטין, יחסי מזרחים-אשכנזים בישראל ויחסי מזרחים-ערבים מחוצה לה?

בסוף חודש מרץ 2016 הגיעה קבוצה של ישראלים יוצאי ארצות ערב לביקור רשמי בלשכתו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, אבו-מאזן, ברמאללה. למרות החום הרב בו התקבלה הקבוצה הדגיש הנשיא בנאומו שוב ושוב כי עצם המפגש אינו מסמן העדפה של קבוצה אחת בישראל על פני קבוצה אחרת. אמנם הפלסטינים ויהודי ארצות ערב חולקים שפה, תרבות, והיסטוריה משותפים, הדגיש עבאס, אך יחסו לחברה הישראלית – על כל רבדיה ועדותיה – חסר פניות.

זר שהיה נקלע למקום היה מתקשה להבין את הכחשתו העיקשת של אבו-מאזן את זיקתו המיוחדת לאורחיו המזרחים. כך אולי חשו גם האורחים עצמם. אך דבריו של הנשיא שפכו אור חדש על התמורות העמוקות שעבר עם השנים ביחסו לתנועה הציונית – מניעיה, כשליה, והדרך בה האמין שניתן להסיגה לאחור.

בעוד שקודמו בתפקיד, אבי המאבק הפלסטיני ואיש הסייפא יאסר ערפאת, לא הותיר כמעט מורשת כתובה, דומה שאבו-מאזן לא הפסיק לכתוב. מאז שהצטרף לתנועת פַתְח באמצע שנות השישים הוא היה איש ספרא, אידיאולוג ואינטלקטואל מגויס של התנועה. בעבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת פטריס לומומבה במוסקבה משנת 1982, שכותרתה "הקשר הסודי בין הנאציזם והציונות," טען עבאס לקשר הדוק בין התנועה הציונית לבין המשטר הנאצי בגרמניה טרום מלחמת העולם השנייה, ופקפק ברציחתם של ששה מיליון יהודים בשואה.

זהו אולי המחקר המצוטט ביותר של עבאס, אולם המנהיג הפלסטיני החל לכתוב על הציונות ונזקיה לפחות חמש שנים קודם לכן, והמשיך לעסוק בנושא שנים רבות אחר כך. עבודתו האקדמית והמחקרית של עבאס משתרעת, עד כה, על פני עשרות מאמרים, ספרונים וספרים, שרק אחדים מהם תורגמו לאנגלית.באתר הנשיאות הפלסטינית סרוקים כ-16 ספרים וספרונים שפורסמו בשנים 1977—2003, שנת התפטרותו של עבאס מתפקיד ראש הממשלה הפלסטינית תחת ערפאת, והודפסו מחדש בראמאללה בשנת 2011.

חומרים אלה, הנחשפים לראשונה במחקרו של אלחנן מילר, "אבו מאזן והציונות: ממאבק להשלמה" (PDF), השלישי בסדרת מחקרי "אזור חשיבה" של הפורום לחשיבה אזורית, זורעים אור על התפתחות ההגות הפוליטית של מנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית באחת עשרה השנים האחרונות. המחקר מגלה כי בניגוד לטענותיהם העקביות של פוליטיקאים מן הימין, פובליציסטים ומזרחנים שמרנים, עמדותיו של אבו מאזן ביחס לציונות התפתחו והתמתנו לאורך השנים.

פורסם באתר "הפורום לחשיבה אזורית"

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

4 תגובות

  1. פוקסי :

    תודה על הפוסט . המחקר הזה לא מוכיח שום כלום !! לא רואה איפה הוכיח התמתנות אצל עבאס . זה אגב נכון , שטקטית הוא התמתן , וגרס ופעל לדרך בלתי אלימה , ומעבר להתקרבנות דיפלומטית בזירה בינלאומית . אבל , זה רק טקטית כך , לא אסטרטגית , ותקצר היריעה . בכל מקרה המאמר לא מוכיח זאת כלל !! רק הצהרות , וניתוח היסטורי , יותר מאשר אקטואלי למעשה ( אקטואלי חם ) .

    בכל מקרה , אם עבאס , היה יודע ומבין שמץ באמת ( כפי שטרח ולמד וחקר וכדומה בעליל ) אזי :

    לא היה טוען לשום הפרדה בין שום דת ולאום . שהרי , הדת היהודית , משמעותה לאום . זוהי המהות של הדת !! עבודת השם , בארץ ישראל . שהרי , מהי החוליה הראשונה של דת ישראל :

    אם כך , ההבטחה לאברהם אבינו . במה יסודה של ההבטחה ? הנה מצטט :

    בראשית יב
    א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ב וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. ג וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.

    ועוד בראשית יג :

    יד וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. טו כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם. טז וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ גַּם-זַרְעֲךָ יִמָּנֶה. יז קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה.

    אם כך , החוליה הראשונה כמצוטט , הינה זו של הבטחה אלוהית לאברהם , לרשת את הארץ , להרבות זרעו בארץ , ולעשותו גוי גדול שם . כך גם מעמד הר סיני , ויציאת מצרים , יסודם באירועים מקדימים להורשת הארץ .

    אם כך , אין להפריד בין דת ולאום , שהרי הדת , יסודה בלאום !! פשוט , חד וחלק ! כל השאר , מגה שקשוקות חסרות היגיון !!

    תקצר היריעה פה מסיבוכים פסיכים לגמרי ….

    תודה

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    אחד הצירים שעליו מסתובב הסיפור המקראי כולו
    הוא ההתנגשות בין הדת והלאום.
    אבל כמאמר חכמים תקצר הידיעה.

    אין בנאמר כדי לקבוע עמדה כלשהי לגבי עבאס.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    ההבטחה בנוסח המצוטט מדברת על "זרעך".
    1. האסופה המקראית מכירה שני בכורים שהבכורה דילגה עליהם – ישמעאל ועשיו (המכונה במקרא גם אדום).
    אדום וישמעאל מופיעים במקומות רבים כשבטים ערביים.

    ואכן לקראת הכניסה לארץ נקרא משה לעקוף את אדום (וכן את עמון ומואב, בהיותם בעלי קרבת דם לשבטי ישראל). יצחק וישמעאל הולכים יחדיו לקבור את אברהם.

    2. בתקופה המדוברת, האלילית – עולם הדת נפרש מאלילי הבית והמשפחה (התרפים של רחל?) דרך לאלילי השבט, או יושבי המקום (אלוהי הרים אלוהיהם), ועד לאלי הממלכה.

    התקופה המונתיאיסטית נוצרית-מוסלמית פירקה את הקשר הזה.

    3. בעידן המודרני הלאומיות אינה כרוכה בזיהוי דתי , אם כי ניתן למצוא מתאם מסוים, אבל ממש לא בהכרח.

    5. הגלות פיזרה ברחבי העולם את שבטי בנימין ויהודהששמרו על דתם ומבחינה זו לא נטמעו בעמים סביבם. הטענה היא שהם בני דת אחת, אבל לא בני עם אחד (כמו אצל הנוצרים).

    ביהדות זה בלתי אפשרי כי היא מבוססת מלכתחילה על גזע לאומי. פסח הוא חג של שחרור בני ישראל מעבדות.

    אפשר לא להאמין לאף מילה בסיפור – אבל זהו הסיפור, האתוס של היהודים ואין להם סיפור אחר.

    הסיפור הזה מזהה אותם ומבדיל אותם מעמים אחרים שמכירים בסיפור הזה כסיפורם של בני ישראל.
    (ולהבדיל, סיפור הזאבה ברומא. מאמינים? כן/לא – זה הסיפור)

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    זה לא מקרה שאין זכר למשה בהגדה של פסח.

    הוא בולט מדי בסיפור יציאת מצרים, ועל כן לא הורשה להוביל את כניסת בני ישראל לארץ כנען.
    (שכח לרגע מי הוא מי והכה בסלע במקום לדבר אליו…..).

    קריאה מדוקדקת של הטקסט מזהה די בקלות שכבות שכבות של הסיפור.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.