חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הציבור לא נוהר ימינה – הוא תומך בפתרון שתי המדינות ומתנגד להתנחלויות

נושאים עלו ברשת, פוליטי ב 1.09.16 0:28

רוב הציבור תומך בפתרון שתי המדינות ומתנגד להתנחלויות. הוא לא מאס בעמדות השמאל אלא במפלגות שמאל. ב. מיכאל פרסם טור דעה שכותרתו "למה הישראלים נוהרים ימינה". איילה פנייבסקי, עורכת וחוקרת במולד, מסבירה איפה הוא טועה

"האלקטורט הישראלי נוהר ימינה כי 50 שנה שרויה ישראל במעמקיה של הוויה כיבושית", "הם (הישראלים) לא רוצים לדעת שהם כאלה", "בן אדם זקוק למנהיג שיאמר לו 'הם החארות. לא אתה'. מנהיגים שכאלה יש רק בימין. ולכן, כל עוד יש כיבוש, ישלוט הימין", " רק דרך אחת יש להחלמה: לחדול מן הכיבוש", "אבל זה לא יקרה. כי זה גורלה של כל חברה כובשת".

זאת הלוגיקה המוזרה בטיעון של ב. מיכאל: הציבור נוהר ימינה בגלל הכיבוש, והוא ימשיך להצביע לימין כל עוד הכיבוש נמשך. אז מה עושים? מסיימים עם הכיבוש. אבל מי אמור לסיים עם הכיבוש בדיוק? הימין שישלוט פה לנצח? כנראה שלא. ולכן המסקנה היא שזה לא יקרה, וישראל גמורה. רות סוף.

למה זה לא נכון:

1) הכיבוש הוא סכנה ממשית לחברה ולפוליטיקה הישראלית – וכך גם האנשים שמוותרים על הניסיון לסיים אותו. הדרך הכי טובה להבטיח שנמשיך להפסיד היא לזרוע ייאוש בקרב חברי המחנה האידיאולוגי שלנו.

2) אבל לגופו של עניין: הציבור לא "הולך ימינה". רק בשבוע שעבר פורסם סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שמוכיח שרוב הציבור בישראל תומך בפתרון שתי המדינות שהשמאל מקדם כבר עשורים, ומתנגד נחרצות (70 אחוז) לסיפוח ההתנחלויות שבו דוגלים כמעט כל שרי הימין.

3) אז למה הם לא מצביעים שמאל? הציבור בישראל – למרות שנים ארוכות של שלטון ימין ולמרות פרופגנדה ימנית משולחת רסן – לא מאס בעמדות השמאל. הוא מאס במפלגות השמאל. ואפשר להבין את זה. כבר שנים שמנהיגי השמאל מבולבלים, מביכים, מגמגמים, כנועים ופחדנים. זה אכן מתסכל מאוד. אבל מכך שאנשים מתקשים להצביע לבוז'י הרצוג (אגב, בואו נזכור שלקבל 24 מנדטים מול 30 זה לא כזו קטסטרופה) – אין סיבה להסיק שהציבור בישראל מטומטם או ימני.

4) נכון, חלקים ניכרים ממי שאוחזים בעמדות שמאל לא רוצים להגדיר את עצמם כ"שמאל". בהתחשב בסיטואציה הפוליטית, זה הגיוני. השמאל היה בשנים האחרונות מטרה לקמפיינים מתמשכים ואגרסיביים של דמוניזציה מימין, מבלי שההנהגה הפוליטית משמאל תילחם בחזרה. להיפך – מנהיגי המרכז-שמאל התנערו מהשמאל והצטרפו למקהלת הקולות שהופכת אותו לשק חבטות לאומי. למה שמישהו יצביע לשמאל כזה?

5) האמת היא שאנחנו צריכים הנהגה פוליטית טובה יותר. כזאת שיודעת מה האג'נדה שלה ומוכנה להיאבק למענה. מה שהשמאל צריך זה לא להתנצל שוב ושוב על חטאי מפא"י, ולא לזחול ימינה, ולא להתחבא, ולא להתחנן מהעולם שיציל אותנו, אלא לשכנע את הציבור, שלא רחוק מהעמדות שלנו כמו שנראה לנו, שיש לנו תוכנית והיא טובה יותר לחיים שלנו. זאת פוליטיקה.

6) איך יודעים שזה אפשרי? תראו מה המתנחלים עושים כבר 20 שנה, ובמיוחד מאז ההתנתקות: ציבור המתנחלים מהווה כ-5 אחוז מהאוכלוסייה, אבל במהלך מאורגן הם נכנסו למוקדי הכוח וקבלת ההחלטות בישראל (משטרה, צבא, מערכת החינוך, התקשורת, המגזר הציבורי) ובנו לובי פוליטי חזק ומשפיע. היום כל מחנה הימין מיישר קו עם הנציגות הפוליטית של המיעוט הזעום הזה. 5 אחוז מהאזרחים מכתיבים סדר יום וסדרי עדיפויות למדינה שלמה.

7) שלטון הימין כאן הוא לא תוצאה של כוח עליון, ואני מוכנה לחתום לב. מיכאל שהוא לא ישלוט כאן לנצח. השאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות כדי לנצח אותו. התשובה הראשונה: לא להרים ידיים. גם כי זה פשוט לא מעוגן במציאות, וגם כי זה מאוד לא אפקטיבי. זאת שעה שבה כל שמאלני צריך להכריע אם הוא מעדיף לבכות מהצד את זוועות הכיבוש, או לעשות מה שאפשר – גם ללכלך את הידיים בעבודה פוליטית סיזיפית – כדי לסיים אותו.

פורסם בפייסבוק של מולד – המרכז להתחדשות הדמוקרטיה

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

2 תגובות

  1. רפי לאופרט :

    הציבור לא נוהר ימינה; הוא מתפכח בהדרגה התפכחות בריאה שתלך ותגבר

    1. כותרת המאמר מעידה על רמת הדיוק והמהימנות של תכנו. אין דבר כזה "פתרון שתי המדינות", מפני פתרונות אמורפיים או בלתי מוגדרים. הציבור יהיה מוכן לפתרון שיש בו גם פשרה טריטוריאלית אבל לא לתכתיב סעודי לגבי כלל אבני היסוד של ההסדר שמציגה ההצעה הסעודית. התיקונים שנעשו בה בשנים הארונות, הם עדיין קוסמטיים.
    2. הציבור אינו מוכן לחזור לגבולות 67, אינו מוכן לפנות את גושי ההתנחלות הגדולים, אינו מוכן לוותר על שליטה בגבולות ביטחון לרבות בקעת הירדן, אינו מוכן לוותר על ירושלים מאוחדת, אינו מוכן לזכות השיבה, אינו מוכן להסדר שלא יכלול לצד ההסדר עם הפלשתינאים גם נורמליזציה עם מדינות הליגה הערבית, ואינו מוכן להסדר שאינו מעוגן בביטחונות מוצקים לכלל סידורי הביטחון. לכן, הקביעה ש"הציבור תומך בפתרון שתי המדינות ומתנגד להתנחלויות" – מצוצה מן האצבע.
    3. הציבור מאס במפלגות השמאל, זו קביעה נכונה. מקורה בעובדה שמפלגות השמאל אינן חיות המציאות האזורית ואינן קשובות לרחשי הלב האמתיים של הציבור. הציבור פוסל את המדיניות האנטי-ציונית והאנטי-ישראלית שמוביל השמאל הקיצוני, ומכים בה חלקים נכרים בשמאל כולו. הציבור פוסל את המסע המתמיד להשחרת ישראל, לחרמות על ישראל ולהסתייעות באויבי ויריבי ישראל ע"מ לקושש הישגים פוליטיים מקומיים, שהשמאל אינו מסוגל להשיגם בזכות עצמו דעותיו ומעשיו.
    4. הישראלים אינן "נוהרים" ימינה. הם עוברים בהדרגה במשך שנים לא מעטות לעמדות ימניות יותר ותבוסתניות פחות, אחרי שהתברר לו לאורך זמן, שעמדותיו הפשרניות מול הערבים התקבלו בצד השני שעמדות-חולשה. עמדות חולשה מולידות תוקפנות ותביעות גדלות והולכות, והציבור אינו טיפש ומבין זאת היטב.
    5. הציבור אינו רואה בשחרור א"י המערבית כיבוש. חרף זאת, הוא מוכן לפשרות, לא כל דבר ולא בכל מחיר. עצם השימוש במילה כיבוש במטרה לעשות דה לגיטימציה לזכויות העם היהודי בארץ-ישראל, פסולה בעיני רוב הציבור. עמדות שמאל המבטאות גישות שליליות אלה, מניעות את הציבור "ימינה"
    6. יכולים אנשי שמאל המאמינים בפרופוגנדה השופעת ממאמר זה, להמשיך ולעודד את רוחם בסיסמאות הסרק שמצטטת הכותבת. המציאות נקבעת בקלפי ולא בסקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שלא במקרה מנוסחים בלשון מטעה, כפי שהסברתי בשני הסעיפים הראשונים.
    7. כל עוד תמשך ההונאה העצמית של השמאל, תמשך גם המדמה של התחזקות התנועה ימינה של הציבור. הציבור, חרף אורך הרוח שהוא מגלה כבר עשרות שנים מול התוקפנות, האלימות, השנאה וההסתה הערביים, הצליח במשך תקופה ממושכת להימנע מהשפעות אמוציונליות של ההתנהלות הערבית העוינת על יחסיו לערבים. מציאות זו מתחילה להשתנות בין היתר בהשפעת השמאל הקיצוני ועמדותיו המסולפות; פשוט, נמאס.
    8. הסיכוי היחיד לשינוי, לדעתי, הוא שינוי גישה בשמאל הישראלי שאיננו אנטי-ציוני ואטי-ישראלי מכור, ליצירת קונצנזוס ישראלי מוסכם על קווי מתאר משותפים לרוב מכריע של הציבור הישראלי, לצורך הסדר מדיני. אם שינוי זה לא יביא את הערבים להבנה שאין להם דרך אחרת אלא דרך הפשרה, יסתיים אחת ולתמיד החלום האוטופי של חלוקת א"י המערבית וצריך יהיה לפנות לפתרון אחר.
    9. לדעתי, הזמן העומד לרשות מהלך כזה איננו ארוך, וכאשר יחלוף, תעבור ההכרעה שוב לשימוש בכוח.

  2. ק.טוכולסקי :

    מה החידוש?
    כבר שניםש הציבור לא נוהר ימינה אבל הוא גם לא נוהר שמאלה.
    כן רוב הציבור בישראל, כולל רוב הציבור היהודי מכון להיפרד מחר מהגדה המערבית במסגרת הסדר קבע. עם זאת בהעדר מנהיגות אלטרנטיבית למנהיגות שביבי מציע בשמאל, המחנה היחיד שמסוגל באמת לקדם פתרון שכזה מרצון, לא הולך להשתנות פה הרבה.
    מה שיעביר ישראלים להצבעה לשמאל ולא למפלגות ימין וימין-מרכז ומפלגות מרכז שתמיד ילכו לממשלות ימין זה דבר אחד, שמאל שידבר איתם בשפה של שמאל, שפה מעמדית.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.