מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מדיניות המים בבקעת הירדן כאמצעי לסילוק הפלשתינאים
איתן קלינסקי מתאר את מדיניות ההצמאה המתנהלת כלפי תושבי הבקעה הפלשתינאים. החוסר במים גורם להתרוקנות הבקעה מתושביה הפלשתינאים. הוא ביקר במאהל בדווי בפסאיל ומתאר את החוויה הקשה של חיים בלא מים
מים דומעים בבקעת הירדן
יותר מ-90% מתושבי הבקעה הם פלשתינים ופחות מ-10% הם מתנחלים. בחלוקת המים מסתבר, שקיימת חלוקה אחרת – פי שמונה ולעתים פי תשעה יותר מים בברזים בקהילות של מתנחלים, בעוד שבקהילות פלשתינאיות האדם והצאן נתונים למדיניות של הַצְּמָאָה כמעט מוחלטת. למעשה זו מדיניות טיהור אתני, שמטרתה בקעה נקייה מפלשתינאים.
בבקעת הירדן יש 1.600.000 דונם, המהווים 29% משטח הגדה המזרחית. בקעת הירדן היא עתודת הקרקע הפורייה והעשירה להתפתחותה הדמוגרפית והכלכלית של המדינה הפלשתינאית העתידה. אך כיום הבקעה עוברת תהליך של טיהור אתני ותהליכי התרוקנות מתושביה הפלשתינאים עקב מדיניות של חלוקת מים אכזרית של הַצְמָאָה והרס מקומות מגורים לאדם ולחי.
בשבת 6.8. רעיתי ואני הצטרפנו לקבוצת פעילים, שיזמה הבאת מים למאהל בדואי בפסאיל הנושק להתנחלות פצאל. המאהל הבדואי מקבל מים רותחים לשעה אחת פעם בארבעה ימים מצינור מים חלוד ומחורר המונח על פני אדמה, וממנו מועברים המים בצינורות גומי לוהטים בשמש היוקדת.
ב-1948 גורשו משפחות בדואיות מעין גדי ובמשך 68 שנים התמקמו בבקעה בפסאיל. במדיניות הַצְמָאָה מבקשת ישראל לממש עכשיו מדינות של מה שפחות פלשתינאים בבקעה.
מצמררת העמידה בחום של למעלה מארבעים מעלות מול אוהל בדואי המנותק ממים. עשרות ששיות של בקבוקי מים שחילקנו לפלשתינים ומימון מכלית מים מהווים צביטה בלב, כי אנחנו חלק ממדינה, שמבצעת פשע של הַצְמָאַת ילדים ונשים.
קשה ומייסרת העמידה מול מעיינות מים מיובשים בפסאיל, כשמעליהם ניצבים מתקני מים של חברת "מקורות", שכורתת מהטבע את קסם נבעי המים ומותירה מעל יובש המעיינות טרסות דומעות, טרסות שנבנו בזיעת פלחים ערבים במשך מאות שנים, וכיום הן צועקות ומתחננות שתשובנה ידיים מיובלות לחרוש ולזרוע ולא להפקירן לקללת היובש והכיליון.
כיום, חלק הארי של הבקעה הוכרז כשטחי אש, שמורות טבע, יישובי מתנחלים ואדמות מדינה. לפלשתינים, שהם רוב רובם של תושבי הבקעה, מוקצה פחות מ-15% מהשטח, שגם ממנו מבקשת המדינה לנגוס תוך נקיטת מדיניות הַצְמָאָה של תושבים ומדיניות של הריסת מבני מגורים. לכך יש להוסיף שב-2014 ו-2015 לא ניתן אפילו אישור בנייה אחד בכל שטח C לאוכלוסייה, שיש בה גידול טבעי וצרכים למגורים.
בינתיים כל משפחה בדואית בבקעת הירדן חייבת להוציא שליש מהכנסותיה עבור רכישת מים, המגיעות במכליות מתחומי שטח A ו-C.
בשבוע שעבר הוחרמו גם מכליות מים, כשארבעים מעלות חום ואף יותר מחממות את הבקעה.
(בשיר הוחלפה במכוון המילה פלשתינאי במילה יהודי).
בְּבִקְעַת הַיַּרְדֵּן
עַל גֶדֶר קוֹצִים סוֹמֶרֶת
בֵּין חֲמוּקֵי רְגָבִים דּוֹמְעִים
לֹֹא פָּסְעָה הַחֶמְלָה לְתִשְׁעִים אָחוּז מִתוֹשְׁבֵי הַבִּקְעָה
יְהוּדִים הַשּׁותִים רַק עֲשָׁרָה אֲחוּזִים מִבִּיבֵי מַיִם מֵתִים
הַמִּתְפַּלְשִׁים בֵּין כָּתְלֵי אֳהָלִים עֲקוּדִים
בְּחוּרֵי כּוּכִים וְעֵינַיִם רְעֵבוֹת לְטִפּוֹת רְטֻבּוֹת.
בְּבִקְעַת הַיַּרְדֵּן
עַל בְּקָרִים זוֹרְחִים
בֵּין חֲמוּקֵי רְגָבִים עוֹגְבִים
שַׁרְקִיָּה לוֹהֶטֶת לוֹטֶפֶת עֲשָׁרָה אֲחוּזִים מִתּוֹשְׁבֵי הַבִּקְּעָה
פַּלְשְׁתִּינָאִים הַגּוֹמְאִים תִּשְׁעִים אָחוּז מִמַּעַיְנוֹת מַיִם
חַיִּים.
בְּבִקְעַת הַיַּרְדֵּן
תְּמוּרַת עֲשָׁרָה שְׁקָלִים לְשָׁעָה
זֵעַת נְעָרִים יְהוּדִים מְסֻנְוְרֵי שָׁרָב רוֹטֵט
גּוֹדֶדֶת תְּמָרִים פָּלִשְׁתִּינָאִים
אוֹרָה תְּאֵנִים פָּלִשְׁתִּינָאִיּוֹת
וּבוֹצֶרֶת עֲנָבִים פָּלִשְׁתִּינָאִים.
בֵּין סְמַרְטוּטֵי אָהֳלֵי יְהוּדִים
טְרָשִׁים פָּרְצוּ מִפְעָרִים בַּאֲדָמָה מֻצְמַאת
רַק צִינּוֹר מַיִם חָלוּד מְחֹרָר
פּוֹתֵחַ שַׁעַר דָּלוּחַ לְמַיִם רוֹתְחִים בְּשָׁרָב
מַגְמִיא בִּמְשׁוֹרָה אֳהָלִים צְמֵאִים
רַק לְשָׁעָה אַחַת כָּל אַרְבָּעָה יָמִים.
(*) (*) (*)
כְּשֶׁהַיָּמִים בְּבִּקְעַת הַיַּרְדֵּן שׁוֹקְעִים
נוֹבְטִים אֲזוֹבֵי אֲפֵלָה
תּוֹכָם חָרוֹן וְעֶלְבּוֹן מַיִם עֲקוּדִים.
איתן קלינסקי
תגיות: בקעת הירדן, הזכות למים, מאהל פסאיל, מים, מתנחלים, שטח c
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
12 באוגוסט, 2016 בשעה 15:54
חרפה לישראל
חרפה לישראל לנקוט במדיניות של הצמאה.