אי בהירות חוקתית ופוליטית, חוסר יציבות כלכלית, עלייה חדה בביטויי גזענות ושנאת זרים: איך בריטניה הגדולה הגיעה למצב זה, מהן ההשלכות שלו ומהן האפשרויות שבאופק? ניתוח עומק
מאת: אמיר פז פוקס
משאל העם שהתקיים ב-23 ביוני בבריטניה, בו הצביע הציבור ברוב של 52-48 בעד עזיבת האיחוד האירופי, הרעיש לא רק את המדינה ואת היבשת, אלא השפיע גם מעבר לאוקיינוס, שם פעמוני אזהרה מחרידים את אלו אשר רואים הקבלות משמעותיות בין מגמות של שנאת זרים, לאומנות וסלידה מדיון הוגן המבוסס על עובדות.
הימים שאחרי משאל העם מלווים בתחושות קשות מאד בקרב חלק גדול ממי שהצביעו בעד הישארות באיחוד, באי בהירות חוקתית ופוליטית, בחוסר יציבות כלכלית וביטויים קשים של גזענות, לצד קריאות לפעולת נגד. איך בריטניה הגדולה הגיעה למצב זה, מהן ההשלכות שלו ומהן האפשרויות שבאופק?
הרקע הפוליטי, הטיעונים והפרכתם
קשה להאמין, אבל מקורו של האירוע הסייסמי שמשפיע כרגע על מאות-מיליוני אנשים ברחבי אירופה מצוי בהחלטה טיפשית (לא רק בדיעבד) של אופורטוניזם פוליטי מצד ראש הממשלה – שהתפטר בבוקר לאחר משאל העם – דייויד קמרון. המשבר הכלכלי של 2008 יצר קרקע נוחה לנסיקה של מפלגה שמהווה בית חם לשנאת זרים במסווה של תיעוב הביורוקרטיה האירופית – UKIP. הרצון של קמרון להוריד את הטירדה האירופית מסדר היום הוביל אותו להבטיח בשנת 2013 לקיים משאל עם בנושא. היהירות הבלתי נתפסת של קמרון היתה כזו שהוא פשוט לא שיער שהוא עלול … להפסיד.
הקמפיין הפך קשה ואגרסיבי, במונחים בריטיים, ככל שהתקרב למועד משאל העם, וכלל אף רצח של חברת פרלמנט ממפלגת הלייבור, ג'ו קוקס, שתמכה בהישארות בריטניה באיחוד. במהלכו, טיעונים מרכזיים עלו כתמיכה בהיפרדות. ניתן לראות שלושה מהם, באופן גס, כמשויכים לימין הפוליטי: כלכלה, הגירה ועצמאות. בנוסף אליהם, ובאופן שמשיק חלקית, היתה תמיכה, מצומצמת בהרבה, של תמיכה בברקזיט מהצד השמאלי של המפה, תחת הכותרת של Lexit. הטיעונים חשובים כשלעצמם, אבל אולי חשוב מהם, בטווח הארוך, האופן בו הם הוצגו, התקבלו, ונדונו.
1.כלכלה. תומכי היציאה טענו שהביורוקרטיה של האיחוד האירופי, הסכמי הסחר שמחייבים את בריטניה לפעול דרך האיחוד, והכספים שמועברים מבריטניה לאיחוד האירופי – מגבילים את כלכלת בריטניה, ומונעים ממנה לצמוח. הטיעון האחרון היה עשוי להיות משעשע, אם הוא לא היה כל כך טראגי: הקמפיין ליציאה שכר אוטובוס בו מרוחה הצהרה להמיר 350 מיליון פאונד שמועברים כרגע מדי שבוע לאיחוד האירופי לשירותי הבריאות הבריטיים. כבר בבוקר שלאחר המשאל הודה אחד ממנהיגי היציאה, נייג'ל פאראג', שהיתה זו "טעות" לצאת בהצהרה זו, ויומיים לאחר מכן היא הוסרה מאתר האינטרנט של הקמפיין. במקור, טיעון זה כיסה את החלק המכריע של הקמפיין בעד היציאה, אך הוא הלך והתגמד ככל שהצטברו דוחות
ואזהרות מצד כלכלנים, גורמים ממסדיים וגורמים עסקיים שעזיבה תניב אסון כלכלי, ולא פריחה, על הכלכלה הבריטית. על רקע זה, הטיעון הכלכלי לא ננטש לגמרי, אלא הומר בסוג של פופליזם אנטי-אינטלקטואלי הסולד מ"מומחים": לאנשים במדינה הזו נמאס מ"מומחים" שאומרים להם מה נכון, סנט שר המשפטים מייקל גוב, והמשיך לערוך הקבלה מופרכת ומדהימה בין אותם מומחים לבין מדענים נאציים שסירבו לקבל את תורת היחסות של איינשטיין כיוון שהיה יהודי. אותו גוב, אגב, השתמש לא מעט בממצאים של "מומחים" כדי להצדיק מהלכים של הפרטת בתי ספר לרשתות פרטיות, או כשהוא חשב שיש מומחים ביטחוניים שתומכים ביציאה מהאיחוד. אבל נניח לזה. אף שהיו שהקבילו את הזרם האנטי אינטלקטואלי הבריטי לזה האמריקאי, נראה לי שניתוח זה מפספס הבדלים משמעותיים בין התרבויות הפוליטיות. למייקל גוב היה מגפון גדול, והוא ניסה להתחבר לתחושות ההמון, באופן מאולץ. אבל האמת היא שבאופן יחסי, הציבור הבריטימחשיב מאד מומחים, מעריך דוחות, ומקיים דיונים ענייניים ורציונליים בענייני מדיניות באופן מעורר הערכה, במקרים רבים. המהלך של גוב, בניגוד לזה טראמפ, היה ציני לגמרי, לא אותנטי, ולא החזיק מים. לכן לא היתה ברירה אלא לעבור לשדה אחר לגמרי.
2.הגירה.אחד מארבעה היסודות של האיחוד האירופי הוא חופש תנועה של אנשים. עיקרון זה מכתיב את האפשרות של כל אזרח של מדינה באיחוד להתיישב בכל מדינה אחרת בו, לקבל בה אשרת עבודה וליהנות מזכויות סוציאליות. בבריטניה, כאחת הכלכלות החזקות (עד השבוע…) באיחוד, מספר המהגרים הנכנסים ממדינות האיחוד גדול באופן משמעותי ממספר המהגרים היוצאים. מצב זה היה חיובי לפני 2008, שכן מהגרים ממזרח אירופה תרמו לכלכלה (ובאופן בולטהורידו את מחירי השרברבות) ובעצם מחזיקים את שירותי הבריאות במצב מתפקד. המצב השתנה עם המשבר הכלכלי, ועלייה של ממשלה בראשות המפלגה השמרנית. חוסר הנכונות להשקיע בתשתיות ובשירותים ציבוריים הביאו לתסכול רב: תורים מתארכים לשירותי רפואה, הורים שלא מצליחים למצוא מקום בבית ספר מקומי לילדיהם, מובטלים שלא מוצאים עבודה. במצב זה, ה"אחר" הוא קורבן נוח.
Tags: בריטניה, ברקזיט, האיחוד האירופאי