מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
אילן גילאון – המבחן החברתי של מרצ
בקדנציה האחרונה מרצ לא התבלטה בפעילות לטובת העובדים ובתמיכה במאבקים החברתיים שהתחוללו במדינת ישראל. נדב אהרוני סבור שמענה שכזה יבוא מאילן גילאון המייצג השקפת עולם חברתית סדורה
רבים וטובים ממני כבר התייחסו למגמת שקיעתו של גוש ה"שמאל" הישראלי בעשרות השנים האחרונות, מגמה שעל פי הסקרים נראה כי תגיע לשיאה במערכת הבחירות הקרובה. איני מזלזל בהשלכות של התפוררות תנועת העבודה אך לעניות דעתי ראוי להתייחס לכך כסימפטום לתופעה רחבה ומסוכנת בהרבה – איבוד הרלוונטיות של המערכת הפוליטית בישראל. למרות ההשתלחות של נציגי המפלגות הגדולות אחד בשני באמצעי התקשורת, המציאות מלמדת כי כל אחת מהן מיישמת מדיניות כמעט זהה ברגע שהגיעה למוקדי קבלת ההחלטות. בניגוד לסטיגמה הרווחת, הציבור אינו עיוור למציאות זו. לכאורה קל להגיד ש"הציבור מטומטם" כאשר בנימין נתניהו מצליח למצב את עצמו כמושיע המשק הישראלי מפני המשבר הכלכלי והמיתון. אולם איזו אלטרנטיבה קיימת כיום לאותו ציבור מול המדיניות הכלכלית של נתניהו? ברק ולבני מבטאים רטוריקה מרשימה אך בפועל קידמו את אותה אג'נדה ניאו-ליברלית שכעת לקראת הבחירות נוח להם מאוד לתקוף. האבסורד שנוצר הוא שבמערכת פוליטית כל כך מרובת מפלגות כמו בישראל יותר ויותר אזרחים אומרים ש"אין למי להצביע", קשה שלא להצדיק אותם.
בעניין זה גם מפלגת מרצ, הגלגול הנוכחי של מפ"ם, אינה חפה מאשמה. בקדנציה האחרונה מרצ לא התבלטה בפעילות פרלמנטארית לטובת העובדים ולא בתמיכה במאבקים החברתיים החשובים שהתחוללו במדינת ישראל בשנים האחרונות. מיתוג המפלגה מחדש תחת שמות שונים וחבירה לתנועות אחרות אינה פסולה כשלעצמה אך היא מחטיאה את העיקר. בתקופה שבה יותר ויותר אזרחים דורשים מדיניות כלכלית אחרת ועל רקע משבר כלכלי הולך ומחריף ראוי להתעסק פחות בקוסמטיקה ויותר במתן מענה לצרכי הציבור. מענה שכזה יכול לבוא בדמותו של אילן גילאון. בגילאון יש שילוב נדיר של השקפת עולם חברתית סדורה וכישרון ויכולות ליישם השקפה זו. בפעילותו הציבורית רבת השנים אילן גילאון הוכיח שוב ושוב כי זכויות העובדים והאוכלוסיות המוחלשות הן בנפשו. הייתי מצפה ממפלגה כמו מרצ, שטוענת להיות מפלגת שמאל, לקדם אישים כמו אילן גילאון לקדמת הבמה הפוליטית. אולם לצערנו, בהתמודדויות פנימיות קודמות רבים מהמועמדים בעלי השקפה סוציאל-דמוקרטית ברורה, ובראשם אילן גילאון, מצאו עצמם מתברגים למקומות לא ריאליים. כעת על מרצ להחליט, האם היא מפלגה סוציאל-דמוקרטית רק ברטוריקה או שמה היא מתכוונת לפעול על פי הערכים שבזכותם היא מדברת.
על רקע עליית הימין יצחק בן-אהרון ז"ל אמר בזמנו שצריך להחליף את העם. נדמה כי גישתן הפטרנליסטית של מפלגות השמאל לא השתנתה הרבה מאז וספק אם היא הביאה אותן רחוק. הייתי מציע שהפעם במקום את העם ננסה להחליף את הפוליטיקה. עם התעצמות הנזקים הנגרמים ע"י הכלכלה הניאו-ליברלית יותר ויותר אזרחים מחפשים לה תחליף. היה ותהיה לעם אלטרנטיבה אמיתית לבחור בה מול אידיאולוגיה דורסנית שאבד עליה הכלח אין סיבה שלא ייתן בה את אמונו. למרצ יש הזדמנות להתחיל לבנות את עצמה כאלטרנטיבה כזו ואני תקווה שבבחירות המקדימות הקרבות המפלגה תשכיל לעשות זאת.
נדב אהרוני
נערך על ידי מערכת עבודה שחורהתגיות: אילן-גילאון, בחירות, זכויות-עובדים, מרצ, סוציאל-דמוקרטיה
קישור קבוע
20 תגובות
16 בדצמבר, 2008 בשעה 7:28
כמובן שאי אפשר להחליף את הפוליטיקה במרץ.
המפלגה עברה שינוי מבורך כששמה את גילאון במקום השני אך מעבר לכך אין ברשימה זו שום שינוי רק של סדר המועמדים (אגב מישהו יכול לומר לי משהו על מוסי רז? אשמח מאוד אין לי מושג איך הוא) כולם כבר היו בפנים גילאון, גלאון, מוסי רז, אבו וילן, גרינפלד,
בקיצור מינוס רן כהן פלוס אילן גילאון לא משנה את מרץ, השאלה היא אם היא תצליח (ואם היא רוצה) להתאפק מלקפוץ כל פעם למקום הפופולרי אך חסר יכולת השפעה של הנושא המדיני, או שתעשה עבודה אמיתית לשינוי חברתי.
אני בכל מקרה אהיה בקונפליקט אם מימד לא תרוץ, האם להצביע למרץ הייתי מצביע להם אם גילאון היה חמישי כדי להכניס אותו אך את המועמדים האחרים לא מושכים אותי במיוחד, או אולי לוותר על ההצבעה החברתית (פשוט כי אין כזאת ללא מימד) ולהצביע ליבני כדי לחזק אותה מול ביבי, בזה אני מתקשה להאמין למקרא הדברים שכתבתי אבל אלה אכן הברירות (לדעתי חיזוק של מפלגת העבודה מחליש את כוחם של ערכי תנועת העבודה), האמת שאולי כבר אצביע לתנועה הירוקה.
16 בדצמבר, 2008 בשעה 8:14
מהאמיצים המובילים התארגנות העובדים בגן המדע
חבל שהמאמר לא פורסם לפני הפריימריס במרצ
16 בדצמבר, 2008 בשעה 8:30
אין ספק שרשימת מרצ הפעם, לפני ההרחבות, טובה בהרבה מבחינה חברתית מהרשימה הקודמת. מלבד הוותיקים ואילן גילאון,מוסי רז משלב היטב פעילות מדינית וחברתית, ואגב, למי שזה משנה, הוא בן עדות המזרח. כמובן, לפני החלטה בעד מי להצביע צריך לראות את הרשימה הסופית.
עבורי רשימות שאין להן סיכוי לעבור את אחוז החסימה אינן אופציה. הרעיון להצביע קדימה כדי לחזק את ציפי לבני אינו פסול אך צריך קודם כל לבחון את תוצאות הפריימריז שם. בכל מקרה יש עוד זמן וצורך להתלבט בטרם הכרעה.
16 בדצמבר, 2008 בשעה 10:32
לפני בחירות 2006 יצאתי מבועתי והתנדבתי בטו בשבט בכרם זיתים בשומרון (אירוע שאורגן בין השאר ע"י ערן שפרמן, היום עוזר לעמיר פרץ, וכן ע"י רבנים למען זכויות אדם – ארגון מדהים).
עבדתי בכרם עם פעילת תעאיש שנטשה את מרצ כי היו לפלפים מדי לטעמה. הבחורה הסבירה לי בשכנוע רב כי היא תצביע קדימה כי רק אולמרט יחזיר אותנו לקווי 67. את התוצאות כולנו מכירים.
לבני אינה מועמדת טובה אך היא עדיפה בעיני על פני ברק (וכמובן על ביבי) מכמה סיבות:
1. היא תומכת במו"מ רציני להסדר קבע, ברק מחשק כמו שרון.
2. ברק נכשל, היא עוד לא.
3. ברק נגוע בשחיתות לכאורה, אפילו בהליכי בחירתו לראשות המפלגה לאחרונה, היא עוד לא.
הבעיה הגדולה עם לבני היא תפיסה כלכלית קפיטליסטית לא מאוד רחוקה משל ביבי (ואולמרט וברק).
ובכל זאת, הצבעה לקדימה גרועה בדיוק כמו הצבעה למפלגת העבודה, משום שאלו אינן בחירות אישיות לראשות הממשלה. הפתק לעבודה הוא 20% לסוציאל-דמוקרטים ו-80% למחנה ברק-פואד-הרצוג, וכנ"ל בפתק לקדימה אתה מכניס לכנסת את חיים רמון, את צחי הנגבי, את רוני בר-און וכן הלאה וכן הלאה, שלא לדבר על חישוקאי נוסף – שאול מופז.
כזכור לי משהו שמונע ממך הצבעה לעבודה הוא האפשרות הסבירה שברק יהיה שר אצל ביבי עם כל הסיעה או חלק ממנה – ואתה לא רוצה לתת לזה יד. הצבעה לקדימה זה אותו דבר – גם לבני יכולה בהחלט להיות שרת חוץ אצל ביבי "בגלל מצב החירום", ולחלופין אם היא תלך (בחוכמה מבחינתה) לאופוזיציה אתה עלול לגלות שחלק מהפתק שלך הלך למופז ועוד אופורטוניסטים שיחזרו הביתה אל שורות הליכוד וכורסאות המיניסטרים.
שורה תחתונה – הצבעה למרצ (אפילו לחד"ש) מחזקת את הגוש של לבני על חשבון הגוש של ביבי, כי לבני היא בפועל ראש מחנה השלום.
הצבעה של אנשי שמאל לקדימה של בר-און ומופז היא פשוט רעיון גרוע.
איתי
16 בדצמבר, 2008 בשעה 12:05
עקרונית אתה צודק אבל אנחנו כותבים פה רק דיאלוג בינינו אלא לגולשים הרבים המתלבטים ולהם צריך לתת סדר עדיפויות. מי שאינו מוכן או מסוגל להצביע מרצ, חדש, עבודה ואינו רוצה לבזבז קולו על רשימות חסרות סיכוי לעבור את אחוז החסימה עדיף שיצביע לבני על פני ברירות גרועות יותר מימינה.
16 בדצמבר, 2008 בשעה 13:08
לכוון לקהל המתלבטים במרכז המפה זה יעד חשוב מאוד (ומוחמץ לעתים קרובות) של הרב-שיח כאן.
כ-10% מתנדנדים רק בין העבודה לקדימה, זה קהל עצום ורואים זאת בתנודות בסקרים.
הרבה יותר קל לי לתת להם סיבות למה לא לבחור בליכוד (וחבל שאנחנו לא עושים יותר בעניין הזה – להזכיר את הדברים שעשה ביבי כראש ממשלה וכשר אוצר, למנות את פשעי לימור לבנת וכן הלאה)
אבל לתת סיבות למה כן קדימה (ובפרט למה קדימה עדיפה על העבודה) זו בעיה, שכן רוב הסיבות הפוסלות בעיני את העבודה רלוונטיות גם לקדימה באותה מידה.
גם אם נשאיר בצד ענייני שלום וסוציאל-דמוקרטיה, שמעניינים רק אותנו הסמולנים:
הון ושלטון – בקדימה לא פחות מבעבודה
דיבורים יפים ומעט מעשים – כנ"ל
שילוב מועמדים איכותיים עם עסקנים מהזן הגרוע ביותר (שכוחם הפוליטי לא בהכרח מתבטא במיקומם ברשימה) – כנ"ל
אני לא מסוגל להמליץ על קדימה כחלופה אפילו בחצי פה.
אולי הדרך הנכונה היא להזמין לכאן תומכי קדימה (וליכוד?) רציניים שינהלו עימותים במאמרים ובטוקבק עם תומכי מפלגת העבודה וינסו לשכנע.
16 בדצמבר, 2008 בשעה 15:03
לדני, בדבריך נפלה, לדעתי, טעות:
כתבת על "קדימה":
"שילוב מועמדים איכותיים עם עסקנים מהזן הגרוע ביותר".
נראה לי שמעט התבלבלת. המשפט הנ"ל נכון לגבי העבודה, שבה יש, אכן, מצד אחד מועמדים איכותיים כמו שלי ופינס, ומצד שני עסקנים כמו פואד "מפקדי ארגזים" בן אליעזר.
אבל ב"קדימה"? "מועמדים איכותיים"? סליחה, אולי תאיר את עיני – איזה "מועמדים איכותיים" יש שם? או שמא כוונתך לשניים וחצי המועמדים שם ש(עדיין?) לא נפתחה נגדם חקירה (אבל הם כן שיתפו פעולה בשימחה ובששון עם אולמרט והירשזון, ואף עשו ככל יכולתם כדי לגונן עליהם ולהקשות על חקירתם – ע"ע הפעולות של דיכטר, בן ששון, פרידמן)?
16 בדצמבר, 2008 בשעה 15:20
בכל מקום יש טובים יותר וטובים פחות. יש גם חדשים שלא תוכל להאשימם בסנגור על אולמרט
אולמרט כנראה קיבל מעטפות אבל בפרט בערוב ימיו כראש ממשלה אשוב ואחזור על מה שעצבן אותך כאביר איכות השלטון – אולמרט עם כל קשרי ההון שלטון שלו עדיף בעיני כראש ממשלה על ביבי וברק, או על לבני ומופז.
לגבי חכים –
אני מתרשם שפרופ' בן ששון עשה עבודה פרלמנטרית רצינית ואני מקווה שייבחר לכנסת במקום גבוה יותר משל כמה וכמה שרי קדימה (גדעון עזרא למשל).
התמיכה שלו באולמרט נזקפת לרעתו בדיוק כמו התמיכה הציבורית של חבריך יחימוביץ' ופינס באהוד ברק.
אני מאחל בהצלחה לקרובים בהשקפותיהם לס"ד – דוד טל ושלמה מולה ולחברי כנסת רציניים נוספים כיצחק בן ישראל והח"כ הטרי יוחנן פלסנר, שזכיתי לשבת איתו באותה כיתה בלימודים (אין לנו קשר מאז).
איתי
למידע נוסף:
http://d773305.grt348.7rise.com/
16 בדצמבר, 2008 בשעה 17:22
אז רגע אם אני קורה את הפוסט, למרות עיתוי הפרסום המאוחר שלו – אז מרצ עמדה גם עמדה במבחן!
אני חושב שעובדה שגילאון-גלאון-רז בפתח מיד אחרי ג'ומס עושה את רשימת מרצ למצויינת וגם לרשימה שמשלבת שמאל חברתי ומדיני כפי שצריך. גילאון מזוהה יותר עם הנושא החברתי וגלאון עם המדיני ומוסי על אף עברו בשלום עכשיו במידה רבה מזוהה עם שניהם.
16 בדצמבר, 2008 בשעה 17:31
רק הערה לגבי בן ישראל – האיש ביטחוניסט מובהק, מפתח אמצעי לחימה קטלניים בעברו ותומך מובהק בהרג אזרחים ללא משפט. למשל הציטוט הבא מתוך מאמר שלו באתר קדימה:
"כדי להחזיר את גלעד שליט הביתה אנחנו צריכים לטפל בשתי הסוגיות שהוזכרו כאן: גם להיות מוכנים לשלם מחיר כבד להחזרתו, וגם, ובמקביל, להפסיק להסס להשתמש בכוחנו הצבאי כנגד יורי הרקטות ומשלחי הטרור ברצועה, בדרגי הביצוע ובהנהגה כאחד".
אפשר להסכים עם זה, אפשר גם להגיד שברק ושאר החבר'ה מהטכ"ל יגידו את אותו הדבר כשיהיו באופוזיציה, אבל לי, מנקודת מבט שמאלית, זה לא נשמע כל כך רציני. או אולי רציני מדי…
16 בדצמבר, 2008 בשעה 17:32
למרות הנאמר פה, חברי הכנסת של מרצ הם פרלמנטרים מעולים שבהחלט עסקו בנושאים חברתיים בכנסת המגוחכת שלנו. במאבק האולפנים הם היו משכמם ומעלה.
16 בדצמבר, 2008 בשעה 18:49
לאיתי – על דוד טל לא הייתי סומך באופן מיוחד. אופורטוניסט מתוחכם שהחליף מפלגות יותר מגרביים
16 בדצמבר, 2008 בשעה 19:23
החליף מפלגות יותר מתחתונים.
16 בדצמבר, 2008 בשעה 19:44
להבנתי, רשימת מרצ הולכת להתערבב עם מיני סלבס ממפלגת השמאל החדשה. השאלה מי יתערבב ? איך יערבבו ? ומה יצא מהדיסה ?
מופת לדמוקרטיה, לא ממש. שמאל חברתי ? שמאל מדיני ? אבירי זכויות אדם (ואווז..) ? בקיצור עוד מעט קט….סבלנות עם הספקולציות.
17 בדצמבר, 2008 בשעה 9:31
מאמר מעניין בנושא של שלום ירושלמי ב"מעריב":
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/825/972.html?hp=0&loc=203&tmp=5471
17 בדצמבר, 2008 בשעה 12:57
כמו שאמר סבא של פטר (והזאב)..
ואם יתערבבו ברשימה אנשים שאינם ס"ד מה יקרה אז ?!
הרי באופן ההצבעה לגילאון יש אמירה ס"ד ברורה.
ניצן הורוביץ הוא אחלה כתב, והשאלה היכן השפעתו רבה יותר בתקשורת או בכנסת ?
גליה
17 בדצמבר, 2008 בשעה 17:31
מאמר מומלץ
http://false.blogli.co.il/archives/354
17 בדצמבר, 2008 בשעה 22:19
גליה
הניסיון הפוריטני לחפש מפמניקים בטהרה ס"ד יעלה שלושה מנדטים. אני זוכר מה היו התקוות של מפ"ם בהופעה עצמאית ומה היו התוצאות. שלי יחימוביץ'משפיעה בכנסת יותר מאשר ברדיו וניצן הורוביץ ישפיע בכנסת יותר מאשר בערוץ 10. הנה התנועה הירוקה ומימד התאחדו לרשימה משותפת. הלוואי וניתן היה לאחדם עם התנועה החדשה- מרצ.
18 בדצמבר, 2008 בשעה 21:07
א. 17 זה איתי (ניחוש)
ב. עכשיו כשהתמונה התבהרה והאנשים שלא רציתי שיתברגו גבוהה לא נמצאים שם, זה נחמד.
ג. זה לא הופך את ההליך לדמוקרטי
ד. שלי יחימוביץ עשתה עבודה מעולה בכנסת, אך לדעתי השפעתה התקשורתית – בטלויזיה וברדיו ! הייתה רבה יותר מאשר היום. מרבית אוכלוסית ישראל לא נכנסת לאתר ע"ש ולא מנויה על הבלוג של שלי יחימוביץ. גם ניצן יעשה עבודה מעולה בכנסת – כי הוא חרוץ. אך השפעתו האלקטורלית/מוסרית/חברתית -לדעתי- רבה יותר בפינתו בערוץ 10 .
ה. אני מסכימה ומצטרפת למשפט הסיום שלך …אלא שלמרות שכולם אנשים טובים וחכמים – הכיסא קורץ יותר.
גליה
27 בפברואר, 2009 בשעה 13:02
[…] נוספת: אילן גילאון – המבחן החברתי של מרצ / נדב אהרוני, “עבודה שחורה” ראיון בחירות עם אילן […]