מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הביקורת של המחנה הציוני על זוהיר בהלול – חיקוי לשלטון במקום להיות לו אלטרנטיבה
ההתקפה על חה"כ בהלול בשל סירובו לכנות את המפגע מחבל מראה כי המפלגה הזו אבדה כל דרך ומשמעות ומנסה להיות חיקוי זול של הימין-מרכז ימין בישראל. אופוזיציה שלא מציגה אלטרנטיבה לשלטון, לא תגיע לשלטון
מאת: קורט טוכולסקי
"מחבל" זוהי אינה הגדרה מדעית אלא הגדרת נרטיב והמחנה הציוני כבר אינו טרגדיה אלא פארסה
האם הפרטיזנים המהוללים שלחמו בחיה הפשיסטית היו מחבלים? כך הגדירו אותם הנאצים. האם השבטים שתקפו את יישובי הספר של האימפריה הרומית היו ברברים? כך הגדירו אותם הרומים. האם חברי ארגוני ההתנגדות לאימפריה הבריטית או הצרפתית היו מחבלים/טרוריסטים/כוחות בלתי חוקיים? כי כך הגדירו אותם המעצמות הקולוניאליות. ההתקפות מימין ומימין מרכז על חבר הכנסת של המחנה הציוני זוהר בהלול מלמדת אותנו שההיסטוריה חוזרת על עצמה כטרגדיה וכפארסה לא רק פעם אחת אלא פעמים רבות. מי שנגד גורם מסוים תמיד יוגדר כמחבל, אם אלו כוחות לוחמים של עם מדוכא שלא מסוגל להפעיל צבא סדיר אז מפעיל כוחות גרילה ואם אלו העובדים שדרישותיהם לשיפור תנאי העסקתם יוגדר כחבלה בעבודה. שלטון כושל ומדכא מוצא מחבלים בכל מקום, העיקר לא לקחת אחריות ולהמשיך ולשרוד. השאלה המעניינת היא מה קורה כששלטון מדכא כמו זה שלנו שמדכא עם נכבש ומדכא את אזרחיו שלו, לא זוכה לשום הצעת אלטרנטיבה.
ההתקפות במפלגת העבודה על חה"כ זוהר בהלול שסרב להגדיר את האיש שביצע פיגוע נגד חיילים בחברון – ושהוצא להורג בזמן שלא היה עוד סכנה – כמחבל, מוכיחות שלעליבות הנפש אין גבולות. קודם כל זוהר בהלול צודק, אדם שמבצע פעולה צבאית כנגד כוחות לוחמים אינו מבצע פעולת חבלה, אלא פעולת לוחמה. חייל שנהרג אינו נרצח אלא נופל חלל. גם אני שלובש מדים כמה שבועות בשנה מזה שנים ארוכות מודע לכך שבעת שאני לובש מדים של צבא שבין שאר תפקידיו משמש גם כצבא כיבוש, אני מהווה מטרה לגיטימית לפעילות מצד הנכבש. זה לא משמח אותי במיוחד, אבל זוהי המציאות.
מעבר לכך אני גם מודע לכך שאנחנו במאבק בין שני לאומים על ארץ אחת, במלחמת אזרחים שנמשכת לה בלי הפסקה כבר לפחות 80-87 שנים אם לא יותר. המאבק הוא בין כוחות לוחמים ואנחנו מנצחים בו בינתיים ואם נשכיל נצליח לצאת ממנו גם עם מדינת לאום מוכרת שמשתרעת על רוב השטח שבין הירדן והים. היות שאנחנו מנצחים בשדה הקרב רוב הזמן אז אנחנו "נהנים" מהיתרונות של צבא סדיר ושלטון כיבוש, אנחנו הורגים יותר פלסטינים לוחמים ואזרחים, בגירים וקטינים גברים ונשים מאשר הפלסטינים ולוחמת הטרור/גרילה שלהם ואנחנו מקשים על חייהם יותר משהם על חיינו. אחרי שלב העובדות מתחילה הפרשנות וכרגיל כל אחד בוכה ממקום שכואב לו. זה מאוד נוח אבל זה לא מוביל לשום מקום. לילל כל פעם שיש לנו נפגעים בלי להיות מודעים לכמות הנפגעים של היריב זאת חכמה מאוד קטנה. נקרא להם מחבלים וטרוריסטים, נתלונן על הסתה נגדנו, נטען שהעולם צבוע כל זה לא ישנה את העובדה שאנחנו החזקים, הכובשים, הורגי רוב האבדות בסכסוך ואדוני הארץ ומולנו צד חלש שנלחם בכלים של צד חלש ועשוי, אם לא נשכיל להפסיק להתנהג כמו אידיוטים חסרי מודעות ושיכורי כוח, גם לנצח אותנו באותם כלים שחלשים מצליחים מפעם לפעם בהיסטוריה לנצח את הצד החזק. זה היה נכון באירלנד, זה היה נכון בווייטנאם, זה היה נכון במושבות שהפכו לארצות הברית וזה נכון גם היום פה.
עכשיו זה שהימין מתנהג בצורה לא ראויה לא מפתיע אותי. ככה הימין עובד, משרת את ההון בתחכום רב תוך ניהול מסעות תעמולה המכוונים למכנה המשותף הנמוך ביותר ומסעי הסתה פרועה שנובעים מחוסר יכולתו לקחת אחריות ולחשוף את מהותו משרתת ההון. מה שאני מתקשה להבין זה את ההתנהגות הלא ראויה של השמאל מרכז בישראל. מפלגת העבודה כבר ידעה ימים רעים ועלובים בתולדותיה, אבל שיאי העליבות שמפגינה המפלגה מאז נבחר יצחק בוז'י הרצוג לתפקיד היו"ר הם באמת חסרי תקדים. ההתקפה על חה"כ בהלול בשל סירובו לכנות את המפגע מחבל מראה כי המפלגה הזו אבדה כל דרך ומשמעות ומנסה להיות חיקוי זול של הימין-מרכז ימין בישראל. לא פלא שבסקרים עומדת המפלגה על 15 מנדטים בלבד. מי ירצה לבחור את הבדיחה הזו? מה הטעם באופוזיציה מהותית שאינה מציבה אלטרנטיבה. הבוחר רואה את יאיר לפיד ואת אביגדור ליברמן ויודע שהם רוצים יותר כוח כדי לחבור לשאר מפלגות הימין, את זה הוא מבין. הציבור מסתכל על ח"כים במחנה הציוני ולא ממש מבין מה לאנשים האלה יש להציע שהוא לא מקבל כבר ממישהו אחר. ההתקפות של חברי כנסת בעבודה, כולל כאלו שכן עושים דברים טובים מפעם לפעם, על זוהיר בהלול מוכיחים יותר מכל כמה ההנהגה הנוכחית הכושלת של מפלגת העבודה צריכה ללכת הביתה. אפילו אהוד ברק, ראש הממשלה הגרוע ביותר בתולדות המפלגה לא התבייש להגיד שאם היה פלסטיני היה מצטרף בעצמו למאבק המזוין, אבל איתן כבל חושב שהוא יכול להטיף לחבר כנסת עמית שאומר בלי להתבייש שהמלך הוא ערום.
אני לא יודע אם למפלגת העבודה עוד יש תקומה, או שההווה המביש הוא עוד שלב של שקיעה בשיטיון של מפלגה שהייתה מפוארת. אבל בכל מדינה דמוקרטית, אופוזיציה שלא ממצבת את עצמה כאלטרנטיבה בפני הבוחרים, שלא מצליחה להעלות נושאים על סדר היום הציבורי ושלא מתחברת על ציבורי בוחרים באמצעות אלטרנטיבה לשלטון, גם לא תגיע לשלטון. הציבור יודע להריח חיקויים וזיופים די בקלות וההתקפות על זוהר בהלול במפלגת העבודה הן פשוט מגוחכות והיסטריות, התקפות שמוכיחות שהתוקפים לא יודעים לא מה זאת ציונות ולא מה זה דו קיום, לא מה זאת דמוקרטיה ולא מהם ערכי תנועת העבודה. זה מאוד עצוב וזה מאוד עלוב, הפארסה הזאת פשוט כבר אפילו לא מצחיקה.
תגיות: אופוזיציה, גוש מרכז ימין, דו-קיום, דמוקרטיה, המחנה-הציוני, זוהיר בהלול
קישור קבוע
7 תגובות
Email This Post
11 באפריל, 2016 בשעה 1:46
אפשר לדעת מי לא היה בין מתקיפיו?
היו צדיקים כאלה במפלגה?
11 באפריל, 2016 בשעה 8:35
לא קראתי התבטאויות של כולם, אני מניח שהיו כאלה שלא נקטו עמדה אבל לא ראיתי לא שמעתי ולא קראתי עד כה מישהו שאמר שהדיון הזה מטופש מיותר וההתקפות מוטעות.
11 באפריל, 2016 בשעה 13:27
כרגיל מקורט,דברים אמיתיים הנאמרים במתינות ובשום שכל
מעניינת הפיסקה:"השאלה המעניינת היא מה קורה כששלטון מדכא כמו זה שלנו שמדכא עם נכבש ומדכא את אזרחיו שלו, לא זוכה לשום הצעת אלטרנטיבה.
אנחנו חיים תחת משטר הטירור של הפלוטוקראטיה המתעללת בנו תושבי ישראל שבניגוד לתושבי השטחים ,ממש מתמסרים ל"חסדי" הריאקצייה האכזרית ברשות ביבי ושותפיו מכל המפלגות….
11 באפריל, 2016 בשעה 14:59
תגובה מעניינת דווקא מהימין - "זוהיר בהלול צודק"
"הבעיה היא של השמאל, וגם של גורמים בליכוד שמתחזה לימין, כי אלו מתקשים להגיד שהשליטה הישראלית בחברון אינה 'כיבוש'. אדרבא, הם אלו שנושאים את דגל ה'כיבוש', והדרישה להפסיק אותו. אם גם לשיטת השמאל אנו כובשים בחברון – אז זוהיר בהלול צודק! הגינויים של איתן כבל, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ' ושות' הופכים להיות פתאטיים".
המאמר איננו חף מאירוניה ומנצל כמובן את המצב לטובת סדר היום של הימין וממליץ המלתות סרק אבל במקום שהוא צודק. הוא צודק.
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/14753
11 באפריל, 2016 בשעה 15:36
דב חנין התיחס להבחנה שעשה זוהיר בהלול. מי שתוקף אזרחים הוא טרוריסט, מחבל. מי שתוקף צבא – לוחם. כמו שטוכולסקי כותב: מי שמבצע פעולות נגד צבא אלה פעולות לוחמה. לא טירור.
11 באפריל, 2016 בשעה 15:42
ח"כ זוהיר בהלול מפורסם כשדר ספורט לשעבר הדובר עברית רהוטה ובקי בנבכי השפה העברית. התייחסותו למשמעות המילה "מחבל" בראיון רדיו שנערך עמו, http://reshet.tv/News_n/heb/news/Politics/Politics/articlenews,206947/ ראויה מבחינת ידע השפה. חבל שבמחנה הציוני משתלחים בו. במקום להשתלח, אפשר לנהל דיון ציבורי פוליטי מעורר מחשבה ולא הסתה.
כמו כן יש לשים לב לתופעת הבנאליזציה של השפה שבהלול רגיש לה. (היכן הרגישות של הישראלים לשפה?) זוהיר בהלול הוא אזרח ערבי ישראלי. אמירתו כי "המילה 'מחבל' הופכת להיות כוללנית והופכת כל פלסטיני לכזה" משקפת את התייחסותו אל האופן שבה הופכת מילה זו כמתארת כל פלסטיני באשר הוא למחבל. לא משנה אם מדובר בתושב שטחים, באזרח ישראלי או באמת במחבל. ההבחנות האלה הופכות חסרות משמעות. כל פלסטיני הוא מחבל. זוהיר בהלול מביע במשפט זה את הסתייגותו מן המשמעות הכוללנית של מילה זו, המתייגת את כל הפלסתינאים כמחבלים.
ההשתלחות של המחנה הציוני בבהלול משחקת לידי הבית היהודי, שרוצה להחדיר לתודעה הישראלית שכל ערבי הוא מחבל.
11 באפריל, 2016 בשעה 16:59
במקום להיכנס לפה של חובבי ביבי מימין ומ"שמאל"
חבר הכנסת זוהיר בהלול היה צריך לומר בפשטות שכל זמן שביבי,שהוא הצד החזק,"יתקע" את השיחות עם אבו-מאזן,אז לצערו הרב יפלו קרבנות משני הצדדים ,חיילים כאזרחים.