תוצאות הבחירות האזוריות בגרמניה הן אות אזהרה חמור. מפלגת הימין הקיצוני התחזקה ושאר המפלגות נחלשו. השלטון הניאו ליברלי מנתב את זעם ההמון משלטון בעלי ההון והבנקים אל שנאת הזרים. מפלגות הימין הן שהרוויחו מכך. מדינת הרווחה הולכת לאיבוד. זהות השמאל מיטשטשת. על השמאל בגרמניה להציע אלטרנטיבה.רק כך יתחזק. כך בגרמניה וכך בישראל
מאת: קורט טוכולסקי
תוצאות הבחירות בשלוש מדינות מחוז בגרמניה ביום ראשון, מעידות יותר מכל על עוצמת המשבר האירופאי. אירופה הנאו ליברלית, אירופה של הבנקים, אירופה התאגידית אינה מסוגלת לתת מענה באמצעות פוליטיקאים מעונבים מהמיינסטרים השמרני לתסכולים ההולכים וגוברים בקרב אזרחי היבשת, שמרגישים כל הזמן שמשהו לא טוב קורה לה. האליטות מסוגלות אמנם לנתב את הזעם לשנאת זרים. באמצעות החשיפה בתקשורת שעוסקת באינטנסיביות ב"משבר הפליטים" וכמעט לא מקדישה זמן לשוד שעוברת אירופה מאז 2008 בשביל להציל את הבנקים שלה, מעצימה את הפחדים של ההמונים המתוסכלים ומנתבת את הזעם הרחק ממגדלי הבנקים אל מאות אלפי הפליטים חסרי הכול שמגיעים ליבשת.
הבחירות ביום ראשון היו אות אזהרה חמור, למדנו מהן שלא רק הימין השמרני והשמאל מרכז המסורס נפגעים מהמציאות אלא גם השמאל המהותי ואפילו הירוקים. המוני הבוחרים מתוסכלים, מפלגת הימין הקיצוני המעונבת האלטרנטיבה לגרמניה (AFD) נשאה להישגים בשלוש מדינות המחוז בידיהם של בוחרים שלא הצביעו במערכות קודמות ותוך שהיא לוקחת בוחרים מכל מפלגה. בתקשורת המיינסטרים עסקו במפלתה של מרקל, אבל מרקל לא נפלה יותר או פחות מהאחרים. המפלגה הסוציאל דמוקרטית הגרמנית הגיעה לשפל חדש ומנסה להתנהג כאילו כלום לא קרה, השמאל הושפל במזרח ולא עבר את אחוז החסימה במערב.
לי כואבת התבוסה של השמאל. 8 שנים לאחר פרוץ המשבר האחרון. כשכלכלת אירופה שוקעת בסטגנציה, בה העשירים ממשיכים להתעשר אבל שאר ה-99% הולכים ויורדים ברמת חייהם, הולכים ומאבדים את הביטחון הסוציאלי והולכים ומאבדים את הביטחון התעסוקתי, מתקשה השמאל המהותי לתת מענה שיסחוף את הבוחרים במדינה כמו גרמניה. דווקא בגרמניה, העשירה יחסית, עם האבטלה הנמוכה יחסית ורשת הביטחון הסוציאלי היציבה יחסית, דווקא בה מצליח שלטון ההון באמצעות שליטתו בשיח הציבורי להטות את הבוחרים ימינה. גרמניה שולטת באירופה באמצעות הבנקים שלה. הגרמנים, שמדינתם לא החזירה חובות במאה השנים האחרונות ושדדה במקביל כלכלות של מדינות שלמות תחת כיבוש, עושקים את מדינות אירופה העניות. אבל ההמון הגרמני לא נהנה מהשוד, רק הבנקים והתאגידים הגרמנים נהנים וכך רמת חייו של הגרמני הפשוט יורדת. הוא רואה שהוא לא יכול להרשות לעצמו מה שהוריו יכלו להרשות לעצמם, הוא רואה עבודות בלי ביטחון תעסוקתי ופחות שירותים ציבוריים והוא מחפש אשמים. בצורה מאוד אנושית לצערי הוא הולך על מה שנראה קל ומה שהתקשורת מסיתה לגביו, הזרים. כמו תמיד שנאת הזר משחקת תפקיד מהותי באופן שבו שלטון ההון מציל את עצמו מזעמו של הציבור הסובל.
השמאל הגרמני במשבר, לס"ד הגרמנים אין מה למכור לציבור, הם התרגלו בעשור האחרון להיות שותפים זוטרים לקואליציות של מרקל. אפילו בשנים 2010-2013 עם שליטה בבית העליון בהיותם באופוזיציה הם לא השכילו להעמיד הנהגה עם מסר רציני לבוחר. מאז הם רק הולכים ומדרדרים. מפלגת השמאל עוברת משבר מאז חילופי הדורות בהנהגה. בסוף 2014 היא הצליחה לעלות לשלטון במדינת מחוז ובבחירות המקומיות בשנת 2015 היא רשמה הישגים בערי המדינה במערב, אבל היא לא מצליחה לסחוף בוחרים ומאבדת, דווקא במעוזיה המסורתיים במזרח, בוחרים לימין הקיצוני. תהליך דומה מתרחש במדינות צפון ומערב אירופאיות נוספות. אוסטריה, הולנד, בלגיה, פינלנד, דנמרק בכולם הימין החדש עולה והשמאל מאבד כוח.
להערכתי אבדן הכוח הזה נובע מטשטוש הזהות של השמאל. כשמדינת הרווחה הולכת לאיבוד והמעמד הבינוני אינו נהנה עוד מפירותיה מישהו צריך להגיד זאת בקול רם וברור. בשביל זה צריך מנהיגות שמהווה אלטרנטיבה ולפחות בגרמניה כיום אין מנהיגות כזאת. צריך גם דרך להגיע לציבור כי תקשורת המיינסטרים לא תעשה את זה. עליית הימין ניזונה מהיסטרית המהגרים שיצרה התקשורת. מיליון מבקשי מקלט באירופה לא עולים למדינות היבשת מדי שנה מה שעולה להן המדיניות הכלכלית ההרסנית שנועדה להציל את הבנקים והתאגידים מקריסה. אבל כלי תקשורת פרטיים ששייכים לבנקים ותאגידים לא יגידו את זה, גם לא כלים שסתם חיים מפרסומות. כך מעודדת התקשורת את עליית הימין, בזמן שהשמאל מרכז שלא נרפא מתחלואי הדרך השלישית איבד רלבנטיות והשמאל המהותי לא מצליח לפרוץ לתודעת הבוחר.
הבחירות בגרמניה הן עוד איתות מסוכן, הן מלמדות אותנו שהקפיטליזם התאגידי ממשיך להפחיד ולזרות שנאה וניכור כדי לשמור על הישגיו. האלטרנטיבה לגרמניה רכבה על גל של שנאת זרים אבל במצע הכלכלי שלה שאף אחד לא טרח לקרוא הסתתרו עוד הפרטות ועוד הורדות מסים לחזקים ועוד קיצוצים במדינת הרווחה. הם יודעים מה הם עושים, בהעדר שמאל מהותי חזק ונחוש, הם יכולים להמשיך ולקדם את מעגל הקסמים של השנאה והניכור בשביל לשרת את ההון. אם השמאל לא יבין את גודל האתגר ויחזור להיות שמאל שמציע אלטרנטיבה, עוד נראה הידרדרות יותר גדולה. ממש כמו פה, בישראל, מה שנכון בגרמניה נכון גם כאן. בלי שמאל שמציע אלטרנטיבה משמעותית, אין לא עתיד ולא תקווה.
Tags: בחירות, בנקים, גרמניה, הומופוביה, ימין-קיצוני, מדינת-רווחה, ניאו ליברליזם, פליטים, שמאל