חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

על הסכם הסחר TTP, ההקשר הישראלי דרך מתווה הגז, ומה אפשר וצריך ללמוד מבוליביה

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 11.10.15 1:12

הסכם הסחר נחתם, אך נדרש אשרור המדינות שחתמו. אישור ההסכם צריך להדליק נורות אדומות אצל חברי הכנסת והממשלה בשל סעיף "יישוב סכסוכי משקיע מדינה" שיאפשר לתאגיד לתבוע מדינה. במקרה הגז בישראל יאפשר לנובל אנרג'י לתבוע את ישראל

מאת: אמנון פורטוגלי

ב-5 לאוקטובר נמסר כי ארה"ב ו-11 מדינות אסיאתיות ופסיפיות הסכימו על הסכם הסחר האזורי הגדול ביותר בהיסטוריה, 'טרנס פאסיפיק פרטנרשיפ' – TPP. זה לא סוף הדרך, ידרשו אשרורים מ-12 המדינות שחתמו על ההסכם כדי שהוא יכנס לתוקף, וזה לא יהייה קל שכן לכל מדינה המשתתפת בהסכם יש הנהלים הפנימיים שלה לאשרור, ובחלק מהן צפוי מאבק קשה. בארצות הברית, לדוגמה, הקונגרס חייב לאשר את העסקה לפני שתיכנס לתוקף, והמאבק לאישרור ההסכם יהייה בצמוד למירוץ לבחירות לנשיאות עם כל מה שנובע מכך.

אישור ההסכם צריך להדליק נורות אדומות אצל חברי הכנסת והממשלה, ואצל כל אזרחי ישראל, מכיון שההסכם כולל פרק בדבר 'יישוב סכסוכי משקיע מדינה' – ISDS. למרות השפעתו העצומה של פרק זה, רק מעט ישראלים מודעים לכך שבהסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל קיימים סעיפים והוראות להסדרי סכסוך בין משקיעים והמדינה. סעיפים אלו מאפשרים לתאגידים לתבוע את ישראל ולדרוש פיצויי עתק על רווחים שאבדו ואף על רווחים צפויים, והתביעה תתברר לא בבתי המשפט בישראל, אלא בפני טריבונל על-לאומי, תוך פגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית ובריבונות המדינה.

ואכן, נובל אנרג'י מאיימת לפנות לבוררות בינלאומית נגד ישראל אם לא יאושר בהקדם מתווה הגז. ב-3 לספטמבר פרסמה נובל אנרג'י הודעה ובה מאיים דיוויד סטובר, יו"ר ומנכ"ל החברה: '….נובל מוכנה במלואה, והיא ממוצבת היטב, לעשות את הפעולות הנחוצות כדי להגן על ערכם של נכסיה.'

Noble Energy remains fully prepared, and is well positioned, to take the actions necessary to protect the value of its assets

גיא רולניק, במאמר 'תצביעו ותחליטו איך שתרצו, העיקר שזה יהיה בעד', כותב כי אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים פיסקליים וכלכליים, נתן חוות דעת משפטית בע"פ בישיבת הממשלה שבה אושר מתווה הגז. בחוות הדעת ליכט הזהיר בנחרצות מאישור מתווה הגז:

"סעיף הוודאות הרגולטורית (התחייבות של הממשלה למנוע כל שינויי חקיקה בנושא משק הגז ב-10 השנים הקרובות) הוא חריג בהיקפו ובזמן". בדרך כלל, הסביר ליכט, אנחנו נותנים למשקיע שיפוי שנפצה אותו אם נבצע שינוי. כאן אנחנו נותנים לו ודאות רגולטורית. הסעיף הזה יאפשר לנובל לתבוע אותנו במיליארדי דולרים במידה שנשנה את הרגולציה. ליכט הזהיר: נובל כבר עושים כנראה הכנות לעניין הזה. הם פתחו חברה בת בקפריסין והעבירו אליה את הפעילות, כנראה כדי להשתמש בעת הצורך בהסכם הבילטרלי שיש לישראל עם קפריסין – מה שיאפשר להם בוררות חובה בינלאומית במידה שנעשה שינוי ברגולציה.

זו אזהרה שאסור להתעלם ממנה וצריך להערך לה, שכן בהסכם הבילטרלי שיש לישראל עם קפריסין לקידום השקעות ולהגנה הדדית עליהן שנכנס לתוקף ביוני 2003, קיים הסעיף הידוע לשמצה של 'הסדרי סכסוכים משקיע-מדינה' או ISDS (Investor-state dispute settlement) .

סעיף 8 בהסכם ישראל-קפריסין 'יישוב סכסוכי השקעות בין צד מתקשר לבין משקיע' מאפשר לנובל אנרג'י לתבוע את ממשלת ישראל ולדרוש פיצויי עתק על רווחים שאבדו ואף על רווחים צפויים בגלל כל חקיקה ושינויים בחקיקה וברגולציה שעלולים לפגוע ברווחים כולל רווחים צפויים של נובל. התביעה תתברר בפני טריבונלים פרטיים, אקס-טריטוריאליים, בסודיות וללא זכות ערעור, ולא במערכת המשפט של ישראל. בטריבונלים אלו אין אמצעי ההגנה שאנחנו מצפים מבתי המשפט הרגילים שלנו. הדיונים חשאיים וסודיים, ללא הגדרת כללי ניגוד אינטרסים, השופטים הם עורכי דין עסקיים, שרבים מהם מתחלפים בין שימוש כשופטים ובין הבאת תביעות של לקוחות עסקיים נגד ממשלות. לאזרחי ישראל ולחברה הישראלית שיפגעו מההחלטות שלהם אין שום מעמד משפטי. אין כל ביקורת שיפוטית על הטריבונל, ההחלטות שלו הן סופיות ומחייבות את המדינה, וכוללות קנסות ענק. כתוצאה מכך, הטריבונלים יכולים, למעשה, למנוע חקיקה ולבטל את הריבונות של הכנסת ואת הפסיקה של בתי המשפט של ישראל.

ישראל חתומה על כ-40 הסכמי סחר והסכמי הגנה על השקעות חוץ בילטרליים, רובם המכריע של הסכמים אלה כולל את מנגנון 'יישוב סכסוכי משקיע-מדינה' המכפיף את ריבונות המדינה, אפשרויות חקיקת הכנסת, עצמאות בתי-המשפט וזכויות אזרחי ישראל להחלטות של משקיעים ותאגידים רב-לאומיים בעלי עצמה וחושף את המדינה לתביעות מתאגידים אלו בהיקף של מיליארדי דולרים.

למרות הפוטנציאל ההרסני בהסכמי הסחר האלה על מדיניות הממשלה, על אפשרויות החקיקה בכנסת ועל החשיפה לסיכונים פיננסיים אדירים, ההסכמים אינם מפוקחים ע"י הכנסת ואינם עומדים לדיון ציבורי.

כדאי וחשוב ללמוד מממדינות אחרות בנושא זה:

  • הפרלמנט ההולנדי, העביר החלטה ב- 31 למארס 2015, המתנגדת להכללת מנגנון ISDS בהסכמי CETA  ו-TTIP:
    "הבית … בהתחשב בדמוקרטיה החוקתית שלנו ובכך שערכים כמו כבוד אדם, חירות, דמוקרטיה, שוויון והגנה על הסביבה וזכויות אדם חייבת להיות מובטחים; מצהיר כי TTIP לא יכיל יישוב סכסוכים הפוגע במערכת הלאומית המשפטית שלנו וקבלת ההחלטות הדמוקרטית שלנו … "
  • הסנאט הצרפתי החליט ב- 9 לפברואר 2015, פה אחד נגד הכללת מנגנון ISDS בהסכם הסחר של האיחוד האירופי עם קנדה CETA  ובהסכם 'שותפות סחר והשקעות טרנסאטלנטית' – TTIP.  האסיפה הלאומית הצרפתית החליטה החלטה דומה ב-23 לנובמבר 2014.
  • ממשלת אוסטרליה הודיעה באפריל 2011:
    "בעבר, ממשלות אוסטרליה ביקשו את הכללת הליכי 'יישוב סכסוכי משקיע- מדינה' בהסכמי סחר עם מדינות מתפתחות, וזאת לבקשת תאגידים אוסטרליים . ממשלת גילארד תפסיק את הנוהג הזה. אם תאגידים אוסטרליים מודאגים לגבי הסיכון הריבוני במדינות השותפות להסכם סחר עם אוסטרליה, הם יצטרכו לבצע הערכות משלהם אם הם רוצים להתחייב להשקעה במדינות אלה."
  • ברזיל מסרבת מזה שנים לחתום על כל הסכם סחר עם מנגנון ISDS., זה לא הפריע לה להמשיך לקבל השקעות זרות. לברזיל אין כל הסכמי השקעה בינלאומיים בתוקף. ברזיל דנה על 14 הסכמים כאלו בסוף שנות 1990, אבל אף אחד מהם לא יושם. שישה מההסכמים נדחו על ידי הקונגרס הברזילאי כי 'הפקעה עקיפה' ו'יישוב סכסוכי משקיע-מדינה' נחשבים כאי-תואמים non-compliant את החוקה הברזילאית.
  • בוליביה, ב-2007, וונצואלה ב-2012 הודיעו רשמית על פרישתם מאמנת ICSID -International Centre for Settlement of Investment Disputes.
  • ממשלת אקוודור סיימה מאז 2008, עשרה הסכמי סחר בילטרליים, יצרה "ועדת ביקורת אזרחית", המבקשת לסקור ולהעריך הסכמי סחר בילטרליים ומכשירי בוררות בינלאומיים אחרים כדי לקבוע אם הם תואמים את האינטרס הלאומי של המדינה. אקוודור גם פרשה מאמנת ICSID בשנת 2009.

ארחיב על בוליביה, המורה לנו כיצד לנטרל סעיפים בדבר ריבונות תאגידית באמנות בינלאומיות שהיא היתה חתומה עליהן, בלי לאבד את ההשקעות זרות.

בוליביה החלה ליישם את המודל הניאו-ליברלי בשנת 1985 כאשר הממשלה דאז אימצה את כללי קונצנזוס וושינגטון, בצו המורה על 'ליברליזציה' בכלכלת בוליביה שנחתם בחודש אוגוסט 1985.   מיד אח"כ בוליביה החלה בהליכי הפרטה , בין השאר של מפעלי המים, הגז והנפט. וחתמה על 21 אמנות השקעה דו-צדדית, אשר יחד עם פרק ההשקעות בהסכם הסחר חופשי בין בוליביה ומקסיקו, נותן סך של 22 הסכמי השקעה.
אמנות השקעה דו-צדדיות אלו, כמו במקומות אחרים בעולם, מכילות סעיף/פרק הדן ב'יישוב סכסוכי משקיע-מדינה' – ISDS. סעיף זה מאפשר לתאגידים לעקוף בתי משפט לאומיים ולתבוע ממשלות בסכומים של מיליוני דולרים בבוררויות פרטיות על-לאומיות, כאשר התאגידים חושבים שההשקעות שלהם נפגעו על ידי מדיניות הממשלה, תהייה זה כלכלית, חוקי עבודה או הגנת הסביבה. חשוב להדגיש שזה לא משנה כלל אם צעדים אלו מועילים מבחינה חברתית או אם הם עומדים בחוקים לאומיים, בחוקה, או בהסכמים מחייבים בינלאומיים בתחומי הבריאות, סביבה וזכויות אדם. הסכמי השקעה אלו וטריבונלי הבוררויות הפרטיות העל-לאומיות שיאכפו אותם, מהווים איום ממשי על ריבונות ודמוקרטיה לאומית.

הניסיון הגרוע, הקשה עם ההפרטה הוביל את אזרחי בוליביה לבחור בדצמבר 2005, לנשיא את אוו מוראלס שלא היה קשור לתאגידים הגדולים, ולתת לו מנדט לסגת מממדיניות ההפרטה ומכל הסכמי ההשקעה והטריבונלים שאפשרו תביעות נגד המדינה.
הממשלה החדשה של מוראלס לא הסכימה, ודחתה את מנגנון יישוב סכסוכי המשקיע-המדינה מלכתחילה. זה בא לידי ביטוי בפרישה של בוליביה מהמרכז הבינלאומי ליישוב סכסוכי השקעות – International Centre for Settlement of Investment Disputes , ICSID במאי 2007. ובביטול כל אמנות ההשקעה הדו-צדדיות שנחתמו בעבר. בנוסף, החוקה החדשה של בוליביה מ-2009, אוסרת על המדינה ליישב סכסוכי השקעות עם משקיעים זרים בבתי דין בינלאומיים. בהמשך, בסוף 2010, נוסד משרד היועץ המשפטי לממשלה, שאחראי על קידום, הגנה והגנה על האינטרסים של המדינה בתחומים שונים, לרבות סכסוכים עם משקיעים זרים.

אחת מההוראות החשובות ביותר של החוקה החדשה בהקשר זה, מוקיעה ודורשת לדון בכל האמנות הבינלאומיות שהן בניגוד לכתוב בחוקה. כלומר, בכל הסכמי הסחר הדו-צדדיים, שבהם נקבעו חוקי המשחק בין המדינות והתאגידים ובהם טמון הכח של התאגידים לעשות כמעט כל מה שהם רוצים במדינות בהן הוא פועלים.

כאמור, בוליביה ביטלה את כל 21 האמנות הדו-צדדיות שנחתמו בעבר, והניסיון שלה שבא בעקבות ביטולים אלו, מאלף. הדעה הרווחת היא כי ללא הסכמים כאלה, השקעות זרות יקטנו בצורה דרסטית, ושהכלכלה של המדינה הנוגעת בדבר תסבול. זה לא קרה בבוליביה, להיפך, ההשקעות זרות גדלו, לדוגמה, ב-2013 ב- 35% לעומת השנה הקודמת, ומדינות רבות מעוניינות בחתימה על הסכם השקעה חדש עם בוליביה.

אחת הסיבות לכך היא שמדינות שקידמו וחתמו על הסכמי סחר עם סעיפי 'הסדרי סכסוך משקיע מדינה', נתבעות עכשיו בפורומים כמו ICSID ובבתי דין בינלאומיים אחרים, לפעמים על ידי המשקיעים שלהם עצמם. המשבר הכלכלי באירופה הוביל כמה מדינות לנקוט בצעדים להקלת המשבר שהשפיעו ופגעו בהשקעות זרות, ועכשיו מדינות אלו נתבעות ע"י המשקיעים בבוררויות בינלאומיות.

התוצאה היא כי בדיונים של בוליביה עם חלק ממדינות אירופה המערכת השתנתה, אפשר לדבר כשווים, כי מדינות אירופה סובלות מאותן הבעיות מאותן תביעות בתחום ההשקעות הזרות, שבוליביה סבלה מהן. עכשיו יכולים לראות כמה מהמגינים הגדולים ביותר של המנגנון ליישוב מחלוקות משקיע המדינה, כשהם צריכים להגן על המדינות שלהם מול תביעות המבוססות על מנגנון זה. המצב באמת השתנה.

אבל אולי הסיבה המשמעותית ביותר היא שבמדינה עם ממשלה מתפקדת ומערכת משפטית הוגנת שיכולה לפתור מחלוקות וסכסוכי השקעה, אין צורך למסור כל כך הרבה כוח לבתי דין על-לאומיים, אטומים, ויקרים מסוג שעומד בלב ה- ISDS. ההצלחה של בוליביה בביטול אמנות ההשקעה הדו-צדדיות שלה, יחד עם הגדלת השקעות זרות, היא עדות ברורה לכך שהטענה כי הסכמים כמו TTP  ו- TTIP, 'חייבים' לכלול סעיף ומנגנון ליישוב סכסוכי משקיע מדינה בבוררויות על-לאומיות ופרקים בדבר ריבונות תאגידית כדי להשיג את אותו הדבר, הוא שגויה.

לישראל יש כיום מספר דרכי פעולה אפשריות:

  • לבטל מוקדם ככל האפשר את הסכם הסחר עם קפריסין שנחתם ב-13 לאוקטובר 1998 ונכנס לתוקף ב-17 ליוני 2003. הסכם זה תוקפו פג, אם לא הוארך, בתום 10 שנים מחתימתו/כניסתו לתוקף.
  • לא לאשרר הסכמים הכוללים פרק/סעיף 'יישוב סכסוכי משקיע-מדינה'.
  • לא להאריך הסכמי סחר הכוללים סעיף 'הסדרי סכסוכים משקיע-מדינה'. ובמידת האפשר, לבטל את כל הסכמי הסחר הכוללים סעיף זה.
  • לחתום מחדש על הסכמים אלו בתנאי שסעיף זה או דומה לו לא יופיע בהם.
  • לחוקק חוק המגדיר ומסדיר את הסמכויות והליכי קבלת ההחלטות והדיונים בתחום הסכמי סחר חוץ והסכמים דומים. החוק יאפשר פיקוח פרלמנטרי, שיתוף הציבור ויחייב אישור הכנסת לחתימה על ההסכם.

 

להרחבה ולקריאה נוספת:​

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , ,

4 תגובות

  1. לקסי :

    ומה עם כי

    ראש הממשלה מינה צוות של ארבעה מנכ"לים לצורך גיבוש חבילת המתנות שכי"ל (כימיקלים לישראל – בינתים?) תקבל.
    כי"ל לבשה את "חליפת המסכן" כאשר ועדת ששינסקי 2 קבעה שהיא צריכה לשלם יותר בעד משאבי הטבע – של כולנו – שהיא משתמשת בהם.
    בתקשורת וברשתות החברתיות דובר רבות על כך שכי"ל רוצה להימכר לחברה קנדית.
    כי"ל עצמה היא חברה בין לאומית שכבר החלה להעתיק את הנהלתה לחו"ל (הקימה מטה בהולנד).
    אם, חלילה, יוכלל סעיף יישוב סכסוכי מדינה-משקיע בחבילת הסוכריות הנ"ל לא יהיה ניתן לאכוף שום דבר הנוגע לבריאותנו ולאיכות הסביבה אם יוחלט, למשל, שלא לכרות כאן פוספטים, או לפקח על כמויות אבק וכדומה.
    וראו גם:
    https://youtu.be/0tpq6Pq_PYM

  2. '' :

    כל כך פאטתי-עיתון קומוניסטי שכותב על כלכלה

    כמו לעשות עיתון על ברביקיו של צימחוניים

  3. על סדר היום: בזמן שנלחצתם | עמדת תצפית :

    […] לקריאה נוספת בעניין, אני ממליץ כאן וכאן. […]

  4. עבודה שחורה » הסכמי סחר בינלאומיים – צינור הנפט קיסטון בארה"ב ומתווה הגז בישראל :

    […] לישראל יש כיום מספר דרכי פעולה אפשריות[12]: […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.