מזה שש שנים רצופות חלה ירידה בצמיחה. מה צריך לעשות כדי להגדיל אותה
מאת: יניב פריאל
בשנת 2013 החל הגז מ"תמר" לזרום ונוצר גידול קבוע בקצב הצמיחה של מדינת ישראל, שילווה אותנו עוד שנים רבות. אם נסתכל על הגידול בצמיחה משנת 2010 ועד היום, ללא נתוני הגז והנפט, נגלה שהצמיחה התרסקה מאזור 5% בשנה לכמעט 2% בשנה.
הנתונים מטרידים, כי בעולם הגלובאלי, באותה תקופה, הייתה התאוששות כלכלית איטית אך רצופה (לפחות עד שנת 2014). מסתבר שמשהו לא טוב עובר על הכלכלה הישראלית. אם לוקחים בחשבון שאוכלוסיית ישראל צומחת בקצב גבוה משל המדינות המפותחות (ה- oecd), הרי שהצמיחה לנפש בישראל היא נמוכה עוד יותר, ומציבה אותנו באחד המקומות האחרונים בארגון המדינות המפותחות.
השבוע בועדת הכספים אמר מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, כי לאוצר "אין פתרונות קסם" להגברת הצמיחה. הממונה על התקציבים, אמיר לוי, הוסיף ואמר כי הירידה בשעורי הצמיחה היא הנושא הראשון שמטריד את האוצר. מכיון שתהליך ירידת הצמיחה, בניטרול ההכנסות מגז ונפט, נמשך כבר 6 שנים רצופות, כנראה שכלכלני משרד האוצר וממשלות ישראל, מתקשים להפוך את התהליך.
בשנים האחרונות הצריכה הפרטית היא שהניעה את עיקר הגידול בצמיחה (עד לאחרונה), אבל במחקרים כלכליים נמצא כי ישנו מתאם נמוך בין גידול הצריכה הפרטית ובין הגידול בתוצר. לעומת זאת יש מתאם גבוה, בין שעור הגידול בהשקעות ושיעור הגידול ביצוא (כ"א בנפרד) ובין הגידול בתוצר. היות שאנחנו משק קטן ומוטה יצוא (40% מהתמ"ג), יש הגיון רב בחיזוק ההשקעות במשק וביצוא התעשייתי.
לכן ההורדה האחרונה במס חברות ובמע"מ היא לא רק תמוהה אלא מנוגדת כל הגיון כלכלי בריא. המהלך יקטין את תקבולי המס בסכום עצום של 5.7 מיליארד ש"ח. מטרתה המוצהרת עפ"י שר האוצר וראש הממשלה היא להגדיל את הצמיחה. הצעדים הנ"ל אמנם יגדילו במעט את הצריכה הפרטית אבל ההשפעה על התמ"ג תהיה נמוכה עד זניחה, כפי שהסברנו.
אז מה צריך לעשות?
לפני שניגש לפתרונות נציג עוד כמה בעיות מבניות של המשק הישראלי: למשק הישראלי יש בעיות פריון קשות מאוד ברוב התחומים. הישראלי הממוצע מסתכל על קטר הייטק וחושב שאנחנו מדינה מתקדמת. האמת היא שקטר ההייטק מיצג רק 9%-10% מהתמ"ג, ואילו שאר המשק מתנהל כמעט כמו מדינת עולם שלישי: התוצר לעובד בתעשייה הישראלית נמוך בעשרות אחוזים לעומת עובדים בכל המדינות המפותחות.
בעיה שנייה היא הפנסיה התקציבית שאוכלת את תקציבי כל המשרדים ולא משאירה מספיק כסך להמשך הפיתוח של כל התשתיות של המדינה (גם הצבא סובל מכך, ולכן למרות שתקציבו גדל מדי שנה, עדיין רמת ההצטיידות ורמת האימונים נמצאים בנסיגה מתמדת).
בעיה שלישית היא הגרעון המבני בתקציב המדינה, שגורם לכך, שבשנים הבאות יחס החוב-תוצר יעלה. התוצאה תהיה גידול בתשלומי הריבית שנשלם בעתיד, שיחייבו בתורם את הקטנת ההוצאה הציבורית האזרחית.
בעיות נוספות הן יוקר המחיה, מדיניות מיסוי שגויה (שמעדיפה מיסים עקיפים ורגרסיביים על פני מיסים ישירים), רגולציה מחמירה, ביורוקרטיה מיותרת ומכבידה, ושוק עבודה ציבורי, לחלוטין לא גמיש, ובעיקר לא יעיל (נמל אשדוד הוא הדוגמה הבולטת לכך: מקום שלישי מהסוף במדד יעילות השוואתי של ארגון ה- oecd).
הבעיה הגדולה ביותר של מדינת ישראל היא שבשנים האחרונות יש ירידה רצופה ומתמשכת בהשקעות וביצוא: יצוא הסחורות והשירותים ירד במחצית הראשונה של 2015 ב- 7.7% בחישוב שנתי. ההשקעה בנכסים קבועים במשק, ירדה במחצית הראשונה של 2015 ב-7.8% בחישוב שנתי. גם בשנת 2014 הנתון הזה היה שלילי.
אז הנה כמה רעיונות, שיגדילו את הצמיחה והפריון, ויעצרו את הירידה ביצוא ובהשקעות, במקום הורדת מס החברות והמע"מ:
- מתן מענקים למפעלי תעשיה ע"י לשכת המדען הראשי: בשנים האחרונות הסכום לחלוקה עמד על בין 200-300 מיליוני ₪. סכום זניח וחסר משמעות לכל הדעות. עידוד הפעילות היצרנית והתעשייתית היא האמצעי הכי טוב להגדיל את הפריון, להרים את הרמה הטכנולוגית של המשק ולהגדיל את הביקוש לעובדים.
- מחסור בעובדים מקצועיים בתעשיות השונות: ישנו מחסור חמור של אנשי מקצוע בתחומי התעשייה, וענפי המלאכה השונים בגלל סגירת מסגרות של החינוך המקצועי. יש להקים מחדש בתי ספר מקצועיים עם דגש על מקצועות בעלי ביקוש בתעשייה.
- השכלה טכנולוגית:
א. יש מחסור בעובדים בתחומים שונים כמו: עובדים מקצועיים לעבודה במפעלים (רתכים, מסגרים, מעבדי שבבים, חשמלאים מפעילי ציוד חשמלי, עובדים מקצועיים בתחום העץ והפלסטיק וכו'), נהגי אוטובוס, נהגי משאיות ועוד. יש להרחיב ולסבסד את ההכשרות המקצועיות לנוער, למבוגרים וגם בצה"ל – בשיתוף עם שירות התעסוקה והתמ"ת, משרד החינוך, התאחדות התעשיינים וארגוני המעסיקים.
ב. הכשרות מקצועיות: העולם הטכנולוגי מתפתח במהירות מדהימה. יש הרבה מהנדסים ובעלי מקצועות אחרים, שאחרי הרבה שנות עבודה בתחום אחד, מגלים לחרדתם שאין להם יותר ביקוש בשוק העבודה או שהתחום שבו עבדו הולך ודועך בגלל טכנולוגיות חדשות שאומצו. ע"י הכשרה מקצועית קצרה במימון המדינה, אנשים אלו יוכלו לשוב ולהשתלב במעגל העבודה.
- השכלה גבוהה: ישנו מחסור חמור בתחומים שלישראל יש בהם יתרון תחרותי וטכנולוגי מובהק כמו מהנדסי תוכנה ואלקטרוניקה. יש להרחיב את מספר הלומדים במוסדות ההשכלה הגבוהה ע"י הגדלת תקציבי האוניברסיטאות והמכללות.
- הגדלת תקציב התמיכה הממשלתית במו"פ: כיום חלקו של המימון הממשלתי למו"פ בישראל הינו הנמוך ביותר מבין המדינות המפותחות.
- הגדלת הערבויות ליצואנים לרמה שגבוהה מהרמה המקובלת במדינות המפותחות: הגדלת התמיכה בקרן ליצואנים והגדלת מסגרת ביטוח יצוא בערבות מדינה באמצעות כלל ביטוחי אשראי, בסס"ח ואשר"א. היות והיצוא מהווה כ- 40% מהתמ"ג, יש להשקיע בו מעל ומעבר, יחסית למדינות אחרות, כדי לשמור על היתרון התחרותי שלנו.
- סיוע לעסקים קטנים ובינוניים: בישראל יש יותר מדי רגולציה, ישנו מחסור באשראי לעסקים הקטנים והבינוניים ומחיר האשראי יקר. כמו כן, לעסקים אין יכולת להשתתף במכרזים ממשלתיים. חסרה מדיניות ממשלתית ושיתוף פעולה בין הגורמים השונים העוסקים בהכשרת יזמים ובעידוד יזמות.
א. יש להגדיל את תקציבי קרן הסיוע לעסקים קטנים ובינוניים (קרן בערבות במדינה).
ב. צריך להגדיל את הנגישות של העסקים הקטנים לשוק ההון וזאת ע"י פתיחת עולם האשראי הישראלי לגופים חדשים (שאינם בנקים) שיעסקו בהעמדת אשראי לעסקים קטנים ובינוניים. בעולם קיימים גופי אשראי חוץ־בנקאיים (כדוגמת קרנות ה- BDC בארה"ב) שמגייסים כסף מהמוסדיים, ואותו מעמידים כאשראי לעסקים קטנים ובינוניים. יש להסדיר את הנושא בחקיקה.
- חוק עידוד השקעות הון:
יש לשנות את הקריטריונים בחוק ולהתנות את ההטבות במסגרת של יעדים ברורים: קשר בין גודל ההטבה לגודל ההשקעה, דרישות תעסוקה, הגבלת משך זמן ההטבה, דרישות פריון, חדשנות, אימוץ טכנולוגיות חדשניות, הכשרה של כוח אדם איכותי, ועוד.
לסיכום:
במקום הורדת מס החברות והמע"מ, היה עדיף להשקיע בתחומים הנ"ל, שיבלמו את ההאטה במשק הישראלי ויעלו את מדינת ישראל על פסי צמיחה בריאה וארוכת טווח.
Tags: OECD, משרד-האוצר, עסקים-קטנים, צמיחה