חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

הימין החדש: אחרי חיסול הימין הישן – מתפנים לחיסול השמאל

נושאים דעות, פוליטי ב 1.05.16 1:09

חובה להפנים: כללי המשחק השתנו. הימין הז'בוטינסקאי חוסל בבחירות הפנימיות בליכוד. בני בגין, ריבלין וחבריהם הוכתרו כשמאלנים. הוויכוח הפנימי בימין מת. עכשיו הגיע תור השמאל לקבל "טיפול". האם יש לו תשובה?

מאת נטע חוצן

המסע המאורגן לחיסול השמאל, יצא לדרך רק אחרי ניקוי השטח בימין. הבחירות הפנימיות בליכוד הוכיחו שוב ושוב שהז'בוטינסקאים  – OUT, פשיזם "יהודי" אנטי-ציוני – IN. את המחלוקת החריפה בין הימין לבין השמאל, שמתה ברגע שחוסל הוויכוח הפנימי בימין עצמו, מחליפה עכשיו הכרזת מלחמה מאורגנת וגלויה.

פרופ' בן-שלמה ז"ל היטיב לחדד את קווי המחלוקת הישנים. הוא הניח שתי הנחות יסוד:
הנחה ראשונה – החיים בהגדרה הם לקיחת סיכונים.
הנחה שנייה – "לא מתקבל על הדעת  בשום אופן שבמשך עשרות שנים חיה תחת שלטון ישראל אוכלוסיה נטולת כל זכויות. המצב הזה לא יכול להימשך" (ציטוט מדבריו באחת מהופעותיו בטלוויזיה). מסקנתו הייתה:  בין האפשרות של חלוקת הארץ לבין האפשרות של מדינה אחת שבה זכויות מלאות לכל התושבים – מסוכנת בעיניו יותר האפשרות הראשונה ולכן הוא מוכן לקחת את הסיכון שבאפשרות השנייה (את הסכנה שבחלוקה הוא לא הגדיר במונחים בטחוניים אלא ערכיים). השמאל חושב להיפך.

לכאורה משקפת מסקנתו של בן-שלמה את עמדת הימין ואם כך, איזה וויכוח חוסל שם? כדי לענות על השאלה חייבים להבחין בין הימין הליברלי הקלסי שמצהיר לפחות על מחויבותו לדמוקרטיה ולזכויות אדם אוניברסאליות, לבין הימין החדש. כשמניחים בצד מחלוקות בתחום הכלכלי, עוברת המחלוקת בין הימין הקלסי (הז'בוטינסקאי) לבין השמאל במידה רבה לאורך הקווים ששרטט פרופ' בן-שלמה. אבל בימין החדש מאמינים ב"דמוקרטיה" ליהודים בלבד, ולא העדר זכויות אדם הוא משקולת על צווארה של הדמוקרטיה הזאת, אלא עצם הנוכחות של ערבים בארץ-ישראל. במילים אחרות – או שישבו בשקט ונסבול איכשהו את נוכחותם באזורי מחיה נפרדים שיהיו מוקפים על ידינו. או שיתפנו "מרצון", ואם לא – מלחמת השמד (למשל, גרסת אילת שקד). קדם לה הרב עובדיה יוסף : "חודש וחצי לאחר שאיחל מוות לאבו מאזן והפלסטינים, מגיע תורם של הגויים. "אין להם מקום בעולם, רק בשביל לשרת את עם ישראל", אמר הרב בדרשתו השבועית. לדבריו, בימות המשיח היהודים יזכו לחיי נצח והגויים – לאריכות ימים "כדי שיעבדו אצל היהודים". (דוגמאות נוספות).

במחלוקת בין הימין הישן לחדש מנצח כרגע האחרון, ומתגבר לנחשול שנציגיו, הבוטים יותר והבוטים פחות, כבר מרכיבים כ- שבעים אחוז מהממשלה. חלקם מחזיקים במשרד המשפטים – לא פחות, אחרת הם עוזבים. מינויי הממשלה בתחום הדיפלומטי הם הצהרה פרובוקטיבית שנועדה להבהיר כלפי פנים וכלפי חוץ: הימין החדש הוא השלטון והוא המדינה. מי שמציב עצמו מחוץ למעגל הזה הוא "שמאלני בוגד", כולל אנשי הימין הישן הליברלי, וכולנו יודעים מה דינם של בוגדים.

בחשבון הכללי מחזיק הימין החדש  לפחות חמישים ואחד מנדטים בכנסת, פחות מ-50% , אבל חלקו בקרב המצביעים היהודים גדול יותר. עשרה עלי תאנה בקואליציה לא מכסים לפיכך את ערוותה, שסממניה קרובים לפשיזם, אם לא פשיסטים ממש. אחד מאפיוני הפשיזם הוא אפקט כוח המשיכה שלו על צבורים חלשים, אלה שמאוחר מדי מגלים שהם עצמם קרבנותיו. כרסום במעמד הבינוני הנמוך והחלשת החלשים ממילא – הם לפיכך שלב מקדים הכרחי – מתוכנן, או תוך ניצול מצבי משבר. (כמו ניצול המשבר הכלכלי בתקופת האינתיפאדה השניה לשבירת העבודה המאורגנת).

שלב סימון ה"בוגדים" מבית ושימור האויב מבחוץ, דוחק את הקבוצות המוחלשות להזדהות עם ה"צד הנכון". שחרור קיטור לכיוון ה"בוגדים", "האשמים" תמיד בכל, מעצים את  גאוות ה"פטריוטיות", חגורת המגן המזויפת של הנבל. מעגל "בוגדים" שהולך ומתרחב "מוכיח את אמיתות" הסכנות והיקפן, ובאותו הזמן מהווה גם סוג של תרפיה מרגיעה – הכול בסדר, אנחנו הרי מזהים את המחלה ובידינו התרופה…

האפיונים הנזכרים ונוספים להם – כבר כאן, אבל המהלך לא הושלם סופית, ועדיין נותר סיכוי מסוים להפוך את הכיוון. לשם כך חייבים להתקיים מספר תנאים ראשונים שכולם מחייבים פעולה יוזמת ולא תגובתית:

הפנמת העובדה שהשתנו כללי המשחק: השמאל  מגיב להתגשמות התהליכים שהזהיר מפניהם ב-"אמרנו לכם", וממשיך בדרכו כאילו התגשמות הנבואות הרעות מחזקת אותו באיזשהו אופן מופלא. "הרי ידענו. הרי אמרנו. אז אנחנו צודקים".

וזהו – שאנחנו לא. כי אם אמרנו וידענו והזהרנו איך זה שלא מנענו? איך זה שאף פעם לא סימנו קוים אדומים? איך זה שהכללים השתנו בהדרגה לנגד עינינו והמשכנו לשחק כאילו דבר לא השתנה?

לכן, כל שינוי מחייב קודם כל הפנמה של השמאל שזהו זה. הקץ לאשליות – כללי המשחק נפרצו והשתנו. פירוש הדבר שעלינו להגדיר לעצמנו מחדש כללי משחק רלבנטיים למצב החדש. חלילה לנו לאמץ את כללי המשחק של היריב. במגרש שלו אנחנו מנוצחים ומדובר בזמן פציעות.

הבנת החשיבות של ריכוז הכוחות הדמוקרטים: ושבירת מעגל הפיצולים האין סופיים שמתוכם נולדים כל הזמן קרנפי אד-הוק שמספקים חמצן לימין החדש, כל פצלצלת בתורה. אם השמאל שואף לרכז סביבו את המחנה הדמוקרטי וגם לפרוץ דרך אל הלכודים בהבטחות הימין החדש, הוא חייב להבהיר כשמש: מי שחובר לימין החדש – הוא לא סתם אחיו אלא שותפו. מי שלא חובר למאבק נגדו – כנ"ל. מי שעסוק בהתחשבנות על העבר על חשבון העתיד, גם הוא שותף בפועל של הימין החדש. מי שלא מתגייס לחיזוק כוח אלטרנטיבי ואף פועל לפיצולו – הוא שותף של הימין החדש. לשם כך נחוצים אומץ ונחישות והמסר הזה צריך להיות בהיר כלפי פנים וכלפי חוץ.

חידוד קווי המחלוקות הכלכליות והמדיניות, חידוד מושגים והצגת אלטרנטיבה ברורה:. קו ברור חייב להבדיל – בין מי שמחלק דגים וקונה מצביעים לבין מי שמספק נגישות לחכות; בין מי שמזין את המלחמה הסכיזופרנית של ה"אני העובד" ב"אני הצרכן", לבין מי שמתייחס לכל אדם כאל ישות אחת שעובדת בכבוד וצורכת בכבוד; בין מי שמשליך הכל לכאוס של  התחרות בשוק החופשי לבין מי ששומר נכסים ציבוריים לטובת רווחת הציבור מחוץ לקזינו של התאגידים ובעלי ההון; בין פוליטיקה של שנאה ופיצול שמחלישה אותנו לבין סולידריות אנושית שמחזקת אותנו מבפנים וכלפי חוץ; בין מי שמציג את היריב כבוגד לבין מי שרואה ביריב טועה ומטעה ולכן נקרא ל"חזור בתשובה".

לתשומת ליבו של החבר הרצוג יו"ר האופוזיציה.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , , , ,

13 תגובות

  1. לקסי :

    שתי כותרות אחת מהן טריה

    דה מרקר: בדרך לאחדות: סגירת התיק נגד הרצוג תסלול את כניסת המחנה הציוני לממשלה
    נענע 10: מה עובר על מפלגת העבודה?

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    כבל הכחיש ב,הכל דיבורים"

    ?

  3. נגה תדמר :

    פנייה לכתובת לא נכונה !

    הרשימה של נטע חוצן קוראת לפעולה, אבל לוקה בכך שאין בה כל דיון על הסיבות לחולשת השמאל. על זה אי אפשר להתגבר באמצעות החלק ההצהרתי שבה.
    הפנייה לכתובת שגויה רק מדגישה זאת.
    אמ;לק? תסתפקו בכותרת…

  4. נטע :

    נגה - פניה לכתובת שגויה....

    נגה

    לגבי הכתובת – האירוניה מסתבר לא נקלטה….

    סיבות לחולשת השמאל כבר נדונו. חלקן מקופלות בין השאר ב –

    "האפיונים הנזכרים ונוספים להם – כבר כאן, אבל המהלך לא הושלם סופית, ועדיין נותר סיכוי מסוים להפוך את הכיוון. לשם כך חייבים להתקיים מספר תנאים ראשונים שכולם מחייבים פעולה יוזמת ולא תגובתית" וגו':

    – לא להסתפק בנבואות זעם במיוחד שאינן מלוות בסימון ברור של קוים אדומים.
    – הצגת אלטרנטיבה ברורה.

    דרך אגב, אני מירושלים ומה שרואים מכאן לא רואים משם – חלק מהנחות "היסוד" שלנו על השמאל לא סוחב בקסטל.
    למרצ יש בעירייה יותר כוח מאשר בכנסת, למשל.

  5. רפי לאופרט :

    חברים, רק אל תאיימו.

    אינני קורא את כל המאמרים ב"עבודה שחורה" העוסקים במחלוקות העקרוניות והיישומיות שבין הימין לשמאל בישראל, ואפילו לא את רובם – זה מעל לכוחי; אבל אני קורא מפעם לפעם אחדים מהם. זו אינה "דגימה מדעית", אבל אני מוצא אותה מספקת, לקבלת תמונה על הלך הרוח השלוט בקרב "אנשי שלומנו". כמעט כל מאמר שקראתי בשנה האחרונה, הוא בגדר "התעלות שלילית" על קודמיו. במאמר הנוכחי, של נטע חוצן, אני מוצא עוד קפיצת-מדרגה לעבר הנכונות ל"הכרזת מלחמת-אזרחים בישראל" בין הימין לשמאל.
    מכל מקום זו היתה התחושה הראשונית אצלי למקרא הדברים. בין השורות ובתוך השורות מצאתי עולם מדומיין, של דמוקרטים שאינם יודעים מהי דמוקרטיה, אינם מכבדים דמוקרטיה אלא אם היא משרתת את רצונם, ואינם מוכנים להשלים עם החלטות שאינן עולות בקנה אחד עם ההשקפות והתובנות שלהם. היתרון הגדול והחשוב ביותר של דמוקרטיה, הוא בכך שהיא מציעה דרך לא אלימה לקבלת החלטות במסגרת קהילה, שחבריה אינם תעתיק מדויק זה של רעהו. אם מוותרים על דרך זו, הגלישה לאלימות בלתי-נמנעת למעשה.
    כאשר קראתי בעבר דברים של קיצונים במחנה השמאל, ויש כאלה למכביר – מהם שלא השלימו עם מהפך 1977, או עם החלטות על פיתוח ההתישבות באיו"ש, עם היציאה למלחמת לבנון הראשונה, עם הצורך להעסיק עובדי קבלן כדרך להתחמק מעולה של ההסתדרות הכללית, עם מדיניות ההפרטות ועוד, ועוד – וקראו למאבק נגד "השתלטות" הימין, או "גניבת המדינה" ע"י הימין, לא השתמעה מכך קריאה לעשות מעשה. היה ברור, לי לפחות, שזהו ביטוי של קטרזיס, המכוון לפריקת נטל התיסכולים של אומריו. כך היה גם כאשר גורמים בשמאל דיברו על "התנגדות בכוח" להחלטות שלטוניות חוקיות . לא קל לעבור ממעמד רב-שנים של "אליטה כרונית", לנסיגה בשלבים למעמד של "עמך"; כן, סתם עמך.
    בחמש-עשרה השנים האחרונות השמאל עשה כברת דרך מעשית ארוכה מאוד לעבר יצירת מצע אידיאולוגי ומעשי למלחמת אזרחים, לשם החזרתו לעמדת בכורה חברתית-פוליטית במדינה, וממשיך בכך גם עתה. מתישבי יש"ע היו האתגר האידיאולוגי והמעשי הנמרץ ביותר לדרכו המדינית של השמאל לאחר שניתפס לזרם הפוסט-מודרני שלימים הפך גם לפוסט-ציוני. על כך זכו המתישבים החדשים שלנו ל"מסע צלב" מן המכוערים שידענו בהיסטוריה החדשה ; משהו ברוח הסיזון של פעם. המאמר של נטע חוצן הוא צעד נוסף באותו כיוון. השמאל הלך כברת-דרך מסוכנת לעבר הפיכתו לגיס-חמישי במדינה, עי"כ שזנח את דרך ההכרעות הדמוקרטיות במוסדות המדינה, והחליף אותה בשלטון הרחוב, בסנקציות מסוגים שונים שאני רואה בהן מעשי-אלימות, בהחרמות, בנזיפות חסרות יסוד עובדתי, בנסיונות להעלים את המחלוקות האידיאולוגיות בין שני הזרמים וליחס לימין דימויים דמוניים, כחלק ממסע שיימינג והשמצות שלוחות-רסן. בהחלפת הדמוקרטיה הנורמלית בשלטון של אליטות רדיקליות באקדמיה, במערכת המשפטית ובתקשורת מגוייסת, ביקש השמאל לעצור ולבטל את ההכרעות הדמוקרטיות ואת רצון העם. לעזרתו גייס מחוץ לישראל ארגונים בינלאומיים שאינם בשום דרך חלק מהמהלך הדמוקרטי הפנימי התקין של קבלת החלטות לאומיות, ולא נרתע משותפות לדבר עבירה עם גורמים אנטי-ישראלים ואנטישמיים ועם גורמים ממלכתיים ממדינות שמדיניותן, בלשון המעטה, אינה ידידותית לישראל. בקידוש הנרטיב הפלשתינאי להכעיס, חצה כל גבול מתקבל על הדעת, וגרם לנו נזק חמור בזירה היהודית בחו"ל והבינלאומית בכלל.
    אולם, ככל שהעמיק השמאל בדרך החתחתים בה בחר ללכת, דחף את הימין לכמה וכמה צעדים – חלקם בולטים ואחרים בולטים פחות – לביסוס העובדה שהוא כיום רוב בארץ, שהוא עומד בראש ממשלה שנבחרה בכללי משחק דמוקרטיים וכי הוא מתכוון לתת לכך ביטוי מעשי בחיי יום-יום; כמעט מעשה בילעם קלאסי. זאת ועוד, בכל מקום שהמשחק הדמוקרטי משוחק באופן לא הוגן, או בכללים שאינם עולים בקנה אחד עם ההחלטות הדמוקרטיות של העם בישראל, הימין נרתם ופועל לתיקון המצב באמצעות הכלים וההליכים הדמוקרטיים העומדים לרשותו. הימין למד לא להתרשם מדי ולא להיבהל מסיסמאות סרק על פשיזם מדומיין תחת כל עץ רענן, אפרטהייד מפוברק או שימוש לרעה בחוקי זכויות האדם, במטרה לסרס את יכולתה של הממשלה למשול ושל הכנסת לחוקק חוקים.
    מאידך גיסא, הימין מפגר עדיין בנקיטת צעדי-מניעה אפקטיביים נגד מהלכי השמאל, שרובם ממומן ע"י גורמים עוינים לממשלה הנבחרת, אבל החל להתפכח לאחרונה גם בכך ולתקן ליקויים אלה. כשישלים את בניית עמוד השדרה החדש שלו, יהיו לשמאל, כנראה, סיבות נוספות להתלונן, משום שהוא לעולם אינו מתבונן במראה כאשר הוא מבקר אחרים.
    ההיסטוריה הלא ארוכה שלנו בעידן החדש, מלמדת שמאז מלחמת לבנון הראשונה, עת נפרד השמאל מהקונצנזוס הציוני הלאומי, שנתן למדינה את מירב חוסנה הלאומי והלגיטמציה הבינלאומית והפנימית הרחבה, למיצוי יכולותיה וזכויותיה, הוא ממשיך בדרך הקלוקלת והנלוזה הזו. עתה הוא טועם מפירות הבאושים שיצאו מבית-מדרשו. אך מבלי להיות חלק מצמרת ההנהגה הלאומית; הדבר קשה ומתסכל. חלק מחברי מפלגת העבודה כבר הפנימו זאת. בשמאל הקיצוני עדיין מנופפים בגדלים האדומים וחיים בלה-לה לנד, אבל גם הם או רובם ירדו לשורש העניין בסופו של דבר. אם לא יעשו זאת בכוחות עצמם, יעזרו להם בכך הידידים באירופה ובמזרח-התיכון. מי שלא למד את השיעור של שואת אירופה, יאלץ לחזור על הקורס – בעניין זה נפלאות דרכי ההיסטוריה
    הימין בישראל איננו מה שהשמאל מיחס לו. הוא איננו תנועת ז'בוטינסקי של תחילת המאה ה- 20, כשם שהשמאל איננו מפא"י, אחדות העבודה או השומר הצעיר של אותם ימים. במערכת השינויים האידיאולוגיים והפוליטיים שעברו על העולם ועלינו – הסתגלות פרושה מידה של שינוי והתאמה. כולם עברו שינוי, ומי שלא עמד בכך – נשר. הימין, גם כיום, הוא שילוב של ליברליזם (אבל לא ניאו-ליברליזם ופוסט-מודרניזם) כלכלי-חברתי ומדיניות לאומית מוחצנת וחזקה; שניהם יחד הם ביטוי עכשווי לציונות מגשימה במיטבה.
    אם צריך לחזור ולהאבק על הבנת דברים אלה ועל יישומם – נאבק. אין בעיה; רק אל תאיימו.

  6. נטע :

    אם רפי לאופרט לא מוכיח את מה שכתוב במאמר- שום דבר כבר לא יוכיח. הרי הימין הקלסי סולק מהדרך ע"י אנשי ימין קיצוניים - לא ע"י השמאל.

    עם הימין הקלסי היה לשמאל וויכוח דמוקרטי. אף אחד בשמאל לא עשה דה-לגיטימציה לבני בגין, או לרובי ריבלין וחבריהם – שהם אנשי א"י השלמה מובהקים.
    האנשים האלה נדחקו אחד אחד לשולי המחנה והחוצה ממנו.

    חלקם עומדים היום בראש הקריאה המזהירה מפני פגיעה אנושה בדמוקרטיה.
    דן מרידור הוא "פוסט ציוני"? לא שומעים בעולם מה הוא אומר ברוב חרדתו מפני מה שקורה לימין?
    אז אולי נסתום "למלשין" הזה את הפה?

    מישהו צריך את שוברים שתיקה כשהנשיא ריבלין מוכרז "שמאלני" ע"י אנשי ימין?
    צריך את שוברים שתיקה כדי שהיחס לריבלין יתפרסם בעולם? הרי ריבלין נבחר באופן דמוקרטי למרות מאמציו של רה"מ ביבי לטרפד את הבחירה.

    סקירת ההתרסקות של הימין הדמוקרטי שנכבש מבפנים ע"י אגף קיצוני במזרחי, לא תלמד אותנו דברים חדשים.

    עדיף בעיני כבר פייגלין על פני מלחכי הפנכה שיצדיקו כל הידרדרות דמוקרטית תוך הטלת אשמה בשק החבטות שלהם – השמאל.
    פיגלין לפחות אומר את האמת שלו בגלוי. הוא חושב שהציונות סיימה את תפקידה והגיעה תור היהדות.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    נו באמת - רובי ריבלין שייך למאה שעברה, איילת שקד, הרב יוסף ורפי לאופקט שיייכים למאה הבאה ורק

    נטע חוצן ש"רואה ביריב טועה ומטעה ולכן נקרא ל"חזור בתשובה",
    לעומת הימין החדש שרואה בנטע חוצן "בוגדת" – תלויה ביניהם
    כי "לא הסתגלה לשינוי" שמציעים אנשי המאה הבאה.
    ודרך אגב, איפה רואה רפי לאופרט את האזרחים הערבים בדמוקרטיה שלו? כי ה"שינוי" שהוא מדבר עליו נעדר כל תוכן חוץ מהצגת רשימת ה"בוגדים".

  8. דליה :

    לנטע תגובה 6
    לא רק פייגלין אומר שהציונות סיימה את תפקידה והגיע תור היהדות. גם נפתלי בנט מביע דעה זו ומנסה לממש אותה בתפקידו כשר חינוך, ובאופן ספציפי על הכרזתו על שנת "איחוד ירושלים" במערכת החינוך:
    "על תפיסתו ההיסטורית המשקפת את ערכיו דיבר בנט בכנס שנערך במרכז למשפט יהודי ודמוקרטי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן ב-7 בפברואר 2016. לפי דעתו, המדינה היהודית לא נוסדה ב-1948, אלא בהקמת מלכות דוד המלך. ממלכת דוד היא ראשיתה של הישות המדינית היהודית, לפי גישתו.
    לפי השקפתו, העם היהודי שרד בגולה שנים רבות לאחר שאיבד את ישותו המדינית. בזכות התנועה הציונית ה"חילונית" חזר העם היהודי לציון וחידש את ישותו המדינית ב-1948. מדינת ישראל נוסדה כמדינת המקלט של העם היהודי. הגלות והמדינה כמקלט הן תקופות ההישרדות בקיום היהודי.
    בניגוד לכך, לדעתו, העידן הנוכחי הוא עידן חדש. לא של הישרדות. אלא של המדינה היהודית, על ערכיה היהודיים. ובמדינה היהודית צריך לחזק את ערכיה של המדינה היהודית שראשיתה בממלכת דוד ולא בתנועה הלאומית הציונית."
    http://www.blacklabor.org/?p=57735

  9. דליה :

    ועוד על תפיסתו של בנט:
    "ההיסטוריה מתחילה לפני 3,400 שנה כשעם ישראל נכנס אל ארץ ישראל ואחרי שנים מקים ממלכה יהודית ראשונה, מאוחדת, ברשות דוד המלך. פעם ראשונה שיש לנו ישות מדינית ראשונה. ואז גלינו וחזרנו והקמנו מדינה אבל בשלהי בית שני, חווינו תקופה מלאה בביטחון עצמי. הבית נפל אך עדיין הפריחה התרבותית והמשיכה ולאחר מכן, הייתה גלות. זהו עידן שרידותי.
    במובן הזה, כדי שעם ישראל, ישרוד יש צורך בנס. ונכנסנו כעם למצב הישרדותי ובו יש שמרנות. מעט יצירתיות. כך נע העם היהודי 800 שנה והחלה ההשכלה שגרמה למצב שלאורך זמן מעט נשארו יהודים לאורך זמן.
    אך יציאה זו, נתנה מתנה גדולה; ’הציונות’. פריצת הדרך ותעוזה ציונית של ד"ר הרצל. רק ההתערבות החילונית אפשרה את שיבת ציון. דור הציונות היה לו את החיבור היהודי עם תעוזה חילונית.
    לאחר מכן, עברנו למצב של הקמת המדינה. הציונות היסודית של הרצל הייתה ציונות שרידותית. מדינת ישראל, היא מדינת המקלט של העם היהודי מתוך הבנה שבלי מדינה משלנו, בסוף לא נהיה.
    עכשיו אנחנו 130 שנה אחרי אותה תקופה. האם עדיין מהות הציונות היא שרידות? אם כן, לא נחזיק מעמד. אם כל מה שאני רוצה זה לשרוד יש מקומות מוצלחים יותר. ולכן אנו בתקופה מדהימה, טרנספורמטיבית שצריכים לשלב בין כוחות המימד הדתי, הלאומי והאוניברסאלי."
    http://www.blacklabor.org/?p=57668

  10. דליה :

    בנט פועל נגד החילוניות:
    המטרה: לחנוק את החילוניות
    http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2931415

  11. נטע :

    לדליה, תודה

    .

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    הבהרה - ככל שהציד הבוגדים הופך לכלי יותר מרכזי אצל הימין החדש - כך "מתגלים יותר בוגדים". עכשיו זה לא סתם מלשינים מה"שמאל" הקיצוני, אלא נשיא המדינה בכבודו ובעצמו. האיש לא זלזל ולא צנח ולא נשר. הוא ידע היטב לאן הוא הולך. וכשהנשיא כבר "שמאלני" (=בוגד), זאת הכרזת המלחמה, צעד ראשון במלחמת אזרחים.

    ככל שהמצב יחמיר כך יצטרכו מעגלים גדולים יותר של הציבור להכיר היכן הם עומדים.
    כדי לשמר אותם בכיס של הימין החדש יהיה להערכתי צורך ביותר מאתנן.

    ציד הבוגדים יגיע לנקודת רוויה אבסורדית
    והשאלה היא איפה יהיה אז השמאל – האם יחליק מרצונו לתוך הכיס של ציידי הבוגדים, או יימצא ערוך ומוכן להציב אלטרנטיבה אחרת.

    זהו הCLEAR CUT CASE.

  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    בעצם למה להאריך - בכל מקום שהפוליטיקה כבר נסובה על ה"בוגדים" שיש להקיא - אנחנו כבר בתוך הפשיזם. זהו לקח הסטורי עובדתי. לפעמים זו פאזה קצרה חולפת, ולפעמים - ישמור אלוהים.

    .

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.