חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

על השקפת העולם שמייצג "דה מרקר" ועל ההשקפה שאותה יש לקדם

נושאים כלכלת בית, תקשורת ב 25.01.16 0:08

גיא רולניק בכתיבתו מציג מציאות נכונה, אך פתרון התואם לזה של נחמיה שטרסלר. שניהם משרתים את בעלי ההון, ולא את הציבור. החיבור בין אנשים למען מטרות היא מה שגיא רולניק יוצא נגדו כל פעם שהוא כותב או אומר "מחוברים" וזה מה שהופך אותו לאויב של המעמד, לאויבם של האנשים הקטנים

מאת: קורט טוכולסקי

מי שעדיין מאמין לדה מרקר, כבר לא יוכל להיגמל מזה

הרבה אנשים טובים, קוראים את גיא רולניק ומתמוגגים. אפשר להבין זאת, בסך הכול רולניק בניגוד לאביו הרוחני שטרסלר לא מערער על הנחות היסוד של מה שמעצבן אותם. הוא לא מספר להם שהכול טוב גם כשהכול רע והוא בעיקר מזדהה עם מה שמעצבן אותם. הבעיה עם רולניק מתחילה במסקנות שלו. העובדה שהוא חכם יותר מאביו הרוחני לא אומרת שבמהות הוא שונה מאביו הרוחני. שניהם עוסקים בהסתה של דעת הקהל מהתשובות האמתיות לבעיות שלהם, שניהם מאמינים בקפיטליזם הטוב זה שעד כה לא נמצאו הוכחות לקיומו בשום מקום מחוץ לשבדיה ודנמרק, רק שהם מאמינים בקיומו של קפיטליזם טוב אחר שלקיומו לא נמצאו כלל הוכחות. מדי שבוע כותב גיא רולניק על ה"מחוברים" מילת קוד שלילית ל"מאוגדים" ובכך עוזר להסיט את האש מהאלפיון העליון ולהסית נגד הפעולה היחידה שיכולה לתרום למי שאינם בני האלפיון העליון במאבקם על קיום וכוח. רולניק לא ממציא כלום, מי שמכיר קצת היסטוריה של תנועת העובדים יודע שגם ברוסיה הצארית ה"אוכרנה" (משטרה חשאית) הייתה מעסיקה פרובוקטורים שדיברו אל הפועלים בשפתם, הזדהו עם מצוקתם, והסיתו אותם כנגד מפלגות הפועלים. גם במציאות של רוסיה הצארית היו לאוכרנה הישגים לא מבוטלים בזריעת פילוג וחשדנות בקרב מעמד העובדים. היום לא צריך להשתמש במשטרה החשאית ככלי תעמולה, יש עיתונות של בעלי הון שעושה את אותה עבודת תעמולה ובצורה הרבה יותר יעילה ומוסוות.

מי שקורא את רולניק מדי שבוע יודע שהוא תמיד יתחיל באותן הנחות מקובלות שמשהו לא בסדר, שהמבנה של המשק כפי שהוא היום אינו משרת את הציבור הרחב ושלהמונים חסרים ביטחון תעסוקתי בשוק החופשי ויכולת להבטיח את קיומם. בהמשך הוא כבר יניח הנחות דו משמעותיות בקשר לסיבות שהביאו לנפילתן הכלכלית של מדינות ויטען שהנפילה הכלכלית היא תוצר של פערים הולכים וגדלים בשוק העבודה (נכון מאוד) אבל לא בגלל שיותר ויותר אנשים סובלים בהן מחוסר ביטחון תעסוקתי אלא להיפך, כי יש בתוכן עדיין קבוצות שיש להן ביטחון תעסוקתי.

זה מה שעושה רולניק, הוא מציג מציאות נכונה ואז אומר לאנשים, רע לכם? תדאגו שלכולם יהיה רע! הוא מספר לנו על ה"מחוברים" שהשיגו לדוגמא שיחות נייד זולות ואז אומר לנו שזה בא על חשבוננו. הוא בונה על זה שאנשים כשהם כבר מחוממים לא יעצרו לחשוב לרגע על זה שאם כולם לא יהיו מאוגדים זה לא אומר שכולם ישלמו פחות אלא שכולם ישלמו יותר. הוא בונה על הקטנוניות והקרתנות האנושית, על צרות העין שהקפיטליזם מפתח ובאה לידי ביטוי בתפיסה של העיקר שכולנו נדפק אותו דבר. הוא כותב את הדברים בצורה שמי שמסיים לקרוא לא יחשוב אולי גם אני צריך להתאגד ולהשיג מחיר טוב יותר? אולי צריך פיקוח על המחירים? אולי צריך הלאמה של מונופולים וניהולם שלא למטרות רווח? רולניק כותב כדי שהקורא יחשוב שהאויב אינו בעל ההון, הטייקון, התאגיד אלא מי שהצליח להשיג משהו מבעל ההון והתאגיד באמצעות התארגנות.

הבעיה עם רולניק היא שלמרות שהמסקנות הן אותן מסקנות של שטרסלר, הוא לא רוצה לגמור כמו שטרסלר, דמות מגוחכת חסרת אמינות בצורה קיצונית שמייצגת את הדור הקודם של תעמולת שלטון ההון. הוא רוצה להיות מוצג כלוחם למען ההמונים ולא השיטה, הוא רוצה להיות במגש הכסף, הוא רוצה להצטייר כלוחם במונופולים, הוא רוצה לצטט פעם בחודש את השופט העליון של ארצות הברית ברנדייס ולספר על תאודור רוזוולט ומלחמתם בתאגידים ושנשכח שהמלחמה הזו נכשלה, שהקפיטליזם הצליח להביא את ארצות הברית לפשיטת רגל 20 שנים בדיוק אחרי המאבקים של תיאודור רוזוולט וברנדייס בתאגידים, במשבר הגדול של 1929 ורק שיקום במדיניות של מסים גבוהים ומעורבות ממשלתית גבוה תחת פ. ד. רוזוולט חילצה את ארצות הברית מהמשבר. הוא מתגאה במאבקו נגד מונופול הגז, אבל הוא מספר לנו שבשוק האנרגיה יש תחרות, מה שלא קיים בשום מקום, והוא נגד פיקוח ממשלתי ובעלות ציבורית. הוא מספר לנו שחברות גדולות דופקות אותנו במחירי הסלולר אבל גורם לנו להתנגד לכלי היעיל היחיד במאבק של אנשים נגד חברות גדולות, ההתאגדות. הוא נותן לנו קתרזיס, כלי לפרוק את הכעס, אבל לא יותר מזה. בסופו של יום הוא משרת הון בדיוק כמו שטרסלר, רק הרבה יותר מתוחכם והרבה יותר מסוכן.

אנשים אומרים זה הרע במיעוטו, מה אתה רוצה שנקרא? ישראל היום? ידיעות אחרונות? מה שאני רוצה שנפסיק לבחור ברע במיעוטו. אין אויב גדול יותר לסיכוי לשינוי מהרע במיעוטו. אם ניקח דוגמא מהפוליטיקה, יצחק בוז'י הרצוג הוא הרע במיעוטו, מפלגות כוכבים במרכז הן הרע במיעוטן, זה לא מה שיוציא אותנו מחושך לאור. רולניק כותב בעיתון של בעל הון שמוכר פרסומות לבעלי הון, מה אתם חושבים שהוא יכתוב, משהו שמשרת את הקוראים? אנחנו צריכים לזנוח את הרע ולבחור בטוב. כשאנחנו קוראים על "מחוברים" להבין שמי שמחובר לשלטון ההון זה רולניק וחבריו בדה מרקר, שמה שהם מציעים לנו זה לא הרע במיעוטו אלא הכי רע.

התאגדות של אנשים, היא הכלי היחיד שלנו, אנשים קטנים ובודדים להילחם במערכות גדולות. הכוח שיש בידי ציבור של אנשים שחוברים יחדיו במטרה להילחם למען מחיר טוב יותר לביטוח/מוצר אחר או נגד עוולות של משרתי ההון בשלטון ושרירות ליבם. אנחנו מתאגדים כדי להיאבק על חופי ים פתוחים ונגד תכניות בנייה, נגד מונופול הגז הפרטי, נגד מחירים של מוצרים באמצעות קבוצות רכישה, נגד אלימות משטרתית או זיהום אוויר, ההתאגדות הזו, החיבור בין אנשים למען מטרות היא מה שגיא רולניק יוצא נגדו כל פעם שהוא כותב או אומר "מחוברים" וזה מה שהופך אותו לאויב של המעמד, לאויבם של האנשים הקטנים, העובדה שהוא רוצה לשלול מהן את הכלי היעיל היחיד שיש להם במאבקם. הוא אולי לא מסיים מאמרים ב"ושלא יעבדו עליכם", אבל זה בדיוק מה שהוא עושה. גיא רולניק הוא בסך הכול גרסת הדור השני של נחמיה שטרסלר.

א\ כן תחשבו על נדל"ן ונייד, תחשבו על פנסיות ועל קביעות, תחשבו ותגידו לעצמכם. הקפיטליזם לא עבד ותמיד יש לו תירוצים. אני רוצה קביעות בעבודה, ביטחון תעסוקתי ופנסיוני. אני רוצה פנסיה שאינה מושקעת בשוק ההון אלא מובטחת באמצעות פנסיה תקציבית או לחלופין השקעה בפיתוח ותשתיות ציבוריות ואגרות חוב של המדינה כדי שהיא לא תצטרך לגייס הון זר שיכביד על תקציבה בהחזרי חובות במטבע חוץ. אני רוצה פיקוח על מחירים ומעורבות ממשלתית במשק גם באמצעות חברות שאינן למטרות רווח כמו בנק דואר, ביטוחים באמצעות ביטוח לאומי, ביטוח בריאות מקיף יותר וביטוח סיעודי. את כל הדברים האלה אפשר להשיג רק באמצעות מאבק מעמדי, באמצעות התאגדות והתארגנות, באמצעות תמיכה במפלגות שמהוות זרוע פוליטית של התאגדות המעמד, באמצעות קואופרציה של העבודה ומקומות העבודה, באמצעות מודעות והתחברות של אנשים זה לזה במאבק נגד שלטון ההון, כמה שיותר רחוק מתיאוריית המחוברים של גיא רולניק, כמה שיותר רחוק מהשירות שהוא נותן לשלטון ההון.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , ,

5 תגובות

  1. א. קוריאל :

    "הרע במיעוטו" הוא גם התירוץ/טיעון שבו השתמשו דוברי הממשלה כדי להצדיק את מתווה הגז הידוע לשמצה.
    הגיע הזמן באמת שגם אנחנו נפסיק להתנצל. אנחנו לא מוכנים יותר לקבל את כל הרע של שלטון הימין: לא במיעוטו, לא ברובו ולא בכלל.
    מרגע שנכריע בנושא מהותי זה תהיה הדרך פתוחה לניסוח חלופה אמתית לשלטון הימין, חלופה שתקדם את הטוב למדינה ולאזרחיה.
    השלב הראשון הוא כנראה להפסיק להיעזר בנביאי שקר ומתעתעים מסוגו של רולניק

  2. ק. טוכולסקי :

    הנזק שהוא גורם יום יום לקוראיו עולה על התועלת של הכנסתו כמתנגד למציאות במגש הכסף.

  3. מיכאל לינדנבאום :

    וואאו ,איזה פוסט קורט!? ללקק את השפתיים.אני מייד מפיץ את זה בין חברי האישיים וחבריי למפלגה בפייסבוק.

    וואאו ,איזה פוסט קורט!? ללקק את השפתיים.אני מייד מפיץ את זה בין חברי האישיים וחבריי למפלגה בפייסבוק.
    הרולניק הזה מפיל כל כך הרבה אנשים טובים בפח ,שהגיע הזמן לפוצץ את הבלון הניאו-ליבראלי מפריטני הנקרא גיא רולניק.

  4. גוני :

    נשמע הגיוני

    המאבק האמיתי הוא על חלוקת העוגה. איזה חלק הולך לבעלי ההון, ואיזה חלק נשאר לעובדים ולצרכנים. אכן צריכים להשאר מפוקסים. המטרה היא לא להגדיל את העוגה כפי שמנהיגנו ושופריהם משכנעים אותנו לסטות מהנושא. העוגה תגדל כאשר העובדים יקבלו יותר שכר והצרכנים יקנו יותר בזול כך שיהיה יותר כסף פנוי וכך המשק יצמח.

  5. דליה :

    חיים הר זהב נגד הארץ ודה מרקר בשל תמיכתם בחוק בוררות חובה

    מאמר ב"המקום הכי חם בגיהנום" נגד מאמר המערכת של הארץ התומך בחוק בוררות חובה. נחשפת בו ההבנה שהארץ ודה מרקר הוא עיתון ימני כלכלי.
    http://www.ha-makom.co.il/post/haim-har-zahav-chaver-vaad

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.