הממשלה החליטה אתמול – 22 במאי 2016 – לתיקן את מתוה הגז, נוכח החלטת בג"צ. השינוי הוא – למעשה – קוסמטי. המתווה המתוקן מחליף יציבות רגולטורית המוגדרת בצורה משפטית, שנפסלה בבגץ כבלתי חוקתית, במחסומים כלכליים שימנעו כל חקיקה ורגולציה בתחום הגז, ויבטיחו יציבות רגולטורית למונופול הגז ומה צריך לעשות כדי שתושבי ישראל ייהנו מהאוצר הזה
מאת: אמנון פורטוגלי
ישראבלוף, מתווה הגז - המהות של יציבות רגולטורית נשארה – חלק ראשון
הממשלה אמורה לדון היום – 22 במאי 2016 – בהצעת החלטה לתיקון מתוה הגז, נוכח החלטת בג"צ. השינוי הוא – למעשה – קוסמטי. המתווה המתוקן מחליף יציבות רגולטורית המוגדרת בצורה משפטית, שנפסלה בבגץ כבלתי חוקתית, במחסומים כלכליים שימנעו כל חקיקה ורגולציה בתחום הגז, ויבטיחו יציבות רגולטורית למונופול הגז. ומה צריך לעשות כדי שתושבי ישראל ייהנו מהאוצר הזה מאת: אמנון פורטוגלי
בעולם הנאור אין 'ודאות רגולטורית'. רוב מדינות הנפט בעולם המערבי הנאור משנות את הרגולציה ואת חוקי המס, בין השאר לצורך הגדלת חלק המדינה בהכנסות מגז ומנפט.
הדיון על סעיף היציבות המרוכך מאפיל על הדיון הנדרש על מתווה הגז כולו שהוא מלא בעיות. סעיף היציבות המרוכך יבטיח את קיומן של הבעיות לטווח הארוך ואת אישור המתווה, מבלי לטפל בבעיות עצמן.
היתה הזדמנות פז לתקן את המתווה שהוא אסון למדינה. ישראל צריכה מתווה גז אשר ייטיב עם האינטרס הציבורי, עם הציבור שהוא הבעלים של הגז. נשארנו עם מתווה שיש בו מספר בעיות בסיסיות מהותיות:
- המתווה לא מוריד את מחירי הגז, לא מביא לתחרות בין תאגידי הגז ולא למכר גז בנפרד, כפי שאף נשקל בעבר.
- המתווה אינו מבטיח פיקוח אמיתי על מחירי הגז אשר יבטיח מחיר נמוך לצרכן הישראלי.
- להיפך, המתווה מקבע את מחירי הגז המונופוליסטיים הגבוהים שחברת החשמל משלמת ואת ההצמדות האבסורדיות של מחירים אלו.
- המתווה אינו מביא לבטיחות אנרגטית ואף פוגע בבטיחות האנרגטית הקיימת.
- המתווה מאיין את היתירות, שיש לנו היום בתמר, ע"י התרת הייצוא מתמר לפני חיבור לווייתן לחוף, בניגוד להחלטת ממשלה קודמת. גרוע מזה, לא רק שלא תהייה יתירות, אלא עלול להיוצר מחסור בגז.
· המתוה לא מדבר כלל על מדיניות האנרגיה של ישראל.
· המתוה לא מתייחס גם לבעיות המשפטיות והאחרות הנובעות מהקשר והתלות בנובל אנרג'י.
מה נכון לנו כמדינת ישראל לעשות
- להקים ועדה מקצועית ציבורית שתפעל בשקיפות להגדרת מדיניות האנרגיה והסדרת כלל משק הגז לטווח הארוך. מבין תפקידיה:
- קביעת תכנית אב, מדיניות אנרגיה וגז למדינה, תוך בדיקת המודלים של נורבגיה והולנד.
- קידום תוכניות לאנרגיות חלופיות שמש ורוח.
- טיפול בנושאי סביבה, בטיחות בקידוחים וביטוחים מפני אסון:
- קידום הסדרת הדין במים הכלכליים במסגרת חוק אזורים ימיים;
- החלת אחריות נזיקית על חברות הקידוח.
- פיקוח על ההסדרים הקיימים.
- תוכנית להגברת שימושים וביקושים מקומיים לגז טבעי.
- יש לפקח על מחירי הגז, אם אפשר גם בחוזים הקיימים, כך שיהיו בתחום של 2-3 דולר ליחידת גז ויתנו תשואה מקובלת כ-15% לתאגיד האנרגיה.
- במקביל, המדינה תקבל את עובדת קיומו של מונופול הגז, תאשר לתאגידי הגז לפעול בהסדר כובל ותמנע מתביעות בגין קיומו.
- לבדוק בחיוב את האפשרות שהמדינה תרכוש את תשתיות ההובלה של הגז הטבעי מפי הבאר עד הארץ, במסגרת חברת בת ממשלתית ישראלית (נתג"ז).
- לבדוק את האפשרות שהממשלה תקנה במרוכז את הגז עבור המשק הישראלי – Single Buyer
- לחייב את שותפי תמר לבצע במהירות את הקמת הצינור השני שיביא את אפשרות ההפקה של תמר לכ- 16 BCM לשנה.
- המדינה תפעל לקביעת והכנת מקומות חדשים לכניסת גז לחוף. באשקלון ובצפון הארץ. בכלל זה בדיקה מחדש של המקומות שנפסלו בעבר.
- לאסור על ייצוא גז מתמר עד שמאגר לוויתן יפותח, יפיק גז ויחובר לישראל.
- הציר המרכזי מבחינת בטיחות אנרגטית צריך להיות פיתוח לוויתן. ולכן צריך ליצור שוק לגז מלויתן לדוגמה בדרך של איסור מכירות נוספות של גז מתמר שיסופקו החל מ-2020.
- לחייב את תאגידי הגז לפתח את לוויתן עד 2018 בכפוף לתנאים בשטר החזקה. באם התאגידים לא יעמדו בתנאים אלו הזיכיון יחזור למדינה כאשר יתברר שהם לא יעמדו בהתחייבותם, ולא יאוחר מ- 2018.
- לבדוק את האפשרות לממן את הפיתוח של לוויתן בדרך של ערבויות ממשלתיות לתאגידים / השקעה ממשלתית ישירה בתמורה לכניסת המדינה כשותף בחלק נכבד מהמאגר (כמו בהולנד ובנורבגיה).
- יוטל היטל ייצוא, לפחות מבחינת מס, כך שמחיר הייצוא לא יהייה פחות ממחיר הגז בשוק המקומי.
- לבטל מוקדם ככל האפשר את הסכם הסחר עם קפריסין וכל הסכמי הסחר הכוללים סעיף 'הסדרי סכסוכים משקיע-מדינה. לחתום מחדש על הסכמים אלו בתנאי שסעיף זה או דומה לו לא יופיע בהם.
תמונת המצב
הנחות היסוד שעמדו בבסיס מתווה הגז הופרכו עוד לפני שקיבל בגץ את החלטתו.
המתווה התבסס על ההנחה שניתן יהיה לממן את פיתוח מאגרי הגז באמצעות יצוא. אלא שההנחה ששוקי היצוא פתוחים ומשוועים לגז הישראלי לא היה לה בסיס כבר בעת שהוקמה ועדת קנדל ולבטח לא כאשר נחתם מתווה הגז.
אין כיום למי לייצא גז במחיר ובכמויות שיצדיקו את הפיתוח הכלכלי של לוויתן.
נזכיר את המחירים הנמוכים של הגז הנוזלי בעולם. את כניסת שדות גז ענקיים באוסטרליה ובארה"ב לשוק העולמי. את הכדאיות הגבולית ביצוא הגז למתקני ההנזלה במצרים. את תנופת הפיתוח של שדות הגז במצרים שתמלא עד 2020 את הצרכים המקומיים ואולי גם את צרכי היצוא המצרי.
במקום אחר, ייצוא גז לטורקיה מחייב הסדר היחסים בין ישראל לטורקיה, בין טורקיה לקפריסין, ובין טורקיה לרוסיה. בנוסף, יש לטורקיה אופציות נוספות כמו צינור הגז מאזרביג'אן שיתחיל לפעול ב- 2019.
אישור המתווה במתכונתו הנוכחית יאפשר לתאגידי הגז לייצא גז מתמר לפני פיתוח לוויתן. אסור להסכים למצב בו מאגר תמר מתרוקן במהירות בעוד לווייתן אינו מפותח. עד שנתעורר ונגלה שחברות הגז ויתרו על פיתוח לווייתן, כל חוזי היצוא של תמר יהיו חתומים, חלק ניכר מהגז מתמר ייוצא ואת הנעשה אי אפשר יהיה להשיב. זה נוגד את כל אמירות הממשלה על עצמאות אנרגטית ושיקולי ביטחון.
הממשלה אינה צריכה לאשר את הצעת ההחלטה לתיקון המתווה אלא לדרוש בחינה אמיתית של המתווה כולו במסגרת ההזדמנות השנייה שניתן לה על ידי בג"צ.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר
Tags: אמנון-פורטוגלי, יוג'ין-קנדל, יציבות-רגולטורית, מתווה הגז, נובל-אנרג'י, פיקוח-מחירים, רגולציה, שיתוף-הציבור, שקיפות