חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

על סדר היום של המחנה הציוני – היפרדות מהפלסטינים

נושאים דו-קיום, דעות, פוליטי ב 21.02.16 0:50

מיתוג אג'נדת ה"היפרדות" של המחנה הציוני בראשות ח"כ יצחק הרצוג, אמור לשמש מכנה משותף פרגמטי משותף ומוסכם לכל הכוחות הפוליטיים, שאינם "הליכוד" ו/או "הבית היהודי". שמשמעותו: מניעת היווצרות מצב בלתי הפיך שימנע הקמת "ישות פלסטינית"

מאת: דוד סנדובסקי

הדרך היחידה למנוע מדינה דו-לאומית "יהודית" בא"י המערבית כולה היא היפרדות חד-צדדית עכשיו. ההיפרדות נועדת ליצור אופציה ריאלית להקמת "ישות פלסטינית" עתידית בהסכמה כדי לכבות את "הגחלים הלוחשות" של הסכסוך הישראלי-ערבי המקרין רע על כל העולם. זה יציל את "מדינת ישראל" הישראלית משינוי דיסקט הד.נ.א. שאליו שואפים "הליכוד" ו"הבית היהודי". תרחיש שלילי זה יכול להתרחש אם תיסגר אופציית "הישות הפלסטינית" הנפרדת בטריטוריית יש"ע בא"י המערבית. הסדר זה יכלול גם את הממלכה ההאשמית הירדנית.

בנימין נתניהו בקדנציה הרביעית לאחר עשר שנות שלטון, פועל בהילוך גבוה להגשמת חזון "מדינת ו/או ממלכת יהודה" בשטחי א"י המערבית. כל זאת בניגוד להצהרת "בר-אילן" בדבר "חזון שתי מדינות לשני עמים". הצהרה זו ניתנה לצרכים טקטיים זמניים בלבד, שמבחינת בנימין נתניהו וליבת הקואליציה שלו אבד עליהם הכלח.

המדינה הדו-לאומית כביכול, תהיה מהות שונה מ"מדינת ישראל". היא תהפוך ל"מדינת/ממלכת יהודה". זה כרוך באובדן מהות העמיות "הישראלית"-דמוקרטית מודרנית לטובת מהות היהודיות האורתודוכסית הריאקציונית. ערביי ישראל והפלסטינים יודְרוּ באופן תהליכי ויושארו בניגוד לחזון זאב ז'בוטינסקי ו/או ראובן ריבלין – חסרי זכויות אזרח ב"מדינת יהודה". במקרה הטוב תהיינה להם זכויות תושבות מוניציפאלית וקהילתית בסיגנון ה"מילטים" העות'מאניים או ה"אוטונומיה המורחבת" של מנחם בגין במבוא להסכם קמפ דיוויד מ-1979.

זה צובע את עתיד מדינת ישראל שהכרנו בצבעים קודרים. תהיה זו ישות שבה תנצח מהות האורתודוכסיה היהודית הפונדמנטליסטית-השמרנית-ריאקציונית-גלותית-משיחית על כל זרמיה ומרכיביה את המודרנה הישראלית. כל זאת בניגוד למהות העמיות היהודית-ישראלית החדשה שהגה בנימין זאב הרצל בתוכניתו לכינון התנועה הציונית, שהביאה את המהפכה המהותית מיהודיות לישראליות. מהפכה זו איפשרה את הקמת מדינת ישראל. הרצל שאף בכל מאודו להוציא את ה"גלות" מהישראלים. לטעמו של הרצל ובהמשך גם ארלוזורוב ושרת צריכים הישראלים להשתלב בעולם הגלובלי הקוסמופוליטי המודרני.

בנימין נתניהו חותר במרץ ליצור שינוי מצבי מהותי בלתי הפיך. זה יסיט את מדינת ישראל ממסלולה וממסילתה ההיסטוריים, שעליהם התקדמה מאז הקמתה. השינוי שמוביל נתניהו ב"אסטרטגיה רבתי" מתוחכמת ומסוכנת תוביל את ישראל להתנגשות היסטורית עם ה"תרבות המערבית" האמריקאית-אירופאית-נוצרית וכן עם זרמי היהדות הלא אורתודוכסית שהם: הרפורמים, הקונסרווטיבים, האתיאיסטים ואחרים. הרס מערכת האיזונים והבלמים בישראל כולל את ההתעמרות ברשות השידור ובשירות החוץ הישראלי. כל זה מאותת על שינוי ערכים של המשטר הדמוקרטי בישראל באופן תהליכי מדמוקרטי ליהודי. צריך לציין ש-2016 היא שנה קריטית לתהליך מואץ שצובר תאוצה הרבה בגלל חולשת הממשל האמריקאי בשנת בחירות וכן עקב חולשה גוברת של הקנצלרית אנגלה מרקל ההולכת ומסתבכת יותר ויותר בבעיות מהגרים מחריפות.

צריך להדגיש שהמדינות "הבלתי מזדהות" מנוכרות מישראל ממילא על רקע אי פתרון מתמשך של "הבעיה הפלסטינית".

האלטרנטיבה הנמהרת, הנואלת והאשלייתית של בנימין נתניהו היא סין. לשיטתו תהיה סין "הגב האולטימטיבי" של מדינת ישראל בשל אי חיבורה למהות "התרבות המערבית והנוצרית" ובשל האינטרסים שלה ב"דרך המשי המסחרית החדשה", שחוצה בין היתר את מדינת ישראל (אילת-אשדוד-חיפה). זה יגשים את חזון העוועים של ה"יהודיות" המשיחית המבודדת, המנוכרת והמסתגרת בדבר "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". הכל בניגוד מהותי מוחלט לרוח הציונות והישראליות של: הרצל, חיים וייצמן, ארלוזורוב, שרת, אשכול, אלון, רבין, פרס, ברק, שרת ואולמרט.

גם רצונו של נתניהו להסתמך על "ידידים" כמו ראש ממשלת הודו, נרנדה מודי, הלאומן הימני, הוא קצר ימים כי הדמוקרטיה ההודית תעלה לשלטון מחדש את מפלגת "הקונגרס" ההיסטורית במנהיגות רהול גנדי.

כדי למנוע היווצרות מצב בלתי הפיך מסוכן כמתואר לעיל, וכדי להשאיר מרחב להגדרה עתידית של "הישות הפלסטינית" בגבולות מוכרים לפי החלטות האו"ם: 242 ו-338 עם חילופי שטחים – פעל יצחק הרצוג יו"ר מפלגת "העבודה" והאופוזיציה לכנס את ועידת מפלגת "העבודה" בפברואר 2016, כדי לקבל החלטה עקרונית גמישה בדבר מיתוג אג'נדת ה"עבודה" בנושא ההיפרדות מהפלסטינים כשלב ראשון למשא ומתן עתידי רציני אתם על הקמת ישות מדינית פלסטינית מוסכמת על ידם ועל ידי מדינת ישראל. כל זאת לפני שהמצב יהפך לבלתי הפיך. זה יכול לקרות עקב קביעת עובדות מצטברות: פיזיות, חוקיות ומשפטיות חד-צדדיות על ידי ממשלת בנימין נתניהו.

תוכנית הרצוג משותפת לו ולתוכניות שגיבשו שלושה מח"כי "העבודה": חיליק בר, מזכיר המפלגה, עומר בר-לב ועמיר פרץ שחזר למפלגת "העבודה" מ"התנועה". זה יכול גם להשתלב בוועידת השלום הבינלאומית שיוזמים הצרפתים.

מיתוג אג'נדת ה"היפרדות" אמור לשמש מכנה משותף פרגמטי משותף ומוסכם לכל הכוחות הפוליטיים, שאינם "הליכוד" ו/או "הבית היהודי". משמעות המכנה המשותף היא: מניעת היווצרות מצב בלתי הפיך שימנע הקמת "ישות פלסטינית", הכל כדי למנוע הפיכת מהות הישות הישראלית למהות אחרת של יהודיוּת (דו-לאומית או אחרת כלשהי).

בשלב המעשי הראשון של ה"היפרדות" תושלם "גדר הפרדה" בין ישראל ליש"ע, כולל סביב ירושלים, תוך הוצאה מתחום ירושלים של השכונות הערביות שעליהן יוחלט. חיים רמון הקים תנועה ציבורית חדשה בשם "להציל את ירושלים היהודית" כדי להגדיר ולקדם את תחומי גבולות ההיפרדות בירושלים.

אפשרית גם הקמת גדר ביטחון על הירדן למניעת חדירת פליטים ומסתננים בשל חוסר היציבות במזרח התיכון, וכדי לשמור על הירדן כ"גבול אסטרטגי בן הגנה". לפי "תוכנית יגאל אלון" (יגאל אלון היה מנהיג "אחדות העבודה" שהשתלבה ב"עבודה"). זה יחזק גם את ירדן ההאשמית. מעמד שטחי "C" יוגדר כך שיהיו חלק מ"הישות הפלסטינית" העתידית שצביונה ומהותה יוגדרו במו"מ העתידי. צריך להזכיר שגם יגאל אלון וגם יצחק רבין דיברו על "ישות פלסטינית" בלי שיגדירו את מהותה.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

3 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    מבחינה פוליטית פנימית התכנית של הרצוג הוצגה באופן כושל. היא מכילה בתוכה באג שבינתיים מחזק את הימין ומחליש את השמאל.
    מה שאמור היה להיות יוזמה שמיבשת את הבצה שבה אנחנו שקועים, נראה לכל היותר כאיזה ניסוי בחומר חדש לריסוס יתושים.

    הרצוג לא יכול לקבוע שהוא יודע בוודאות שגם אם הוא יעמוד בראש הממשלה – אבו-מאזן לא יהיה פרטנר.
    זה דבר שמנהיג שרוצה שיתייחסו אליו ברצינות – פשוט לא אומר (הוא לא צריך להבטיח את ההפך). (המקרה של מממשלת קדימה הוא הבאת ראיה מן השוטין).
    הרצוג חוזר על הטעות היסודית – הזיווג המוזר עם ציפי לבני.

    חבירת "התנועה" לעבודה היתה מחזירה את 6 המנדטים גם בלעדיה.

    בכל מקרה ההליכה הדו-ראשית היתה טעות פאטאלית. הציגה באופן רע את שני הראשים. האזהרות יצאו בזמן אמת כשניתן היה עדיין לתקן. זאת לא היתה חכמה בדיעבד.

    גם המוטו "רק לא נתניהו" היה טעות פאטאלית וגם כאן יצאה האזהרה בזמן אמת כשניתן היה עדיין לתקן. גם זו לא היתה חכמה בדיעבד.

    הטעויות האלה ואחרות שנולדו מתוכן – קשרו את ידיו של הרצוג וקצצו את כנפיו. הן עוררו חשד שהוא עצמו אינו בוטח בעצמו.

    אירוניה מדהימה היתה בתשדיר על קולו של הרצוג. מי שאומר "רק לא נתניהו" לא יכול להתייחס לקולו של נתניהו כאל יתרון שצריך להתמודד אתו. זה פאתטי.

    הדברים לא נאמרים מתוך איזה הערכה בלתי מסויגת את הרצוג.
    אבל צריך להודות שמדובר בטרגדיה כי ההנהגה כולה נבחרת לפי טווח כישורים מצומצם ביותר שנקבע ע"י גורמים מסחריים. בתוך הטווח הזה כלולים כישורים שחלקם לא שייכים לענין בעוד שאלה החשובים יותר נמצאים מחוץ לתחום הטווח, שנקבע ע"י כהני האליל של מסעי הבחירות.

    קיצוץ מסיבי בתקציבי הבחירות הפרועים יחזיר אולי את הפרופורציות.
    איסור תרומות מחו"ל למשל.

  2. לובי :

    רהול גנדי חלש מתמיד, מאיפה הרעיון שהוא ינצח את מודי?

    רהול גנדי חלש מתמיד, מאיפה הרעיון שהוא ינצח את מודי? אם כותבים ברצינות צריך לנמק

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    מכיוון שנשאלתי, להלן הבהרה

    1. הרצוג טורח להקפיד ולהאשים במידה שווה את נתניהו ואת אבו-מאזן במצב הבצתי שבו אנחנו שוקעים.

    2. אבל הרצוג לא יודע איך ינהג אבו-מאזן אם למשל, חיליק בר יהיה ראש הממשלה הבאה עם רוב של 70+ מנדטים. (רק דוגמה).

    3. הרצוג כן יכול לדעת שאין תוחלת למגעים נתניהו/אבו-מאזן. האלקטורט של נתניהו לא יתן למגעים כאלה לעבור את סף הדלת, זו הנחה סבירה מאוד לאור הנסיון המצטבר.

    4. הרצוג גם לא יכול להסיק דבר מהמגעים שהיו בין לבני לאבו-מאזן. מסתבר שאבו-מאזן קרא לא רע את המפה – הברווז הצולע, ראש הממשלה דאז, אולמרט, אכן יושב היום
    בקלבוש.

    5. הנהגה שמכבדת את עצמה לא אמורה להציג עצמה כחסרת יכולת לחולל שינוי במציאות.
    היא גם לא יכולה להחליף את הקואליציה בעודה יושבת באופוזיציה (עם ליברמן מימין והמשותפת משמאל).

    הרצוג מציע עכשיו תכנית "חירום" נוגדת נתניהו/אבו-מאזן – הוא יכול לבצע אותה עכשיו? הוא מצפה מנתניהו לאמץ אותה?

    6. הוא מציג אותה כתכנית שינקוט בה אם הוא עולה לשלטון?

    להערכתי זו תכנית שלא מיועדת פנימה (אם כן – טמטום, כי היא תחזק את הימין ותקשור את ידיו של נניח הרצוג או מישהו אחר כראש הממשלה הבאה).

    היא מיועדת החוצה – יעני, אם אנחנו נגיע לשלטון ויתברר שאכן אבו-מאזן איננו בר שיח, יש לנו תכנית חלופית.

    7. אהה,
    אבל איך מגיעים לשלטון?
    ובינתיים מה? – מבקשים לעצור הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית – זה כמובן ישרת את נתניהו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.