חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ארבעה גנרלים ונתניהו אחד

נושאים עלו ברשת, פוליטי ב 27.06.16 0:46

על מינויו של אביגדור לשר ביטחון, על  האופוזיציה ההולכת וגדילה נגד נתניהו המצליח לשרוד ועל היעדר מנהיגות תחליפית

 מאת: יעקב בן אפרת

אלה הם לא סתם ארבעה גנרלים, אלא ארבעה רמטכ"לים בדימוס שזועמים על פקודם הסורר, שהחליט לגמרי לבדו למנות כשר ביטחון טוראי רוסי, "שהכדור היחיד ששרק לו ליד האוזן הוא כדור טניס". הגנרלים המעוטרים כבר הסתכלו לאויב בלבן שבעיניים, השתתפו בחיסולו של אבו ג'יהאד בתוניסיה, והוכיחו גבורה והקרבה למען המולדת. לעומתם שר הביטחון הנוכחי הגיע לאותה מולדת ממש כדי להתנחל בה, להתעשר בה בדרך לא דרך, ובעיקר הצטיין כשעמד בגבורה בחקירות הנוקשות של המשטרה בחשד לשחיתות. הניגוד בין אביגדור ליברמן והקבוצה של בוגי יעלון, גבי אשכנזי, בני גנץ ואהוד ברק לא היה יכול להיות יותר בולט.

בחירתו של נתניהו בליברמן הייתה גרועה. הדחתו של יעלון קוממה עליו את הגנרלים עד כי החליטו שהגיע הזמן להחליף את ממשלתו. הקולני והמנוסה מביניהם הוא כמובן אהוד ברק, שלא בחל במילים, כינה את ממשלת הימין פשיסטית, וקרא לתנועת מחאה עממית כדי להפיל את השלטון. כאשר האשים את נתניהו באובדן דרך מוחלט, הוא כנראה לא זכר שבזמנו, כשר ביטחון, הוא עבד בהרמוניה מופלאה עם נתניהו, ולא חשש לפלג את מפלגתו כדי לשמור על מקומו בממשלתו.

נתניהו נכנס ללחץ. המינוי של ליברמן היה אמור להיות רק הפרולוג, כאשר אחריו הרצוג עושה התגנבות יחידים לממשלת הימין. משום כך נתניהו המשיך להחזיק כפיקדון בתיקים חשובים עבור מפלגת העבודה. אלא שהמהלכים של ברק ויעלון טרפו את הקלפים, והפכו את כניסת מפלגת העבודה למהלך התאבדותי. המערכת הפוליטית מבעבעת, בני גנץ וגבי אשכנזי מקימים תנועה חדשה בשם "פנימה", יעלון מכריז שהוא ממשיך בחיים הפוליטיים, השר לאיכות הסביבה, אבי גבאי מ"כולנו" שהתפטר עקב מינוי ליברמן, אף הוא פנוי להובלות, ואיתם עשרות פוליטיקאים ועסקנים "נפגעי ביבי", שרוצים נקמה.

לכאורה, הפלתו של נתניהו לא נראית כבעיה קשה. כאשר האליטות של צבא, בעלי ההון, בית המשפט העליון, העיתונות, האקדמיה ואנשי התרבות  מתאחדות, אין כוח שיכול לעמוד בפניהן. נתניהו פגע בכל אחת מהן כאשר הציב את ליברמן מול הצבא, את איילת שקד מול בית המשפט ואת "ישראל היום" מול "ידיעות אחרונות". יש אפילו מי שמשווה אותו לארדואן או לפוטין, המחסלים כל מוקד כוח אופוזיציוני בכל האמצעים. לכן היה נראה כאילו הסיסמה הנדושה "רק לא ביבי" יכולה ליצור את הרוב הדרוש כדי להביא למהפך ולסופה של תקופה. אלא שזה לא כל כך פשוט. בעוד שה"לא" מאוד ברור, ה"כן" הרבה יותר מטושטש. נתניהו דוגל באידאולוגיה ימנית עקבית, ומסוגל לרכז סביבה את כל גווני הימין. לעומתו, השמאל והמרכז נטולי חוט שדרה אידיאולוגי, מסוכסכים אחד עם השני, ובעיקר בורחים מהתווית השמאלית כמו מאש.

רק השבוע התפרסם סיפור על ההסכם העקרוני שיצחק הרצוג ואבו מאזן הגיעו אליו ערב הבחירות האחרונות. ההסכם הזה אינו מחדש הרבה, הוא בעיקר ממחזר את ההבנות שכל ממשלות ישראל הגיעו אליהן בעבר, וכולן נשארו במגירה. כך תכננו הרצוג ואבו מאזן לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני: ישראל תיסוג ממרבית שטחי הגדה, ממזרח ירושלים, הכותל המערבי יישלט בידי ישראל, הפליטים יפוצו, והטרור יסוכל באמצעות מנגנונים המשולבים לישראל, ירדן ופלסטין.

להמשך קריאה באתר דעם

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.