חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

"עמק שווה" – המקומות קדושים לכל הדתות או ליהודים?

נושאים דו-קיום, חדשות ב 8.05.16 0:53

האם ישראל שומרת על המקומות הקדושים לכל הדתות או מחזקת בהם את הזהות היהודית? ארגון "עמק שווה" פרסם מסמך הסוקר את טיפול המדינה במקומות הקדושים. להלן הקדמה של המסמך וסיכומו עם הפנייה למסמך כולו

"עמק שווה" הוא ארגון של ארכיאולוגים ופעילים קהילתיים, העוסק במקומה של הארכיאולוגיה בחברה הישראלית ובסכסוך הישראלי-פלסטיני. אנו רואים בארכיאולוגיה אמצעי לגישור וקירוב בין עמים ותרבויות בכלל, וכגורם בעל השפעה על הדינמיקה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט

הקדמה

במסמך זה אנו בוחנים כיצד מתמודדות רשויות המדינה ומערכת החוק והמשפט בישראל עם סוגיית המקומות הקדושים. רשויות המדינה, החוק והמשפט הישראליים משתדלים ליישב את העקרונות ההיסטוריים שירשו מן העות'מאנים והבריטים, את זכויות היסוד שוויון וחופש הדת ואת החקיקה הבינלאומית עם מדיניותן העקבית של ממשלות ישראל– העדפתם והרחבתם של המקומות הקדושים ליהודים ברחבי הארץ ובירושלים בפרט. כפי שנראה כאן, מערכת החוק והמשפט הישראלית נרתמת ביודעין או שלא ביודעין לתת תוקף לפעילותן הפוליטית האינטנסיבית של ממשלות ישראל למען ביסוסה וחיזוקה של הזהות היהודית במקומות הקדושים. '

ארץ הקודש' הוא מונח המתייחס לישראל/פלסטינה ומקורו, ככל הנראה, בתקופה הביזנטית,  במאה הרביעית לספירה. הקדושה המיוחסת לחבל ארץ זה על ידי מיליארדי מאמינים ברחבי העולם משפיעה על הסכסוך הישראלי-הפלסטיני ומושכת אליו מעורבות בינלאומית רבה. רוב האתרים הקדושים בארץ, הנחשבים גם אתרים ארכיאולוגים, קדושים ליותר מדת אחת. קדושתו של מקום נשמרת במשך השנים למרות שינויים אתניים, תרבותיים ודתיים שמתחוללים בהרכב האוכלוסייה,  אך לא כאן המקום לנתח תופעה מרתקת זו.

מערכת החוקים והתקנות המתייחסת לרשימת האתרים הקדושים בארץ ומגדירה מהו אתר קדוש וכיצד לאזן בין האינטרסים הדתיים השונים, מבוססת על החלטות שראשיתן בתקופה העות'מאנית. ישראל חוקקה את חוק השמירה על המקומות הקדושים רק בשנת 1967 ,בין השאר כדי להרגיע את הביקורת הבינלאומית על סיפוח ירושלים. רק בשנת 1981 ,במקביל לחקיקת חוק-יסוד הקובע כי ירושלים היא בירת ישראל, הותקנו תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים. תקנות אלו כללו רשימה של 16 מקומות קדושים ליהודים. ככל הנראה, לא במקרה נקבעו חוקים ותקנות הנוגעים במקומות הקדושים במקביל להחלטות היסטוריות של ממשלת ישראל ביחס למעמדה של ירושלים. עד היום משמשים חוקים אלה כאמצעי להצגתה של ישראל כמי שאחראית לשמירת זכויותיהם של בני הדתות השונות באתרים שבתחומה. זאת בעוד שבמקומות הקדושים עצמם, מתבצעת פעילות ענפה לחיזוק בלעדיותה של הזהות היהודית, גם במחיר דחיקת בני הדתות האחרות.

מכיוון שמקומות קדושים רבים הם גם אתרים עתיקים, קיים, לכאורה, ניגוד אינטרסים בין גופים ציבוריים, שממונים על שימור העתיקות לגורמים דתיים, החותרים לייעד מקומות אלה לקיום טקסים דתיים. למרות זאת, נראה שבמציאות הישראלית מתקיים שיתוף פעולה בין רשות העתיקות לגורמים הדתיים, וביחד הם מעצבים מחדש את המקומות הקדושים. תהליך זה מתחולל באופן המואץ ביותר באתרים הקדושים בירושלים והוא משנה את אופייה של העיר ודוחק משם דתות אחרות.

סיכום

עוד קודם לקום מדינת ישראל, היו המקומות הקדושים בארץ מוקד למאבקים דתיים ולאומיים. מדינת ישראל קיבלה ב"ירושה" מהשלטון העות'מאני, המנדט הבריטי והאו"ם רשימה של מקומות קדושים ואת עיקרון שמירת ה"סטאטוס קוו".

למרות ובגלל שהמקומות הקדושים נשאבו לתוך הסכסוך הישראלי-הערבי, אין הגדרה ממצה בחוק מהו "מקום קדוש". הרגישות הרבה של הסוגיה יצרה מציאות משפטית מורכבת, שבה בליל של חוקים ורשויות בישראל מטפלים בסוגיית המקומות הקדושים ומגדירים אותם באופן שונה.

יחסה של מדינת ישראל למקומות הקדושים הוא סוג של "בלגן מאורגן", אשר נועד לאפשר עמימות וגמישות ניהולית של האתרים. כך קרה, ש- 16 מקומות בלבד מוכרים כיום באופן רשמי כקדושים ליהודים בתקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, תשמ"א-1981 ,בעוד שכ-160 מקומות נוספים מוכרים כקדושים ליהודים באמצעות תקצוב רשויות המדינה, הניהול והתפעול שלהם בפועל. גמישות זו משרתת את הצורך לנהל את המקומות הקדושים ברגישות, ואף מאפשרת ייהוד והשתלטות זוחלת של המדינה על אתרים אלה, באופן פורמאלי יותר ופורמאלי פחות. כך למשל, באמצעות "קידוש" מערת צדקיהו ו"קידוש" מנהרות הכותל תוך הרחבתן ברובע המוסלמי, מנכסת מדינת ישראל אזורים חדשים בעיר העתיקה לטובת היהודים.

הניהול הלא-פורמאלי לכאורה של המקומות הקדושים או הדתיים מתבטא גם בהימנעותה של רשות העתיקות מלכנס את ועדת השרים, כפי שמחייב חוק העתיקות. הדבר נובע מרגישותו הרבה של הנושא ומהרצון ליצור מראית עין, כי ההחלטות לגבי אתרי עתיקות המשמשים גם מקומות קדושים ודתיים, מתקבלות בדרג הביורוקראטי-המקצועי ולא בדרג המדיני.

בשל הרגישות הרבה של הסוגיה, אם הייתה מדינת ישראל מקפידה על "הסטאטוס קוו" בשנת 1948 וממשיכה להקפיד עליו גם לאחר תפיסת מקומות קדושים מרכזיים נוספים בשנת 1967 ,אכן היה היגיון בהמשך אי ההכרה הפורמאלית בחוק או בתקנות בשאר המקומות הקדושים ליהודים ולדתות אחרות. אך מאחר שמדינת ישראל חזרה והפרה את הסטאטוס קוו במקומות הקדושים בדרכים שונות,  מנוצלת אי ההכרה הפורמאלית לטובת התנהלות לא אחראית ומסוכנת, התנהלות המפרה תדיר את התחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל.

לעיון במסמך המלא

לאתר "עמק שווה" – ארכיאולוגיה בצל הסכסוך

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

3 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    מייהדים את המדינה. במקום לשקף את המגוון ההיסטורי של הארכיאולוגיה בישראל המליאה באתרים, פועלת המדינה לייהד את האתרים. חבל.

  2. יפתח :

    בארץ ישראל מתקיים גם התהליך ההפוך

    בו אתרים יהודיים בשליטה פלסטינאית מחוללים או הופכים לאתרים מוסלמיים.
    חשוב לציין ששני הצדדים בסכסוך מצטיינים בקעקוע אתרי המורשת של הצד השני.

  3. עבודה שחורה » פרס ישראל – כבר לא, אלא פרס ההתנחלות :

    […] זה, עבירות בנייה, חוסר שקיפות תקציבית בהתנהלות העמותה, ייהוד הארכיאולוגיה של המקום והעלמת ארכיאולוגיה של דתות […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.