מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
אין לשלטון הנוכחי שום בשורה ביטחונית
בנימין נתניהו נכשל פעם אחר פעם בכל הקשור למדיניות חוץ ולביטחון ישראל וכרגיל את המחיר אנחנו משלמים. "צוק איתן" הסתיים בתבוסה צורבת בגלל פחד של הממשלה להגיע להסדר, או לחלופין לנצח את המלחמה באמצעות השלמת המשימה
מאת: קורט טוכולסקי
בשנת 2009 עלה בנימין נתניהו לשלטון ומאז הוא שם, שבע שנים של כלום, של חורבן והרס כלכלי, של התרחבות פערים, של העמקת העוני בחברה הישראלית, של שקיעת מדינת הרווחה, של הפרד ומשול וזריעת שנאה ופחד באמצעות ספינים והסתה. אפילו מעריציו מודים שבתחומים רבים האיש הזה כשל וזאת לעומת שונאיו שרואים כישלון כולל או כמעט מוחלט. בתחום אחד התפיסה הייתה שהוא אמור להיות מוצלח, שוב למרות כישלונות חוזרים ונשנים הוא היה אמור להיות חזק בביטחון. גם היום טוענים מדברריו שישראל היא וילה בג'ונגל ושנתניהו הוא אשף בביטחון ומדיניות בין לאומית. כרגיל, בין האמירות האלה של דוברים יחצנים ספינולוגים ולוביסטים, מי בשוק החופשי ומי ב"ישראל היום", אין שום קשר למציאות. נתניהו נכשל פעם אחר פעם בכל הקשור למדיניות חוץ ולביטחון ישראל וכרגיל את המחיר אנחנו משלמים.
בשנת 2009 עלה נתניהו לשלטון, אחרי ממשלה שניהלה שתי מלחמות: "לבנון השנייה" ו"עופרת יצוקה", שהיו בעלות אפקטים חיוביים קצרי טווח. מכות האש שספגו החמאס בעזה וחיזבאללה בדרום לבנון הביאו את הארגונים להבנה שהם צריכים לשנות קונספציה והם עשו זאת. מי שלא הבינה שעצירה במקום היא כמו נסיגה הייתה ישראל תחת שליטה החדש. את המחיר בעזה שילמנו בתבוסת קיץ 2014, ב-67 חללים בשביל כלום ב"צוק איתן". את המחיר מול לבנון עוד לא שילמנו, לא כל כך בשל הרתעה ישראלית, שאינה באמת קיימת, כמו בשל העובדה שחיזבאללה עסוק כבר 4 שנים בלחימה בלבנון. אבל גם החיזבאללה מתכונן לסיבוב הבא ובאין הסדרים, תגיע בסוף המלחמה ואליה נגיע בזכות ביבי כמו במלחמה הקודמת, עם ימ"חים ריקים, צבא מילואים, לא מאומן וצבא סדיר ששבוי בקונספציות של יום האתמול.
הרמטכ"ל משה יעלון ושר האוצר נתניהו כבר הביאו את צה"ל למצב שבו נמצא בפרוץ מלחמת "לבנון השנייה", מה אתם חושבים יקרה תחת ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון יעלון כשתפרוץ "לבנון השלישית"? על זה אפשר להוסיף ניהול לקוי של לחימה וסירוב להשלים משימות צבאיות. 2 מערכות נגד החמאס אחת "עמוד ענן" הסתיימה בתיקו ואחת "צוק איתן" – בתבוסה צורבת בגלל פחד של הממשלה להגיע להסדר, מצד אחד, או לנצח את המלחמה באמצעות השלמת המשימה מהצד האחר.
נתניהו נכשל גם ביטחונית. קשה לשים לזה לב כש"ידיעות אחרונות" מחזר אחרי השלטון, "ישראל היום" מדברר את השלטון וערוצי הטלוויזיה מסממים את הציבור, אבל הוא נכשל. מול חמאס ומול חיזבאללה, מול אינתיפאדת הסכינים שרק אבו מאזן מציל אותו מלספוג את מלוא עוצמתה, מול הטרור הגיהדיסטי בסוריה, שנאחז בגדר הגבול בדרום הגולן בזמן שממשלת ישראל לא עושה כלום.
כישלונותיו הביטחוניים, אטימותו וקוצר ראותו יביאו אותנו למלחמה שבה הפסד אחרי 67 הרוגים ב-57 ימים ייראו לנו כמו עסקה טובה. חמאס וחיזבאללה חזקים מאי פעם וארגונים דמויי אל קאעידה מתחזקים בגבול הגולן. כל זה תוצאת מדיניותו הביטחונית של ביבי ועוד לא הגענו למחיר המדיני הכבד שמשלמת ישראל על כך שאיש כל כך כושל שולט בה כבר שבע שנים רצופות.
כישלונותיו המדיניים של נתניהו וממשלתו גורמים לכישלונותיו בתחום הביטחון להיראות זניחים. בשבע השנים האחרונות, שרי החוץ היו אנשים חסרי כישורים (ליברמן ונתניהו) שרק גרמו נזק ותרמו לבידודה של מדינת ישראל. אין אנשים שתרמו להתעצמות תנועת החרם על ישראל כמו נתניהו וליברמן, אין אנשים שהביאו את ישראל לבידוד וניכור כמותם. גם אנשים אחרים שעסקו במדיניות חוץ אזורית או גלובלית כמו שטייניץ וסילבן שלום, למרות יומרותיהם הפומפוזיות לא תרמו דבר ורק גרמו נזק. אפילו העובדה שישראל מכרה את עתודות הגז שלה לתאגידים זרים לא הרימה את קרנה של ישראל אצל אף אחד, בטח לא בממשל האמריקני או האירופאי. התחנפויותיו המביכות לפעמים של ליברמן בפני שליט רוסיה פוטין, גרמו אולי למבוכה ויצרו ניכור עמוק יותר עם המערב, אבל לא הזיזו לנשיא הרוסי כהוא זה כשהוא המשיך במדיניות של מכירת נשק אסטרטגי לאויבי ישראל. בקיצור לא רק בתחום הביטחון אלא גם בתחום החוץ.
נתניהו ושותפיו הכושלים ראויים לאלטרנטיבה, שמצד אחד תושיט יד לשלום והסדר כדי למנוע מלחמות, ומהצד האחר תדע לנהל מלחמות כמו שצריך ולא ברפיסות. הגיע הזמן שהשמאל יעמיד אלטרנטיבה שכזו לרשות הבוחר, כרגע עושה רושם שאין לו.
תגיות: בנימין-נתניהו, מדיניות ביטחונית, מדיניות-חוץ, צוק איתן
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
9 במאי, 2016 בשעה 18:07
השמאל לא יעמיד אלטרנטיבה משום שהוא
חי באשליות, ומנתח את המציאות בחוסר הבנה מוחלט.
אילו הייתי איש שמאל, לא הייתי מתפאר בהבנה יתרה של המציאות הפוליטית שלנו, לא ביכולת גרנדיוזית להשיג הסכמי שלום ולא ביכולת לבנות משק יעיל, פעיל ובמתקדם.
השמאל מנהל פנקסנות קטנונית עם הימין על מספר הנופלים במערכות ישראל. אצלו ההיסטוריה מתחילה במלחמת לבנון הראשונה, אבל הוא שוכח שחלק גדול מהנופלים בה, נהרגו אחרי תום המלחמה ובתקופת הישיבה הממושכת והמיותרת בדרום לבנון, כאשר מוביל המהלך הצבאי במשך מרבית התקופה היה רבין.
קום למלחמת לבנון הראשונה, איבדה ישראל קוב ל- 200 חללים בממבצע סיני בהנהגת השמאל, למעלה מ- 800 חללים במלחמת ששת הימים, כ- 500 חליים במלחמות נגד הטרור בין שתי המלחמות הנ"ל, קרוב ל- 3000 הרוגים במחזה האבסורד של מלחמת יום הכיפורים קרוב ל- 400 הרוגים במלחמת ההתשה, כ- 170 חללים במלחמת לבנון השניה בהנהגת אולמרט ושותפיו מהשמאל, כ- 1300 חללים באינתיפאדה השניה שמחוללה היה ברק. וטרם גמרנו את הספירה.
רק שוטה שיושב בבית זכוכית רוגם אותו באבנים.
אבל המגוחכת ביותר היא ההאשמה המוזרה כלפי ראש הממשלה, שעמד מול נשיא ארה"ב שתי קדנציות ולא ביצע הרפתקאות צבאיות או מדיניות חמורות מסוגם של הסכמי אוסלו ומחדלי האינתיפאדה הראשונה.
נראה שטוכולסקי אינו מצליח להבין שלנתניהו יש מדיניות ברורה מאוד לגבי א"י והוא מבצע אותה בהתמדה ובקפידה – לא לסגת מילימטר ללא הסדר שלום סופי ומלא עם העולם הערבי כולו. הפלשתינאים אינם הבעיה של ישראל ומעולם לא היו. הם שליחי העולם הערבי לצורך מלחמה בישראל – שם עיקר הבעיה ואותה צריך לפתור. אנימ מעריך שכך או אחרת גם הם מעייפים ובסופו של דבר נגיע. במלחמת התשה כושר העמידה הוא הקובע את התוצאה ולא תופעות עצבניות של קוצר רוח.
אני מניח שבעתיד הלא רחוק נראה את הצעד הראשון במימוש התכנית הרחבה יותר בהחלת החוק הישראלי על אזרחי ישראל החיים באיו"ש. וביום העצמאות ה- 70, תהיה כאן מציאות אחרת, דווקא בזכות המדיניות של נתניהו.
לנתניהו חסרונות לא מעטים, אבל במציאות הבינלאומית העכשווית, עם נשיא אמריקני כאובמה, הוא מגלה יכולות מדיניות מרשימות.