חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

לאן נושבת הרוח? דברים מן הכנס הראשון לקובעי מדיניות במדעי הרוח

נושאים חינוך ותרבות, עלו ברשת ב 22.02.16 0:03

במכון ון ליר נערך ב-18 בפברואר כנס קובעי מדיניות במדעי הרוח. את הרצאת הפתיחה נשא פרופ' אביעד קליינברג. להלן חלק מדבריו התוהה על המשבר במדעי הרוח בישראל, ושתי הצעות לתיקון: עידוד תוכניות מצטיינים במדעי הרוח ושילוב מקצוע הפילוסופיה כמקצוע חובה בבתי-ספר

…………..כיצד חברה המאמינה בדינמיות, בחשיבה חופשית ובוויכוח על רעיונות ואמונות, הגיעה בפועל למצב שבו מדעי הרוח נתונים במשבר, סובלים ממחסור בתלמידים, הן בבתי הספר התיכוניים והן באוניברסיטאות, למצב שבו הפקולטות למדעי הרוח אנשי מדעי הרוח חשים שהם נדחקים לשוליים.

אני מבקש להתחיל מלמטה, בשני עניינים שוליים לכאורה: המחסור בתכניות מצטיינים בתחום מדעי הרוח בבתי הספר והיעדרה של הפילוסופיה כמקצוע חובה מתכניות הלימוד בישראל.  תכניות מצטיינים הן עניין שנוי במחלוקת, אבל אני סבור שיש להן תפקיד חשוב ביותר בהתווית כיוון. המהלך הממוסד לאיתור מצטיינים ולטיפוחם משדר למערכת מהו סדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות.  בישראל ישנו מאמץ גדול לאתר את הטובים בתחום המדעים ולטפח אותם, הן בבתי הספר והן בצה"ל, שיש לו תפקיד ייחודי בקידום המדעים בישראל. אין מאמץ דומה לאתר עילויים בתחומי ההיסטוריה או הספרות או אפילו חקר המקרא. אין מאמץ שיטתי לייצר להם תכניות לימוד שתאפשרנה להם להתקדם מהר יותר ולהעמיק יותר, שתהפוכנה אותם לחלק מן המנהיגות האינטלקטואלית של ישראל. אין מאמץ לשלב אותם במערכות קבלת ההחלטות. אנשי מדעי הרוח הם מכוח ההגדרה  מדענים של כורסה. ישבו להם על כורסותיהם. משעה שסיימו ללמוד את חבילת הלא-יעלה-על הדעת בתיכונים, החברה מאבדת עניין בהם ובכישוריהם. ירצו ילמדו, לא ירצו, לא ילמדו. כיוון שאין טיפוח אמתי של מצוינות במדעי הרוח, מוקרנת למערכת כולה התחושה שאם הבחירה במדעים, הבחירה בחמש היחידות המיתולוגיות במתמטיקה היא בגדר משימה לאומית, בתחום מדעי הרוח מדובר בהגשמה עצמית לכל היותר.

ההערה השנייה שלי נוגעת להיעדרה של הפילוסופיה כמקצוע חובה בבתי הספר. הפילוסופיה היא מערכת הפעלה אינטלקטואלית. היא שיטת ניתוח שאפשר להפעיל בכל תחום ותחום. היא מאפשרת לנו לזהות את הכשלים הלוגיים במבנים רטוריים מפוארים; היא מציעה מבט אל מאחורי הקלעים של הדיבור והעשייה האנושיים. העובדה שהתלמיד הישראלי יכול לסיים שתי עשרה שנות לימוד מבלי לדעת דבר על התורות הפילוסופיות של ההוגים הגדולים מאריסטו ועד קאנט וויטגנשטיין מייצרת יותר מבורות. חורים בהשכלה אפשר להשלים, היא מייצרת כשל נרכש. התלמיד הישראלי אינו לומד בצורה שיטתית איך לנתח את הרעיונות וההיגדים שמנחים את חייה של החברה שבה הוא חי. בית הספר אינו נותן לו כמעט כלים מאחת הדיסציפלינות החשובות ביותר מתחום מדעי הרוח, כלים שחשיבותם אינה היסטורית, אלא קיומית, שאינם מאזכרים את האז ואת השם, אלא רלוונטיים כאן ועכשיו. ההיעדר הזה אינו דומה נאמר לאי לימוד איטלקית, אלא לאי לימוד שפה. הוא מבטא בצורה חדה את הנטייה לראות במדעי הרוח, כפי שציינתי בתחילת דבריי, רק בסיס נתונים, מטען תרבותי שיש להעמיס על התלמידים, ירצו או לא, ולא כלי שימושי לחיים טובים יותר.

כהערת אגב אני מבקש לציין שחלק מן החשך הזה מתמלא בבתי הספר בלימודי היהדות וההגות היהודית, אבל בכך אין די. כפי שלא סביר ללמוד רק מדע שעשו חוקרים יהודים, לא סביר ללמוד רק הגות יהודית. זהותו הייחודית של התלמיד לא נוצרת על ידי התבצרות במסורת שלו, אלא על ידי דיאלוג בין המסורת הייחודית שלו למסורות חשובות אחרות המקיפות אותה מכל עבר.

עד כאן החלק הקל— להאשים אחרים. הרשו לי לעבור לחלק הקשה. הטענה שמדעי הרוח מספקים כלים לחיים מלאים, טובים וחופשיים יותר ושעל כן הם ראויים לתמיכה ולא לנדבות יד מעבירה אותנו לשאלה מה אנחנו, אנשי מדעי הרוח, עושים כדי להגשים את ההבטחה הזאת. כדי להשיב על השאלה הזאת, צריך לומר משהו על שתי תרבויות השיח המחקרי המתקיימות זו בצד זו באוניברסיטה, במדעים האמפיריים ובמדעי הרוח.

כשיח מחקרי, המדעים האמפיריים מתנהלים במעבדה שהיא מעין בועה המתקיימת בחלל אל-לאומי, תוך שימוש בשיח מקצועי שהוא לחלוטין לא נגיש ללא מומחים. בני השיח הרלוונטיים מבחינתם של המדענים הם מומחים אחרים החיים לא פעם בחברות אחרות. על אף שהמומחים מוכנים לעתים להנגיש את השפה המחקרית שלהם לציבור, אין לציבור שום חשיבות כבן שיח. הציבור מייצר צרכים והמדענים, או לפחות החלק שמעניין את הציבור, מייצרים מענים שהביטוי הסופי שלהם הוא טכנולוגיה. רק מעטים מאתנו מבינים את המדע הכרוך בייצור הטלפון החכם, אבל כולנו משתמשים בו. רק מעטים מאיתנו מבינים כיצד פועלת תרופת האציקלוביר, אבל כל מי שסובל מהרפס שמח להשתמש בה.  רק מעטים מבינים את עקרונות האירודינמיקה המאפשרים טיסה, אבל כולנו משתמשים במטוסים. אף אחד אינו מעלה בדעתו להאשים מדען גרעין בהסתגרות במגדל השן, משום שאיננו מבינים דבר וחצי דבר מן הדברים שהוא אומר וכותב.

לא כך הם הדברים בתחום מדעי הרוח. לא מדובר רק בעובדה שהחוקרים בתחום מדעי הרוח מדברים בשפת בני אדם, שהיא לפחות להלכה, נגישה לכל יודע קרוא וכתוב, אלא, חשוב מזה, שהתפקיד החברתי שהם מתיימרים למלא אינו מתבטא, כפי שטענתי, רק בחשיפת מידע חדש, אלא ביצירת שיח בעל ערך בעבור החברה כולה. לדרך שבה אנחנו שואלים שאלות על המטען התרבותי שלנו ועל תמונת המציאות שלנו, לתובנות התרבותיות שלנו, יש חשיבות, כך הלא אנו טוענים, בעבור החברה כולה ולא רק בעבור המומחים.  אין זה אומר שאנשי מדעי הרוח מחוייבים רק לשיח נגיש. מאליו מובן שהמומחים, בכל תחום, טרודים בשאלות שהאדם מן השורה אינו מתעניין בהן ומייצרים שיח מקצועי-טכני ותוצרים מחקריים שהלא-מומחה יתקשה להבין. אבל בה בעת ברור, לי לפחות, שאנשי מדעי הרוח מחוייבים, מעצם היומרה התרבותית שלהם, לשמש, לצד הפעילות המחקרית הטהורה שלהם, שיש לה ההגיון והקצב שלה, כמעבדה תרבותית הרואה לנגד עיניה את התפקיד החברתי שלה כאליטה משרתת, שיש לה מחוייבות לא רק לקהילת המומחים המקדמת את המדע, אלא גם לחברה שהיא חלק ממנה.

איך מתרגמים את המנדט התרבותי הזה למעשים? הנה מספר הצעות:…………………………….

קריאת ההרצאה המלאה בבלוג של אביעד קליינברג

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

תגובה אחת

  1. דליה :

    מאמר דעה אישי המתייחס לסיבת המשבר במדעי הרוח: הגישה הפוסט מודרניסטית שאינה מאמינה באמת, בקידמה, ביצירה ובקידמה http://www.mako.co.il/video-blogs-oded-carmeli/Article-d8febe25f5d0351006.htm?sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=1943416319

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.