חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

יש דין: עתירה לבג"צ לביטול הכשרת בנייה לא חוקית בבית אל

נושאים דו-קיום, דיור, תכנון ובניה ב 27.07.15 0:33

ארגון "יש דין" עתר לבג"צ יחד עם בעלי אדמות פלסטינים במטרה למנוע פעולות בנייה על קרקע פלסטינים שנתפסה לצורך שימוש צבאי, אך מיועדת לצרכים אזרחיים

עתירה לבג"ץ: בטלו את  הניסיון להכשיר בדיעבד בניה בלתי חוקית על קרקע פלסטינית פרטית בבית אל

ארגון זכויות האדם "יש דין" עתר אתמול ביום ראשון לבג"ץ, יחד עם בעלי אדמות פלסטינים וראש מועצת הכפר דורא אל קרע בעתירה דחופה בעקבות אישורה של מערכת ההנחיות (תחליף לתכנית מתאר) הנוגעת לשני מבני מגורים בבית אל ("מתחם דריינוף") על ידי וועדת המשנה להתנגדויות במועצת התכנון העליונה של המינהל האזרחי ביום 16.7.2015. העתירה לצו על תנאי, צו ביניים וצו ארעי, מבקשת להביא לביטולה של מערכת ההנחיות וכן למנוע פעולות בנייה או פיתוח בתחום מערכת ההנחיות. עוד דורשת העתירה לבטל את  צו התפיסה הצבאי אשר קיים על "מתחם דריינוף" בשל העובדה שלא נעשה בשטח שנתפס בשנת 1979 שימוש לצורך צבאי, ועל גבו הוקמו בנייני מגורים לצרכים אזרחיים. את העובדה כי המנהל האזרחי מבקש להכשיר את המבנים האזרחיים מבינים העותרים כהודאה בכך שאין בשטח כל צורך צבאי, ולכן הם דורשים את ביטול הצו והשבת הקרקע לבעליה החוקיים.

מערכת הנחיות זו, שהיא המסגרת התכנונית במסגרתה נערכת בנייה בשטחים שנתפסו לצרכים צבאיים, תוחמת את היקף הבינוי האזרחי לשני מבנים גדולי ממדים בהתנחלות בית אל (24 יחידות דיור). אישורה של מערכת ההנחיות מבקש לסלול את הדרך להימנעות ממימוש החלטות בבג"ץ, שקבע פעם אחר פעם כי יש להרוס את המבנים. תחת זאת, מנסה מערכת ההנחיות להסדיר בדיעבד את מעמדם התכנוני של המבנים, תוך מתן פרס למפירי החוק – חברה יזמית פרטית הפועלת משיקולי רווח.

שני המבנים נבנו בשנת 2010 על קרקעות בבעלותו הפרטית של עבד אל רחמן אחמד עבד אל רחמן קאסם, תושב הכפר הפלסטיני דורא אל קרע, אשר נתפסו בשנת 1979 בצו תפיסה צבאי. כבר באוקטובר 2010 הוצאו צווי הריסה לשני המבנים שנבנו ללא היתרי בנייה ולצרכי מגורים אזרחיים, אך הללו לא בוצעו.  בעל הקרקע, עתר לבג"ץ בדרישה לאכוף את הצווים. בעקבות העתירה הוציא בג"ץ צו ביניים האוסר על המשך עבודות הבנייה ואכלוס המבנים. בשלב מאוחר יותר הוגשה עתירה נוספת המבקשת במפורש את ביטולו של צו התפיסה, לאור השימוש האזרחי שנעשה בפועל בשטח.

בספטמבר 2014 קבע בג"ץ כי אין מקום להיעתר לבקשת המדינה למצות את ההליך התכנוני שיכשיר את המבנים. "נוכח ההתחייבויות החוזרות ונשנות של המשיבים להריסת המבנים ומשום שלמעלה משלוש שנים לאחר הגשת העתירה הראשונה טרם הופקדה תוכנית מוצעת, אין, לגישתי, מקום להיעתר כיום לבקשה למצות את ההליך התכנוני", נכתב בפסק הדין. על כן, נקבע כי יש להרוס את המבנים עד לחודש מארס 2015. מועד זה נדחה לחודש יולי בשל עתירה חדשה שהגישה החברה היזמית, אשר נדחתה ביום 23.6.2015, תוך שבית המשפט קבע כי "האצת הליכי התכנון זמן קצר לפני פקיעתו של המועד האחרון לפינוי המבנים, מעוררת אף היא שאלות לא פשוטות". למרות זאת, החליטו במשרד הביטחון ובמנהל האזרחי לקדם את הליכי התכנון ביחס למבנים, וקיבלו תחת ידם החלטה אשר לעמדת העותרים אינה חוקית, אינה סבירה ונגועה בשיקולים פוליטיים זרים.

עו"ד שלומי זכריה מהצוות המשפטי של "יש דין" מסר כי: "העובדה שהרשויות המוסמכות בחרו להתנהל כאחוזות טירוף לנסות ולהשלים את הליכי התכנון לפני מועד ההריסה, מלמדת על מידת הרצינות אותה הם מייחסים להליכים אלה, כמו גם על מידת הזלזול בתושבים הפלסטינים וקניינם והתעלמותם הבוטה מהוראות המשפט הבינלאומי. פריסת החסות של המינהל האזרחי ומשרד הביטחון על גזל אדמות פרטיות ומעשה עברייני מובהק, תחת תואנת שווא של צרכי ביטחון, במקום לאכוף את הדין מביאה את מדינת ישראל לתהום מוסרית חדשה."

הודעה מאת "יש דין"

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

5 תגובות

  1. דליה :

    העתירה של יש דין התקבלה בבית המשפט, והוא הורה להרוס את שני המבנים במתחם דריינוף שנבנו על אדמה פלסטינית פרטית. במקום לכבד את עמדת בית המשפט, שמשמעותה לכבד את החוק, ביקרה שרת המשפטים של ישראל, איילת שקד, במקום והודיעה שאין טעם להרוס את הבתים לאחר שהוחלט להוציא היתרי בנייה במסגרת מערכת ההנחיות.
    זה המופת שנותנת איילת שקד לעם ישראל: אמנם יש חוקים, אבל אפשר להפר אותם. יש דמוקרטיה, אבל היא בעצם דקטטורה. ראש הרשות הביצועית רוצה להכפיף את החוק לכוח השלטון. מה שקובע זה כוח ולא חוק. כך באמת מדינת ישראל תגיע רחוק לעומק הדקטטורה.

  2. דליה :

    הנושא הזה עומד היום בראש הכותרות. הבעיה היא שהוא מוצג באופן מוטה. בתכנית בחצי היום של רשת ב' ראיינו אנשים מהימין. לא ראיינו אנשים מטעם העתירה. לא ציינו כלל את העובדה שמדובר באדמה פלסטינית פרטית. מתעלמים מהעוול הזה ומאי שמירה על זכויות הקניין של הפלסטינים. אישור מערכת הנחיות (שהיא תחליף לתוכנית מיתאר) אינה מצדיקה נישול פלסטינים מאדמתם. הופכים את הנושא לנושא פוליטי של יחסי הליכוד והבית היהודי. הבעיה היא שמירה על ערכי הדמוקרטיה. לכוח אסור להשתלט על מערכת המשפט. אסור להכפיף את מערכת המשפט לכוח של הרשות המבצעת. עתירה נוספת, אם תכשיר את השרץ, היא כשלון הדמוקרטיה.

  3. מנחם לוריא :

    ה"עסק הזה" הולך ומסתבך:

    נכון לעכשיו,לא ברור מה החליט בג"צ. המדינה ביקשה לתת צו ביניים שיעצור את ההריסה ובנתיים היא תמציא (או "תמציא") אישור שמכשיר את השרץ.

    במקביל: בשנור,נאחזו כמה אנשים בהתנחלות שפונתה לפני 10 שנים. הצבא נתן להם הוראה להתפנות עד 28/7 ב 14:00 או יפונו בכוח. עכשיו כבר חלפו כמעט 12 שעות ופנוי יוק.

    עכשיו,גם בג"צ וגם צה"ל נמצאים בדיסוננס רציני ובעייתי.

    בג"צ:

    או שיחליט שקודם כל המדינה ואזרחיה ממצים את הדין,כלומר מפנים את המקום והורסים אותו ואח"כ – אם יהיו אישורים להקמתו מחדש שאיש אינו טוען לתקפותם,שיבנו – או שבג"צ יתן את צו הביניים שהמדינה ביקשה ובכך יכשיר החלה של הדין הישראלי בגדה -בדלת האחורית – ושוב בלי שבעצם ישנה החלטה פוליטית כזו. ונדרשת כזו.

    או במילים אחרות: בג"צ יתן לפוליטיקאים את חבל התלייה שעליו יתלה "עוקף בג"צ" שאיילת שקד ושולחיה כה מעונינים בו. איזו החלטה שלא יקבל לא הייתי רוצה להיות שופט בבג"צ שבפניו מוטל הפגר הזה שכן בכל מקרה בג"צ יראה כמי שנתן ידו להחלטה הנגועה בהשקפת עולם זו,או אחרת.

    לגבי שנור:

    לאחר הפנוי שטח הישובים שפונו (לפני עשר שנים) הוכרזו כשטח צבאי,וככזה חל עליו הדין הצבאי והוא בלבד. כשאלוף הפיקוד נתן את הוראת ההתפנות הוא לא יותר מאשר מממש החלטה צבאית שבשטח שהצבא הוא הריבון בה.אבל:לא פינו משום שאתמול חל "יום הולדת" העשירי לפנוי והצבא/האלוף נכנסו לפלונטר. הצבא נמצא באותו קונפליקט כמו בג"צ: יפנה או לא תמיד יחשדו בו שנקט עמדה פוליטית לצד זה או אחר.

    כאמור,לשמחתי אינני יושב בדין בבג"צ ואינני אלוף פיקוד מרכז אבל לטעמי,מדינת ישראל אמורה להיות מדינה דמוקראטית שכולם כפופים לחוקיה ועל כן: קודם מפנים בבית אל ואח"כ שיעשו מה שיעשו ואם שוב פעם בג"צ ידרש לבדיקת החוקיות יעשה כן אבל קודם כל יקוב הדין את ההר.

    לגבי שנור ובנותיה: אותו הדבר: הצבא הוא הריבון שם. ואם הריבון הורה לפנות ולא פינו שיפנה ואם צריך בכוח. גם פה יקוב הדין את ההר בדיוק כפי שהדין נוקב בהר כשהאלוף,הזה או אחר,נותן כל הוראה אחרת שבסמכותו כולל הוראות שלא בטוח שמי שיבצע אותן יחזור בעודו בין החיים.
    ויכוחים על נוסטלגיה ועל הצדק או האי צדק של הפנוי לפני עשר שנים עושים אחרי שהריבון מממש את זכויותיו – גם אם הן שרויות בויכוח ציבורי. אי פנוי דומה לחלוטין לסירוב פקודה לצאת לקרב או לכל פעילות אחרת ובתנאי שלא מתנוסס מעליה דגל שחור (כמוגדר במשפט כפר קאסם המפורסם).

    לגבי בג"צ,כאמור,אינני יודע מה הוחלט ומדוע העימות בבית אל ממשיך. לגבי שאנור ובנותיה. האלוף לא מימש את חובותיו כריבון בשנור ולכן,לטעמי,אין לו מה לחפש מחר בבוקר בלישכת אלוף פיקוד המרכז ולפשוט את מדיו ולאלתר.
    ההבדל בין הגעת האלוף מחר בבוקר ללישכתו ולהמשיך למסמס את העסק הזה לבין האפשרות שיקח גדוד טנקים וחי"ר ויעלה עימו לכנסת ויאיים לתפוס את השלטון – ההבדל בין השניים דק כחוט השערה.

    מנחם

  4. מנחם לוריא :

    הבהרה.

    מהתגובה הקודמת שלי עלול להיווצר הרושם שלשוני היתתה נוקשה עם אלוף פיקוד מרכז,ורכה עם בג"צ. הינה ההסבר.

    אלוף הפיקוד:

    מתחם הקרייה בת"א הוא שטח צבאי מוכרז וסגור. השיפוט בו (בכל ההיבטים לרבות חנייה) הם במשפט הצבאי. הצבא,הוא הריבון בשטח שנמצא בטבורה של תל אביב. אם אקח רגלי אתנחל באחד המשרדים ואפילו אבקש לאכול כי בשעת לילה זו הרעב תפס אותי,יבוא או יבואו שוטרים צבאיים ובכוח יסלקו אותי מהמתחם ואולי,מחוץ למתחם,יעבירו אותי לידיה של משטרת תל אביב שתאשים אותי בהשגת גבול. לא עולה על הדעת שאחרי שאתנחל במשרד כלשהו בקרייה הצבא יגיש לי מזון וידאג למחסורי אחרי שהשגתי את גבולו. באותה המידה בדיוק הדבר נכון לגבי שנור ובנותיה – שם אלוף פיקוד מרכז הוא הריבון.

    בג"צ:

    בית המשפט העליון כשיבתו כבית הדין הגבוה לצדק איננו כבול בכבליה של הסמכות המקומית. כל בית משפט אחר יכול לשפוט אך ורק אם יש לו סמכות מקומית שנקבעת לפי מקום מושבו. בית המשפט השלום בכפר-סבא לא יכול לדון אותי על עבירה שבצעתי בקריה בתל אביב כי אין לו סמכות מקומית על הקרייה. הסמכות המקומית נקבעת לפי מקום ביצוע העבירה וזו בלבד.

    לפני כעשור,חברות ישראליות היו משלמות שוחד במדינות שבהן זה היה אפשרי,ובדוחו"ת שלהם לרשות המיסים הישראלית היו מבקשים להכיר בהוצאה על תשלום השוחד כהוצאה מוכרת. בעקבות לחץ,בעיקר של ארה"ב,החליטה רשות המיסים לשנות את המדיניות ולא להכיר בתשלומי השוחד בחו"ל כהוצאה מוכרת. חברה ישראלי,לא מוכרת,שילמה שוחד במקסיקו וזכתה בפרוייקט היי טק במקסיקו. כשבאו לרשות המיסים וביקשו להכיר בתשלום השוחד כהוצאה מוכרת רשות המיסים סירבו,והעניין התגלגל לפתחו של בג"צ.

    בבג"צ נקבעו כמה עקרונות וביניהן:

    1. תשלום שוחד,בישראל ובמקסיקו,זו עבירה פלילית. מדינת ישראל לא יכולה להכשיר עבירה פלילית שנעשית על ידי ישראלים – גם אם היא נעשית בחו"ל.

    2. רשות המיסים היא זרועה של המדינה וככזו,ומשנטען שהמדינה באמצעות רשות המיסים גרמה,לכאורה,לעוולה לגבי אזרח ישראלי – בג"צ הוא המקום לברר את העניין.

    בג"צ קבע שעמדת רשות המיסים נכונה ומאז מי שמשלם שוחד בחו"ל לא יכול לקבל הכרה בהוצאה הזו על ידי רשות המיסים בישראל.

    במקרה של בית אל: הריבון שם הוא צה"ל וצה"ל הוא רשות ישראלית שלכאורה גורמת עוולה לאזרחים ישראלים ולכן בג"צ זה המקום לדון בעניין. ולכן,אגב,יקוב הדין את ההר ומשנתן הוראה לפנות ולהרוס צריך קודם לבצע ואחר כך להתעמת שוב עם בג"צ אם הנסיבות הישתנו. זו הריסה של מבנה לא הוצאה להורג של אדם….

    לכל אדם ישנה זכות עמידה בפני בג"צ ובתנאי שהעתירה היא נגד רשות ששיכת למדינה. התנאי היחידי פה הוא שעותר יגיע בגופו לדיון בעתירה.כלומר: אזרח אמרקאי לא יכול לשבת בבית בפיניקס אריזונה שבארה"ב ולעתור לבג"צ ולטעון שרשות של המדינה התעמרה בו אלא אם הוא נמצא בישראל ויכול להגיע בגופו לבית המשפט.

    המקרה של פלסתינאים הוא בעייתי משהו: ישנה החלטת ממשלה מלפני כשנתיים ולפיה לפלסתינאים אין זכות עמידה בפני אף בית משפט בישראל. גם תושבי הגדה היהודים זכות העמידה שלהם בפני בתי משפט בישראל היא באמצעות הרחבה של הסמכות המקומית של בתי המשפט – למשל: בית המשפט השלום בכפר סבא הוא בית המשפט שלו הסמכות המקומית לגבי יהודים אזרחי ישראל שמתגוררים באריאל ואשר בצעו עבירות על החוק הישראלי באריאל גופה – למרות שהחוק הישראלי לא חל על אריאל.

    איך בכל זאת פלסתינאים מגיעים לבג"צ? הם לא מגיעים לבג"צ אלא מיוצגים על ידי עורכי דין ישראלים שמשמשים להם כשליחו של הצדק (Advocate of the low),כאשר בכל פעם שיש דיון עורכי הדין מבקשים מהריבון בשטחים,קרי צה"ל,אישור להביא את העותרים לירושלים כדי שיהיו נוכחים בדיון. אני לא מכיר מקרה שהצבא סירב אבל גם אם יסרב ויצהיא עורך הדין שהוא
    Advocate of the low כלומר שליחו של הצדק יהיה זה יוצא הדופן היחידי שבו העותר לא מגיעה גופא להיכל המשפט בשבתו כבית הדין הגבוהה לצדק.
    אותה פרקטיקה נהוגה גם בתביעות של פלסתינאים בבתי המשפט האחרים בישראל אבל הן יחסית נדירות.

    מנחם

  5. מנחם לוריא :

    ובג"צ החליט.

    ההחלטה המלאה פה –> http://go.ynet.co.il/pic/news/crew1.pdf.

    ולמקרא הדברים אין לי אלא לחזק ידיו של בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק ייש כוח.

    ואי אפשר להתעלם ממדינת הקומבינה שמנהלת ממשלת ישראל ומשרד הבטחון בבית אל – על חשבון אדמתו הפרטית של פלסתינאי – בושי מדינת ישראל!!!

    והארה אישית (טבולה במעט ציניות) על פסק הדין חתום כבוד השופט ג'ובראן,שכידוע איננו שר את התקווה. יצא לי,לא אחת, ליצג את מדינת ישראל בפניו של כבוד השופט ג'ובראן ואני יכול לומר שמדינת ישראל בכלל ופסק הדין הזה בפרט התכבדו להתדיין בפני אחד מטובי שופטיה,כשופט וכאדם.

    מנחם

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.