חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הדרת יוצאי חבר-העמים – מדוע ישראל לא חוגגת את 9 במאי, יום הניצחון על הנאצים במלחמת העולם השנייה?

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 10.05.16 2:05

מדינת ישראל הכריזה באופן רשמי על ה-9 במאי כיום הניצחון על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. זה חגם החשוב של יוצאי חבר העמים. חוסר ההתייחסות לחג זה משקף את האפליה כלפי האזרחים יוצאי ברית המועצות לשעבר, שתרמו רבות לחוסנה של המדינה מאז עלייתם בשנות התשעים. הם חשים מודרים מהחברה הישראלית

מאת: אשר רוכברגר

בין מימונה ליום הניצחון על הנאצים

התקשורת הישראלית בד"כ נוטה לראות את עצמה כשייכת לחלק הנאור והליברלי של החברה הישראלית ורואה את אחד מתפקידיה כהנחלת ערכי הפלורליזם והכבוד לאחר. בלא מעט פעמים היא גם סופגת על כך ביקורת. היום אני שוב נוכחתי לדעת שהערכים הנעלים האלה, די סלקטיביים ולא מופעלים כאשר מדובר בקהילת יוצאי ברה"מ-חמ"ע.

אני לא יודע אם הרבה קוראים יודעים, אבל התאריך 9 במאי הוכר באופן רשמי ע"י מדינת ישראל לפני כמה שנים באמצעות חקיקה ראשית כיום ציון הניצחון על גרמניה הנאצית במלחמת עולם השנייה. החברה הישראלית היא חברה מאוד רב גונית וכמעט לכל עדה החגים והאירועים המיוחדים לה. מלבד המימונה שהפכה לאירוע פוליטי זול ומתסכל, יש עוד חגים כמו סיגד, סהרנא וכו'. גם אנחנו, יוצאי ברה"מ תרמנו ללוח השנה הישראלי- לקהילת דוברי רוסית יש שני תאריכים בלוח השנה בעלי חשיבות.  אחד זה ה"נוביגוד" (ובשום פנים ואופן לא סילבסטר) והשני זה יום הניצחון ב 9  במאי. כמובן ששני התאריכים האלה שונים בתכלית. נובי גוד זה תאריך משמח, נטול כל אידיאולוגיה, כל רשמיות ובברית המועצות זה היה החג היחיד שהוא חג משפחתי ולא מפלגתי או מהפכני.

יום הניצחון הוא בעל אופי אחר לגמרי. מפאת קוצר היריעה אין כאן המקום להפריך את כל הבורות לגבי מלחמת העולם השנייה שקיימת בקרב ישראלים, אבל גם להיות פטור בלא כלום אי אפשר. לברית המועצות והצבא הסובייטי היה תפקיד מכריע במלחמת העולם השנייה, שכמובן  היה מלווה בסיוע נדיב של בעלות הברית בכל הקשור לאספקת ציוד, תחמושת וכו' ובשלב די מאוחר של המלחמה, בפתיחת החזית השנייה. אין כאן המקום לברר נכונות אג'נדה זו או  אחרת, אין מחלוקת  שהודות להחלטות שהתקבלו ע"י "החבר סטאלין" שבעיני הוא ממש שווה ערך לעמיתו יריבו היטלר בכל הקשור לפשעים נגד אנושות שהוא ביצע קודם כל נגד עמו וארצו, גם ההיסטוריה המודרנית של עם ישראל עלולה הייתה להיות אחרת. כהערת אגב, רק אזכיר שהמחנה אושוויץ שוחרר ע"י הצבא האדום ומפקד החטיבה וגם מפקד הגדוד ששחררו את המחנה, בעצמם היו יהודים.

קרוב לחצי מיליון יהודים נלחמו במלחמת העולם השנייה בצבא האדום. רבים מהם נהרגו. אין כמעט משפחה בקהילת דוברי רוסית בארץ שאין לה מי שנלחם במלחמה ובמשפחות רבות יש גם חללים. כאן בארץ עדיין חיים בקרבנו כמה אלפי וטרנים בני 90+ שחיים בתנאים  מחפירים מתחת לקו העוני ועל זה לא נשכח ולא נסלח. גם  הדור שני ובמקרים רבים גם הדור השלישי חונכו לזכור את המלחמה ההיא. יכול להיות שעוד 20-30 שנה זה ישתנה כי מטבע הדברים לילדנו ונכדנו כבר לא יהיה קשר רגשי לזה וזה יהפוך לעוד אירוע היסטורי שקרה לפני נכון לאז כבר 100 שנים. אבל נכון לעכשיו גם אלה שלא נלחמו, כי למשל היו ילדים, זוכרים את מאורעות המלחמה ויש כאלה רבים.

בסמוך ל 9 במאי וגם ביום הזה עצמו התקיימו מספר מצעדים בערים שונות ועוד כמה וכמה אירועים לציון יום הניצחון. עבור הקהילה זה בו זמנית יום הזמנית יום הזיכרון בדיוק כמו שאנחנו כאזרחי ישראל מציינים השבוע יום הזיכרון לחללי צה"ל ולמערכות ישראל, מהצד השני זה יום של חגיגת הניצחון. כל מי שחי באותה תקופה בברית המועצות והיהודים לא היו יוצאים מן הכלל שלמו מחיר כבד ביותר (לפעמים בעל כורחם) כדי לנצח את הגרמנים.

והנה הדובדבן שבקצפת – אף כלי תקשורת מרכזי לא התייחס לאירוע הזה של יום הניצחון. כל עוד זכרוני לא בוגד בי , אני נזכר שכל שנה יש דיווחים מסיגד ומאירועים אחרים שהזכרתי ושלא הזכרתי. כאן שתיקה רועמת. במיוחד כאשר למיטב ידיעתי להבדיל מאירועים עדתיים אחרים מדובר ביום רשמי שהוכר ע"י המדינה.

איך להתייחס לזה? אילו לרוב קהילת דוברי רוסית היה אכפת מהתקשורת הישראלית הם היו מגדירים את זה כיריקה בפנים. למזלנו, של שני הצדדים, רוב קהילת דוברי רוסית בארץ מסתדרת היטב ללא התקשורת הישראלית עם רמתה המקצועית הירודה והרדודה. לקהילה לא חסרים לא אתרי חדשות לאנשים צעירים ולא ערוצי תקשורת ברוסית שקיימים בארץ ועוד יותר בחו"ל, אבל זה לא רק זה. זה מראה איך "החברה הנאורה" באמת מתייחסת לקהילה. אני לא מאמין שיימצא  עורך חדשות אחד בארץ שיעז לא לסקר מימונה, גם אם מצד אחד הוא ייקי בדור העשירי ובצידו השני- פולני מדורי דורות, או לחלופין אם הוא טוניסאי מצד אחד וטריפוליטאי מצד אחר שכידוע גם אלה וגם אלה לא כל כך מחבבים את המרוקאים.

רבותיי, זו אפליה וזו הדרה, אין מה לעשות. הממסד לא הצליח וגם אנחנו כקהילה לא נתנו לעכל אותנו. הכמות הופכת לאיכות . הרבה אנשים חשבו שהם "סידרו את הרוסים" , בסופו של דבר סידרו את עצמם.  כל מה שעשו לנו ולהורינו לפני כחצי יובל, מקבלים ילדים ונכדים של אלה שעשקו אותנו, ניצלו אותנו , גזלו אותנו ואנחנו הסתדרנו, הילדים שלהם לא יסתדרו כאשר בועת הנדל"ן והבועה הפיננסית תתפוצץ להם בפנים . היום מתחננים בפני מהנדסים רוסים קשישים שהם יסחבו עוד קצת כי אין מי שיחליף אותם. בקרוב זה יהיה עם רופאים ואחיות ויש עוד דוגמאות למכביר.

נכון, שהקהילה עשתה לא מעט טעויות בזירה ציבורית כי לא הבינה את כללי המשחק. נכון שהיא לא פועלת בדרכים המקובלות כמחאה חברתית בארץ ואולי יש להצטער על כך, כי אם הייתה פועלת, הייתה משיגה הרבה יותר. אבל אנחנו פועלים בצורה אחרת והפעילות שלנו הרבה יותר כואבת לחברה ולכלכלה בישראל בראיה לעתיד הרחוק מאיזה הפגנה מתחת לעזריאלי. אנשים פשוט יורדים, אין נתונים מדויקים, אבל ברור שמדובר כבר לא בעשרות אלפים אלא הרבה יותר. בדרך כלל מי שיורד היום ואני שומע לא מעט סיפורים, זה אנשים איכותיים, שחיים בארץ כ20-25 שנה, שעשו פה צבא, רכשו פה מקצוע, עבדו ונמאס להם. למה אני טוען שזה מחאה הרבה יותר כואבת? כי כל משפחה כזו גורמת לכך שהפריון עבודה יקטן, הצריכה תקטן, גביית המיסים תקטן, לעומת הצעירים שנוסעים לארה"ב לעבוד בהובלות, רוסים יורדים לעבוד בעמק הסיליקון או במקומות דומים ולא בגלל מלקי זול בברלין.

אגלה לכם סוד כמוס: לעומת גלי עליה אחרים באוצר המלים של קהילת דוברי רוסית, שם התואר "ישראלי" הוא מילה נרדפת למילות גנאי כמו "לא מקצועי, חפיף, לא מתורבת ".

אנחנו לא נבכה ולא נתחנן "תכירו בנו, תראו בנו שווים", אתם לא ראויים לכך. אל תזכירו את היום הזה. אנחנו לא צריכים את הטובה הזאת מכם, אנחנו לא צריכים דמעות תנין בדומה למה שעשה אהוד ברק לפני כ15 שנה בבקשת סליחה ממרוקאים. אנחנו זוכרים היטב בלעדיכם שהסבים שלנו שחררו את הסבים שלכם מהמחנות.

נערך על ידי דליה
תגיות: , ,

2 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    בגלל יהירות אדישות זחיחות ואטימות.
    ככה אנחנו גם נראים.
    אישית חגגתי כמו כל שנה ביער הצבא האדום ביחד עם עוד כמה מאות קומוניסטים.

  2. מיכאל לינדנבאום :

    אני בוש ונכלם עד עמקי נשמתי.אילולא הצבא האדום יהדות אירופה היתה מושמדת לחלוטין

    אני בוש ונכלם עד עמקי נשמתי.אילולא גבורת הצבא האדום הקורבן הנורא של העם הרוסי,יהדות אירופה היתה מושמדת לחלוטין.
    העובדה שה-9 במאי ,יום הנצחון של הצבא האדום על הרוצחים הנאצים אינו חג לאומי בישראל ,היא לא רק זילזול ואטימות כלפי אחינו יוצאי ברית המועצות לשעבר ,אלא זילזול מוחלט בשארית הפליטה של יהדות אירופה בארץ ובעולם.
    משטר של חלאות שולט בארץ המעונה הזאת.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.