חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

הוצאת ילדים מהבית: טובת הילד או ההיפך? חלק ג'

נושאים דעות, רווחה ושירותים חברתיים ב 17.03.16 1:02

כחמישית מהילדים אפשר היה לא להוציא מהבית. קהילות מסוימות פותרות בעיות של ילדים בסיכון בתוך המשפחה המורחבת או בתוך הקהילה ונמנעות מהשמה חוץ ביתית. האם ישראל מקיימת את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד? על כל אלה בחלק השלישי של המאמר

מאת: אשר רוכברגר

הוצאת ילדים מהבית: טובת הילד או ההיפך? חלק ב'

חלק זה של המאמר מתייחס לגורמים להוצאת ילדים מהבית מאת: אשר רוכברגר

לקריאה נוספת

לפני שאתייחס למערכת המשפט כפי שתכננתי , אני חייב להחזיר חוב מסוים לסיקור מערכת הרווחה. קודם כל אני רוצה להפריך את אחד הטיעונים הדמגוגיים השכיחים שמושמע ע"י אנשי הרווחה וגם הגברת לב שדה השתמשה בו. אנשי רווחה מגלגלים עיניים כלפי מעלה ושואלים בתמימות מאולצת: "אם יש כל כך הרבה ילדים עניים, כיצד ייתכן שרק כ 10000 ילדים הוצאו מהבית. מבחינתם זו ההוכחה שהם פועלים באופן מקצועי ושהאצבע אינה קלה מדי על ההדק.

קודם כל, כל מי שמכיר את המצב, מעולם לא טען שכל 10000 הילדים המוצאים, הם ילדים ממשפחות עניות. עוד בתחילת הסקירה הזו סייגתי את עצמי בכך, שאני לא מתייחס למקרים של התעללות, צורך באישפוז פסיכיאטרי ודומיהם (מה גם שהטענות לגבי צורך באשפוז פסיכיאטרי הרבה פעמים טעונות בדיקה). אין לי כמובן אפשרות (ולא רק לי אלא לרוב המכריע של האנשים, לבדוק את כל התיקים כדי לנקוב במספר במדויק של הילדים שהיה ניתן היה לא להוציא מן הבית). מהיכרותי עם הנושא אני מעריך למען זהירות מרבית שבאחוזים זה נע בין 20% ל30%. בעיניי זה המון. הרי כל מקרה כזה, זה טרגדיה שבמקרים רבים היא לא ברת תיקון. אז למה באמת לא כל הילדים העניים נמצאים בפנימיות?

זה פשוט בלתי אפשרי אפילו אם נשתמש במספר המינורי של רק 365981 ילד שנמצאים בסיכון ישיר והמערכת תנסה לעזור להם בכך שתוציא אותם מביתם- זה היה הסוף שלה. לא רק כלכלית , כי תקציב הפנימיות יהיה יותר גדול מתקציב הביטחון. מישהו מתאר לעצמו שצוותי הרווחה יוכלו לקבל בלא מפריע אלפים ורבבות. אפילו אם משטרת ישראל על כל יחידותיה תתגייס לזה, זה יהיה בלתי אפשרי. חוץ מזה גם לפנימיות היום יש קיבולת מסוימת כדי לתכנן ולאשר ולבנות פנימיות חדשות יצטרכו שנים רבות. כמה כוח אדם צריך בשביל כמויות אדירות כאלה? לכן המערכת מסתפקת במה שהיא יכולה להשיג.

יש עוד סיבה גם בעניין הוצאת ילדים, אין שוויון בן המגזרים השונים בחברה ישראלית. אומנם קיימים מרכזים מיוחדים לרבות מרכזי חירום לחברה הערבית והבדואית (מרכז חירום ע"ש ג'ודאת נאששיבי אעבלין) ולציבור הדתי (מרכז חירום "יפתח עוז" לאוכלוסיה חרדית כולל יחידה פנימייתית ויחידה טיפולית ומרכז ארצי נווה מיכאל שמיועד לאוכלוסיה מהמגזר הממלכתי דתי, כולל יחידה פנימייתית ויחידה טיפולית והמרכז למתבגרות מהמגזר הממלכתי דתי מטעם רשת "אמונה") , אבל מספר הילדים שמוצאים מהמגזרים האלה הוא קטן לאין ערוך, לעומת הילדים מהחברה החילונית הכללית ובמיוחד משכבותיה החלשות.

בחברה הדתית לגווניה וגם בחברה הערבית קיים גורם משמעותי ומרסן והוא הקהילה. בהרבה מקרים הקהילה מיוזמתה מחליפה את המדינה או משתמשת במשאבים של המדינה לפתרון הבעיות בתוכה. אביא דוגמא מהרצח המזעזע של דפנה מאיר הי"ד מיישוב עתניאל. נותרו שם 6 ילדים יתומים. מישהו מעלה בדעתו שהם יילקחו ע"י הרווחה לפנימיות? כמובן שלא. קודם כל כי מחלקת הרווחה של המועצה האזורית הר חברון אפילו לא תתחיל לחשוב לכיוון הזה. בסופו של דבר הקהילה תעזור לבעלה , אולי ישלחו לשם איזה בת שירות אולי פתרון אחר, גם בני משפחה יירתמו לזה. דברים דומים קורים גם בחברה חרדית ואני מתאר לעצמי (אומנם אני פחות מכיר) גם בחברה הערבית עם המבנה של חמולות. אני כמובן תומך בפתרונות כאלה והם עדיפים על הפתרונות המקובלים של הרווחה.

קיימת עוד סיבה והיא סיבה תקציבית. העניין הוא שעלות הילד בהשמה חוץ ביתית מתחלקת בין משרד הרווחה (75%) לרשות מקומית שממנה הוא מגיע (25%).מוכח ע"י המרכז למידע ומחקר של הכנסת בתסקיר "המתנה להשמה במסגרות חוץ ביתיות לילדים ונוער בסיכון" שעניין של איתנות תקציבית של הרשות המקומית משפיע על היכולת של גורמי הרווחה להוציא את הילד, תקופת המתנה ועוד מספר היבטים (ראו מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת:המתנה להשמה למסגרות חוץ ביתיות לילדים ונוער בסיכון (1).

במהלך כ15 השנים אחרונות, היו מספר ניסיונות להכניס שינוים חקיקתיים כדי לשפר את המצב ולמנוע תופעות שליליות בעניין זה. אציין מספר ועדות ציבוריות שהמליצו על שינוים במגוון התחומים וביניהן ועדת גילת, ועדת סלונים-נבו, ועדת רוטלוי , ועדת סילמן

ועוד. אך בפועל רוב המלצותיהן של הוועדות לא יושמו. לא זו אף זו, אני שוב נעזר בתסקיר של מרכז המידע והמחקר של הכנסת "פעילות ישראל ליישום האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד" בעניין יישום האמנה בינלאומית לזכויות הילד (ראו מסמך מרכז המחקר והמידע של הכנסת: פעולות ישראל ליישום האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד (1), שקובע בעמוד 16, בחלק הסיכום "מבחינת פעילות ישראל ליישום האמנה עולה כי אף שחלה התקדמות ניכרת בכמה תחומים, ובהם מתן אפשרות לילדים לבטא את עמדתם במסגרת הליכים משפטיים הקשורים בעניינם ופעילות למען ילדים בסיכון וילדים נפגעי אווירה, יישומן של רוב סעיפי האמנה חלקי בלבד." זה כבר לא כמה פעילים חברתיים שקל להאשימם בהטעיות וברצון להשחיר ולהכפיש.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

תגובה אחת

  1. ק. טוכולסקי :

    כל נוער מנותק בקצה הרצף שמגיע לרחוב אני אומר לעצמי חבל שלא הוציאו אותו מהבית לפני מה שגרם לו לצאת לבד.
    התהליך לוקה בחסר אבל אני לא מצאתי שום הוכחות לכך שהאצבע של שירותי הרווחה קלה על ההדק. הקהילות החזקות בחברה החרדית ובחברה הערבית הן גם הקהילות שלא מוציאות החוצה התעללות בילדים, אונס בתוך המשפחה והקהילה ואלימות כלפי חסרי ישע.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.