חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

להעז ולהקים מפלגה חדשה. העבודה ומרצ אינן אלטרנטיבה לשלטון

נושאים דעות, פוליטי ב 3.08.16 0:33

על מצב מפלגות מרצ ו"העבודה" בעקבות כינוס ועידת מפלגת העבודה. מפלגות אלה אינן אלטרנטיבה לשלטון. הן ניאו ליברליות במהותן עם מספר קטן של חברים סוציאל דמוקרטים, שיידחקו לפינה.  במקום לחכות לשינוי יש לפעול לשינוי ולהקים מפלגה סוציאל דמוקרטית חדשה

מאת: ק. טוכולסקי

איך מחזירים את השמאל להגמוניה

הדרך להתחדשות השמאל היא בגיבוש זהות-על יהודית-ישראלית שתהיה מבוססת על ציונות מזה והצגת הכיבוש והמגמות האנטי דמוקרטיות כמסכנות את עתידה של ישראל, מזה. הציונות פירושה ראיית ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי המקיימת שוויון זכויות וחובות לכל אזרחיה, גם אלה מביניהם שאינם יהודים מאת: אורי יזהר

לקריאה נוספת

הייאוש כבר לא יעשה יותר נוח

כל פעם שבמפלגת העבודה מגיעים לשפל חדש ימצא מי שיגיד: על מה אתם צועקים? צודקים, אין יותר מדי בשר בוויכוח על דחיית בחירות פנימיות לא רלבנטיות במפלגה שאין לה שום רלבנטיות. זאת כאשר בעצם, אף אחד מחברי המפלגה לא טרח עד כה אפילו להצהיר שהוא מתמודד על ראשות המפלגה. היחיד הוא יו"ר המפלגה, שמצהיר השכם והערב על כוונתו להתמודד על תפקידו.

מפלגת העבודה היא אפילו לא צל של עצמה וכל קשר בינה ובין עברה המפואר שווה בערכו לקשר שבין ה"הדר הביתרי" של כתבי ז'בוטינסקי למציאות העלובה של האצ"ל, תנועת החרות ומפלגת הליכוד. מפלגת העבודה במצב כל כך גרוע, שכבר באמת אין מה להכביר מלים על כך. וחוץ מלספק קתרזיס לכותבים בזעמם תסכולם וחדלונם לנוכח האסון, אין בכך שום תועלת. כמו מרצ, גם העבודה היא גווייה מהלכת. ואם ישיבו אותה לחיים בצורה מלאכותית באמצעות גנרל כמו שעשו ב-1992 וב-1999, נקבל פשוט זומבי הפרטות עם עלה תאנה ס"ד.

מה שכן, במפלגת העבודה, כמו במרצ, לא חסרים אנשים טובים, אנשים שכוונותיהם הטובות כבר הביאו אותם לגיהינום ובחזרה. אנשים שלא מסוגלים לעשות את הדבר הנכון מאותן הסיבות שנשים מוכות לא ממהרות לעזוב את הבית. מפלגת העבודה זה בית, זה לחכות עד שהילדים יגדלו.

אני זוכר אותם מהימים שהגעתי לראשונה לפוליטיקה, עם חולצה כחולה והמון אמונה. וראיתי בבחירות באותה שנה את מפלגת העבודה מספרת לבוחרים, אחרי 4 שנים של בניית יסודות הניאו-ליברליזם בישראל, ש"המערך" זאת הדרך לפריצת דרך.

4 שנים מאוחר יותר הייתי עדיין מספיק תמים להאמין שמפלגות כמו "העבודה" ומרצ על עלי התאנה הסוציאליסטים/ס"ד שלהם יעשו משהו אחר ולא רק יעמיקו את ההפרטה בכל גזרה.

לקראת סוף האלף הקודם כבר הייתי מפוכח יותר ובכל זאת הספקתי עוד לעזוב באכזבה עמוקה את מרצ ואת "העבודה". בכל פעם נשארו מאחור אנשים שהיו בני גילי, צעירים עמוסים בלהט נעורים, שהפכו בחלוף העשורים לאנשים עם אמונה דהויה יותר, אבל אמונה בעוז רוחו של האדם. אנשים שהלכו במרצ אחרי רן כהן ואילן גלאון ובטוחים שעוד רגע האדומים כובשים את המפלגה. ובמקביל ב"עבודה" – אחרי עמיר פרץ ושלי יחימוביץ, בטוחים שעוד רגע הם יצליחו לבסס אלטרנטיבה ס"ד משמעותית ולשלוט במפלגה לאורך זמן.

השנים חלפו, גם הכהונות הקצרות של פרץ ויחימוביץ ב"עבודה", והרגעים שהיה נדמה שכל האשפה נשטפה החוצה עם העצמאות והפרישה של אנשים כמו פואד. גם הרגעים שנדמה היה שבמרצ מתגברים על מחלות המנגנון המושחת של יוסי שריד ויורשתו הנאמנה זהבה גלאון.

הרבה ספינים זרמו בירדן הריק ממים, אבל במהות לא השתנה יותר מדי. כמו ב-1996 רגע אחרי המפלה, גם היום השמאל הציוני, השמאל מרכז, המחנה שאמור להיות ס"ד לא רק בקישוטיו, אלא גם במהותו, נותר ניאו ליברלי. זהבה גלאון החליפה את מורה ורבה שריד ושולטת במרצ באותו סגנון דיקטטורי שאפיין את מורה ורבה תוך שמירה על המפלגה כמפלגה ליברלית עם קישוט סוציאליסטי. במקביל ב"עבודה", הברית הרצוג-ניסנקורן החליפה את הברית ברק-עיני. השיממון אותו שיממון, חוסר היכולת להוות אלטרנטיבה הוא אותו חוסר יכולת והס"ד של העבודה כמו הסוציאליסטים של מרצ מחכים שמשהו ישתנה.

שום דבר לא ישתנה מתוך המערכת. מפלגות כמו "העבודה" ומרצ הן חסרות יכולת מובנית לשנות משהו. וגם אם הן תגענה לשלטון באיזה נס אלקטוראלי, הן לא תשננה יותר מדי כי הן לא באמת אלטרנטיבה.

זה נחמד מאוד של"עבודה" יש אגף ס"ד מפואר. ברגע שהרצוג יגיע לשלטון, הוא יאכלס את הספסלים האחוריים של הפרלמנט ויקבל תיקים זניחים. הרצוג, וחבריו למחנה ההפרטה ושירות ההון, יאחזו במוקדי הכוח כמו בממשלת רבין השנייה וממשלת ברק היחידה.

גם אם מרצ תהיה מפלגה בקואליציה, הליברלים יאחזו בהגאי הכוח ואת אילן גלאון יזרקו בנקודת חוסר השפעה, אם בכלל הוא יצליח שוב להיבחר לכנסת מול התככים של זהבה גלאון ואנשיה.

המסגרות האלו הן מלכודות והנחמה שהן מציאות בדמות "מחנה סוציאל דמוקרטי" אינן אלא אשליה מרדימה ומסוכנת.

יש לנו נטייה בשמאל להסתפק במה שיש, אנחנו קוראים "הארץ", עיתון שמסית נגד עובדים ועבודה מאורגנת. אנחנו אומרים שאי אפשר להקים מפלגה חדשה כי היא לא אטרקטיבית לבוחרים. אנחנו מתעלמים ממה שקורה בעולם, ממפלגות כמו "סיריצה", "פודמוס", או ה"לינקה", שמציעות אלטרנטיבה מהותית לשיח הישן, מי בהצלחה רבה יותר, כמו "סיריצה", שמחקה את מפלגות השמאל מרכז של יוון, או "פודמוס", שירשה את רוב כוחן ומי פחות.

אבל אנחנו בישראל לא נגיע לשום מקום אם לא נעז. למפלגת העבודה אין תקומה והחברים היקרים במחנה הסוציאל-דמוקרטי שלה הם פשוט חלק מבדיחה עצובה.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

2 תגובות

  1. אולק נצר :

    מענה חיובי לקריאתך, טוכולסקי

    היו בין היוזמים את התנועה לשחרור ישראל מהכיבוש
    ייחודה של היוזמה – התייצבות על קו אדום מוסרי נגד השלטון המנציח את הכיבוש!
    התנועה לשחרור ישראל מהכיבוש לא תהיה דומה למפלגה אלא תהיה תנועת התנגדות אזרחית למשטר.
    היא תנהל מאבק על עניין אחד בלבד: להביא לקיצו את משטר האפרטהייד – מדיניות הכיבוש לצורך התנחלות – ולהחזיר את המדינה לגבולות הדמוקרטיה והמוסר האנושי של ימינו.
    המטרה היא להדליק נר באפלה. כל ישראלי/ת בעל מצפון וכבוד עצמי, יוכל להתחבר לתנועה של אנשים כמוהו, שלא מוכנים לשאת זאת יותר, כי הם מבינים שכל עוד אנחנו משעבדים בכוח עם אחר אין לנו חיים ואין לנו מוסר, אין ולא יהיה ביטחון, ולא צדק חברתי, לא עתיד ולא שלום.
    תוכנית מדינית לביצוע עכשיו: שחרור ישראל מהכיבוש אינו רק סיסמה. התנועה תהיה מחויבת לתוכנית מדינית ברורה הניתנת ליישום מיידי. כל קורא עיתונים מצוי יידע שיש תנועת מחאה בישראל, המחויבת לשינוי המדיניות המשעבדת את ישראל לשטחים. הציבור יידע גם, שהיא אומרת בדיוק איך יוצאים מהשיעבוד הזה:
    (1) יוזמת שלום ישראלית עכשיו, כולל הכרזה פומבית שאיננו רוצים לשלוט בעם אחר!
    (2) הפסקת כל בנייה חדשה ופינוי מתנחלים מהשטחים מעכשיו (לא בכוח, אלא עידוד של אלה המוכנים להתפנות);
    (3) הצבא נשאר בשטחים עד שייחתם הסכם שלום עם הפלסטינים שיבטיח את הביטחון. עניין זה עושה את הטענה "אין פרטנר" לבלתי רלוונטית: לא צריך "פרטנר" כדי להוציא את דיבוק השליטה בשטחים מלבה של ישראל. לעומת זאת, ישראל תתחיל להיות פרטנר לשלום.
    קודם-כל זאת! – רק אחרי ביטול מדיניות ההתנחלות יהיה טעם לדון בפתרונות קבע. עכשיו אין טעם כי אין רצון.
    המטרה הפוליטית של היוזמה:
    להקים לובי בציבור ובכנסת שיתמוך בקידומו של עניין אחד: שהממשלה תודיע על רצונה של ישראל לפנות את השטחים בהסכמה, ולשם כך תפסיק מייד לאכלס אותם בישראלים ותפעל מייד לפינוי האזרחים הישראלים שהתנחלו שם. זאת איננה תביעה לנסיגה עכשיו – אלא תביעה, שכל עוד ישראל שולטת בשטחים היא תשלוט שם בידיים נקיות מהתנחלויות ומכוונות סיפוח!
    לעת בחירות, אפשר יהיה לשקול אפשרות להקים רשימה לכנסת, אם וכאשר יתברר שאף אחת מן המפלגות הקיימות אינה מוכנה לפעול כתנועה לשחרור/גאולת ישראל מן הכיבוש.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    מכיוון שהכיבוש הוא כלי עזר פנטסטי למשטר הניאו-ליבראלי – צריך להראות גם את הפן הזה שלוקה בניצול ציני של האוכלוסיה משני צידי הקו.
    ליקוי המאורות המוסרי איננו מבחין בין שני הצדדים.

    מרשה לעצמי להפנות לכאן:
    "פרדוכס הימין – שחצנות מדינית- צבאית וחברה מפוררת ושחוקה בעורף"
    http://www.blacklabor.org/?p=48241

    ומודה שמשתאה בעצמי לנוכח האקטואליות – כאילו כלום לא השתנה – שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.