חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עבודה – על חשיבות תכנון קריירה בעולם המודרני

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 4.04.16 0:46

בעולם עבודה של חוסר ביטחון תעסוקתי, תנאי העסקה מקפחים, גמישות תעסוקתית, חשוב לתכנן קריירה שתיקח בחשבון לא רק שכר או מעמד, אלא גם ובעיקר הגשמה עצמית, תרומה לחברה וסיפוק הצרכים הרגשיים של העובד

מאת: עמיר סגל

למה הם שונאים את העבודה?

בימים ובשבועות האחרונים נתקלתי בכמה מאמרים וסקירות היוצאים לא רק נגד היבטים בעולם העבודה, אלא נגד הקונספט של עבודה או נגד איזו תחושת חיבה שיכולה להיות כלפי עבודה. תהל פרוש כתבה מאמר בקורתי על מה שהיא מפרשת כאיבה הישראלית לעבודה, ודרישת מעסיקים רבים לעובדים שיאהבו את מקום עבודתם – תוך שהם מנוצלים בתנאי השכר והעבודה עצמה. הפתרון שהיא מצאה הוא להיות "עובדת קווירית" כלומר "אני אתעקש לצאת מהארון, אני אתעקש לדמיין ניסויים נועזים וחדשים בתחום יחסי העבודה, ואני אתעקש לדמיין עבודה שאינה מאיימת בעוני." זו תפיסה עקבית לגבי פרוש שנכחה מאד בספר השירה שלה "בצע" (סדרת כבר, מוסד ביאליק, 2014) והודגמה בעיקר בשיר "אזהרה דחופה" שאת ביצועו המעניין לקראת הפגנות שניסו לשחזר את מחאת 2011 אפשר לראות כאן.

ניסן שור כותב כי: "עבודה זה רעל. היא הורסת את החיים. מחריבה את הנשמה. מדכאת את הליבידו. מבזבזת את הזמן. לפני יותר מעשור, כשעבדתי במשרד במשך כמה חודשים, הרגשתי שאני מת, בוקר אחרי בוקר, יום אחרי יום. אתה הולך לעבודה, ובחוץ — השמש זורחת, הציפורים מצייצות, הפרחים פורחים. והאדם העובד? הוא הורג את עצמו מול המחשב. מפספס את קסמיו ויופיו של היקום. ללכת לעבודה זה כמו ללכת להלוויה של עצמך. מי צריך מוסר עבודה בימינו? זה לא משתלם. לא לטווח הקצר ולא לטווח הארוך." שור מציין כי דור ה-Y הוא הדור שהבין כי העבודה כבר לא מספקת ביטחון, לא משמעות ולא כסף. שור חוזה עתיד בו העבודה נעלמת ומכונות מחליפות את בני האדם. כנראה לא כתחזית רצינית, אלא כטענה נגד השעבוד שבעבודה.

מאמרו של ניסן שור לוקח צעד אחד קדימה (ואל הפרודיה או הגרוטסקה) את הטענות שצליל אברהם שוטחת בסדרת טורים על דור ה-Y ובעיקר בטור בו היא כותבת על מוסר העבודה של בני דור זה. טענתה של צליל אברהם היא כי היעדר ביטחון תעסוקתי, אך בעיקר תמורה נאותה להשקעת הזמן והמאמצים, גורמת לבני דור ה-Y לצאת מוקדם מהעבודה ולא להקדיש את המאמץ והזמן שנראה להוריהם או מנהליהם שראוי להשקיע. זאת משום שממילא יתקשו לקבל קידום, או להשיג ביטחון תעסוקתי במקום העבודה. זאת יחד עם סגנון חיים שמקשה על השקעה בעבודה – כמו עבודת שני בני הזוג או רווקות מאוחרת. בטור אחר אברהם מציינת כי עובדי דור ה- Y הבינו כי עולם העבודה לא יספק להם יציבות או רווחה כלכלית ולכן נמנעים מלהשקיע מעבר למינימום הנדרש.

אל מאמרים אלו מצטרפים מאמרים אחרים מהזמן האחרון על קשיי נשים בעולם העבודה או על המגמה של עובדים רבים לוותר על ארוחות צהרים או על שעות פנאי וחופשות.  כך שניתן לראות בכך מגמה של התייחסות ביקורתית במיוחד על עולם העבודה – לא רק מזווית פוליטית או הסתכלות כלכלת מאקרו – כמו זכויות עובדים, תנאי שכר של עובדים שונים או מעמדן של אוכלוסיות שונות בעולם העבודה. אלא הסתכלות על העבודה עצמה כסוגיה שיש לדון בה. כסוגיה שאיננה מובנת מאליה.

אינני יודע מה בדיוק גרם להופעת שלל המאמרים הללו, בריכוז כזה, דווקא עתה. ייתכן שמדובר בתגובות לספר "דור ה- Y כאילו אין מחר" (מודן הוצאה לאור, 2016) שכתבו תמר ועוז אלמוג בו ניתוח של מאפייני הצעירים המכונים דור ה- Y, וחלק מהמאמרים שנסקרו כאן הם תגובות מובהקות ומפורשות לספר זה. בכל מקרה, הסוגיה שמעלים כותבי המאמרים חשובה, ואפשר לנתחה מכמה כיוונים שבעיני כולם נכונים במידת מה.

ראשית, יש כאן מחאה על מצב העובד, בעיקר העובד הצעיר, בימים אלו. מקום העבודה דורש ממנו נאמנות והשקעת זמן ומאמצים, אך לרוב לא מתגמל כספית בצורה ראויה ובעיקר לא מתגמל בממד הנאמנות – כלומר שלנאמנות, הקונקרטית ובעיקר הרגשית, הנדרשת מהעובד לא מתלווה נאמנות הדדית מצד המעסיק והעובד עלול למצוא עצמו מפוטר, מאבד אחוזי משרה או שכר או אפילו מועסק אך חש בודד בארגון בו הוא נמצא, והדורש ממנו להרגיש "חלק מהמשפחה / החברה / הצוות" מבלי להעניק  יחס מכבד, עניין בחיי העובד או הזדהות עם צרכיו הרגשיים – שלא לדבר על צרכיו הכלכליים.

לא מדובר רק על שחיקה במשכורות שהתקיימה בכל העולם המערבי ובישראל בצורה משמעותית. אלא גם קלות הפיטורים או ההעסקה הקבלנית של עובדים, זאת יחד עם דרישות שאינן מצטמצמות, ואף דרישה לזמינות העובד גם מחוץ לשעות ומקום העבודה. אלו מייצרים מצב של עבודה קשה, המצריכה התגמשות גדולה מצד העובד. ללא ביטחון תעסוקתי, ללא תגמול כלכלי מספק וללא תחושת אכפתיות, שהיא היבט חשוב מאד לעובד ולאדם בכלל, מצד מקום העבודה.

שנית, יחד עם המחאה המוצדקת יש כאן גם בכיינות וילדותיות. אפשר לראות זאת אפילו בכך שכמה מהכותבים ממש מציינים חיכוכים עם הוריהם בנוגע לעבודתם, או את הטענה הקלישאתית משהו "ההורים לא מבינים אותי / אותנו". זה מבחינת הסגנון. מבחינת התוכן יש כאן לא מעט טענות שאינן אלא פנטזיות ילדותיות או קטנוניות – כמו עומס עבודה בעבודות שברור שהן עמוסות, כעס על תנאי עבודה קשים במשרות שברור שהן משרות כניסה אל עולם העבודה או חוסר מוכנות להשלים עם ההיבטים הבלתי נמנעים של עולם העבודה – הצורך לעשות עבודה למען האחר (מנהל, מקום עבודה, לקוחות), הצורך להיות במקום מסוים בזמן מסוים ומגבלות שונות על הבחירה החופשית ותחושת ההגשמה האישית. לא מדובר בהיבט שמעקר את היבט המחאה שבטענות, אבל כן כזה שמוציא מהן לא מעט מעוקצן. אפשר גם לציין כי כל המאמרים נכתבו על ידי עיתונאים, מה שייתכן ומעיד גם על המשבר בענף התקשורת.

אך העניין המרכזי שמראים מאמרים אלו איננו המחאה שבהם – על אף שהיא רלוונטית ונכונה, גם לא בכיינות, גם אם היא נוכחת. שני היבטים אלו רק מראים את העניין המרכזי והוא השתנות דרמטית של עולם העבודה ממה שהורגלנו לחשוב שעולם העבודה הוא. מדובר לא רק בעובדים הצעירים, אלא גם במנהליהם. כשמעסיק לא מעניק ביטחון, הדרישה לנאמנות העובד נגועה בצביעות, כשהמשכורת לא מספקת, הדרישה לשעות ארוכות (ופעמים רבות גם בלתי אפקטיביות) היא בעייתית.

בעולם עבודה כזה תכנון הקריירה הופך משמעותי, הופך למרכזי. תכנון קריירה שייקח בחשבון לא רק שכר או מעמד, אלא גם ובעיקר הגשמה עצמית, תרומה לחברה וסיפוק הצרכים הרגשיים של העובד. תכנון שמכיל את תקופות המשכורת הנמוכה, ואת אפשרויות הקידום הצפויות. האם זה יפתור את מכלול הבעיות שהוצגו במאמרים. לא. אבל זה יעזור לעובדים, שהם כולנו, להביט בעולם העבודה בצורה רחבה יותר, קלילה יותר, בלתי מחויבת למקום מסוים ובעיקר ממוקדת ברצון, יכולות וכישורי היחיד. כמובן, יש צורך גם בשינויים מערכתיים, שמרביתם טרם התרחשו.

תכנון קריירה זה לא יכול להיות נחלת היחידים, העובדים, בלבד. אלא צריך להיות גם תוצר של שינוי מערכתי של שירותי התעסוקה והרווחה. של שירותים ממלכתיים המסוגלים לסייע בתכנון קריירה, חיפוש עבודה מודרני ותמיכה בהכשרות תעסוקתיות רלוונטיות. כל אלו תוך הליך מדידה מתמיד (שהוא בעיקר לא נעשה היום) שייבחן הצלחות, כישלונות והזדמנויות של יחידים וקבוצות בעולם העבודה. זאת, בין השאר גם על ידי תמיכה והנחייה של מעסיקים לגבי עולם העבודה החדש בו הם נמצאים.

לאתר עמותת "עובדים"

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.