מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
על יהודה ויינשטיין ואביגדור ליברמן ועל כתב האישום שלא הוגש
בימים אלה מסיים עו"ד יהודה ויינשטיין את תפקידו כיועץ המשפטי לממשלה. אחד התיקים בטיפולו בתקופת כהונתו היה תיק אביגדור ליברמן. עו"ד אביה אלף שחקרה את התיק כתבה ספר על כך בשם "תיק ליברמן – כתב האישום שלא הוגש", ובו היא מפרטת את תהליכי החקירה ואת הכשלים במלחמה בשחיתות השלטונית
מאת: דליה בלומנפלד
בעיית השחיתות השלטונית היא אחד הנושאים החשובים דרכה מאופיינת דמוקרטיה כולל זו בישראל. עו"ד אביה אלף רואה בנושא זה מדרון חלקלק.
בסוף 2015 יצא לאור ספרה של עו"ד אביה אלף בשם "תיק ליברמן – כתב האישום שלא הוגש" (הוצאת כנרת זמורה ביתן). הספר פורש את ההחמצה בטיפול בתיק ליברמן, שלדעתה היה צריך להגיש נגדו כתב אישום ולהעמידו לדין. הספר הוא גם כתב אשמה חריף נגד התנהלות היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין בפרשה זו. התנהלותו בעניין זה משליכה על אופייה של המדינה בתחום השחיתות השלטונית.
אביה אלף עבדה 26 שנים בפרקליטות המדינה ובתוכן שימשה גם מנהלת המחלקה הכלכלית לטיפול בעבירות צווארון לבן. בתקופה זו חקרה את החשדות שהצטברו נגד אביגדור ליברמן סביב החברות שהקים בעת היותו אזרח פרטי. מסמכים שהצטברו על שולחנה חיזקו ראיות כי הוא היה מעורב בניהול החברות גם כשהיה איש ציבור.
כידוע, החוק קובע כי לחבר הכנסת אסור לעסוק בעיסוק נוסף למעט עיסוק בהתנדבות וללא תמורה. על פי הראיות שהצטברו בפרקליטות המדינה, נראה היה כי ליברמן הפר את החוק הזה. בתקופות שליברמן היה אזרח פרטי ולא כיהן במשרות ציבוריות, הוא עבד כאיש עסקים והקים חברות. בפרקליטות המדינה התבסס החשד כי ליברמן יצר לכאורה מנגנונים שאיפשרו לו להמשיך ולהתעשר מהתשתיות העסקיות שהקים בתקופה שהיה אזרח פרטי גם בהיותו איש ציבור (עמ' 49-50). על פי הראיות שחשפה הפרקליטות, ליברמן לא התנתק מהחברות שהקים גם כשחזר לכהן בתפקידים פוליטיים והמשיך לקיים קשרים עסקיים עם אנשי עסקים בארץ ובחו"ל (עמ' 50) באמצעות "אנשי קש" שהחברות נרשמו על שמם על-ידי ליברמן.
בספר מופיע נספח המפרט את שמות "חברות הקש" שלפי החשד, כולן היו בבעלות ליברמן ואת הנפשות הפועלות הקשורות בהן. להערכת החוקרים, החברות אורגנו באופן שאיפשר לליברמן להמשיך לנהל עסקים ובד בבד לנהל את הקריירה הציבורית שלו.
מאלפי המסמכים שהצטברו בפרקליטות נחשפו ראיות על פעילותו של ליברמן בתקופות בהן לא שימש כאיש ציבור והפך איש עסקים. בתקופות פרטיות אלה הוא הקים, החזיק, או היה בקשר כלשהו לחברות שונות. הכנסות החברות הללו הגיעו מאנשי עסקים, חלקם הגדול חברים של ליברמן, חלקם בעלי אינטרסים בישראל ובמזרח התיכון, שהזרימו לחברות מיליוני דולרים. אלפי המסמכים שנאספו בפרקליטות הראו כי בתקופות בהן חזר לפעילות ציבורית, ליברמן המשיך להיות בקשר עם החברות האלו, וככל הנראה גם ליהנות מהפירות שהניבה התשתית העסקית שבנה. (עמ' 108).
הספר מפרט את מסע החקירה בעקבות הכסף ואת החלקים שהרכיבו את תמונת הפאזל הגדולה. הראיות שהצטברו בחקירה עוררו חשדות שהובילו לניסוח כתב אישום.
כל הראיות שהצטברו המתינו להחלטת היועץ המשפטי לממשלה. עליו היה לפסוק אם להגיש כתב אישום. היועץ מני מזוז היה לקראת סיום כהונתו והוא העביר ליועץ שהחליפו עו"ד יהודה ויינשטיין חוות דעת ראשונית וטיוטת כתב אישום (עמ' 133).
לפי התיאורים בספר, היועץ החדש יהודה ויינשטיין משך את הזמן ו"מסמס" את הטיפול בתיק ליברמן באמצעים שונים. הוא ביקש לבצע שימוע לליברמן, ביקש מהפרקליטים לשלוח לסנגורים של ליברמן רשימת שאלות למענה לאחר השימוע, טען בפני הפרקליטים כי אין ראיות מספיקות (עמ' 193). באחת העסקאות בהן היה מעורב ליברמן, "עסקת היין", היועץ הישרה אווירה של ספיקות על הפרקליטות עד כדי מגמה לסגור את תיק ליברמן (עמ' 203). בויכוחים הפנימיים בפרקליטות התברר כי היועץ הסכים להגיש כתב אישום נגד ליברמן אם הפרקליטות תתחייב מראש שאכן ליברמן יורשע (עמ' 214). תפיסה זו עמדה בניגוד מוחלט לעמדת הפרקליטות שחשבה שיש מקום להגיש כתב אישום כאשר יש סיכוי סביר להרשעה. הפרקליטות לא ראתה עצמה "קבלן הרשעות" (עמ' 214). הרושם הציבורי שנוצר היה שהיועץ מהסס מאוד מלהגיש כתב אישום (עמ' 215)
בהמשך, היועץ ויינשטיין מינה את עו"ד דנה נאמן לעזרתו הוא צרף אותה לטפל בתיק "חברות הקש" נגד ליברמן. אחרי כן הועלה הרעיון לסגור את תיק "חברות הקש", שהיה התיק העיקרי, ובמקום זאת להגיש כתב אישום בתיק צדדי של השגריר בן אריה שלפי החשד העביר לליברמן מידע חסוי בניגוד לחוק בקשר לחקירות "חברות הקש" שנוהלו נגד ליברמן (עמ' 226)
היועץ המשפטי ויינשטיין סגר בסופו של דבר את תיק "חברות הקש". לדעת הכותבת, עו"ד אביה אלף, לסגירת התיק לא הייתה כל הצדקה. להערכתה, החשדות שהצטברו נגד ליברמן חייבו את העמדתו לדין. לדעתה היה נכון להגיש כתב אישום ולברר את החשדות נגדו בבית המשפט. העיכוב ודחיית הקץ בעניינו של ליברמן מצידו של היועץ המשפטי הובילו בסופו של דבר לאי הגשת כתב אישום. אי הגשת כתב אישום העבירה את המסר כי אין עשיית צדק, אין שוויון באכיפת החוק. על התנהלות היועץ המשפטי בפרשה זו אמרה אביה אלף כי "זהו צומת בתולדות המדינה שבו לא צריך אדם להיות בהכרח מושחת כדי להרים תרומה מכרעת לכינונה של השחיתות השלטונית." (עמ' 245)
הספר קורא תיגר על נבחר ציבור שנחשד בשחיתות. הוא גם קורא תיגר על התנהלות מערכת אכיפת החוק ועל יועצים משפטיים שהכשירו חשד לשחיתות (עמ' 281).
"השחיתות השלטונית היא כל שימוש לרעה במשרה ציבורית על מנת להשיג טובות הנאה או רווח אישי. השחיתות גורמת להגדלת פערים כלכליים ולאי שוויון חברתי. היא מחלה מידבקת שקל לאבד עליה שליטה אם לא מטפלים בה בנחישות ובזמן ועוקרים אותה מהשורש." (עמ' 282)
עו"ד אביה אלף רואה בכתיבת הספר ובחשיפת המידע לציבור תרומה צנועה למערכה במלחמה נגד השחיתות השלטונית.
התביעה הכללית והיועץ המשפטי לממשלה הם אלה האמורים לנהל את המלחמה נגד השחיתות השלטונית. אביה אלף בעבודתה בפרקליטות חשה החמצה גדולה של התביעה בפרשת ליברמן ופורשת בפני הקורא את התנהלות החקירה שהייתה מעורבת בה לפרטי פרטים. ליברמן מואשם בספר בשחיתות ולא יוצא מכך נקי. החשדות המועלים נגדו בספר מעלים בעיני הציבור ספיקות ביחס לטוהר התנהלותו. הוא נראה אשם. אם הוא רוצה שהציבור יראה אותו נקי מכל אשמה, עליו לפעול כדי לנקות את שמו.
תגיות: אביגדור-ליברמן, אביה אלף, דמוקרטיה, יהודה ויינשטיין, פרקליטות-המדינה, שחיתות
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
2 ביוני, 2016 בשעה 0:13
הסרטון של אלדד יניב על ליברמן ועל מרטין שלאף מנובמבר 2012 https://www.youtube.com/watch?v=RO1Qd0BcBGg
מרטין שלאף לליברמן הוא כמו שלדון אדלסון לבנימין נתניהו