הליקויים במסמך פורום קוהלת על ארגוני-העובדים בישראל – חלק שני

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 29.03.16 1:34

פורום קוהלת, מכון מחקר מוטה לימין, פרסם ניתוח על ארגוני-עובדים בישראל. זהו מסמך שטחי, רשלני ונראה ככזה שנוצר רק כדי לתקף את דעות כותביו

מאת: עמיר סגל

הליקויים במסמך פורום קוהלת על ארגוני-העובדים בישראל – חלק ראשון

פורום קוהלת, מכון מחקר מוטה לימין, פרסם ניתוח על ארגוני-עובדים בישראל. זהו מסמך שטחי, רשלני ונראה ככזה שנוצר רק כדי לתקף את דעות כותביו מאת: עמיר סגל

לקריאה נוספת

סקירת נייר העמדה של פורום קוהלת "ארגוני עובדים בישראל: ניתוח כלכלי והמלצות חקיקה"

בנייר העמדה יש התייחסות לשביתות הזדהות, שביתות "פוליטיות" וכאלה הנוגעות לא לתנאי עבודה, אלא לשינויים ארגוניים במקום העבודה. כותבי נייר העמדה שוללים אותן כבלתי חוקיות וחוזרים על המונח "לא חוקי" כמה פעמים, זאת כמובן למרות שהן חוקיות לגמרי ומוכרות בחוק הישראלי ובעוד כמה מדינות בעולם בחוקיות ולגיטימיות. הם גם שוללים אותן כבלתי ראויות, למרות שמדובר לא פעם בסוגיות הקשורות מאד לא רק לסולידריות בין עובדים אלא גם לסוגיות הקשורות לעובדים עצמם. כך היה בשביתת עובדי שירות התעסוקה לפני כשנתיים בה ביקשו ששירותי "מעגלי תעסוקה" לא יבוצעו על ידי חברה חיצונית אלא על ידי עובדי השירות – למעשה התנהלות שהייתה יכולה לחסוך לא מעט כסף למדינה, כך גם איומי השביתה של ההסתדרות הכללית בנוגע להעסקת עובדי קבלן – סוגיה חברתית ולאומית שסביר שתייצר סולידריות בין עובדים (וסביר היה שהייתה מייצרת יותר סולידריות ומוקדם בהרבה). זה לא אומר שחובה על כותבי נייר העמדה לברך על שביתות כאלו – אבל ראוי היה שיתייחסו אליהן בהקשרן המדויק, ובעיקר שלא יכנו "לא חוקי" דבר חוקי לגמרי.

כותבי נייר העמדה מציינים כי יש בשביתות ההזדהות פגיעה במשילות משום שהדרג הנבחר לא יכול לבצע את תכניותיו – זאת הבנה מצומצמת ודלה מאד של מושג הדמוקרטיה. כזו שמתעלמת מהיות הדמוקרטיה כשיח רחב, בין כוחות שונים במרחב הציבורי הכולל גם את בחירת הציבור במנהיגות נבחרת.

נקודות חיוב בנייר עמדה זה הן בהעלאת כמה נקודות שראוי לדון בהן – אי השוויון של חברי הועדים החזקים במשק – נמלים, רש"ת, חברת חשמל ואחרים בתנאי שכר ותנאים נלווים, וכן בהשפעת כוחם של הועדים בעידוד העסקה קבלנית. אלו סוגיות חשובות מאד, למשק הישראלי ולעובדיו. אך גם נקודות אלו מתוקפות בצורה רופפת ומציגות דיון שהלוגיקה שבו בהקשרי סיבה-תוצאה, בעייתית במקרה הטוב. זאת בעוד דווקא לגבי נושאים אלו קיים חומר מחקרי עדכני שהיה תומך היטב בטענות כותבי נייר העמדה. כך שרשלנות כתיבת נייר העמדה נוגעת גם לנקודות בהן העמקה הייתה מתקפת את טענות כותביו.

כשמגיעים כותבי נייר העמדה אל המסקנות המעשיות, לא ברור מדוע דווקא אלו המסקנות שנבחרו. למשל מציעים לבטל את מעמד האגודות העות'מניות. הדבר רלונטי קודם כל להסתדרות הכללית אך גם להסתדרות הלאומית. סביר לדון בכך, ואולי יש מקום לבטל את מעמדן המיוחד של כלל האגודות העות'מניות – אך לא ברור מה הקשר של הסקירה שקדמה להמלצות והמלצה זו.

סוגיה מבנית-ארגונית נוספת היא ועדים שלא קשורים אל ארגוני העובדים הקיימים, אלא מתקיימים רק במקום עבודה מסוים. כותבי נייר העמדה מציינים את הועד באמדוקס כדוגמה לכך. ראשית, יש בכך התעלמות ממעורבות ההסתדרות הכללית בהקמת ועד העובדים. שנית, אם מדובר (למרות ההתעלמות מהעובדות) במבנה ארגוני מוצלח לועד עובדים – מדוע לא להעמיק את ההתייחסות אליו ולהציע מעבר של עוד ועדי עובדים (או כל ועדי העובדים) אל סוג מבנה עובדים כזה? להערכתי התשובה היא כי כמו בכל סוגיה שעלתה כאן, גם בנושא זה לא הייתה התעמקות אלא רק ניסיון לנגח ועדי עובדים קיימים.

בנוסף, מציעים שלל אמצעים למניעת שביתות – זה סביר לאור העיסוק המשמעותי בנזקי השביתות, אך נראה שנבחרו לא אמצעים שיביאו לכך שיתקיימו רק שביתות מוצדקות – אלא כאלו שימנעו שביתות, כמו חובת בוררות מופרזת למדי או תביעה לשביתה תוך 60 יום מהכרזת סכסוך עבודה או אבדן הזכות לשבות. כך גם ההצעה ההזויה של חיוב עובדים בעלות שביתה – זו הוראה שאם תתקבל לא תאפשר שביתה כלל ועיקר, פשוט מכיוון שברור כי עובדים לא יוכלו לשלם, לא כפרטים ולא כועד עובדים, על עלות שביתה בכל מקום עבודה. כך גם הדרישה להחלטה דמוקרטית של חברי ועד עובדים לצאת לשביתה – סוג החלטה שלא ברור מדוע יש שייעשה בעוד לכל ועד עובדים הנהגה נבחרת, אלא רק כדי למנוע את האפשרות ליציאה לשביתה. זו המלצה שכמוה כמו להכריח יציאה למלחמה או חקיקת חוק רק בהצבעת כלל אזרחי המדינה. זאת בודאי כשיציאה לשביתה היא תחת לחץ משא ומתן סבוך ואינטנסיבי.

גם בנושא זה מוצגת רשלנות הכותבים כשהם מציעים איסור שביתה בשירותים חיוניים מסוימים – הוראה שממילא קיימת בחוק הישראלי בנוגע לשירותים שנבחרו (כמו כוחות הביטחון המצוינים בנייר העמדה), בכך רק מוצגת שוב שטחיות העבודה של ממחברי נייר העמדה.

לא בלתי סביר להציע הגבלה ליכולת השביתה בישראל. זו תפיסה סבירה. אך ההצעות שמציעים כותבי נייר העמדה הן לא הגבלה מתונה של יכולת השביתה למצב בו שביתות ייגרמו רק במקרים בהם יש בהן צורך ברור – אלא שלא מדובר במערכת איזונים ובלמים סבירה למקרי שביתה, אלא בשיטה למניעת שביתות – אם כותבי נייר העמדה מכירים בכך שזה מה שהם מציעים, הרי שסביר היה שיאמרו זאת ויקראו לאיסור על שביתות, זה היה ישיר יותר ומכובד יותר. אם הם אינם רואים זאת, הרי שזו עוד עדות לרשלנותם.

לסיכום, עיקר הנקודות החיוביות בנוגע לנייר עמדה זה הן בעצם כתיבתו. אך נראה כי נייר העמדה הוא לא יותר מדעה שהורחבה לנייר עם כמה רפרנסים עיתונאיים ומעט אקדמיים (מעט מאד) שמטרתם לתת לנייר העמדה נופח רציני. אך מדובר בנייר עמדה המתעלם מעובדות ידועות או תהליכים מוכרים בהקשר העבודה המאורגנת, כולל מחקרים וטענות שהיו יכולים לחזק את טענת כותבי נייר העמדה. בנוסף, המלצות כותבי נייר העמדה אינן יותר מניסיון לחסל את העבודה המאורגנת או כוחה הקיים, וחלקן לא קשורות כלל לסקירה שקדמה להן.

ראוי היה לכתוב נייר מעמיק בהרבה, שהחומרים אליו זמינים, ולהציע המלצות שיהיו מאוזנות ורציניות – ולכן גם אפשריות ליישום. אפילו ההמלצה לחוקק חוק שיגדיר את מעמדם של ועדי העובדים, הרצויה ככלל, ערוכה כך שהחוק רק יגביר התאגדויות עובדים. אם חשבו מחברי נייר העמדה כי יש לבטל את אפשרות ההתאגדות – היה עדיף שהיו כותבים זאת בפירוש, ולא מתחבאים מאחורי סקירה שטחית והמלצות לא סבירות.

השיח הישראלי עדין ממתין למחקר מעמעיק ובעקבותיו נייר עמדה רציני שיסייע לפטור את הבעיות סביב ועדי העובדים בישראל – עובדי דור א' מול דור ב', עידוד עבודה קבלנית, ועדים חזקים ומולם ועדים חלשים למדי וכן קשיחות ההעסקה בשירות הציבורי. זה לא נייר העמדה שלפנינו.

עמיר סגל משמש כמנכ"ל עמותת "עובדים"- המשמשת כמרכז מידע וליווי בעולם העבודה הישראלי