חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

טריקי ביבי – בין נתניהו לריצ'ארד ניקסון

נושאים איכות השלטון, דעות ב 7.06.16 23:27

ראש מדינה שנחשד בקשרים עם גורמים בעייתיים מאשים את התקשורת ויועציו מתאמצים  להסיט את הדיון בניסיון לחלצו מהבוץ. מזכיר לכם משהו?

מאת אמנון פורטוגלי

הבעיה הישראלית: בין ארנו מימרן עבריין שהורשע בארה"ב והעומד היום לדין בצרפת, לבין בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל, לדברי מי אתם מאמינים?
לנתניהו יש ככל הנראה צוות מיוחד שתפקידו לייצר ספינים ולעבוד על התקשורת.
הבעייה האמיתית העומדת לפנינו היא שיש לישראל פוליטיקאי בכיר וראש ממשלה שחי מתרומות של אנשים פרטיים אינטרסנטים, שחלקם כמו במקרה של ארנו מימרן, עבריינים מורשעים עם קבלות.

כדי להסיט את תשומת הלב מבעייה זו, צוות הספינים – 'השרברבים' של נתניהו, מנסה ומצליח להעביר את הדיון להיקף הנתינה, החל מלא ניתן כלום, דרך 40,000 דולר, 170,000 אירו, ועד מיליון אירו, ולחוקיות שבקבלת הכסף, התיישנות, לחשבון פרטי, לחשבון הקרן וכו'. התקשורת נופלת בפח ומשתפת פעולה במקום לדון בשאלה האמיתית הבסיסית.

בין ויצמן לנתניהו
בסוף 1999 פרסם העיתונאי יואב יצחק ידיעות לפיהן קיבל ויצמן סכומי כסף גדולים מאיש העסקים אדוארד סרוסי מבלי שדיווח על כך. העניין הועבר לחקירת המשטרה, שחקרה את ויצמן במשכן הנשיא, ולאחר מכן לבדיקתה של הפרקליטות. במהלך כל החקירה והבדיקה המשפטית המשיך ויצמן לכהן בתפקידו, והצהיר כי אין בכוונתו להתפטר. במאי 2000 פרסם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, חוות דעת שלפיה אין להגיש כתב אישום כנגד ויצמן, מטעמים של חוסר אשמה בעבירות מסוימות, ומחמת התיישנות עבירות אחרות. עם זאת, היועץ המשפטי כתב בחוות דעתו כי "בכל מקרה הייתה אי-תקינות ברורה בקבלת הכספים בניגוד לכללי ועדת אשר ובאי-הדיווח לפיהם. כללים אלה אין להקל בהם ראש." לכאורה, ההחלטה לא להגיש כתב אישום נגד ויצמן הותירה בידיו את האפשרות להישאר בתפקידו, אך הלחץ הציבורי והתקשורתי שנוצר בעקבות חוות הדעת ה"ציבורית" של היועץ המשפטי בנוגע להפרת כללי מניעת ניגוד עניינים, הביא את ויצמן להחלטה להתפטר מתפקיד נשיא המדינה.

ריצ'רד ניקסון שהיה ידוע כטריקי דיקי, היה נשיאה ה־37 של ארצות הברית בשנים 1969 – 1974 והיחיד עד כה שהתפטר מהתפקיד, בשל סדרת שערוריות אשר זכו לכינוי "פרשת ווטרגייט".

מסע הבחירות של ניקסון לסנטור ב-1950 ולסגן הנשיא ב-1952, מומנו על ידי חברות קש שהחזיקו בעלי עסקים גדולים. בשנת 1962 הפסיד במירוץ למושלות קליפורניה בפער זעום. לאחר ההפסד ערך ניקסון מסיבת עיתונאים בה האשים את התקשורת בהפסד. ב-1968 נבחר כנשיא ארה"ב.

בשנות נשיאותו של ניקסון בוצעו כמה וכמה הדלפות של מסמכים מסווגים לעיתונים הגדולים, כשהמפורסמת שבהן היא הדלפתם של מסמכי הפנטגון. הדלפות אלו שכנעו את ניקסון להקים יחידה מיוחדת שתפעל למניעת הדלפות ולחקר הדלפות שכבר בוצעו. יחידה זו כונתה "השרברבים".

ב-1972, לקראת הבחירות לנשיאות בארה"ב, פרצו מספר אנשים למטה המפלגה הדמוקרטית במלון ווטרגייט בוושינגטון. הם נתפסו בניסיון להשתיל מכשירי ציתות. הפורצים נעצרו, והועלה החשד כי יש קשר בינם לבין הנשיא. למעשה, היו אלה אנשי יחידת השרברבים של ניקסון. ניקסון ובכירי הבית הלבן בכלל זה  התובע הכללי ג'ון מיטשל, ראש הסגל  בוב הולדמן, והיועץ הבכיר ג'ון ארליכמן ובכירים ומקורבים אחרים החלו לפעול במטרה לטשטש את הראיות ולמעשה פגעו בהליך המשפטי באופן לא חוקי. תחילה הם מסרו עדויות שקר, ולאחר שנודע על קיומה של מערכת הקלטה בבית הלבן, סירבו בתוקף למסור את הקלטות.

בסופו של דבר העיתונאים בוב וודוורד וקארל ברנסטין שהסתייעו בהדלפות של סגן המנהל של ה־FBI, מארק פלט, שכונה "גרון עמוק" חשפו את הפרשה. ניקסון ניסה לשמור על נשיאותו בכל אמצעי, ונאבק מאבק אבוד ונואש כנגד אלו שקמו להדיחו. הוא האמין ביכולתו לתמרונים פוליטיים, וסבר כי יצליח לשמור על נשיאותו בכל מצב. אך על אף יכולתו המוכחת למניפולציה פוליטית, שבגינה כונה "טריקי דיק", הלך מצבו והחמיר.

לאחר שחבר מושבעים גדול קבע כי הוא היה "קושר שותף" לפריצה לווטרגייט, נקט בצעדים קיצוניים והורה על פיטורי התובע המיוחד ארצ'יבלד קוקס, וחלק מעוזריו האישיים שהתנגדו לצעדיו. אולם כל צעדיו כשלו. לבסוף חויב למסור את הקלטות לחוקרים, והן הפכו לראיות החותכות בפרשה ושפכו אור על ניסיון הטיוח.

בעקבות כך, פתח בית הנבחרים בהליכי הדחה רשמיים. ניקסון לא רצה להיות הנשיא הראשון המודח על ידי הסנאט, ולכן ב-8 באוגוסט 1974 הודיע בנאום לאומה על התפטרותו למחרת, 9 באוגוסט 1974, אך למרבה האירוניה בכך הפך לנשיא הראשון שהתפטר.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

4 תגובות

  1. מנחם לוריא :

    תגובה למאמר.

    אמנון,

    באופן כללי אני מסכים עם עמדתך כפי שהוצגה במאמר,אבל:
    העניין קצת יותר מסובך.

    באקלים הפוליטי ששורר בישראל 2016 אני מסופק אם ישנו גוף כלשהו שמסוגל לבצע חקירה נטולת אינטרסים ונקייה,חקירה שבסופה תפיק חוו"ד (משפטית א ומשפטית ציבורית בלבד) שלפיה נוכל,אנחנו הבוחרים,להחליט אם נתניהו שה תמים ונרדף או עוד פוליטיקאי סורר – וכל מה שבין שתי הנקודות הסטיכיות האלה.

    אינני מכיר את מערכת המשפט הצרפתית,אבל:אני מניח שפומביות הדיון מתקיימת גם שם.

    לכאורה,יכול איש מרות ישראלי (מן הסתם שוטר) או עיתונאי – לגשת לבית המשפט ולצלם את העדיות שעליהן העיר השופט,שם,בעינינו של נתניהו.

    בשלל הספינים והמידע מטעם נא לשם לב למה שקרה בבית המשפט בצרפת. במסגרת ההליך שבו הנאשם נושא את דבריו ומגיב לאשמות נגדו, ובמסגרת השלב שבו בית המשפט יקבע אשם או לא ויחרוץ את דינו – במסגרת ההליך הזה השופט (נא לשים לב השופט שבדין הוא עצמו) שואל את האשם לפשר הראיות שיש בתיק ולפיהן היה לו קשר עם בנימין נתניהו – מי שהיום ראש ממשלת ישראל. הנאשם משיב והשופט מתקן אותו גם לגבי התאריכים וגם לגבי הסכומים לפי מה שרואות עיניו בתיק הראיות. מפה,זה דולף לעיתונות ואני מניח, במידה רבה של סבירות, על ידי באי כוחו של הנאשם, בין השאר בשל דיווחו של גדעון קוץ כתב קול ישראל בפריס.

    להבנתי: מדובר במשפט שנמצא במהלכו וככזה מדינת ישראל (וגם בנימין נתניהו) אינם צד לדיון ולכן כל עוד הדיון לא הסתיים והפך חלוט אי אפשר לשם ידיים על הראיות (במרכאות ושלא במרכאות) הקושרות,בצורה זו או אחרת,את ח"כ נתניהו למעשה כלשהו,פלילי לא מוסרי או אף אחד מהם.

    לכשיסתיים ההליך בצרפת,ולהבנתי הוא נמצא בשלב שלפני הכרעת הדין,או המקביל לו בדין המקובל בא"י ארץ הקודש צריך מבוגר אחראי שילך לתיק,יצלם את המידע/הראיות ויביא אותן לבחינת עיניים משפטיות על אדמת א"י ארץ הקודש.

    אלא שכאן,אנחנו חוזרים לפתיח שלי – אני מסופק אם קיים מבוגר אחראי כזה,כולל בעיתונות,ולכן מסופק לסיום הפרשה אחרת מדרך הספינים וה"אכלו לי ,"שתו לי" של ח"כ נתניהו ואשת חיקו.

    דרך אגב: לפי רשת ב' של קול ישראל (גדעון קוץ, כתב קול ישראל בצרפת, כדבריו ברשת ב) הנאשם בצרפת,וגם עורך דינו,הצהירו שבמידה ומדינת ישראל תבקש לעיין בראיות שנאספו בתיק החקירה בענינו של ח"כ נתניהו הוא,ובא כוחו,יסכימו – שוב,אינני בקיא ברזי מערכת המשפט הצרפתית אבל אם צד אחד מסכים לחשוף ראיות שהוגשו והתקבלו במשפט,לא סביר שמדינת ישראל,אם תבקש,תתיקל בקיר לבנים שלא ניתן למעבר.

    …אבל:איש לא ביקש וספק אם יבקש…

    והרמז,למי שלא היה ברור: ח"כ נתניהו משתמש בדמוקרטיה ובכליה על מנת לסרס אותה,לא מהיום ולא מאתמול,ולצערי הוא דווקא מצליח בזה הצלחה איטית עקבית ומתמשכת.

    כשאין דמוקרטייה,אין חופש ביטוי וכשאין חופש יבטוי אסור לחקור ראיות שהוצגו במשפט במדינה זרה ושיש בהן להעיד על התנהלות לא סדירה פסיאודו פלילית ולכאורת הדברים כולם.

    בהוקרה,מנחם.

  2. מנחם לוריא :

    תיקון טעות סופר

    "יבטוי" צ"ל ביטוי

    מנחם

  3. עודד גלעד :

    מעניין מאוד

    תודה גם למנחם לוריא על הפרשנות המחכימה. אם בעבודה שחורה היו כפתורי 'אהבתי' הייתי משתמש בהם כאן.

  4. אמנון פורטוגלי :

    שיטת המשפט בצרפת שונה מזו שבישראל

    איני משפטן, אבל אני יודע ששיטת המשפט בצרפת ובארצות אירופיאיות אחרות – המשפט הקונטיננטלי – שונה מזו הנהוגה בעולם האנגלוסקסי ובישראל
    בארצות המשפט הקונטיננטלי השופט (שופט חוקר) הוא בעל תפקיד פעיל באיתור הראיות הרלוונטיות למשפט וסמכויות נרחבות באיתור הראיות וחקירת החשודים. ארצות המשפט המקובל בישראל משתמשות בשיטה האדברסרית לפיה השופט הוא בעל תפקיד סביל, והוא שומע רק את הראיות שמביאים הצדדים בפניו.

    במשפט בישראל יש דגש על פרוצדורה והסדר נשמר בקפידה, לעומת המשפט הקונטיננטלי, אשר מאופיין בפחות הקפדה על פרוצדורה והשופט רשאי לקבל את כל הראיות כל עוד אלה לא פוגעות בזכויות האדם, ורשאי לשאול את כל השאלות הרלוונטיות.
    אין לי מושג אם אפשר לקבל ולראות את הראיות שנאספו בתיק החקירה של מימרן. האם יש כאן משפטן המכיר את ההליכים בצרפת שיכול להאיר את עיננו?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.