השמאל הישראלי תקוע בקטנות ואינו משכיל להתאחד כדי להחליף את השלטון. וגם מה שצריך לעשות לשם כך
מאת: ק. טוכולסקי
בשבוע שעבר הוזמנתי לאירוע שקיים עמוד האינטרנט מדברים בארני בעברית. העמוד שמספק את השירות החשוב של הפצה בתרגום לעברית של תכנים הקשורים במרוץ של בארני סאנדרס למועמדות המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, ארגן כנס מפגש לפעילים שרוצים לקדם את הרעיונות שמפיץ סאנדרס ואת דרך הפעולה. בכנס אליו הגיעו כמה עשרות אנשים טובים חסרו שני דברים מהותיים, האחד הרבה יותר אנשים טובים והשני בארני סאנדרס הישראלי (חה"כ דב חנין). הרעיון של להתחיל להתנהג כמו בארני סאנדרס ואנשי תנועת ה-GrassRoots הוא רעיון מצוין. אבל כל עוד ה"בארני סאנדרס הישראלי" יושב בגטו של הרשימה המשותפת, קשה לומר שיש בסביבה עוד פרלמנטר בעל ותק משמעותי, קבלות על מאבקים רבים מאין ספור ועמדות שיכול ליצור תנועה דומה.
והנה עבר סוף השבוע ובו רעשה הארץ (לא ממש אלא אם אתם עיתונאי חצר של הון שמורגלים בלהפוך כל דבר לסיבה להיסטריה) וכתגובה לרעש ולספינים שבאים בעקבותיו מציעות לנו שלל תנועות מיותרות יותר ופחות (למרות כוונותיהן הטובות ועשרות האנשים הטובים שהם פעילים בהם לצאת למאבק אזרחי). כבר במוצ"ש אחרי התפטרות יעלון התקיימה הפגנה קטנה בתל אביב והאנשים שהפגינו בה בעיקר את חוסר הרלבנטיות שלהם יפגשו שוב מן הסתם בהפגנה אליה קוראים עכשיו אנשי השמאל בפייסבוק במוצ"ש הקרוב בתל אביב. אני מבין שיש אנשים טובים שחושבים שכל מוצ"ש צריך לעמוד באיזו כיכר, אני רק לא מבין למה הם חושבים שזה ישנה משהו. אני גם לא מבין למה הפעילים של מרצ וחדש מימין ושל קבוצות שמאל רדיקלי משמאל להן שלא מסוגלים לשלב ידיים בעצמם לפעילות משותפת על מכנה משותף קצת יותר רחב ממה שמבדיל אותן האחת מהשנייה, חושבים שהם מסוגלים לסחוף לפעילות משמעותית ציבורים שפערי ההסכמות מולם משמעותיים הרבה יותר. בכל ההפגנות והמצעדים בתל אביב צועד אותו גרעין של כמה מאות אנשים מהשמאל של העבודה דרך מרצ וחדש כשביניהם גושים של כוח לעובדים, פה ושם מישהו מהעבודה ובסוף אנרכיסטים. לא בדיוק מי שהולך לקרב את מדינת ישראל למהפך פוליטי או מהפכה.
רוצים לבנות אלטרנטיבה? אל תצאו לרחוב בתגובה פבלובית. זה לא מספיק להיות אנשים טובים, פעילים שמקריבים המון, נחושים ומוכנים לשנים של השקעה שנראית רוב הזמן די עקרה במהפכה שגם אם תתמהמה בוא תבוא. לפני שיוצאים לרחוב צריך לעשות עבודה ואם המסקנה מהעבודה היא שלהפגנה יגיעו אותם עשרות עד מאות בודדות של אנשים שעד היום לא הצליחו להגיע לשום דבר משותף, אין טעם בעוד מאותו דבר.
רוצים לבנות אלטרנטיבה? לא בונים אותה באמצעות עוד מסגרת, צריך לאחד מסגרות לא להקים עוד ארגון שמטרותיו על הנייר ראויות ובפועל הוא שואף להשיג מימון מאיזו קרן לשתי משרות וחצי. השמאל סובל מעודף ארגונים ומחסור בפעילי שטח.
רוצים לבנות אלטרנטיבה? תפסיקו להפגין באמצע תל אביב. כן סביר להניח שיבואו יותר אנשים מאשר בהפגנה בהוד השרון/נתיבות או קריית שמונה, אבל אלו אנשים שכבר גייסתם מזמן והם נהנים לריב האחד עם השני לא לבנות אלטרנטיבה.
רוצים לבנות אלטרנטיבה? כשמישהו מסכים אתכם על מאבק הגז, סיום הכיבוש, פערים חברתיים שצריך למגר ושמירה על צביונה של ישראלית גם כדמוקרטית לא צריך להגיד פויה ציוני או איכסה לא ציוני וללכת הצידה. אם אתם לא מצליחים ליצור מסגרת והסכמות עם מי שדומה לכם לא תצליחו גם עם מי שכרגע חושב שאתם מוקצים.
אין מה לדבר על אלטרנטיבות אם לא הולכים על איגום משאבים, על איחוד כוחות, על כנס שבו לא מדברים עוד פעם על כמה נורא ושצריך להעיף ממשלה אלא על אלטרנטיבה מסודרת. בשביל זה צריך לשנות מהותית את השמאל בישראל. צריך לדבר על המשותף ולא עם הימין או המרכז ימין, כמו שציפי לבני רוצה כדי להשיג לעצמה עוד קדנציה בכנסת, אלא של השמאל. צריך באמת לדבר על הנושאים ולקבוע את המסרים. צריך הנהגה, מוכרת כזאת שבאה עם קבלות של מלחמה בתחומיה עניין של שמאל, מאבקי עובדים ונתמכים, איכות סביבה, בטיחות וגהות, שוויון מגדרי, שוויון של מיעוטים, זכויות אוכלוסיות קצה וכן הלאה. צריך לחלק את הארץ ולהקים ארגון לא לרוץ להפגין. 400 אנשים שמקדישים מזמנם לבניית ארגון זה מעולה, 400 אנשים שצועקים ביבי הביתה באיזו כיכר חצי ריקה במרכז תל אביב במוצ"ש זה בזבוז גדול של זמן. צריך לדבר על המשותף ולא רק עם מי שכרגע לא אתנו אלא בינינו, על מה שמאחד אנשים של חד"ש מרצ העבודה, כוח לעובדים ושלל עמותות שצועדים בהפגנות ולא על מה שמנכר אותם האחד מהשני.
לקריאה נוספת: איילה פנייבסקי, ניהול אופוזיציה אפקטיבית: קווים מנחים, מועדון קרב
Tags: ברני סאנדרס, דב-חנין, הפגנות, חדש, מחנה השמאל, מרצ, פייסבוק