הפשיזם היהודי וצום גדליה

צום גדליה, לזכרו של גדליהו בן אחיקם הנציב העליון, שמינה מלך בבל לשיקום ישראל דאז, שנרצח בידי מתנקש יהודי, מושווה לרצח רבין. הפשיזם היהודי בימים אלה משרה את האלימות דרך ההסתה. דבקותו באופן אלים בסוג אחד של פרשנות לריבונות היהודית בארץ ישראל, תוביל לחורבן הריבונות. זו עת נכונה להעמיד את צום גדליה כיום של חשבון נפש לאומי לפלגי היהדות השונים ולהתריע על סכנות הפשיזם

מאת: גיא פדה

"הפשיזם היהודי," כתב ברל כצנלסון בשנת 1934 וכאילו כתב זאת השנה, "המיט עלינו את אסון השנה האחרונה. אולם עוד אסון גדול מזה הוא מביא אתו: סגנון הבריונות בחיינו – בריוּן הלשון והמחשבה, בריוּן הרחוב והאסיפה, בריוּן יחסי עבודה ויחסי מפלגות."

אכן, השנה של רצח שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה בירושלים ורצח משפחת דוואבשה הפלסטינית, תיזכר גם כשנה של הסלמה באלימות המילולית בכל רבדי החברה. כפי שתיאר זאת ברל, "בריוּן הלשון והמחשבה". דעות אלימות, שיח אלים וגם בסופו של דבר אלימות פיזית. אף שאלימות היא אלימות וביטויים מכוערים ופוגעניים עושים את נזקם גם מבלי שאלימות פיזית תתלווה להם.

בלוח השנה העברי, ביום שלאחר חג ראש השנה, מצוין צום גדליה. צום זה הוא האחרון בארבעת הצומות הקשורים בחורבן הבית – צום י' בטבת (ראשית המצור על ירושלים), צום יז' בתמוז (הבקעת חומת ירושלים), צום ט' באב (חורבן בית-המקדש) ואחרון שבהם, הוא צום גדליה ב-ג' בתשרי. ולא בכדי הוא מגיע אחרי חורבן הבית, שכן גם הרצח של גדליה מגיע לאחר החורבן. הגם שכל הצומות הקושרים בחורבן בית המקדש נוגעים באופן זה או אחר בשאלות של מתחים פנימיים שתוך עם ישראל ו"שנאת חינם". אך צום גדליה הוא אולי החשוב ביותר בהקשר זה ומעניין במיוחד לאור שאלת הבריונות והפשיזם היהודי, וכן בשל סמיכותו (המקרית או שלא) לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, אלפי שנים (ומעט יותר מחודש) אחר-כך, בי"א בחשוון. גדליה בן אחיקם נרצח על-ידי קיצונים יהודים שהתנגדו לשלטונו בחסות מלך בבל, אך רציחתו הובילה בפועל דווקא לחיסול שארית הפליטה של הישוב היהודי בארץ ישראל שלאחר חורבן הבית. בכך רציחתו נתפסת כגולל האחרון בסיפור החורבן. מכאן גם הסיבה המיוחדת שביהדות הנרתעת מהאלהה של אנשים פרטיים, נקבע יום צום לזכר מותו של אדם מסוים שעל שמו קרוי גם יום הצום. ולא סתם אדם מסוים, אלא כפי שהיה ודאי מכונה בימינו, משת"פ של הבבלים. "ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו". (ראש-השנה, יח)
גדליה בן אחיקם מונה ע"י נבוכדנאצר מלך בבל, לאחר חורבן בית המקדש, להנהיג את שארית אוכלוסיית יהודה.

ז וַיִּשְׁמְעוּ כָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם, כִּי-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם, בָּאָרֶץ; וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף, וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ, מֵאֲשֶׁר לֹא-הָגְלוּ בָּבֶלָה. (ספר ירמיהו, פרק מ', פסוק ז')
וְגַם כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר-בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי-עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל-הָאֲרָצוֹת, שָׁמְעוּ, כִּי-נָתַן מֶלֶךְ-בָּבֶל שְׁאֵרִית, לִיהוּדָה; וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן. וַיָּשֻׁבוּ כָל-הַיְּהוּדִים, מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ-שָׁם, וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ-יְהוּדָה אֶל-גְּדַלְיָהוּ, הַמִּצְפָּתָה; וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ, הַרְבֵּה מְאֹד. (ספר ירמיהו, פרק מ', פסוקים יא-יב)

ישמעאל בן נתניה, נצר רחוק למשפחת המלוכה, ספק עם חזון על המשך המאבק בבבלים וחידוש ממלכת יהודה, רצח את גדליה בן אחיקם והביא בפועל דווקא להשלמת החורבן. ליום התענית על הרצח הזה יש משמעות סמלית אדירה בעת הזו, גם לחברה הישראלית בכללה, כיום כיפור לאומי החל שבוע לפני יום הכיפורים שהוא בו זמנית אישי וכלל אנושי. יום של מחשבה וחשבון נפש על הקיצוניות, הבריונות, המשיחיות, על חוסר הנכונות להקשיב, על חוסר הנכונות לקבל, ועל הדבקות האלימה בדרך אחת שאין עליה עוררין.
בו בזמן, צום גדליה יכול וצריך אולי להיות גם יום משמעותי דווקא לשמאל הישראלי המתחדש. אותו שמאל, חילוני ברובו, הנע בין פטריוטיות, פטריוטיות מהוססת ולעיתים מתנצלת לבין פוסט-לאומיות. אותו שמאל שמקונן בשנה האחרונה (ובשנים האחרונות) בדיוק על כך שהפשיזם היהודי הורס את החברה הישראלית ואת מדינת ישראל.

על כך שבדבקות העיקשת והאלימה בסוג אחד מסוים של פרשנות לריבונות יהודית בארץ ישראל, הפשיזם היהודי למעשה מפרק ומוביל לחורבנה של בדיוק אותה ריבונות יהודית בארץ ישראל שהוא כל כך נאבק עליה.

דווקא בשנה של רצח שירה בנקי, של רצח משפחת דוואבשה, של ה"שמאל מביא ערבים באוטובוסים", ודווקא חודש לפני יום השנה לרצח ראש הממשלה שבחר בדרך הפשרה עם עמי האזור ואף ויתור על חלקים מארץ ישראל, כדי לשמור על הריבונות היהודית בארץ ישראל. דווקא היום, עם המתח הלא פתור בין יהדות לישראליות, עם שאלות הזהות שמטלטלות את החברה הישראלית ואת השמאל הישראלי בפרט, זו עת נכונה להעמיד על נס את צום גדליה. כיום של חשבון נפש לאומי, כיום של התרעה על סכנות הפשיזם היהודי ליהדות עצמה, כיום שיכול להוות פתח להידברות חדשה, לא מתנצלת, בין חילונים לדתיים, וכפתח לדיון מחודש על מקומו של הלוח השנה העברי בעולמו של השמאל הישראלי.

כפי שכתב ברל כצנלסון במאמר אחר באותה שנת 1934, כשגילה שמדריכים בתנועת הנוער המחנות העולים‏ הוציאו את חניכיהם למחנה קיץ דווקא בליל תשעה באב: "מה ערכה ומה פרייה של תנועת-שחרור שאין עִמה שָרשיות ויש עִמה שִכחה, אשר תחת לטפח ולהעמיק בקרב נושאיה את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זכרון נקודת המוצא ומקצצת בַּנִימִין, אשר דרכן יונקת התנועה את לשדה? כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת-תקומה לולא היה עם ישראל שומר בלבו בקשיות-עורף קדושה את זכר החורבן? לולא היה מייחד בזכרונו ובהרגשתו ובהליכות-חייו את יום החורבן מכל הימים? זהו כוחו של הסמל החיוני המגובש והמפרה בקורות-עם." (ברל כצנלסון, חורבן ותלישות, "דבר" 26/7/1934)

 גיא פדה הוא יו"ר המכללה החברתית כלכלית

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , ,

4 Responses to “הפשיזם היהודי וצום גדליה”

  1. דוידי הגיב:

    יש לתקןמאת כותרת-המשנה: רצח גדליה לא הוביל לחורבן אלא התרחש אחריו (כפי שהמאמר מפרט היטב)… הצום נקבע בהיות הרצח מסמל את סיום השאריות לאיזשהו שלטון יהודי קולקטיבי בארץ. מה ×–×” אומר על "מורשת" רבין ×–"ל? ודאי לא ההיקש המאולץ שכאן…

  2. לקסי הגיב:

    תודה לדוידי

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    השם המלא – ישמעאל בן נתניהו.
    ט וְהַבּוֹר, אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל-פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד-גְּדַלְיָהוּ–הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אָסָא, מִפְּנֵי בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל; אֹתוֹ, מִלֵּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָהוּ–חֲלָלִים.
    ירמיהו מ"א

  4. "מי הרס את הסיכוי האחרון ליישוב יהודי בארץ ישראל אחרי החורבן: ישמעאל בן נתניה, ועמו עשרה חיילים, או גדליה, תמים דרך שאינו מקבל לשון הרע [ולא נזהר מישמעאל בן נתניה]?"…

    http://www.daat.ac.il/daat/tanach/achronim/jer40.htm

Leave a Reply