חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

הוצאת ילדים מהבית: טובת הילד או ההיפך? חלק ב'

נושאים דעות, רווחה ושירותים חברתיים ב 16.03.16 0:20

חלק זה של המאמר מתייחס לגורמים להוצאת ילדים מהבית

מאת: אשר רוכברגר

הוצאת ילדים מהבית: טובת הילד או ההיפך? חלק א'

 מזה כמה שנים מתנהל דיון נוקב ולעיתים מתלהם סביב הוצאת הילדים מהמשפחות הנורמטיביות ע"י רשויות הרווחה והעברתם למה שנקרא "השמה חוץ ביתית" שזה שהות בפנימייה או העברה למשפחות אומנה או אימוץ. הרקע ההיסטורי מסביר חלק מתופעת הוצאת ילדים להשמה חוץ ביתית מאת: אשר רוכברגר

לקריאה נוספת

כפי שציינתי בחלק הקודם, השלב הראשון בהוצאת הילד מהמשפחה, הוא זיהוי המקרה על-ידי רשויות הרווחה וסימונו ככזה שדורש את ההוצאה. קיימות עדויות רבות שחלקן הובאו גם בתחקיר של ערוץ 10 שבמקרים רבים, המשפחה "מסומנת" כאשר היא פונה ללשכת הרווחה ע"מ לקבל עזרה מחמת המצב הכלכלי הגרוע. הרבה הורים המיטו על עצמם את האסון הזה במו ידיהם בלי שהייתה להם שום כוונה שהילד שלהם יוצא מהבית. אין צורך להזכיר שאם הילד מוצא מהבית אך ורק מחמת המצב הכלכלי, הדבר הוא בלתי חוקי ומנוגד לחלוטין לאמנה לזכויות הילד. כמובן זה גם לא מוסרי. זה לא מוסרי, כי המדינה בעצם מענישה את המשפחה הזו פעמיים. לא רק שהמשפחה הזו ענייה, גם הילד איננו.

עכשיו נשאלת השאלה מה היא המשפחה הענייה וכמה ילדים עניים יש בישראל. אני מתבסס רק על הנתונים שגב' לב שדה מביאה במאמרה, לפיהם בשנת 2015 ישנם 443548 ילדים המוכרים במחלקות שירותים חברתיים ו365981 ילדים בסיכון ישיר ומשפחתי (טבלה מס' 1 בחלק הראשון של המאמר). יחד עם זאת, מספר הילדים בהשמה חוץ ביתית הרבה יותר נמוך ובשיאו בשנת 2013 הגיע עד ל11245. נשאלת השאלה ומה עם שאר הילדים? אם הקריטריון הוא העוני, אז לכאורה לפחות אותם 365981 ילד היו אמורים להילקח כדי להצילם.

ברור שהעוני הסטטיסטי ברוב המקרים לא משקף את מה שניתן להגדיר כעוני מציאותי או אמפירי. מספר הילדים העניים הוא הרבה יותר גבוה ולפי דו"ח העוני האחרון של הביטוח הלאומי הוא מגיע

ל776000. במקביל, המועצה לשלום הילד משתמשת במספר עוד יותר גבוה שמגיע ל826000 . מריבוי הנתונים והבדלים ביניהם ניתן להסיק 2 מסקנות: בערך חצי מהילדים העניים אינם מוכרים בלשכות הרווחה (או משום שהורים יודעים שלא יקבלו שום סיוע או משום שמפחדים לפנות) ובנוסף זה מראה שכל גוף משתמש בשיטה שלו לחישוב העוני והגדרתו ועל הבעייתיות הזו אני כתבתי מאמר כאן באתר. יחד עם זאת, ברוב המקרים מדובר במשפחות נורמטיביות שאוהבות את הילדים, דואגות להם כפי יכולתם ובסה"כ זקוקות לסיוע כספי או חומרי.

כאן נוצר הפרדוקס הכלכלי. הרי כאשר הילד מוצא מהבית, משרד הרווחה משלם עליו למסגרות (כולל משפחות אומנה) אלפי שקלים (תלוי במסגרת). זה מגיע עד לכ17000 ₪ בחודש. במקרים רבים מספיק סכום הרבה יותר נמוך- שליש או אפילו רבע ממנו, כדי שהילד ימשיך לגדול באושר במשפחה האוהבת שלו. גם בחישוב הכלכלי הקר, הוצאת הילד מהבית לא רק שלא פותרת את בעיית העוני של המשפחה, אלא עולה לקופה הציבורית הרבה יותר כסף מאשר סיוע אולי בתשלום צהרון או קייטנה או דברים דומים במסגרת הקהילתית.

יש לזכור שהחברה הישראלית היא חברה מאוד הטרוגנית ורב תרבותית ולכן הגדרת ההזנחה או העני שונים בעיני המתבונן. יכול להיות שהסטנדרט שעובדת סוציאלית אשכנזיה מאזור המרכז רגילה אליו שונה מהסטנדרט של המשפחה המזרחית או אתיופית בדירת עמידר בקרית מלאכי. זה עדיין לא אומר שהמשפחה לא מתפקדת. הרבה פעמים נשמעת הטענה שאם חד הורית נאלצת לעבור הרבה שעות ולכן הילד מוזנח. לפי העיקרון הזה חייבים לקחת מיידית את כל ילדי אנשי הייטק , אנשי אקדמיה, וסתם אנשים שבאמצעות טכנולוגיה ממשיכים לעבוד גם מהבית, וכתוצאה מכך ששני הורים עובדים הרבה מאוד שעות, הילד לכאורה מוזנח. דרך אגב אני לא בטוח שכל ילדי שופטי המשפחה והנוער מקבלים תשומת לב מספקת.

אם נתמקד במקרים של אמהות חד הוריות שהקבוצה הזו היא אחת הקבוצות הנפגעות העיקריות במדיניות הנוכחית של הרווחה, אנחנו נזהה סתירה במדיניות בין משרדי הממשלה השונים. מצד אחד משרדי הכלכלה והאוצר פועלים רבות להגברת השתתפות של הנשים כאלה בשוק העבודה, בין היתר באמצעות כל מני תמריצים כלכליים. במקביל אישה כזו במידה והיא מתחילה לעבוד ולהתפרנס בכבוד או לפחות לשאוף לכך, היא מייד הופכת להיות חשופה להאשמות של אנשי הרווחה בכך שהיא מזניחה את הילד ולכן חייבים להוציא אותו מרשותה.

עוד דוגמא לפערים תרבותיים שברצוני להביא שמעתי במו אוזני באחת הישיבות של השדולה נגד הוצאת ילדים מפי ח"כ לשעבר רוברט טיבייב שהוא תושב אופקים. הוא סיפר על מקרה שבו ילד ממוצא רוסי בבית ספר קיבל ציון כנראה יותר נמוך מציפיותיו ואמר בכיתה "יהרגו אותי בבית" . באותו יום הוא כבר לא חזר הביתה ועם התערבות חברי הכנסת ועו"ד לקח בערך שנה עד שהוא הוחזר. אני בעצמי שומע כל שני וחמישי בלוד צעקות הורים על ילדיהם עם הבטחות כאלה שלא נדע…. ובינתיים אף אחד מילדיהם לא ניזוק (לא היו דיווחים על כך שילד כלשהו בלוד נרצח ע"י הוריו או אף הגיע לבית חולים עם פגיעות וסימני התעללות). אבל תיאורטית אפשר לקחת המון ילדים.

כדי לא להסתמך רק על הדוגמאות האמפיריות, אני רוצה להזכיר את המחקר שהובא לידיעת הציבור בתחקיר של אמנון לוי שבו העובדים הסוציאליים נטו להמליץ על הוצאת ילד מהבית פי כמה וכמה כאשר מדובר בילד ממוצא מזרחי במשפחה ענייה. זה כבר מחקר מדעי ואי אפשר להתעלם ממנו. ברור שהמשפחות מהאשכול הסוציאו -כלכלי נמוך פגיעות יותר, משום שיש להם גם פחות מודעות וגם פחות אמצעים להתמודד מול הרווחה ומסביר את זה היטב ד"ר עודד סושרד (מהדקה 01.20 עד לדקה 02.30) .

היה ונניח העובדת הסוציאלית זיהתה מקרה שבעיניה הוא מקרה בעייתי. האם היא תמיד חושבת ומציעה חלופות? האם נבדקות כל האפשרויות של הטיפול שיכול להינתן לילד ולמשפחה בקהילה? האם ההורים קודם כל נשלחים להדרכה הורית או מוצמד להם איש מקצוע? בוודאי שלא. גב' לב שדה מזכירה את התוכנית "הפנים לקהילה" שלכאורה אמורה לתת מענה לשאלות האלה. התוכנית הזו גם מוזכרת בתחקיר של אמנון לוי והתקציב שהיא זוכה לו בהחלט לא מספיק כדי לעזור. בגרף שגב' לב שדה מביאה (טבלה מס' 2), ניתן לראות שאומנם חלה עליה משמעותית במספר המטופלים בטיפול בקהילה בעשור האחרון (במיוחד אם נתחשב בכך שלפני עשור היא לא הייתה קיימת וכל מה שיותר מאפס זה כבר גידול), אך המספרים האלה עדיין מאוד רחוקים ממספר הילדים המוכרים במחלקות הרווחה ואלה שנמצאים בסיכון ישיר (17% ו20% בהתאמה). זאת אומרת שהרוב המכריע של הילדים שהיו יכולים לקבל טיפול מתאים בקהילה- לא זוכים לטיפול כזה. אם ניקח את המספר הרשמי של הביטוח הלאומי, אז אחוז הילדים שזוכה לתוכנית יהיה עוד זניח.

הרבה פעמים נשמעת הטענה שהעובדים הסוציאליים פועלים מתוך חשש שמא יקרה משהו לילד, הם יואשמו ברשלנות מקצועית בכך שאיפשרו את המחדל. כאשר מבחינתם עדיף להוציא ילד שלא זקוק לכך ועל כך לא יעונה להם שום רע, מאשר לפספס מישהו שייפגע ולתת הסברים. הבעיה היא, שדווקא באותם המקרים שילדים נרצחו או נפגעו מהוריהם- שירותי הרווחה לא היו מעורבים בתמונה.

לא שמעתי לא מהמשפחות הנפגעות ולא מעובדי הרווחה עצמם שבמקרה והם מזהים מקרה שלכאורה דורש התערבות, הם פונים למשפחה, מסבירים לה בשפה המובנת לה את המצב שנוצר, אלו פתרונות קיימים, מה אפשר לעשות, מה ההשלכות של ועדת ההחלטה ופניה לבית המשפט ומה שניתן להגדיר בשני מילים- מיצוי זכויות.

בפרק הבא אתייחס לתפקידה של מערכת משפט בעניין זה.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.